קשר עם האמא

הי עדי,
את שואלת שאלה מאוד גדולה ("מה אתם חושבים עלי כבן אדם?"), ואני שומעת דרך השאלה שלך את הצורך והרצון שמישהו יראה ויקשיב לקושי שהתמודדת איתו כילדה וכנערה מול אמא, שמישהו יבין שההחלטה לעזוב את הבית בגיל 15 ולנתק קשר עם אמא היא החלטה שקשה מאוד לקבל, ושאם מקבלים כזו החלטה זה כרוך בסבל גדול מאוד.
ישנם הרבה פרטים בסיפורך שעוררו בי שאלות - את כותבת על ההתעללות של אמא שלך, ועל כך שעברת הרבה דברים בילדות, אך את לא מפרטת ולא כותבת מה היו הדברים שקרו לך.
האם יש לך בני משפחה נוספים כמו אח או אחות או אבא שאת נמצאת איתם בקשר? מי זו האשה שהפכה להיות האמא החלופית שלך?
שמחתי לקרוא שמצאת לך דמות שיכולה היתה לתת לך תמיכה, בית, מסגרת וכיוון בגיל כל כך סוער, אולי כמו שאמא היתה אמורה להיות עבורך. בשנים האלה של גילאי 15-18 וגם בהמשך, כשנערות הופכות לנשים צעירות קורים הרבה שינויים בגוף וגם בנפש, ישנו מאבק לקראת עצמאות אבל גם רצון להיות עוד קצת ילדים שיכולים להישען על הוריהם ולנוח. אני סקרנית לשמוע אם את חשה שמשהו מאלה התאפשר לך במסגרת החלופית שמצאת.
אני מבינה מסיפורך שניתקת לחלוטין קשר עם אמך, האם למרות הכעס הגדול עליה, זה חסר לך באיזשהו אופן? יכול להיות שרק כאשר תהפכי את בעצמך להורה, לאם, יתעורר בך הרצון לברר איתה כל מיני דברים מהעבר.
אך כרגע, את מרגישה שקשר איתה יהיה עבורך הרסני, בלתי אפשרי ומאיים, ולכן אין ספק שאת בוחרת את הבחירה שנכונה ביותר עבורך. אני חושבת שהיו לך הרבה כוחות לשמור על עצמך וכמו שאת מתארת כמעט להציל את עצמך משיגעון או מגרוע מכך, וכדאי שתמשיכי להשתמש בהם בעתיד.
חזקי ואימצי. קרן

עשית את הדבר הנכון..לכי אחרי הלב
יישר כוח!תיהיי חזקה
מי שחי בעבר מפספס את העתיד,לכי עם הראש קדימה ותעשי רק מה שאת אוהבת..רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב!

עדי,
אני חושבת שאת בנאדם מדהים, ואת כל כך חזקה..
אני בת 14 ואני מאוד מזדהה איתך, יש לי בעיה עם אבא שלי, אני חושבת שהוא בנאדם רע ואני שונאת אותו על כל מה שהוא עשה לי, אני ניתקתי איתו את הקשר, הוא עזב את הבית ולא דיברנו בערך 3 חודשים למרות שהוא ניסה לדבר איתי וביקש סליחה אבל לא סלחתי לו.
אחרי שלושה חודשים הוא חזר הביתה וקיבלתי את זה נורא קשה ואני עזבתי את הבית, הסתובבתי שבוע מחוץ לבית, עד שהחלטתי לחזור בגלל שלא רציתי להיות כמוהו, לברוח מהבעיות, למרות כל הקושי התמודדתי, ועכשיו אני חיה איתו כי אין לי ברירה אחרת,ואני סובלת איתו, שאני מנסה לספר לאנשים אחרים הם לא מבינים אותי ואומרים לי שהוא א\בא שלי ושאני צריכה ליסלוח לו, אבל אף אחד בחיים לא מבין את הסבל שעברתי.
בקיצור עדי, אני חושבת שאת חזקה ואת מדהימה ואני באמת מעריצה אותך על כך שעזבת את הבית, ועל איך שאת מיתמודדת, אני חושבת שאת לא צריכה להקשיב יותר מידי לאנשים שלא עברו מה שאת חוית כי הם לא יודעים,פשוט תלכי אחרי הלב שלך ותעשי מה שאת מרגישה לנכון..