בעיה עם החברים

שלום למומחים,
יש לי בעיה והיא כזאת:
לפני מספר חודשים הצטרפתי לאוניברסיטה ללימודים לתואר ראשון בהנדסה.
הגעתי לאוניברסיטה כאשר איני מכיר אף אחד משם.עם הזמן הכרתי שם כמה חברים חדשים כאשר החברים שאותם הכרתי היו כבר כקבוצה שתמיד נמצאת ביחד בלימודים וגם חברים טובים בינהם עוד לפני שהכירו אותי.עם הזמן ניסיתי להשתלב בינהם כי אלה הם אנשים שחשבתי שהם ימצאו חן בעיניי ויהיה לי כיף להעביר איתם את הזמן והשיעורים בלימודים.אך ככל שעבר הזמן אני מרגיש שאני באיזה שהוא מקום "בסוף הטור" שלהם כלומר האדם הכי פחות חשוב בחבר'ה.לדוגמא כאשר הם הולכים לאיזה שהוא מקום אף אחד לא קורא לי ויש מקרים לדוגמא בהם הם יושבים במקום שהוא שונה משלי ופתאום בסוף השיעור אני מגלה שהם כבר יצאו מהכיתה לפני הזמן ואני נותר לבד.או דוגמא אחרת כאשר הם מגיעים לפני לכיתה הם שומרים לעצמם מקום אך לי לא כמובן שלא המקום חשוב לי אלא ההרגשה שאת פחות חשוב או לדוגמא אם מישהו מהם ירצה לעשות משהו הם לא ישאירו אותו לבד אך אם אני ארצה לעשות משהו שלא מתאים להם לא יהיה להם בעיה להשאיר אותי לבד לעשות אותו.
כמובן שאני לא במקום שאני מתחרה עם מישהו או מנסה להיות חשוב יותר ממישהו אחר אלא רק מעוניין להרגיש כחלק ולא כמישהו נגרר אחריהם שתמיד צריך לחפש איפה הם כדי לדבר איתם או לשבת איתם.
ופה מגיעה ההתלבטות שלי ובה הייתי רוצה את עצתכם האם אתם מציעים לי פשוט להתרחק מהחברים האלה ולא להיות איתם בתקשורת יותר מידי מקסימום שלום שלום ואפילו להיות לבדי תקופה(משהו שכמובן יהיה לי קשה כי זאת הרגשה נוראית להרגיש לבד במיוחד במקום בו יש הרבה צעירים ואוירה טובה) שבה אולי אני אכיר חברים חדשים למרות שגם ככה קצת קשה לי להתחבר לאנשים או שעדיף לי למנוע מעצמי את המצב שבו אני אהיה לבד ואהיה איתם למרות ההרגשה הלא נעימה שאתה לא מישהו מהחברים ממש אלה משהו בצד ולא כל כך חשוב.
תודה.