אשמח לעזרה

עופרי שלום,

המצוקה שאתה מתאר מאוד מובנת. נשמע שהאנשים שאמורים להיות אמונים על תחושת הביטחון והיציבות שלך ושל אחיך, כלומר ההורים, אינם מצליחים כרגע לבצע את תפקידם.
נשמע שלקחת על עצמך תפקיד הורי מול אחיך הקטנים והתפקיד הזה, באופן טבעי, גדול ממידותיך.
פנית לעזרה בעבר ואף עברת טיפול ונשמע שאתה מחפש דרכים לטפל בעצמך, לחזק ולהרגיע את עצמך.
לפי דעתי הדבר שצריך להשתנות בחייך ושבו צריך לטפל, הוא חוסר היציבות שבין הוריך, אשר הוא המקור למצוקה שלך. כל נער בגילך היה חווה מצוקה בסיטואציה הזאת. לא אתה הוא זה שצריך להשתנות, אלא המצב הזה.
הדרך הטובה ביותר לחולל שינוי במשפחה ולהשיב להורים את תפקידם כהורים ולשחרר אותך מהתפקיד ההורי, הוא לפנות לטיפול משפחתי.
האם תוכל להציע זאת להוריך, או אולי אפילו לבקש מיועצת ביה"ס להמליץ להם על כך?

אנא עדכן אותנו בקורותיך,

כל טוב,
טלי איסרוב,
פסיכולוגית קלינית מומחית

ראשית, תודה על התשובה.
הוריי אכן התחילו טיפול זוגי אך אני חושש מאוד שטיפול זה לא יצליח כי שניהם לא אופטימיים.
הטיפול זהו המעשה האחרון שהם יכולים לעשות לפני גרושים. אז אני באמת פוחד שהטיפול לא יצליח והם ייתגרשו..

היי עופרי,

אני שמחה לשמוע שהוריך החליטו ללכת לטיפול זוגי.
אני מאוד מבינה את החשש שלך שבסופו של דבר הוריך יחליטו להתגרש.
אין ספק שגירושים גורמים לטלטלה עזה של כל בני הבית ועבור כל אחד מבני המשפחה קשה באופן שונה.
עבור הילדים הרבה פעמים יש תחושה חזקה של חוסר אונים, מכיוון שההחלטה היא לא שלהם ובעצם אין שום דבר שהם יכולים או צריכים לעשות כדי לשנות אותה.
יש גם פחד מן הלא נודע והתמודדות עם שינויים בשגרת החיים.
אתה בוודאי גם דואג לכל אחד מהוריך ולאחים שלך.
אני שומעת שאתה נער אחראי ורגיש. אתה רגיש למה שקורה עם בני המשפחה שלך ולוקח ללב את ההתרחשויות המעיקות שקורות סביבך.
אני לא יכולה לטעון שגירושים במשפחה הם תהליך קל ולא אמעיט בחרדה שבה אתה נמצא פן הוריך יחליטו בסופו של דבר ללכת בכיוון הזה.
אוכל רק להציע לך לנסות להגן על עצמך מפני התרחשויות שלמעלה מכוחך לשנות. נסה להשקיע את המרץ שלך בחברים, בדברים שמסבים לך הנאה.
היזכר מהם הדברים שאתה אוהב לעשות ועשה אותם.
תאפשר לעצמך להיות נער, רגע לפני שאתה נוטל את כל עומס העולם על כתפיך.
בנוסף, אני מציעה לך לשתף את הוריך במצוקה שבה אתה נתון ולבקש גם מהם לשמור עליך ולהגן עליך. יכול להיות שהם משתפים אותך יותר מדי במה שקורה בינהם?

אתה מוזמן לחזור ולכתוב כאן במהלך התהליך המורכב שעובר עליך ועל משפחתך.
אני מאחלת לך כל טוב,

טלי איסרוב
פסיכולוגית קלינית מומחית

שוב שלום,
למרבה הצער אני באותו המקום ללא כל שינוי וזה נהיה קשה וקשה הרבה יותר...
קרוב למקום מגוריי נמצא השרות הפסיכולוגי ואני בהחלט מעוניין לפנות לעזרה.
ברצוני לדעת מ'ס דברים לפני:
1) האם עליי לתאם הגעה אם מישהו או שפשוט להגיע
2)האם ישנה אפשרות לשמור על אנונימיות?
3) בגלל שהבעיה משפחתית אז יש אפשרות לבקש שלא ייצרו קשר עם משפחתי וייספרו להם?
4)האם זה יעזור לי?

תודה וסליחה על ההטרדה

היי עופרי,

קודם כל, אתה ממש לא מטריד ואני שמחה שאתה מפנה שאלות.

אני חושבת שזה רעיון מצוין לפנות לטיפול ולקבל עזרה ואני מאוד שמחה שאתה תופס יוזמה ומחפש פתרונות על מנת להרגיש יותר טוב.

אם מדובר בשירות פסיכולוגי חינוכי, בדרך כלל הפסיכולוגים מחולקים ככה שיש פסיכולוג אחר שאחראי על כל בי"ס ועל פי רוב איש הקשר שלהם עם ביה"ס זו היועצת.
אפשרות אחת היא שתפנה ליועצת ביה"ס שלך ותבקש ממנה לארגן לך טיפול פסיכולוגי דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי או במקומות אחרים שהיא מכירה (היועצות תמיד מכירות את כל מסגרות הטיפול האפשריות).
אפשרות שניה היא להכנס לשירות הפסיכולוגי ולבקש לדבר ישירות עם הפסיכולוג של ביה"ס שלך ואם הוא או היא לא נמצאים, להשאיר הודעה עם שם וטלפון ולבקש שיחזרו אליך.
אני לא חושבת שאוטומטית יפנו להורים שלך, אלא ינהלו איתך קודם שיחה ואתה והפסיכולוג תוכלו להחליט לגבי המעורבות של הוריך בטיפול שלך.

אם מדובר במרפאה ציבורית לבריאות הנפש, אתה יכול פשוט לפנות בלי שום קשר לביה"ס שלך, אבל רוב הסיכויים שיבקשו ממך לבוא עם הוריך.

אני מקווה שזה קצת עוזר.
שיהיה בהצלחה ואתה מאוד מוזמן להמשיך לעדכן ולשאול.

כל טוב,
טלי איסרוב,
פסיכולוגית קלינית מומחית