דיכאון מתמשך =(

נשמע שאת במצב רגשי מאוד מאוד קשה, ושאין לך כתובת אמיתית שתוכל לעזור ולסייע להקל על מה שעובר עלייך.

למרות התסכול הרב, אל תוותרי. פני ליועצת ביה"ס ודברי איתה, יש לה כלים (לפחות ראשוניים) כדי לעזור.

בהצלחה!!

שלום לך דורין,

עובר אליי מאוד חזק ממכתבך הסבל הרב שאת עוברת, שלא מקבל הכרה ואז גם לא תמיכה.
טוב שאת פונה לכאן ולא מוותרת על עצמך.
את רואה נכון, אלו בעיות שדורשות התייחסות, הכרה וטיפול.
חרדות, התקפי זעם ותחושות של יאוש - כולן אינן באות משום מקום, יש להן סיבות וגורמים, ואם מתייחסים ומשנים את מה שמוביל לתחושות הללו בין אם זה תסכול ממשהו שמגיע מהבית, מבחוץ או מפירושים שליליים של המציאות, זה עוזר. כדאי להמשיך ול"צלצל בפעמונים" כדי שהסביבה תפעל.
הציעו לך כאן בצדק לפנות למבוגרים שיש סיכוי שיוכלו לשמוע את זעקתך - למשל ליועצת בי"ס, אפשר למחנכת ולהן היכולת לעזור לך בעזרה ראשונית ואז לתווך בינך ובין מרפאה לבריאות הנפש.
אם תפני עצמאית למרפאה כזו (שיש ברב הערים בארץ והטיפול הפסיכולוגי שם ללא תשלום), יתכן שיקח זמן עד שתקבלי טיפול, אך אם גורמים חינוכיים יפנו אותך עם המלצה ברורה וחריפה, יש סיכוי גדול שתתקבלי לטיפול בהקדם. ואם לא למרפאה, לפחות יועצת בי"ס תוכל לסייע למשפחתך לראות את מצוקתך במקום להכחישה.

אני מקווה שנעזרת כאן, ובמידת הצורך את מוזמנת לפנות שוב.

כל טוב,
עדכני אותנו בהתפתחויות,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

בבצפר פניתי פעם אחת ויותר אפילו, זה לא עזר היועצת אמרה לי ללכת למישהו שיקשיב כמו פסיכולוג, לייעוץ לדבר עם מישהו לא במסגרת בית ספר, כל פעם שנשלחתי לפסיכולוגית הרגשתי חדירה ומעמס על הרגשות הרגשתי פריצה חדה מידי למרחב הפרטי שלי והפסקתי כי גם אף אחת מהפסיכולוגיות לא הבינה אותי מספיק שאלו את אותה שאלה בצורה שונה וקשה יותר וחודרת יותר, אמא שלי אומרת שאני לא צריכה את זה ושזה שום דבר, יחשבו שאני מטורללת אם אמשיך לפנות לאנשים, היועצת עסוקה המחכנת שלי עסוקה כולם מוטרדים לגבי סוף שנה ולאף אחד אין זמן.
אני נגררת לשטויות בגלל שלא מקשיבים לי אין לי כבר לאן לפנות, אני לא יכולה לפנות לאנשים יותר.

בבצפר פניתי פעם אחת ויותר אפילו, זה לא עזר היועצת אמרה לי ללכת למישהו שיקשיב כמו פסיכולוג, לייעוץ לדבר עם מישהו לא במסגרת בית ספר, כל פעם שנשלחתי לפסיכולוגית הרגשתי חדירה ומעמס על הרגשות הרגשתי פריצה חדה מידי למרחב הפרטי שלי והפסקתי כי גם אף אחת מהפסיכולוגיות לא הבינה אותי מספיק שאלו את אותה שאלה בצורה שונה וקשה יותר וחודרת יותר, אמא שלי אומרת שאני לא צריכה את זה ושזה שום דבר, יחשבו שאני מטורללת אם אמשיך לפנות לאנשים, היועצת עסוקה המחכנת שלי עסוקה כולם מוטרדים לגבי סוף שנה ולאף אחד אין זמן.
אני נגררת לשטויות בגלל שלא מקשיבים לי אין לי כבר לאן לפנות, אני לא יכולה לפנות לאנשים יותר.

באיזו מסגרת היו הפסיכולוגיות האלה?

בטוח שישנן פסיכולוגיות מקצועיות שיוכלו לעזור לך ולהבין אותך יותר, אך זה מצריך שיתוף פעולה של משפחתך ו/או של היועצת.

אולי תנסי לדבר עם רופא/ת המשפחה שלך?

אל תוותרי, למרות הקושי העצום.

הפסיכולוגית הייתה במסגרת אני חושבת רפואית.... או המלצת בית ספר....
אני לא חושבת שמשפחתי משתפת פעולה, הורים גרושים אחד רוצה כזה והשני רוצה כזה זה מסובך, והפסיכולוגית אפילו לא הבינה אותי..... אף אחד לא מבין מה מקשה עליי להמשיך בנורמת חיים סדירה כמו הרוב.... אפילו אני לא מבינה.

אני מבינה את הקושי שלך, וצר לי שהסביבה הקרובה אלייך אינה מבינה את הצורך שלך.

אני גם מבינה את התסכול שאת חווה מזה שגם את לא מצליחה להבין מה מפריע לך. זה מאוד מאוד מתסכל.

את צריכה לדבר עם מישהו.

אני לא פסיכולוגית, ולא קשורה לבריאות הנפש (אם כי למדתי באוניברסיטה כמה קורסים בפסיכולוגיה), אבל אם את רוצה להיות בקשר איתי במסנג'ר או במייל, צרי קשר בכתובת:
[email protected]. לפחות אוכל להיות לך אוזן קשבת...