שלום לך,
כמה שמוכרת לי, אישית ומאחרים, החוויה הזו, שמשהו נפגם במראה החיצוני, ובמיוחד ב"כרטיס
הכניסה" שלו, הפנים, וקשה לשאת את המחיר, הבושה, הפחד מכך שכבר לא יאהבו אותי כפי
שאני כעת.
במיוחד קשה בגיל ההתבגרות, בו קשרים חברתיים מרגישים כחשובים ברמה קיומית - אם הם
לא יהיו או לא טובים מספיק, חיי אינם חיים. המשפחה, ההישגים האקדמיים (הלימודיים), התחביבים,
הכל נראה כמתגמד מול הצורך בהכרה ואהבה מבני גילנו.
וכמובן שאני אומרת את הדברים ממרחק מהגיל ומהחוויות הללו, ויכולה לראות שיש עיוות וחוסר
צדק בהתייחסות הזו, גם אם היא מרגישה כ"אמת" הצרופה והיחידה. אין זה כך.
אז ראשית אני מציעה לך לעבור תהליך של השלמה, בין אם בעזרת אחרים (כמו הפנייה לכאן) ובין אם בסיוע של גורם מקצועי (לפנות לטיפול בנושא זה חשוב ובהקדם).
שנית, אני יודעת ש"טיפול עצמי" בנושא אקנה הוא לא מספיק, ואמנם את התרופה שציינת אינני
מכירה, אך בהחלט יש סיכוי שהתערבות תרופתית תעזור מבחינת איזון הורמונלי.
בנוסף, אני יודעת על נערים ונערות רבים שקוסמטיקאית (ולא טיפול-עצמי עצמאי ע"י תכשירים
שונים) עזרה להם מאוד. זה דורש מספר פגישות, וכן, מה לעשות, סבלנות מסויימת.
שלישית, נסה לחשוב על תחומים נוספים בנוסף לזה החיצוני בו תלית את אהבת הזולת אליך, תחומים בהם אתה טוב וראוי לאהבה והערכה בהם. אני בטוחה שיש. נסה להשען עליהם בתקופה
בה אתה מטפל בעצמך.
רביעית, אם העיסוק במוות ממשיך ללוות אותך, ואתה מרגיש שאתה עלול לפגוע בעצמך, אנא,
פנה מיידית לגורם טיפולי מקצועי, שתף (יועצת/פסיכולוג פנים-אל-פנים) והם יעזרו לך למתן
את התחושות החריפות הללו שעלולות להביא אותך לפעול וליצור נזק בלתי הפיך.
כמובן שאתה מוזמן להמשיך ולכתוב כאן מתי שתרצה, ונשמח ללוות אותך במה שעובר עליך.
כל טוב ובהצלחה בטיפול בעצמך,
ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טובי פלד.jpg)
.jpg)
.jpg)
