מצוקה

שלום , אני משתפת אתכם במשהו כואב שמציק לי כל שנה מחדש.
אני בת 15ו חצי בערך ויש לי אח שגדול ממני בשנה.
שהיינו קטנים תמיד הסתדרנו , לפי התמונות רואים שהיינו אחים מדהימים אחד לשני, כמה חיבוקים , כמה חיוכים, כמה הערכה.
אבל זה השתנה..זה ידוע שבנים מציקים לבנות אז אוקי כשהייתי בת 5 ומעלה עד 10...אני זוכרת כמה הוא הציק לי ..אבל מאז זה נהיה ממש לא טוב..
ועל מה אני מדברת? אין לנו בכלל אותו אוופי , בניגוד אלי שאני מעריכה את עצמי מאמינה בעצמי ובכוחות שלי ,הוא לא, הוא ביקורתי , כל כך כל כך..
ובדרך כלל הוא בפנימיה .. אז זה לא כזה מפריע לי לראות אותו שישי שבת.. אבל כשזה מגיע לחופשות ארוכות כמו פסח זה משתנה לגמרי.. אני לא יכולה לסבול אותו.
פעם שהוא היה מבקר אותי היתתי נפגעת , היום אני בכלל לא שמה על מה שהוא ואמר לי.. אני בתור אחותו"הקטנה" זוכה רק לביקורות וביקורות ,במקום פירגונים מאח גדול,זה לא פוגע בי כי אני מספיק חזקה ב"ה כדי לא לשים על החירטוטים שלו, וזה ביקורת על כל דבר,מהקטן ביותר לענק ביותר.. איזה עצוב זה שככה הוא יצא.. הרי אנחנו ממש לא משפחה כזאת..בקיצור עכשיו בתק' של פסח אני ממש נהיית חולה מלחשוב על זה שאני אהיה איתו כלה פסח.. שנה שעברה.. היה לי כלכך רע איתו , כמה? כמה בנאדם יכול להסתכל רק על השלילי? וכשחזרתי לשגרה מהחופשה,הרגשתי שהאופי שלו נדבק בי, הרגשתי בדיוק כמוהו אין לי מושג למה, חוצ מזה בזמן הזה אני נוטה לחשוב שטויות , ושאם הוא כזה אז גמאני, וזה תורשתי וכו וכו...אח"כ זה עובר,אני פונה אליכם, לכוולם.. תעזרולי , איןליכח למלחמההזותי שוב.. אני רוצה למנוע אותהמלכתחילה..ושתדעו שבשביללהתמודדעם אחכזהצריך הרבה כוחות נפש וזהלא כל כך פשוט..
תודה אנשים!