פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הילדה שלי בת 11 . היא ילדה מנישואים ראשונים וכיום מזה 5 שנים אני בפרק ב' עם ילד בן 3 וחצי . היחסים בין כולם לא ורודים אך אין זו סיבה שמאז ומעולם היא גדלה לשקר ולחיות א השקרים האלה וגם כשתופסים אותה והיא יודעת שהיא שיקרה היא מתעצבנת ובוכה אבל אחרי יום יומיים שוב מתגלים עוד שקרים וזאת לאחר שהבטיחה כי א תשקר וכך כל השנים . ההתנהגות שלה לא נורמטיבית לילדה בת 11 זה כאילו מרגיש כאילו היא בת 4 או 5 . גם בדיבור , גם במשחק , גם בתגובות פשוט בהכל . אני כבר מיואשת ואין לי למי לפנות . אשמח אם תתני לי מענה לבעיה ותעזרי לי לפתור אותה .

תודה

שלום רב,
בני בן השש (בחודש הבא) מתבייש להוריד חולצה בפני אנשים ואפילו קרובים - סבא, סבתא וחברים. בבריכה ובים הוא לובש חולצת בריכה ואפילו להוריד את החולצה הרגילה ולהחליף לחולצת בריכה הוא אינו מוכן אלא במלתחות בלבד (וגם שם צריך להיות ריק מאנשים). כמובן שאותו הסיפור גם לגבי מכנסיים ותחתונים.
התנהגות זו החלה לפני כשנתיים כשהגננת בגן הטרום חובה הסבירה לילדי הגן על צניעות האיברים האינטימים (מדובר בגן חילוני). גם לאחר נסיונות שכנוע והסבר שלנו ושל הגננת, לאחר שהבנו שהוא לקח את הדברים רחוק מידי, לא עזרו.
מאז ועד היום המצב נמשך למרות מאמצי שכנוע (לא באגרסיות או בלחץ) מתמשכים שלנו.
יש לציין כי המצב היחידי בו הוא יסכים להתפשט ליד חבר הוא כאשר הוא ירצה להתקלח איתו ביחד (כאשר אנו מבקרים חברים או מבקרים אצלנו).
הייתי שמח לדעת כיצד ניתן לשנות התנהגות זו ובאילו דרכים ניתן למתן את הביישנות המוגזמת הזו ?

בתי בת השנתיים ועשרה חודשים עברנו דירה לפני חודשיים והיא דווקא קיבלה את הבית החדש בכיף ושמחה הכל הלך רגיל עד שלפני שבוע בערך הגיעו דיירים חדשים ממש לידינו והם באו עם שלושה כלבים ענקיים מאז היא כל הזמן רצה אחריי וכשכולם נובחים יחד היא תופסת אותי חזק כשאנחנו יוצאים מהבית עם הכלבים שם הם גם נובחים ואז גם היא תופסת אותי חזק. (אני יש לומר לא אוהבת כלבים ובטח שלא גדולים כמו אלה שפה)והבת שלי לפני שהכלבים היו פה היא הייתה רצה לכלבים ומלטפת כל כלב גדול וקטן. כל נביחה היא קמה זזה הרבה בשינה.
יש צורך להתייחס? מה אפשר לעשות?

בוקר טוב.הבן שלי בן 2.7 מזה חודש ימים מפחד ללכת לישון ונרדם אך ורק כשאנחנו על ידו.באמצע הלילה מתעורר בצרחות ובכי ומבקש לישון איתנו.הוא כל הזמן מדמיין שיש לו תנין,דוב וציפורים בחדר שיאכלו אותו.אני חייבת לציין שאני לא נותנת לו לראות תוכניות לא לגילו.מה עושים?איך ניתן לפתור את הבעיה?

אמא ל3בנים בגילאי6 41/2 ו4 חודשים. בני הבכור בכיתה א. אחד מתוך קבוצה קטנה של מתקדמים. בני מבין היטב שהחינוך בראש מעייני ואני עושה הכל כדי שיצליח. בימים האחרונים לא מעתיק מהלוח. הסברתי כמה פעמים כמה חשוב להעתיק מהליח(למשל שאלית על מאמר או חזרה לקראת מבחן ובכלל). לשאלו
יי בכל פעם מדוע לא העתיק עונה בתשובות שהן תירוץ בעיקרן. לא ארע שום דבר מיוחד לאחרונה שיסביר את מחדלו. .מרוב תסכול על ששוב לא העתיק בכיתי ואמרתי לו שאני שונאת אותוי ואמרתי לו שאני לא אוהבת אותו ושאוציא אותו מהבית לרחוב. ואיזו אכזבה הוא עבורי. אמרתי זאת כמה פעמים שוב ושוב. אני לא יוגעת כיצד כוכל לתקן זאת. האם גרמתי לו נזק ארוך טווח?

גיליתי שבתי בת ה 6 הראתה את התחתונים שלה בכיתה ששאלתי למה עשתה זאת אמרה כי חברתה ביקשה ממנה ובגלל שהיא לא רצתה שהיא לא תיהיה חברה שלה היא הראתה לה את התחתונים ולעוד כמה ילדים שהיו סביבה כולל בן אחד מה אומרים לה וממה הבעיה הזאת נובעת שהיא לא שומרת על אבריה האינטמים לעצמה ....מה עושים כדי שתבין שזה לא דבר יפה וטוב לעשות ושלא עושים כול מה שחברים מבקשים ...אני חוששת שיבואו מקרה חמור יותר שיבקשו ממנה לעשות והיא תעשה ....

שלום,
בני בן שנתיים ו-8 חודשים. לפני כחודשיים קנינו לו מיטה חדשה (מיטת נוער)שאמורה להחליף את מיטת התינוק. לצערנו,במקום להתלהב מהמיטה החדשה הוא חושש ממנה ומסרב לישון בה מלבד מס' פעמים בודדות בהם ישן בה שינת צהריים (יחד איתי עד שנרדם). מיטת התינוק לא הוצאה מחדרו והוא מעדיף לישון בה.
לפעמים נהנה לטפס על המיטה החדשה ולשחק בה. יודע לעלות ולרדת לבד ממנה אך נראה לי שחושש מהגובה שלה בעיקר
איך אנחנו יכולים להקל על המעבר למיטה החדשה. האם להתעקש? האם לקבוע לו עובדה ולהוציא את מיטת התינוק מהחדר? בכל זאת הוא כבר גדול למיטת תינוק (למרות שנראה שנוח לו ולא מנסה לצאת ממנה לבד)
תודה!

שלום רב, בני בן ה-3 לאחרונה ממצמץ בחוזקה בעיניים זה קורה די הרבה במשך היום, כמו כן מידי פעם ברמה של בא והולך הוא מגמגם בסיגנון של: "אני אני אני אני אוהבת אותך", או, "אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה וכו'. הוא ילד להורים גרושים אביו נמצא בתמונה כ- פעם בשבוע לשעתיים ואחת לשבועיים לינה בסופ"ש, ניסיתי לבקש ממנו לראות את הילד קצת יותר אך הוא טוען שזה לא מתאפשר לו. אני מבקשת לדעת אם המצמוץ החזק בעיניים במשך היום דורש ביקור אצל רופא או ייעוץ עם פסיכולוג.
בתודה מראש
שירית

שלום רב,

מידי שבועיים אנחנו הולכים לחמי לארוחת שישי. כבר שנה וחצי שהוא גר במושב אך זה זמני לפני מעבר לדירה. הבית עצמו קטן מאוד, לא נקי במיוחד, כל מיני מעופפים כמו ברחשים, ג'וקים ויתושים עפים בבית ומחוצה לו. עד עכשיו ביתי באה ביום שישי אך עם רתיעה גדולה מאוד. ביום שישי האחרון זה כבר הגיע לבכי היסטרי בטענה ש"אתם לא מבינים מה זה עושה לי, אני לא יכולה לדבר שלא יכנס לי משהו לפה, אני לא יכולה לצאת, יש נמלים על שולחן ואוכל" וכו'. אני מאוד מבינה אותה וויתרתי לה בשישי האחרון. בעלי שכן מדובר באביו, כועס וכועס עד עכשיו, לא מדבר איתה, לא מבין, טוען שאין כבוד ועוד.
מצד אחד אני מבינה אותו אך אי אפשר להתעלם מרצון ומצוקה של ילד. בלי כל קשר היא פוחדת ממעופפים למיניהם. גם פרפרים. אז מה? בכוח?
אשמח להתייחסות מהירה שאוכל להוכיח לו שאולי גם הוא טועה או שמא אני טועה?
תודה

שלום
בני בן 3 ומזה חודשיים פחות או יותר הוא התחיל לבכות מ"שטויות"
לפני שמונה חודשים נולד אח חדש והקשר ביניהם מדהים, אני לא נוטה לשייך את הבכי כתגובה לאח החדש.

הבכי יכול להתחיל מפרסומת בטלוויזיה (מטרנה לדוגמה) שיר עצוב בסרט, בגלל שאין עוד כריך כשיוצאים מהגן... כי שמתי רדיו... ממש מדברים קטנים ולא בגלל שאמרתי לא או סירבתי לבקשה שלו...
גם תגובה לחבר שלקח לו צעצוע או לא הקשיב לו גורר בכי כזה

וזה לא בכי עצבני כי הדברים לא לרוחו, זה בכי מלא רגשות כאילו הרגע הודיעו לו שהכלב מת... (סליחה על התיאור)
בשעות הערב ולקראת השינה הוא הרבה פעמים אומר לי "אמא אני רוצה אותך..." הוא יכול לחזור על זה עשרות פעמים בשעה למרות שבאותו רגע אני מחבקת אותו והוא עליי...

באופי שלו הוא ילד נעים רגיש מסביר את עצמו ומתבטא ברמה מאוד גבוהה יש לו דמיון מטורף.

שאלתי אותו את כל השאלות עם מישהו עשה לו משהו לא נעים נגע בו הכלללללל
כל הסרטים הרעים שיכולים להוביל ילד בימים מסויימים לכזאת התנהגות וכלום...

מה אפשר לעשות???
איך להגיב להיתעלם ? או לחבק ?

שלום רב,
יש לי 2 בנים, האחד בן 6.5 והשני בן 4.5.
בני הגדול הוא ילד חמוד, נעים הליכות, ממושמע, תלמיד מצטיין וילד חברותי.
לפני כ-10 חודשים, פסק לעשות את צרכיו בשירותים ומתאפק ולבסוף עושה את צרכיו במכנסים.
היינו בטיפול פסיכולוגי כחודשיים, והאבחנה היתה שהילד מחפש תשומת לב (עיקר תשומת הלב היתה כלפי הבן הקטן יותר עם בעיות של ויסות ריגשי) התבקשנו לדבר עם הילד , להסביר ולהניח לעניין להסתדר לבד. לאחר כחודשיים הפסקה חזרנו לטיפול פסיכולוגי מכיוון שהייתי מודאגת מאוד, מה גם שהילד ירד בצורה דרסטית במשקל, הוריד עד כדי מחצית ופחות את כמויות המזון שהוא אוכל.
הפסיכולוג חזר ואמר שילד אין כל בעיה נפשית, או אחרת והוא מחפש תשומת לב
להניח לזה ולהתנהל רגיל.
זה היה לפני כחודשיים, מאז לא השתנה דבר, הבן שלי אינו יושב על האסלה ואם כבר
הוא עושה זאת זה רק לאחר דרישה נחרצת שלי.
מה לעשות ?

שלום,
ביתי בת השנה ו-4, ילגה שמחה וחברותית אך לאחרונה מראה סימנים של חרדה כאשר אני מתרחקת ממנה, גם בבית וגם כאשר נמצאת בנוכחות אביה (למשל כשאני הולכת לשירותים). הדבר לא קורה כל היום, אלא בעיקר בשעות הבוקר.
זה התחיל לפני כ3 שבועות שהיינו בחופשה והיא היתה בוכה בכי היסטרי כל פעם שהלכתי לשירותים בחדר במלון, וגם התקשתה מאוד לישון בלילה. כשחזרנו הביתה הדבר חלף, אך אחרי שבוע שוב חזר הבכי כאשר עזבתי את החדר. בבית הבכי לא תמיד היסטרי ולרוב היא נרגעת. הבעיה היא שפתאום התחילה להתעורר גם בלילות ולא לתת לנו לעזוב את חדרה.
בד"כ היא נרדמת לבד במיטתה וישנה כל הלילה. אם מתעוררת, מספיק שניגש אליה ונצא כדי שתחזור לישון. בשבוע האחרון היו לילות שהיא בכתה בכי היסטרי כל פעם שיצאנו מהחדר, אפילו אם שהינו שם כמה דקות לפני שיצאנו.
בנוסף, כאשר לוקחים אותה למטפלת (3 ימים בשבוע), שהיא מאוד אוהבת אותה ואת משפחתה, היא בוכה כשאנו הולכים וחוזרת ואומרת 'לא!לא!' ואומרת למטפלת 'בייביי'.. אך נרגעת לרוב די מהר אחרי שאנחנו הולכים.

האם זה נורמלי לגיל? האם יש משהו שעובר עליה שצריך לטפל בו?
ובכלל, כיצד לנהוג על מנת להפחית את החרדות שלה?

תודה רבה מראש,
הילה

שלום, בתי בת שלוש, חכמה, מדברת ברהיטות ומאוד מודעת ורגישה לסביבתה. בחצי השנה האחרונה העירה כמה הערות שקשורות למין שמאוד מטרידות אותי - אמרה שקרוב משפחה נגע לה באיבר המין (היא מעולם לא היתה איתו לבד אפילו דקה, אבל יכול להיות שתוך כדי משחק בנוכחותי הוא נגע בה באופן שהרגיש לה לא בסדר). מספרת שהחברה הטובה שלה בגן נוגעת לה באברי המין ובלילות האחרונים לפני שהולכת לישון שואלת למה למבוגרים יש שתי רגליים ובאמצע חדק/ רגל שלישית. גם ציירה ״איש״ ככה עם שלושה קווים בתור רגליים. משיחה עם הגננת אחרי שהיא סיפרה על החברה הבנתי שזה גיל של גילוי מיני וכו ואין לי שום כוונה לקלקל לה, אז אני מסבירה לה שמותר להראות ולהסתכל אבל בשום אופן לא לתת לאחרים לגעת באברים הפרטיים וכו. אבל הקטע הזה עם השלוש רגליים ממש מטריד אותי. אמרתי לה שלמבוגרים כמו לילדים יש 2 רגליים ובאמצע בולבול או פות, שאלתי אותה איפה היא ראתה או שמעה דבר כזה אבל אני לא מצליחה להבין ממנה שום דבר קונקרטי. האם אני אמורה להילחץ מזה? חשוב לציין שנולד לה אח לפני 3 חודשים. בבית בעלי מקפיד שלא להסתובב בעירום, היא לא נמצאת בחברת גברים אחרים שלא בנוכחותי. מה עושים ? האם זה אינדיקציה להתעללות/ חשיפה למשהו מיני או התנהגות אופיינית לגיל ולשלב ההתפתחותי?
ממש ממש אשמח לדעה מקצועית בעניין, תודה

שלום
אני גרושה ואמא לילדה בת 8 , אני בזוגיות ואני ובן זוגי עוברים לגור יחד בעיר אחרת , בן זוגי והילדה מסתדרים מצויין , אבל הגרוש שלי עושה לי בעיות בגלל המעבר, הוא ממלא לילדה את הראש שאם היא לא רוצה לעבור שתגיד לאמא , אבא לא יוכל לקחת אותך באמצע השבוע כי אין לו כסף לדלק יש לו המון הוצאות , והוא טוען שאני ממלאה לילדה וזה הכי לא נכון אני רק אומרת לה שיהיה בסדר ואבא יבוא לקחת אותך הוא אוהב אותך אל תהיי עצובה, והילדה פירשה את הכל כמו הראש שלה ואמרה לו שאמא אמרה שאתה לא אוהב אותי בגלל זה אתה לא תבוא לאקחת אותי , מה עושים כדי לא לשגע את הילדה ולגרום לה למעבר הכי טוב . אם אבא אי אפשר לדבר הוא רק מאיים שיפנה לגורם שלישי שאני משנה לו הסדרים, בהסכם שלנו לא כתוב שאסור לי לעבור ואני גם עוברת למקום שמרחק הנסיעה הוא חצי שעה . מה עושים כדי הילדה לא תהיי מבובלת ועצובה.
תודה

שלום רב,
יש לי ילד בן ארבע ותשעה חודשים, ילד יצירתי מאוד, חכם, חברותי ומקסים, אבל בגן יש לו לפעמים תקופות שבהם עושה מה שהוא רוצה.
הוא אינו מסוגל לשבת במפגש לאחרונה הפך להיות כועס ואלים כלפי חבריו.
לדוגמא הוא תפס היום את אחת הילדות הצמיד אותה לקיר ופשוט לא נתן לה לזוז עד שהגיעה הגננת ולקחה אותו(עד עכשיו הילדה בשוק ממה שקרה)אתמול אחד הילדים הציק לו קצת אז במקום לגשת לגננת הוא פשוט נשך אותו בצורה קשה בגב ואחר כך פיזר את כל פינת ההרכבה על הרצפה. הוא אינו מסוגל לשמוע את המילה לא בגן, ישר הוא מתחיל לבכות ולהרוס לכולם. ישנם עוד דוגמאות אבל זה נראה לי מספיק כרגע.
נראה לי שהוא פשוט כועס ומתוסכל אבל לא יודעת ממה ולא יודעת איך לעזור לו.
אני רוצה לציין שיש לו בגן גם תקופות מדהימות שבהן הוא רגוע קשוב וחברי מאוד.
דבר נוסף שחשוב לי לציין שנולד לו אח לפני חצי שנה אבל חשבתי שכבר עברנו את השלב שזה משפיע עליו כל כך.
מה אוכל לעשות והאם עלי לגשת איתו לפסיכולוגית.
תודה