קשה לי ובא לי למות

רותם הי,
צר לי על הסבל שאת חווה בניסיון להתמודד עם מציאות מכאיבה שאף לא אחד מבני משפחתך ייחל לה. לעיתים כל אחד מאיתנו היה רוצה להתנתק מדברים שמפריעים לו, בוודאי ובוודאי נכות או אירוע מצער מהעבר. אך המצב אותו את מתארת ממחיש את המחיר הכרוך בניסיון לנתק חלק משמעותי ממך - אחות - ועד כמה ניסיון זה אינו אפשרי באמת. אני רק יכול לשער כמה כאב חווית לאורך השנים בשל ההתמודדות עם הידיעה שאחותך אוטיסטית וההשפעה של עובדה זו על משפחתך. הניסיון שאת עושה להתנתק מאחותך כמוהו כלנתק איבר חיוני מגופך ולכך יש מחיר כואב אותו את משלמת. עצתי לך, היא לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש (ייתכן שקב"ן היחידה בה את משרתת יכול לסייע לך בכך) ולהתחיל תהליך שונה מזה שעשית עד כה, שבו במקום להתנתק, יתאפשר לך להתחבר לרגשות המורכבים שקיימים בך ביחס לאחותך. אני מאמין שכעבור זמן, באמצעות הטיפול, יתאפשר לך להרגיש טוב יותר ביחס לאחותך ולעצמך. שי

היי ,אני חייבת להודות שאני מבינה את הכאב שלך,אך עם זאת...
אני מכירה ילדים אוטיסטים,אני למדתי איתם ביסודי,אחת החברות הטובות שלי הייתה בעלת אספרגר שזה אוטיזם בתפקוד גבוה (ז"א שהיא במצב טוב יחסית) וגם יש לי בת דודה עם PDD שזה גם כן,אוטיזם בתפקוד גבוה,אני מאוד קשורה לבת דודה שלי ונפגעתי בשם אחותך,תארי לך שהיו מתביישים בך... אוטיסטים הם לא מפגרים,הם מרגישים ויודעים,את לא היית נפגעת אם היו מכחישים את קיומך??
זאת א ח ו ת ך!!!! אחת שגדלת איתה ,יש לכן אותם הורים!
אני לא מבינה אותך,ברצינות,היה לך כל כך הרבה יותר קל עם היית מקבלת את עצמך כאחותה,תאמיני לי שהסביבה הייתה מבינה,ואם לא? הסביבה מטומטמת! ואז זה כבר משהו אחר.
מצטערת חמודה,אבל את צריכה להתבייש בעצמך,יותר מאשר שאת מתביישת באחותך.
כי היא משפחה,ואין מה לעשות עם זה ,חוץ מלהשלים עם זה.



בהצלחה בכל שאר הדברים.