שלום

שלום...אפילו שלום אין לי כוח לכתוב...אני בת 17 וחצי...אני מיואשת...הופעתי מבצפר לפניי 3 שנים...ועכשיו אני בבצפר שאני לא מתחברת אליו...אני לבד...היו לי שניי חברות טובות שפשוט נטשו אותי...אחת הייתה ממש קרובה אליי ופשוט התחילה להתרחק...והשניה פשוט אמרה לי את עצובה מידי בשבילי...יש לי הפרעת אכילה רק המשקל שלי מציל אותי מאנורקסיה...אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 12 מסרטן ממתמשך...הוטרדתי מינית מידיד קרוב...והועפתי מבצפר...אחרי שהבצפר נלחם איתי כל לא הסכמתי לעזוב!(חוקית בלי בצפר עד כיתה י' הם לא יכולים להעיף אותי...אבל הם עשו את זה בכל זאת...שנתיים אחרי שאמא שלי נפטרה...ובכך גרמו לזה שישבתי בבית שנה שלמה)אני כל כך לבד...אין לי אף אחד...המשקל שלי מטריד אותי כל היום...יש לי חברה אחת שאני באמת מדברת איתה...אבל אני לא מדברת איתה על הצרות שלי כי היא לא אוהבת לשמוע...יש לי חברה שכולם חושבות שהיא חברה טובה שלי...אבל בתכל'ס אני יודעת שאי לא כל כך סובלת אותי....החברה שניתקה איתי קשר אמרה שאני מנתחת מידי מלאא פעמים...השניה שניתקה איתי קשר הייתה כמו אחותי...אני יודעת שהחבריות שלי יותר דומות לזוגות מאשר לחברות...אבל עדיין למרות שזה נשמע מוזר....הן שברו אותי...אני כל כך לבד ואני שמנה...ואני לא יודעת עד כמה אני יוכל לסבול את זה עוד...אני חושבת על להתאבד הרבה...אבל מה שמציל אותי זה החלומות שלי...שהם גדולים מאוד ואני לא מוכנה לא להגשים אותם...אבל לפעמים זה כל כך קורץ לי...אני מפחדת שאף אחד לא יבכה עליי...שגם במוות אני יהיה לבד...אין לי אף אחד...אני לא יודעת מה לעשות....