פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
להלן סיטואציה שקרתה לי ממש עכשיו - קמים בבוקר ומארגנים ילד בן 4.5 וילדה בת 1 לגן. הילד במצב רוח רע על הבוקר, צורח, רוצה דברים לא הגיוניים, לא מוכן לנעול נעליים. עוברים את השעה בה צריך לצאת כדי שנספיק לעבודה, הוא עדיין צורח. מוציאים אותו החוצה בלי הנעליים, צרחות איימים ממש, אבל ממש, במדרגות, השכנים פותחים את הדלתות (ממש לא בפעם הראשונה). הוא מנסה לעלות חזרה למעלה, כתוצאה מזה גוררים אותו למטה על הידיים, הוא מתפרע. מגיעים לאוטו, הוא לא מוכן להכנס, מתפתל ולא נותן לחגור אותו לכיסא, בורח וצורח בטירוף כל הזמן הזה, השכנים מהבניינים הסמוכים פותחים חלונות לראות. מצליחים להתחיל לנסוע באיחור של חצי שעה, תוך כדי זה שהוא עדיין בהיסטריה, כולל 2 הורים שהתעסקו עם זה במקום אחד שבדר"כ מסיע בבוקר. אני לא רואה ילדים אחרים מתנהגים ככה!!!! רואה אותם בהתקפי זעם כמובן, אבל לא כזאת רמה של עקשנות, צרחות וזעם, שלא ניתן להרגיע בכלל עד שהוא לא מתעייף! הילד יכול לצרוח שעתיים (מדדנו עם שעון). שום דבר לא משפיע עליו. ולא, אנחנו לא הורים שלא מתייחסים אליו וזאת הדרך שלו לזכות בתשומת לב! וכן, אנחנו מנסים לא לתת לזה במה, אבל אז הוא עושה דברים כמו לרוץ לכביש או לנסות לשבור את הדלת עם המעקה הנשלף של המיטה, לקרוע את הבגדים שלנו, לפתוח דלת כניסה וללכת לרחוב, או מה שהוא עשה עכשיו. וזה רצוף מגיל שנתיים, רק הולך ומשתכלל. זה הגיוני? זה נורמלי? מה לעשות? כמובן שבגן הוא מקסים, דוגמה ומופת לכל הגן, הגננת בכלל לא מאמינה לנו כשאנחנו מספרים לה... בבקשה תעזרו לי!!!!!

בני עוד 3חודשים בן 4 תחילת הגמילה היתה קשה וארוכה קרוב לשנה וחצי רק לאחרונה הוא עוד פיפי ביוזמתו (לפעמים הוא מתאפק לפיפי עד שהוא רץ לשירותים בורח לו בדרך
בנוגע לקקי ניסנו את כול השיטות הקימות לדוגמא
לשבת איתו לקרוא סיפור וגם נושא הפרסים אם תעשה שקבל פרס
(הוא מאוד אוהב לקבל פרסים ומסכים אז יושב על השירותים מהר ורץ לקבל פרס ואחרי מספר דקות הולך לצד ועושה
לפני כחודשים הורדנו לו את חיתול הלילה (שרוב הזמן את הקקי היה עושה בחיתול ניסנו גם להחזיר לו ואינו מסכים)
הוא גם מבין מה שהוא עושה ואיפה צריך לעשות אבל מתקשה מעוד להפרד מהקקי
גם בגן אינו עושה בכלל קקי

שלום,
בני בן 6 וחצי חודשים הוא תינוק מקסים וחייכן, אבל מאוד רגיש. מפחד מרעשים חזקים ופתאומיים, חושש מאנשים גדולים בעלי קול חזק (בעיקר גברים), תנועות פתאומיות וכו'. בנוסף, די קשה לו להרדם ומתעורר בקלות מרעשים.
ביומיים האחרונים התחלנו בתהליך הסתגלות למשפחתון בו יש כרגע 12 ילדים על 3-4 מטפלות. ביום הראשון בהתחלה הוא היה מאוד זהיר, נבהל מבכי של ילדים, רעשים, אך לאט לאט נפתח והשתחרר, שיחק וחייך למטפלות. ביום השני בהתחלה זרם, אך כשהגיע הזמן לאכול, התחיל לבכות בהיסטריה והיה מאוד קשה להרגיעו. כל הזמן הייתי שם איתו וברור לי שהבכי היה מההצפה הרגשית ולא שום סיבה אחרת. רק אני הצלחתי להרגיעו.
מצד אחד ברור לי שמה שאני מתארת הוא מאוד טבעי להתחלה, אך מצד שני אני מאוד חוששת שאולי לתינוק שהוא מאוד רגיש ולא ישן בקלות לא מתאימה מסגרת כזו.
מה דעתך?

תודה

שוב יש לי מליון שאלות... מי ידע שלגדל פעוט בן שנה וחצי זה כל כך מסובך ומלא מלא תהיות איך לעשות ומה לעשות....

אז ככה - כמו שאמרתי - יש לי בן שנה וחצי בבית וכבר הבנתי שהוא קרא את הספר ופועל בדיוק בדיוק לפי מה שכתוב. הכל טוב ויפה, אבל איך מתמודדים עם המליון סיטואציות השונות והלא פשוטות????

אני מנסה תמיד לחשוב על דרכים יצירתיות לגרום לו לעשות את מה שצריך (או את מה שאני רוצה באותו רגע....) וממש לא תמיד זה הולך.

הוא עשה קקי - אני אומרת לו - מתוקי עשית קקי בוא נלך לזרוק אותו לים ולהחליף חיתול, והוא משמיע את הטון של ה"לא רוצה", ואז אני מנסה שוב - בוא תיראה איך הוא נשפך לים, לפעמים ה-לא רוצה ממשיך, לפעמים הוא מתלהב פאום ובא. כשהוא ממשיך עם ה"לא" וכלום לא עוזר אני בסוף לוקחת ילד כועס ובוכה ומשתולל ומן הסתם אני צריכה להפעיל כוח וזה לא נעים לי ולא כיף לי, ואחר כך אני שמה לב שזה ממשיך בעוד ועוד דברים אחרים - בכלללל נהייה לא רוצה והכלללל נהייה מאבק ואני נהיית חסרת סבלנות ולא כיף לי ככה. מה עושים? איך בכל זאת מגיעים לשיתוף פעולה בלי מריבות? אני מנסה את הלתת לו לבחור בין 2 אופציות, גם זה בחצי מהפעמים עובד ובחצי לא.

שמתי לב גם שיש מצבים שבהם אני אומרת לו שאנחנו הולכים לעשות ככה וככה, או שואלת שאלה והוא לא מגיב - נמצא בתוך העולם שלו ולגמרי מתעלם ממני. לא מסתכל עליי לא מגיב בכלל. פשוט נאטם וזה דיי מפחיד ככה... כמה אני צריכה לדאוג....? האם זה רגיל בגיל הזה?

שלום רב,

אני אם חד-הורית המגדלת את בני, כיום בן 13, עולה לכתה ח'. בסופ"ש האחרון, בעת ביקורו של בני אצל אביו, התקשר אליי בני והצהיר שהוא החליט לעבור לגור אצל אביו ושהוא מצטער ולא רוצה לפגיע בי. זה נעשה בטלפון כיוון שהיה לו קשה לאמר לי את זה פנים מול פנים. אביו תמך בו ואיפשר מהלך פתאומי זה.

לאחר כמה ימים של ייסורים, בהם גרושי לא איפשר לי לראות את בני מהחשש שאלחץ ואשפיע עליו, ובקושי איפשר לי לשוחח איתו בטלפון, הוא הסכים שניפגש שלושתינו (אני, בני וגרושי) אצל אחיו של גרושי (על שיקול דעתו אני סומכת).

בפגישה, הבהרתי לבני שאינני כועסת על החלטתו, למרות שעצוב לי, אך הדרך בה זה נעשה אינה בריאה עבורו ואינה ראויה ליחסים הקרובים בינינו. הוא אמר שמצטער על הדרך, אך הוא החליט לעבור, כיוון שהוא רוצה לחוות "איך זה לגור עם אבא".
סיכמנו שאוכל לקחת אותו בינתיים כל שבוע, פעם ליומיים ופעם סופ"ש.

אני גרה בכפר סבא וגרושי בלוד. הוא כבר דיבר על להעביר את בני לבית ספר באיזור לוד, ובני אמר שהוא מסכים. כל חבריו נמצאים בכפר סבא. יש לו חוגים מוכרים בכפר סבא. בני מאד מושפע מאביו ויסכים איתו על כל דבר שיאמר. אם בני החליט, אני מרגיששעליי לפעול בזהירות ולא להפעיל עליו לחץ או להתנגד יותר מדי.

יש לי כמה שאלות, ברשותכן:
1. האם עליי פשוט לאפשר למשמורת לעבור לאביו לגמרי? האם עליי להילחם שתהיה לפחות משמורת משותפת?

2. האם כדאי לי לגשת לבית משפט להסדיר את הסדרי הראיה/המשמורת?

3. האם עליי להסכים למעבר לבית ספר מרוחק מכפר סבא אך קרוב ללוד, כאשר בני ייכנס אליו מבלי להכיר אף ילד, בסביבה חדשה ובמהפך אישי חדש (מעבר מאמא לאבא)?

יש לי עוד הרבה שאלות, אך אסתפק בינתיים באלו :-).

תודה רבה מראש!
אלינור

שלום רב, בתי תהיה בת 3 באוגוסט, בעקבות מעבר לחול (כנראה במרץ - ייתכן שאחרי) אני מתלבטת אם להעביר אותה בספטמבר (תחילת שנת הלימודים) לגן עירייה או להשאיר אותה באותו גן בו היא נמצאת, עם גננות שהיא מכירה וילדים שהיא מכירה, אך שהם כרגע בקבוצה של קטנים יותר. גן עירייה יכול להיות יום ארוך או קצר, רב הסיכויים בלי ילדים שהיא מכירה, ובגן הפרטי היא תהיה הכי גדולה. מה יותר משפיע - שני מעברים (לגן עירייה וחו"ל) או קבוצה הומוגנית מבחינת גיל?
אודה מאוד לתשובה אני ממש אובדת עצות. תודה רבה, איילת

שלום,
יש לי ילד כמעט בן 5 וב- 1/7/13 החל ללכת לקייטנה. זו הפעם הראשונה כי הוא נשאר עד השעה 16:30 כלומר גם לצהרון, זאת כדי להכין אותו לשנה הבאה - גן חובה שגם אז הוא יצטרך להיות בצהרון.
ביום הראשון בחלק של הצהרון הוא כל הזמן בכה. ביום השני מצבו היה הרבה יותר טוב וביומיים האחרונים הוא בוכה כל היום. עד כדי כך שאנחנו צריכים להבטיח לו כי נבוא להוציאו מוקדם יותר.
נראה לי כי יש לו תלות מטורפת בנו ההורים היות ואף פעם לא עזבנו אותו אפילו לא ללילה אחד מהיום שנולד.
הוא גם לא מוכן ללכת לחברים אחרי שעות הלימודים, אלא רק שחברים יבואו אליו.
גם בימי הולדת של חברי כיתתו אנחנו מורידים אותו בבית הילד, הוא נותן את המתנה ולא מוכן להישאר אם אנחנו הולכים. אפילו שהוא רואה שאין הורה נוסף ושרק הילדים נמצאים.
מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב בקייטנה ובכלל?
אני דואגת לקראת השנה הבאה...

תודה

שלום
בני בן 7 וחצי. מקלל ויורק עלי. ניסתי להסביר לו שזה פוגע. אני מתעלמת ממנו. לא עוזר מה עושים?

בני בן 3 נגמל לפני חודש ממוצץ.הגמילה לא היתה ממש מתוכננת ונעשתה עי המטפלת בגן.אני זרמתי איתה והילד בסהכ לא עשה יותר מידי סצנות בימים הראשונים.רק לאחר שבוע מהגמילה הוא חזר להרטיב בלילה ויש לו הרבה התקפי בכי וזעם.נכון להיום הוא כבר לא מרטיב אבל הבכי והזעם נשארו והוא מבקש מידי פעם את המוצץ.האם זה הגיוני שכל השינויים האלה כתוצאה מהגמילה?אין איזה שינוי שהוא עבר והכל שגרתי ורגיל עד כמה שידוע לי.האם זה נורא להחזיר את המוצץ אחרי חודש?אני בטוחה שזה ירגיע אותו בהתקפי בכי.או אולי אעשה לו כך יותר נזק?

שלום רב
בבקשה אני צריכה את עזרתכם הדחופה
בני בן כמעט 4 ילד מקסים שעד גיל שנתיים וחודשיים היה היחיד ובגיל בנתיים וחודשיים הצטרפו לחייו אחים תאומים.
הוא ילד מאוד חברותי ובגן הוא מבין המובילים חברתית, כל יום מארח חבר אחר מהגן והגננת מעידה על מצב חברתי מעולה גם בגן.
במהלך השנה האחרונה הוא פיתח פחד לא מוסבר מילדים שגדולים ממנו עד מצב של התקפי חרדה ממש
והוא גם מבטא זאת במילים "אמא אני מפחד מהילדים הגדולים"
שוחחתי מספר פעמים עם פסיכולוג הגן אבל לא ממש קיבלתי כלים להתמודדות עם זה.
המצב מחמיר והוא כבר ממש נמנע מלצאת למקומות שיש בהם ילדים הגדולים ממנו כמו פארקים, גני שעשועים ג'ימבורי וכו'
הפחד החל בתחילת השנה כשנכנס שנה ראשונה לגן מועצה והחצר הייתה משוטפת לגן הגדול יותר בשנה.
ביום שישי האחרון הוא הלך איתי לחוג שחיה ושם הוא ממש התחיל לרעוד ולבקש ממני שאקח אותו לבית.. לא נכנעתי לפחד שלו אך הייתי קשובה לו והוא נשאר ונהנה
אך תמיד היה דרוך ולא הקשיב למורה רק בחן את כולם כל היום...
לאן כדי לי לפנות? מה לעשות? האם זאת תופעה נורמלית???

לבני יש חברים אשר מנסים להשפיע עליו . הוא עדכן אותי כי החברים שלו משתמשים במשחקים מחשב אשר לא מתאמים לאופי שלהם ולגיל משחקי מחשב עם מסר מיני שלילי . הילדים הינם בגלאי 11-12 אני דיברתי עם בני שימנע מכך וטוב שהוא מספר לי . אני חושבת להספר להורים של התלמידים מהכיתה וכן למורה אף על פי שיש חופשה . אני מונעת ממנו כרגע להפגש עם החברים האלו .. מה ניתן לעשות איך אני יכולה למגר את התופעה אני מצד אחד מרחיקה אותו מהחברים שלו .

שלום,
בתי בת השלוש וחצי נתונה למצבי רוח ולא פעם קורה שהיא מבקשת "להחזיר דברים אחורה". כלומר, שאבטל פעולה שעשיתי לפני שסיפקתי את רצונה (למשל, הסתרקתי, שתיתי מים). זה משהו שקיים אצלה כבר מגיל שנה וחצי, עם עליות וירידות - יש תקופות שהתופעה פוחתת ואף נעלמת, ואז, בזמנים שהיא פתאום עצבנית יותר, זה חוזר.
אני משתדלת להתמודד לפי המצב - אם היא דורשת משהו "סביר", כמו שאחזיר סיכה שהורדתי מהראש, אני עושה זאת, אך אם מדובר במשהו מהותי, כמו לחזור לאמבטיה להתקלח שוב, כדי שהיא תהיה לפני, למשל, אני מסרבת. היא צורחת ולבסוף זה נגמר בפשרה סבירה.
אני לא מבינה מה מביא לצורך הזה, אני מניחה שזה צורך בשליטה, אך לא ברור לי מאיזה מקום זה מגיע ואיך לטפל בזה.
כשאני מנסה לדבר איתה ולהסביר לה, היא כועסת, כי היא מבינה שהדברים שהיא מבקשת הם לא הגיוניים.
תודה

שלום.אני אמא ל2 ילדים ,הגדולה בת 8 והקטן בן שנה ושמונה חוד'.הבעיה היא שמאז שהוא נולד ובמיוחד לאחרונה המצב מחריף מבחינת התנהגות בתי.היא מתעצבנת מהר וחצופה מאוד ומתנהגת ומדברת בחוסר כבוד כלפינו ההורים וכלפי אחיה הקטן ובנוסך שהיא מתעצבנת היא רוקעת ברגלים ועושה אגרופים או מפילה או מושכת מה שבסביבתה..אציין שהתנהגות אלימה זו קורה לאחרונה ולא היתה בעבר.ואציין דבר נוסף שבחוץ ובביהס ועם חברות היא שונה.לאחרונה נראה שיש לה הרבה עצבים ושוחחתי עימה ונראה שזה בגלל שהיא לא התרגלה שיש לה אח קטן כי היא גם אמרה לי כך.אני מרגישה שיש.לה המון עצבים לאחרונה ואני מעוניינת לקבל עצה להתנהלות נכונה )ישבתי עימה מס' פעמים ודיברתי עימה על כך שהיא צריכה לדבר על מה שמעצבן אותה ולא לתת לזה להשתלט עליה).אשמח לעצה...סליחה על אורך הבקשה.

שלום ,
אני מחפש שם לתופעה אצל בני בן ה6. אני מחפש לתת לה שם בעיקר כי אנחנו מאוד מאוד רוצים לעזור לו ולנו להנות אחד מהשני יותר... וגם שיהיה יותר קל למצוא עליה באינטרנט.

אז לפי פוסטים קודמים בופרום, נראה שככל שנרבה בפרטים ככה יותר קל לעזור.. אז הנה כל הפרטים - לפני השאלות:
1. ילד בן 6 - מדהים :)
2. אח בן 9 חודשים.
3. ורבלי מאוד - התחיל לדבר בגיל שנה.
4. מאוד אוהב לעזור להורים ובכלל באופן כללי - לא ילד עקשן בכלל - כמעט ולא מתנגד בכלל..
5. מאוד חברותי ואוהב *מאוד* את חברתם של ילדים אחרים - פעם זה היה בעיקר עם ילדים גדולים יותר - בגלל השפה המפותחת, וכעת זה מאוזן לגילו.
6. מגיל אפס לא הייתה לו יכולת לשחק לבד או להמציא משחקים לבד. אך, כשהוא נמצא בחברה של ההורים או ילדים אחרים, הוא פורח. כולל המצאת דמויות, משחקים מגוונים, פתרונות מתוחכמים וכ'ו. לדוגמא, אם אומרים לו לך תשחק, זה לא עוזר בכלל. צריך, או ללכת איתו לחדר ולעזור לו לבחור או ממש לשחק איתו.
7. כשהוא משחק במשהו, כמו לגו, משחקי שולחן, משחקי דומיות, במחשב, אייפד, אייפון, וכ'ו, הוא קופץ ממשחק למשחק במהירות שיא בלי קשר להצלחה שלו או בהנאה שלו מאותו משחק. הוא יכול לעבור על 30 משחקים באייפון תוך חצי שעה.
8. לגבי עבודות בגן ויצירות, יש לו את היכלות אבל זה מאוד קשור לאם מישהו מדרבן אותו לעשות או שיש איזה שהיא סיבה מאוד טובה לעשות את זה.
9. בוודאות מושפע מחוסר הצומת לב לאחר הופעת האח.
10. רגיש - הוא יכול לבכות מהדברים הכי קטנים, כמו פגיעות פיזיות או שילד בגן\בביהס לא ישתף אותו במשחק.

המשך יבוא בתגובה להודעה. - אני מקווה שזה יופיע מיד..

שלום הייתי די זמן בפורום הורים לילדים ופעוטות, וקיבלתי תשובות אבל אשמח כאן גם להיות, וללמוד, אני אמא ל2ילדים בן 7חודשים וילד בן 3שנים ו3חודשים, לפני 7חודשים עברנו דירה, גן חדש , אח חדש, הכל חדש לילד הגדול ואני רואה שדי קשה לו וזה מתבטא במכות שמרביץ הרבה לאבא שלו, משחק איתו פתאום סטירה, יריקה, בעלי שם אותו בעונש בחדר עם אור כמה דקות, יש מצב שאני נותנת פליק בטוסיק, ויצא לי סטירה גם לתת שזה טעות ומודה, הילד כלל לא רגוע בגן אומרים שדי שובב מטפס וכו סוחב לילדים בגן את המוצצים, בגן הקודם הוא היה הקטן כאן הוא הכי גדול ואני יודעת שבגלל המעבר התחוללו בו שינויים ובטוח לא מבין איפה הילדים שנעלמו ושואל אמא איפה הוא וכו,,,?הוא חכם שואל, סקרן ואני צריכה עזרה, רוצה שיראו את הילד,שיעבדו איתו על הריגשי, כרגע מחכים לתור של טיפול בדיבור, עבר איבחון, הוא בורח לכביש, לא מקשיב לפעמים יושב עם בצק משחק לא ישן בחדר שלו רק שלנו, בבקשה לאן לפנות? לא יכולה מבחינה כלכלית ללכת לפרטי יש סיבסוד? רופא ילדים שלח אותנו לפסיכולוג ילדים מה כדאי? שבת שלום,