אחי עושה סמים

שלום נלי,

אחד החסרונות בטיפול בנפש הוא שלא ניתן לטפל במי שאינו מעוניין בטיפול ומבין במידה מסויימת שזקוק לו.
מתיאורך את האינטראקציה עם אחיך, עולה שהוא מנסה להסתיר את השימוש מההורים, כנראה מתבייש ופוחד מהתערבותם, אבל בכל זאת משתמש בבית (!) , מה שאומר שהוא "עלול" להיתפס
והוא כנראה יודע את זה.
מצד שני, הוא אמר לך במפורש באיום שלא רוצה שהוריכם ידעו על כך. לאיזה מהמסרים להענות?

אני הייתי הולכת עם האינסטינקט הבריא של הרצון לעזור לו, והדרך היחידה היא לספר להורים ולבקש את הגנתם מולו. לספר להורים ובניגוד למה שיש שחושבים, זו אינה "הלשנה" אלא דיווח. לדווח
על סכנה במיוחד של בן משפחה זו ממש חובה מוסרית. אני מבינה את הפחד שכרוך בדבר, וישנה כמובן האפשרות של המנעות מלדווח להורים, אבל את לוקחת על עצמך במצב כזה את תחושת האשמה על כך שידעת ולא סיפרת, ויתכן שהוא בסכנת חיים אמיתית ולא מנעת אותה.
לכן, אני הייתי מדווחת.
ההורים יוכלו להתייעץ לפי מצבו, ולפי שיקול דעתם, לאיזה מוסד לגמילה ירצו להפנות אותו. ישנה
אגודת אל-סם שיוכלו להתייעץ איתה טלפונית וישנם מוסדות כמו כפר איזון או רטורנו שאפשר בהמשך אולי להפנותו לשם. לעתים הסמים מובילים למצבים נפשיים שדורשים אשפוז, למשל אם הוא נמצא במצב שמהווה סכנה לעצמו או לאחרים ואז אפשר אפילו להזמין דרך הפסיכיאטר המחוזי בדיקה פסיכיאטרית כפוייה ולאלץ את אחיך להבדק.
יתכן שהם ייתקלו, כפי שאני משערת, לפחות בהתחלה בהתנגדות מצדו. אבל אם הם בטוחים בכך שהוא זקוק לעזרה דחופה הם ימצאו את הדרך להביאו לטיפול כלשהו גם כשהוא עדיין לא מכיר בבעיה שלו. יכול להיות שהם יעזרו לפחות לעשות את השלב הראשוני של הכרה בכך שזו בעיה. עד שלא עוצרים את השימוש לא תהיה הכרה בבעיה. לכן הם יצטרכו קודם לעצור את השימוש (לפחות בבית אבל גם לתבוע ממנו למשל לעבור בדיקות שתן במרכז גמילה מדי יום, ולפקח על זה) ואז בתהליך הדגתי להביאו להבין את הבעיה (ואת הבעיות שמאחוריה) ולרצות להעזר.

בהצלחה עם האומץ שאת צריכה כדי לספר להורייך ועם הטיפול באחיך.

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית