פעם כתבתי פה יחסית די הרבה

שלום חסויה,
ממה שכתבת ניתן לראות שאת מוצפת בהרבה רגשות והתלבטויות ולכן טוב שאת מוצאת בפורום מקום שבו ניתן לשתף ודרך כך לחוש הקלה. אך יחד עם זאת חסרים לי מעט פרטים (שאולי הנחת שאדע אותם) על מנת להתייחס באופן רציני ומעמיק לדברייך: מהו גילך? "רוצחת"?- למה התכוונת?, על מה את רוצה לכפר?
מתוך מה שכתבת אני למדה כי יש בך רגישות ויכולת אמפטיה לזולת וגם יכולת להעניק תמיכה במצבים קשים כמו שחברך נקלע אליהם. וכנראה בין היתר אלו הדברים שהוא "מוצא בך" ונאחז בהם. אני נוטה להעריך כי גם את נאחזת בו ולא רק כיון שאת מרחמת עליו, אלא אולי גם כמו שכתבת את מצפה כי דרך היחסים איתו יעשה לך תיקון פנימי למשהו (עליו לא פירטת) ותוכלי להיפטר מתחושותייך הקשות. אך למיטב הבנתי המקצועית, כדי להגיע לשלווה ושקט פנימיים יש צורך בדיאלוג פנימי, רצוי בליווי איש מקצוע, על מנת לברר את הקולות בתוכך שמושכים אותך לשנאה וגועל לעצמך. אני ממליצה לך על מפגשים עם איש מקצוע על מנת להקל על תחושתך. קרן

קשה לי מאוד להודות בזה אבל אחרי התקיפה נכנסתי להיריון ועשיתי הפלה.
אני יודעת שזה היה הדבר הכי נכון לעשות ועדיין יש לי תחושה שאני רוצחת, ההרגשה הזאת לא תעבור ותא תעזוב אף פעם ואולי החבר שלי הוא דרך לכפר.
אני בת 14 בסהכ וקשה לי מאוד, אני לבד בלי תמיכה ובלי עזרה מאף אחד.
אני מגעילה את עצמי ואני מבולבלת מאוד

שלום חסויה,
עברת תקיפה ואונס, נכנסת להריון והחלטת על הפלה - אלו חוויות קשות מאוד וטעונות לכל אישה ובמיוחד בגילך הצעיר כל כך. מתוך דברייך אני למדה שדרך החבר שלך את מוצאת סוג של נחמה וחיבור אישי עם מישהו שמעריך אותך ורואה בך משהו שאולי אפילו את לא מצליחה לראות עדיין.
אך יחד עם זאת, אני חושבת שאם תרצי בעתיד לקיים מערכות יחסים בוגרות, עם אפשרות לקשר של אמון, בטחון וגם יכולת להנות מקירבה פיסית, אני חושבת שחשוב שיהיה לך מרחב לעבד את הטראומות שעברת, להסתכל עליהן מזוויות נוספות ולנסות לסלוח לעצמך מבפנים - אני רוצה להציע לך לפנות לאיש מקצוע (עו"ס בקהילה, יועצת בית הספר, או פסיכותרפיסט פרטי) כדי שיעזור לך במלאכה הקשה הזו, אך האפשרית!
חזקי ואימצי. קרן

אני במצב מאוד קשה, נפשית, אני לא מסוגלת להיות איתו אבל אני לא רוצה להכאיבס לו ןלפגוע בו אני לא מבינה בכלל מה הוא אוהב אותי, אני מפחדת מהמגע שלו כי אני פוחדת שהוא יעשה לי את זה ויהיה כמוהו, קשה לי להיות במצב איתו לבד ואני יודעת שזה ימשיך להיות גם בעתיד אני לא מסוגלת לסחוב את זה יותר
אני מרגישה כמו פרוצה, זונה שכולם רוצים לעשות את זה איתה, הגעתי לתת משקל ואמא שלי אפילו לא שמה לב
אני במצב נפשי קשה מאוד ואין לי אפ אחד שמבין אותי

חסויה יקרה,
אני שומעת את מצוקתך ובדידותך, ואני חושבת שזה חשוב שאת מוצאת בפורום מפלט מכך. אך יחד עם זאת, אני לא חושבת שזה יכול להחליף פנייה לקבלת עזרה רציפה, קרובה ונוכחת יותר בחייך. בתגובותיי הקודמות ציינתי בפנייך אפשרויות טובות לקבלת עזרה ואני ממליצה לך שוב לפנות.
שיהיה בהצלחה. קרן