בעיית אמון ולדעתי גם תקשורת...

למרות זה שאני תלמידה טובה וילדה טובה הם יקשיבו לה כי הם לא סומכים עליי בכלל..

טליה הי,
נדמה כי את עוברת תקופה מורכבת וכואבת ביחסים שלך עם משפחתך. כבר במשפט הראשון תיארת כיצד את מרגישה את עצמך כ"שפוטה" של הורייך. להבנתי, כאשר מרגישים "שפוטים" צוברים רגשות קשים כלפי מי ש"משפיט" אותך ובמוקדם או במאוחר המטען הרגשי הכואב יתפרץ. נדמה שגם אצלך את חווה את יחסייך עם הורייך כנעים מלהיות שפוטה שלהם לבין להתריס מולם. יחד עם זה, את מעוניינת להראות להם את הצדדים העדינים שבך כדי לזכות שוב באמונם אולם את לא מצליחה להשיב את האמון. מעבר לכך, את מאוד משתדלת להציג את צדדיך החיוביים, שבוודאי יש לך רבים כאלו, אך כל פעם נפלט לך דבר מה שמקלקל לעצמך את שהשגת במאמץ רב.
יש לי הרגשה שאת מתבוננת על העולם ככזה שבו לא ניתן לכפר על טעויות שנעשו ומרגישה שמכאן והלאה נגזר עלייך להיות "חייזר". אולי אם תנסי לשתף את הורייך ברגשות שלך ובשעובר עלייך תגלי שהורייך דואגים ואוהבים אותך, גם אם לעיתים מתקיים כעס ביניכם. ברור, שאת יכולה להפיק תועלת רבה משיחה עם איש מקצוע: יועצת בית ספר, פסיכולוג או דמות בוגרת שאת מעריכה ובוטחת בה.

הם מאוד פרימיטיביים, הם לא מאמינים בשיתוף וחלוקה של רגשות. בכל פעם שניסיתי חטפתי ביקורת על כמה שאני פתטית ועלובה, ומסכנה, ושאני אתאבד כבר... הכל תלוי בחומרת המצב. אני לא מצליחה לשפר את המצב. עכשיו גם אבא שלי נגדי ואתמול יצאתי עם חברים בסביבות 10 בלילה ובאחת הוא התקשר וצעק עליי ודרש שאני אחזור הביתה וכל החברים שלי שמעו את זה מבלי להתכוון. הוא עשה לי בושות ובנוסף להכל כשהוא חזר מהעבודה היום הוא נזף בי כאילו לא יודעת מה עשיתי והסברתי לו שהוא מגזים ושחופש ושאני כבר בת 18 ודי נמאס לי. אימא שלי כמובן לא תמכה בי וזה עוד אחרי שעזרתי לה כל היום. בקיצור אני משתגעת ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא מצליחה לנהל חיי חברה תקינים כי הם לא מאפשרים לי וכבר קשה לי לגשת לשאול כי אני חוטפת על זה. ודי אני כבר רוצה לעזוב את הבת ולהתחיל חיים משלי. אני רוצה להתנתק מהם ולהוכיח לעצמי שהם טועים כי אפילו אני כבר מתחרפנת מזה. הדבר היחיד שמחזיק אותי בבית זו הבגרות שלי והעובדה שאני לא יכולה להתחיל לעבוד תוך כדי לימודים וכל זה... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שאני יכול לתן טעויות הבעיה שאיתם זה בלתי אפשרי. זה ככה משאני בת 12 אימא שלי מבקרת אותי על הכל, אבא שלי שותק, ועכשיו גם הוא התחיל לדבר. אני לא יודעת מה לעשות, אני אוהבת אותם הם ההורים שלי והם לא כל הזמן כאלה. אבל כשזה מגיע לדברים שאני רוצה הם נכנסים לקטע הזה כל עוד מדובר במשהו שהוא לא בסדר מבחינתם או שהם לא רוצים. יש משהו שאני יכולה לעשות איתם שיסדר את זה או לפחות ירגיע את המצב עד שאני אצא מהבית הזה?

טליה, קשה לחיות בבית בו ההרגשה היא שאת נתונה לביקורת מתמדת ושאין תקשורת חיובית עם הורייך. נדמה כי את מרגישה בודדה מאוד בתוך הבית וצר לי על כך. נראה שזמן רב את מתמודדת עם קשיים בינך לבין הורייך וכעת הגעת לשלב בו מזדחל ייאוש להרגשה כי ניתן לשנות את טיב יחסיכם. לכן, במידה ואת חושבת שתצליחי להניע את ההורים לבוא איתך לאיש מקצוע על מנת שיהווה מעין מתווך ביניכם ויוכל להשמיע את קולך בפניהם באופן נייטרלי יותר, מה טוב. במידה והדבר לא מתאפשר, אני חושב שבעוד זמן לא רב יהיה באפשרותך להתחיל מסלול חיים שלא יחייב אותך לגור בבית (צבא או שירות לאומי ולאחר מכן עבודה או טיול) וייתכן שדווקא כאשר תיווצר נפרדות הוריך יוכלו להיות עבורך בדרך שלא התאפשר להם עד כה.שי

אקח בחשבון את דבריך.