מצוקה נפשית קשה

אני סיימתי השנה כיתה ו' ובמשך השנתיים האחרונות עברתי התעללות על ידי ילד מכיתתי,
בשנה הראשונה (כיתה ה) היה במשך כל השנה יורד עלי וצוחק עלי ומתעלל בי נפשית בלי להרפות,היה זמן שזה ממש התחיל להרגיש שהוא מגיע לבי"ס במטרה אחת שהיא להציק ולהתעלל בי,
עם הזמן ההתעללות הפכה להיות קשה יותר ויותר,
מאז תחילת כיתה ו' הוא עשה עלי חרם עם כל הכיתה ועל מי שלא רצה לעשות עלי חרם הוא איים שיעשה גם עליו חרם,כך שכולם שיתפו פעולה,
עם הזמן זה הדרדר למגע והתעללות מינית שהתפרשה כמעט כל פני כל השנה,
בפעמים הראשונות זה היה מגע על הבגדים ובמקומות פחות אינטימיים,
עם הזמן זה המשיך למגע במקומות אינטימיים וללא בגדים ובתוך השירותים ובפעם האחרונה היה גם אונס,
הדבר עשה לי טראומה קשה ואני עד היום בהאשמה עצמית כי אף פעם לא הצלחתי להתנגד,
אני לא יודעת איך אבל כן הצלחתי לספר לספר על התקיפה אך לא סיפרתי על האונס שקרה לאחר שכבר סיפרתי על המגע המיני.
ביום שני אני מתחילה טיפול אבל אני נורא מפחדת,
אני כן צריכה לדבר ומאז שחשפתי את זה אני כל הזמן צריכה לדבר על זה אפילו שאני יודעת שאסור וכולם כועסים עלי על זה שאני מדברת אבל אני מדברת רק עם אנשים מאד מאד קרובים ואני מאד סגורה עם מטפלים והייתי בעבר בטיפול,אחד הדברים שמפחידים אותי זה לבכות מול המטפלת למרות שזה מה שאני צריכה אבל מרגע שאני בוכה אני לא מסוגלת להמשיך את הטיפול כי אני כאילו ננעלת ואז הטיפול נקתע באמצע,
יש לי מספר שאלות,
האם הצורך לדבר הוא הגיוני או שמשהו לא בסדר איתי?
למה ניראה לכן שתמיד קשה לי להפתח עם מטפלים?
איך אני יכולה להצליח להתגבר על זה?
למה אני תמיד נינעלת אחרי שאני בוכה?
ואיך אני יכולה להתגבר על זה כך שאוכל להמשיך בטיפול ולא אקתע אותו באמצע?
אשמח לתשובה מהירה ומעמיקה,
תודה רבה מראש וסליחה על האורך.