לא יכולה יותר

אני בת 14, ואני נורא סובלת.
אני עברתי חטיבה לפני שנה בגלל שהייתה לי חברה שהיסודי שניצלה אותי, וידעתי שאני לא יכולה יותר להיות איתה. היום אני בודדה, אין לי בכלל חברות. לפני בערך חצי שנה מהיום, התחלתי לחשוב על דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם כמו למשל אחותי שיש לה הפרעות אכילה כבר כמה שנים, על אמא שתמיד הייתה עסוקה (ועדיין) לעזור לאחותי, שגרמה לי להרגיש בלתי נראת, עם זה כל הבעיות שנגרמו לי בעבקות זה כמו הפוביות , (אני מפחדת כמעט מכל דבר, וחושבת על דברים שאף אחד לא חושב עליהם) חוסר ביטחון, אפילו הפרעת אכילה לתקופה מסוימת. אבל הבעיה הכי קשה שלי היא העובדה שהיא לפעמים ממש נטולת רגשות. היא מסוגלת לצחוק עליי ולרדת עליי כשאני נשברת מולה. (וזה אפילו יותר גרוע ממה שזה נשמע, כי באותם רגעים אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי) וזה רק חצי ממה שעובר עליי. חוץ מהפסיכולוגית שלי, אין לי אף אחד שמסוגל להקשיב לי או לרצות לעזור לי. מה לעשות? איך להתמודד עם זה?