שלום!

שלום,
אתה מעלה מצב כואב בו אתה רואה את קשייו של אחיך הבכור אך מתקשה למצוא את הדרך אל ליבו על מנת לסייע לו. מהתיאור נראה כי אחיך מתכחש לקשייו ומתמודד עימם על ידי התנתקות מהעולם: פיזית - בהתבודדות בחדר ונפשית - באמצעות הכחשת מצבו הקשה.
נראה שאחיך זקוק לעזרה מקצועית שתאפשר לו להתמודד עם קשייו שכפי שציינת מלווים אותו מגיל צעיר. החלק המעודד בתיאור שלך הוא שאחיך שירת שירות צבאי דבר המצביע על מידה של כוחות התמודדות. יתכן ואובדן המסגרת הצבאית החריף את מצבו ומסגרת חלופית תאפשר לו להתאושש במעט.
חשוב שתנסה להבין כיצד האנשים סביבך רואים את מצבו: האם בדומה לך או אחרת ומעבר לכך האם למישהו מסביבתו: חבר (אם יש), אבא ואמא או כל דמות יש להם דרך אל ליבו ויכולת השפעה על מנת שיפנה לסיוע מקצועי. שכן ללא שיתוף פעולה של אחיך גם המטפל המיומן ביותר יתקשה לסייע.
אתה מוזמן להגיב ואשמח לסייע לך.שי

אבל יש לציין שאת השירות הצבאי הוא סיים על אי התאמה ולאחר חודשים בכלא על עריקות. ועפ"י הכרות די טובה, מסגרת מקצועית לא תחזיק לאורך זמן והמצב יחזור לקדמותו.במידה וההצעה לטיפול לא תצליח (ו90% שלא תצליח), האם יש לנקוט באמצעים כוחניים יותר?, כמו עקירת דלת לדוגמא?

אחיך ואת מצוי במצב עדין שכן הוא מתקשה להתמודד עם צדדים שונים בחייו ואת חשה חוסר אונים לנוכח מצבו.
להבנתי, אמצעים כוחניים לא ישיגו את התוצאה המבוקשת ועשויים להוביל לעימות בו אחיך ינתק את מעט הקשר שהוא שומר עם סביבתו. מעבר לכך, לסוגיית הדלת, צריך לכבד את סגירת הדלת, שכן ככל הנראה זה המצב היחיד בו הוא מרגיש מוגן (במידת מה) מפני העולם וליטול ממנו הגנה זה מעשה שעשוי לעורר תגובה קשה וכואבת עבורו. יש לזכור שאחיך אינו ילד כי אם אדם בוגר.
על כן, אני מציע לנסות ולהגיע אליו בדרך חיובית.
במצב קיצוני בו יש פגיעה בשיפוט המציאות או חשש למעשים קיצוניים יש לפנות (ההורים) לאיש מקצוע שינחה באשר לאפשרויות הפעולה.