אני לבד..

כול ראש השנה הזאת אני לבד"(

שלום לחסוי,

כמו שכתבו לך כאן, חגים, ובמיוחד כאלה שמסמנים הזמנה להתחלות חדשות מביאים איתם נטייה להתבודדות והתכנסות פנימית ומשפחתית, מה שפעמים רבות מציף מחשבות ורגשות קשים שהנחנו בצד, כדי לתפקד ביומיום.
כך שההרגשה הרעה קשורה אולי גם למה שהחג זימן. ואני לא רואה בכך רק עניין שלילי, אלא דווקא
בדיקה עצמית, וחיפוש כיצד למלא או לתקן את הרגשות הללו. הריקנות והחשש מפניה שאתה מתאר
יכולה להביא אותך לבדוק איך היית רוצה למלא את הזמן שלך בדברים שאתה בוחר, אוהב, רוצה.
עד עכשיו למדת וה"מה לעשות" הוכתב מבחוץ, עכשיו יש הזדמנות שאתה תכתיב לעצמך מה לעשות,
וזו אמנם משימה קשה ומאתגרת, אבל יכולה גם להיות מרגשת ומסקרנת - האם לבחור לעבוד? במה?
לבחור מתוך מודעות, או לחשוב במה אתה טוב ויכול לעשות אותו ואז לייצר אותו (שיעורים פרטיים, בייביסיטר לילדים/חיות, חלוקת פלאיירים, עבודה במסעדה ועוד). אפשר גם לחשוב על חוג שהייתי רוצה להשתתף בו ואולי דרכו להכיר אנשים. פורום שמאפשר היכרויות סביב נושא עניין מסויים, ועוד.
אם יש לאנשים פה בפורום רעיונות, אתם מוזמנים לכתוב. גם אני אשמח לשמוע.

אני מבינה שכעת מה שמטריד אותך זו הבדידות, אבל ברגע שתיכנס למסגרת חדשה, תוכל להכיר אנשים חדשים, ולהרגיש שוב שייך וחלק ממשהו.

נשמח אם תמשיך לכתוב כאן ולעדכן או לשאול שאלות (אותנו ,אבל בעצם את עצמך),


ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית