תקופה רעה..

שלום לך,

מהאופן בו כתבת, מורגש התסכול הרב שאת נמצאת בו, ולבי יוצא אלייך...
אני מכירה את חווייתך ויכולה אף להזדהות חלקית איתך, צר לי שלא קיבלת הכרה ואכפתיות
מחברותייך כלפי מה שאת מרגישה. לעתים אין למצבים שונים "פתרון" מבחוץף ויתכן שחברותייך
מתוסכלות כמוך ולא מוצאות דרך טובה להתחבר בנושא זה.
בכל אופן, עודף משקל יכול להיות קשור בצרכים רגשיים לא מסופקים, כתחליף למילוי לצרכים רגשיים שלא מצאנו דרך אחרת לספק אותם. העניין הוא שמדובר בתהליך מעגלי - צרכים רגשיים (מוקדמים) לא סופקו, ואז פונים אל האוכל, שבתורו מייצר קושי לקבל מהסביבה מילוי של צרכים רגשיים, גם משום שעודף משקל לא מקובל בחברה שלנו, וגם משום שהאוכל מחליף את הצרכים הללו, ואז יש מסר (לפעמים לא מודע) לסביבה שלא צריך אותה כי יש את האוכל, זמין ונוח.
בקיצור, זה עסק מורכב, ואת צודקת שטיפול נפשי הוא לא פתרון קסם. גם אם הגורמים לעודף המשקל ושימורו הם רגשיים. אני מאמינה שדרושה החלטה בשלה ונחרצת פנימית, יחד עם עזרה רבה ותמיכה של בני המשפחה (רגשית וגם ברמ הפרקטית של איזה אוכל קונים לבית ואיך משנים הרגלי אכילה). ברגע שהתהליך ה"חיצוני" מתחיל (כמובן לאחר שכבר יש את התנאים שציינתי), זה נתמך על-ידי הסביבה. אפשרות נוספת היא לנסות במקביל לפנות אל טיפול פסיכולוגי ודיאטנית, ולהתמודד עם מרכיבי הנושא במקביל. זה יכול מצד אחד קצת להכביד אבל מצד שני זה יכול לתאים לאנשים מסויימים, במיוחד כאשר המודעות לסיבות לאכילה לא גבוהה, וזה עוזר להחזיר לאוכל את המטרות הפיזיולוגיות שלו, ולהתייחס יותר אלהצרכים הרגשיים במודע ולהמיר סיפוקים אחרים במקום האוכל.יש בכך אלמנטים של גמילה ולכן הקושי במיוחד בהתחלה.

כל התהליך הזה הוא כמובן בכלל לא פשוט, ויכול להיות שהליכה אחורה-קדימה היא בלתי נמנעת. אלא שאם את בתוך תהליך טיפולי כלשהו ומנסה להתחייב אליו, את ממשיכה להשקיע בזה ולא נוטשת הכל כשנעשה קשה או לא מצליח. יש גם קבוצות תמיכה אם מתאים לך יותר להשתתף בתהליך קבוצתי.
חשוב שתחשבי על הדברים ותבחרי בדרך מסויימת ותדבקי בה. קחי בחשבון שבבחירה ללכת לטיפול גם ההורים שלך יצטרכו להיות מעורבים כפי הנראה ויוכלו אולי להצטרף לתהליך כך הגורמים והתנאים שאת צריכה כדי להרגיש טוב עם עצמך, פנימית וחיצונית, יהיו טובים יותר. אולי לא הדגשתי מספיק עד כאן, אבל המשקל שלך לאו דווקא גבוה במיוחד (ביחס לגובה) ולאו דווקא הנושא העיקרי שאפשר וכדאי לעבד ולשנות, אלא הדימוי והבטחון העצמי, שאולי לא רק קשורים למשקל.
בהצלחה בכל כיוון התפתחות שתבחרי, וכל טוב,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית

תודה רבה על תשובתך אני יקח הכל לתשומת ליבי ואנסה לישם את זה!
שאלה נוספת שלי היא זה שאני מאוד שונאת את האף שלי ושוקלת ניתוח. ההורים שלי בטח שלא בעד זה וכמובן שאין מי שיממן לי דבר כזה אבל אני ממש שונאת אותו הוא גדול ולא מתאים לפנים ..
אני לא יודעת מה לעשות אני גם מפחדת מהמחשבה של ניתוח ודברים כאלה!

שלום לך שוב,

העיסוק בגוף קיים בכל שלבי החיים, אבל יתכן שאת נמצאת בתקופה בה העיסוק הזה מוגבר.
בנוסף, לאור מה שכתבת קודם על הבטחון העצמי הנמוך שאת חווה, והתחושה של נחיתות מול
חברותייך, אני חושבת שלא כדאי למהר לעשות שינויים, כל עוד את לא עברת איזשהו תהליך רגשי-נפשי, בו את לומדת לשנות מה שאפשר וניתן ולומדת לקבל מה שלא ניתן וקשה יותר לשינוי. כל מה שבתחום המסובך של ניתוחים אסטתיים נראה לי כדאי לדחות לשלב יותר מאוחר בחיים. כמובן שזו רק דעתי והמלצתי אבל יש לי תחושה חזקה ששינויים בבחינת אל-חזור לא כדאי לעשות בגיל הנעורים. אולי אפשר לחכות עם זה קצת, לפחות עד שתטפלי בתחושות סביב הגוף בכלל, באופן נפשי ואסתטי ע"י שינוי הרגלי האכילה ואולי גם ספורט.

כל טוב,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית