פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בתי בת שנתיים ותשעה חודשים ובוגרת מאוד מגילה: היא מדברת במשפטים מגיל צעיר מאוד, ממלילה את רגשותיה תדירות וגמולה מגיל שנה ועשרה חודשים. היא מלאה באהבה ומרבה להרעיף אותה על סביבתה - מחבקת, מנשקת, אומרת כמה אוהבת ומראה הערכה על דברים רבים סביבה.
בחודש וחצי האחרונים עלו יחסיי עם בעלי על שרטון, ולאחר תקופה ארוכה של קשיים החלטתי שאני מעוניינת לסיים את נישואיי. כשבוע לפני כן התחלנו בעלי ואני להיות בנתק, אי אנו רבים מולה אך מורגש כי אין אנו מדברים כלל, פרט לדברים שחייבים. אין אנו מדברים בכעס אך עדיין - ילד מרגיש...
בכל אופן, הוחלט שבשלושת החודשים הבאים ננסה ללכת לטיפול ומכאן - אנחנו נשארים לגור באותו בית למרות שאין בינינו עדיין תקשורת רגילה. אנחנו אדיבים אחד לשנייה אך כמובן שאין נשיקות או דיבורים מיותרים, אני מרגישה שהטיפול די מיותר אבל עושה זאת בעיקר בגלל שהוא מאוד ביקש.
החל מתקופת הנתק בינינו, עוד לפני שביקשתי להתגרש - הבת שלי התחילה לאבד ביטחון בסביבה שלה: היא כל הזמן שואלת אותי, את אביה ואת סבה וסבתה אליהם היא קורבה מאוד אם הם אוהבים אותה, אם הם אןהבים אותה הרבה ומנסה מאוד לרצות. אם היא מתנהגת בצורה לא יפה, ואני מסבירה לה וכועסת שכן חייבים לחנך ולא לוותר גם ברגעים כאלה - היא ממררת בבכי ומפחדת שלא אוהב אותה יותר. אני כל הזמן אומרת לה שגם אם אני כועסת אני עדיין אוהבת אותה מאוד ועדיין... היא מרעיפה אהבה לאחרונה אף יותר וכל הזמן שואלת אם אוהבים אותה, גם לגבי חברים בגן וחברות שלי.
אני רוצה לדעת מה אוכל לעשות כדי להשיב לה את הביטחון באהבה כלפיה. היא כל כך חכמה ורגישה, יודעת שהיא צעירה מאוד אבל היא מבינה המון.
מה לעשות??
תודה על התייחסותכם,
עדי

ביתי רוצה ללכת לקייטנה ואינני מסכימה לה. מכיוון שיש ימים שהולכים לבריכה . יש המון ילדים בקייטנה ועוד מגיעים מקייטנות אחרות. היא לא יודעת לשחות והיא קצת מרחפת(היא לא זריזה ושמה לב לפרטים) אני מפחדת שאפילו בטעות ילד ידחוף אותה למים (כי תמיד משתוללים במקומות כאלה) ואני אף פעם לא סומכת על המצילים שלא תמיד הם שמים לב עם כמויות כאלה של ילדים. אני יכולה לסמוך עליה בפעילויות אחרות אבל במים אני חוששת. כולם(בלי יוצא מן הכלל) אומרים שזה שטויות מה שאני אומרת והיא תסתדר. האם אני היסטרית? לתת לה ללכת? הרי אין שם השגחה על כל ילד. יש 3 מדריכים על 40 ילד.

יש לנו מנוי לבריכה . והיא ואחותה נכנסות לבד לבריכה. אבל אנחנו משגיחים ב 10 עיניים עליהן

שלום שמי לירון ואני בן 17.אני סובל מOCD.
רציתי לדעת עם מה שאני מתאר קשור לOCD-
הייתי בקניות עם אמא וקנינו חזה עוף,והחזה עוף היה נראה לי לא משהו,
אז אמרתי לאמא שלי-"תראי איך החזה עוף נראה",
ואז ישר שמעתי אותה בראש שלי אומרת "זה בסדר גמור",וזה באמת מה שהיא אמרה.
או למשל כשאני מספר למישהו משהו,
אני חושב שהוא הולך להגיד לי כן ,כן אחרי כל משפט,
ואז זה מטריד אותי ומפריע לי לספר את מה שאני רוצה כמו שצריך.
כשאני שומע מה הולכים להגיד לי אני מרגיש עצבני ומוטרד.
מה אפשר לעשות והאם זה קשור לOCD?

זוג בני 30 עובדים כל היום מהבוקר עד הערב יש לנו תינוק בן 16 חודשים נולד בריא בניתוח קיסרי לאשתי גילו בזמן הלידה gbs לא טופלה ינק במשך שנה לא מקבל מוצץ או בקבוק הבן נמצא במשפחתון משעה 7.30-4 הבעיות הן בכי מתמשך בקול רם גם ביום וגם בלילה מתעורר בצעקות ובבכי מתמשך לא מוכן לשבת בכיסא שלו באוטו ורק רואה את הכיסא נכנס ללחץ ומתחיל לצעוק בקולי קולות נבדק ע"י מספר רופאים כולל רופאי ילדים לא נמצא כל דופי אנחנו תשושים לא ישנים בלילה ולא יודעים מה לעשות? אנא התיחסותכם המקצועית.

תודה ושבת שלום

היי,
הבת שלי בת 4 גמולה מעל שנה מטיטול,
מאז שהיא נגמלה מטיטול החלו בעיות עם הקקי, היא מסוגלת למשוך ולא להיכנס לשירותים מעל שבוע, תמיד זה באין ספור בקשות ודחייה מצידה להיכנס לשירותים,
לבסוף לאחר ויכוחים היא נכנסת לשירותים, אודה לעזרתך מה ניתן לעשות? תודה

היי יש לי שתיי בנות בגיל 2.5 ובגיל 6.5.

ביתי הגדולה לא מפרגנת ולא מרוצה לדוגמה: כל מה שני קונה לה ,מבשלת,יוצרת...לא טוב,לא יפה,מכוער . היא ילדה מאוד מפרגנת לאחרים (לאחותה,לחברות).אני מאוד משתדלת להתעלם מזה אבל זה מאוד מפריעה לי האנטי שהיא יצרה כלפיי וזה מקלקל את היחסים בנינו.
לדוגמה: כל מה שני קונה לה ,מבשלת,יוצרת...לא טוב,לא יפה,מכוער . היא ילדה מאוד מפרגנת לאחרים (לאחותה,לחברות).אני מאוד משתדלת להתעלם מזה אבל זה מאוד מפריעה לי האנטי שהיא יצרה כלפיי וזה מקלקל את היחסים בנינו.
אשמח לקבל עצה אך לשפר את היחס שלה כלפיי .

שלום
בני בן 5 התחיל לפני כחודשיים גן חדש עקב מעבר לעיר אחרת. מאוד קשה לו בגן, הוא לא רוצה ללכת בבוקר, היה בוכה בגן במשך חודש, כאשר שואלים אותו למה לא רוצה, הוא עונה שמשעמם לו בגן. הגננות אומרות גם שמאוד קשה לו מבחינה חברתית, הוא לא משחק עם ילדים, הילדים כן רוצים לשחק איתו והוא מסרב, משחק לבד או יושב ליד גננות ועסוק כל היום במתי יבואו לקחת אותו. יש לציין כי הוא ילד ביישן וחסר ביטחון בפעילות קבוצתית, נראה גבוה וגדול לגיל שלו, ילד חכם.
הגננות לא כל כך עוזרות במציאת פתרון לבעיה, ועבור ילד ללכת לגן צריך להיות כיף ולא עונש. היה באבחון בגן ישן אצל קלינאית תקשורת, לא נמצאו בעיות, חוץ מביישנות וחוסר בטחון עצמי.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד?

תודה

שלום,

בני בן 5.5 החל לאחרונה לחשוף את איבריו האינטימיים.
הגננת בגן מדווחת על כך ללא הרף ומתייחסת לכך בחומרה רבה.
כשנשאלה באיזה הקשר הוא עושה זאת, ענתה שהוא רוצה להצחיק את שאר הילדים בגן.
בבית אנו מסבירים לו על שמירת האיברים הפרטיים ואף קראנו לו ספר "הגוף שלי הוא רק שלי". משלא עוזר התחלנו להעניש עונשים כמו לא לצפות בטלויזיה מספר ימים. אבל כלום לא עוזר והוא ממשיך בהתנהגות הזו.
איך להתייחס לזה?

תודה

מה עדיף לתינוק- להיות אצל סבתא שמטפלת בו או להכניס למסגרת כגון משפחתון או מעון ששם יש ילדים נוספים?

השיקול הוא להכנס למסגרת בגיל 9 חודשים
או להשאר אצל הסבתא עד גיל שנה ותשעה חודשים ורק מאז להכנס למסגרת

מה אומרת הפסיכולוגיה???טיפול אחד על אחד או חיי חברה?

שלום,
יש לי דילמה קשה.
בני הבכור בן 3 ו-8 ח' לומד בגן טרום חובה. בגן הסמוך, שהוא גן חובה ,לומד בן-דודה שלו , בן 5. בשנה"ל הנוכחית כמעט ואין פעילויות משותפות לשני הגנים, מלבד קבלת שבת ופעילויות חד פעמיות.
הבעיה היא שבאופן כללי , מעבר לשעות הגן, בן הדודה מתנהג בצורה לא מקובלת כל כך, בעלת גוון מיני (אם אפשר להגדיר את זה כך), מתקרב המון לבן שלי, מלטף אותו, נותן לו נשיקות על הלחי, ומחבק לכאורה מתוך אהבה תמימה אליו, אך לא ברור מה בדיוק המניע. יש לציין שכאשר הבן דודה בקרבת הבן הצעיר שלי (בן 1.5) הוא גם מתקרב המון ואף מרים את החולצה.
מכיוון שהקשר בין הילדים הוא משפחתי ,קשה להתרחק ולהתנתק, שזה מה שהייתי עושה אילו היה זה חבר, ובפעמיים שונות בהן שהינו בביתו של הבן דודה, הוא הגזים ואפילו פשט את המכנסיים והתחתונים. לציין שזה לא היה במקרה , אלא עמד מול הבן שלי ועשה זאת.
אמו של הילד (הצעיר מבין שלושה אחים) באופן כללי מתקשה מאוד להציב לו גבולות ואף שכעסה באחת הפעמים, לא נקטה בצעד משמעותי כדי שיפסיק מיד את הדבר ויתלבש מיד. אימו אמרה לי שאינה לוקחת אותו לטיפול פסיכולוגי כיוון שעדיין לא מגיע להם טיפול חינמי עד לשנה"ל הבאה.
הדבר אינו הדדי , כלומר, אני לא רואה שהבן שלי מעוניין, אמנם לא מסרב באסרטיביות , אלא לעיתים מסב את הראש לצד כשבן הדודה מתקרב לנשק או לחבק.
בשיחה עם הבן שלי לפני כחודשיים הוא אמר שזה מפריע לו, דיברתי איתו על החשיבות בכך שהגוף שלו שייך רק לו, שלאף אחד אסור לגעת בו, וכשעושים משהו שלא מעוניין בו שיסרב בתוקף ויגיד 'לא'. לפני כחודש אמר שזה לא מפריע לו והוא אוהב את הבן הדודה. אינני יודעת מה בדיוק באמת הוא חושב.

העניין הוא שבשנה הבאה הם מתעתדים להיות באותו הגן. בני אמור לעלות לגן החובה עם כל חבריו מהגן הנוכחי, ובגן הזה יהיו ילדים בוגרים שכבר למדו השנה. כלומר, סביבה מוכרת, גננת מוכרת, חברים טובים שלו א-ב-ל יהיה שם גם בן הדודה.
משיחה עם הגננת של בני והגננת של גן החובה נאמר לי שהגננת מאוד חזקה ולא תיתן שזה יקרה בגן שלה.
השאלה היא האם כדאי שיהיו באותו הגן (כך שלא אעביר את בני לגן חדש לגמרי) מפני שאולי כך תהיה הזדמנות להתמודד עם הבעיה ואולי (?) לפתור אותה?
או שהדבר הנכון זה להפריד , במחיר של שינוי משמעותי ,ואולי אף קשה, שהבן שלי יצטרך לעבור?
הרי אם לא יהיו באותו הגן, עדיין אצטרך להתמודד עם הבעיה כיוון שהם בני דודים, וכנראה לא יהיו לי הכלים והסמכות שיש לגננת, וכמובן שאיני יכולה לחנך את הבן של גיסתי.
מצד שני, מיותר לציין שאני חוששת מפגיעה מינית כלפי הבן שלי. יש לציין שכאשר הילדים משחקים ביחד אני לא רואה אינטראקציה חיובית. בן הדודה ילד שובב מאוד, חסר גבולות, פורץ כל גבול.

אודה לתשובתכם המהירה!

שלום רב,
בספטמבר ביתי תחגוג יום הולדת 6. מדובר בילדה אינטליגנטית מאוד. שפה גבוהה, יכולות מתמטיות גבוהות, חברותית מאוד, בטוחה בעצמה, דעתנית ובעלת ביטחון עצמי גבוה, מוטוריקה גסה ועדינה מעולות, זיכרון שמיעתי וחזותי מעולים.
לאחרונה קיבלנו הזמנה לפגישה מקדימה בביה"ס ומשיחה עמה עלה אי רצונה לעזוב את הגן. הילדה היא סוג של נסיכה בגן, בבית, ברחוב: יש בה משהו כובש בחזותה ובדיבורה הרהוט. היא זוכה להמון חיזוקים, תשורות וכמעט בכל מקום "זורמים" איתה ונראה כאילו הפחד שלה הוא לעבור שלב ולהתבגר.
היא מבקשת להישאר בגן עם 2 חברותיה הטובות שנשארות, למרות שהדבר בלתי ריאלי בעליל. היא לא נלהבת מהמחשבה שתוכל לקנות ציוד ורוד של נסיכות לביה"ס
(שבימים כתיקונם משמחים אותה מאוד) ולא מהמחשבה שילדים אחרים מהגן עוברים עמה לביה"ס.
הילדה מאוד חברותית ומוצאת חברים במהירות בכל מקום אליו תקלע.
אנחנו לא לוחצים או מציקים אבל, תוהים מה אפשר לעשות כדי לשנות את דעתה ולהגיע חיובית ומוכנה לבית הספר.
נודה על תשובה, שיר

בני יהיה בספטמבר בן שנתיים וחצי. בשנה האחרונה היה במעון שאינני מרוצה ממנו. אני מאוד מתלבטת מה לעשות בשנה הבאה. מצד אחד מעדיפה להשאיר אותו במוכר ובידוע - חלק מהילדים נשארים והוא מכיר בכיתה של שנה הבאה שתי מטפלות שיעברו מהפעוטן ומצד שני ישנו מעון ששמעתי עליו דברים מצויינים אבל הכל יהיה חדש לגמרי והוא לא יכיר שם אף ילד. בעיקרון הגן הנוכחי לא מאוד נורא אבל לא מדהים וישנן אמהות נוספות שאינן מרוצות. השאלה שלי עד כמה חשוב בגיל הזה שיהיה עם ילדים שהוא מכיר (אין לו חברים מהגן בשעות אחה"צ אלא רק במסגרת השעות של הגן)? האם בגיל הזה אחרי חודש חופש הוא ממש יזכור את החברים ואת המקום וזה יעזור לו להתאקלם בשנה הבאה בגן שהוא מכיר, או שאין לכך ממש משמעות? ממש לא מצליחה להחליט מה לעשות..
תודה

מה היכולות החברתיות שמצופות מילדים בגיל שנתיים וחצי עד 3? האם הם כבר יוצרים קשרים חברתיים עם בני גילם? משחקים עם ילדים אחרים?

תודה!

שלום

מצטערת מראש על אורך ההודעה.

יש לנו ילד בן 5 וילדה בת שנתיים.
הילד הבכור מתאפק לקקי עד שבורח לו מעט בתחתונים ורק לאחר שמכריחים אותו ללכת לשירותים הוא עושה את צרכיו באסלה.
תהליך הגמילה שלו היה קשה וממושך (התחלנו לגמול אותו בגיל שנתיים וחצי). הגמילה מקקי היתה הכי ארוכה ולמעשה יש בעיה עד היום.
מכיוון שהיתה תקופה שהרטיב במיטה בלילה (בינתיים הבעיה הזו נפתרה) היינו אצל נפרולוג שאמר שילד עדיין קטן וזה עדיין בגדר הנורמה ושיכול שהסיבה היא שהוא עדיין לא השיג שליטה טובה על עשיית הצרכים. אני לא חושבת שזו הסיבה.
אנחנו מנסים לדבר עם הבן שלנו על העניין אך הוא לא כל כך אוהב לדבר על זה. כשאנחנו מצליחים לדבר איתו הוא מסביר את זה כל פעם בסיבה אחרת: פוחד שיפול לאסלה, האסלה גבוהה מדי, אני לא מרגיש כשהקקי מתחיל לצאת אבל לדעתי כל אלו רק תירוצים.
באופן כללי יש לו פחדים - פוחד מרעשים חזקים, פוחד להיכנס למים עמוקים.
אצלי ברקע יש דיכאון וחרדה אבל אני מטפלת בעצמי ולא נראה לי שיש השפעה חזקה על האווירה בבית.
ההתאפקות לקקי שלו מופיעה בתקופות, לפעמים יש לו תקופות שהוא לא מתאפק והולך תמיד לעשות את הקקי בשירותים.
המצב די הגיע למצב שאנחנו כועסים עליו על המצב הזה.

השאלה שלי היא האם לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לפתור את הבעיה לפני שייכנס לכיתה א' (יש לו עוד שנה בגן חובה) או להמשיך ולנסות לפתור את העניין בעצמנו?
במידה ופונים לפסיכולוג, כיצד בד"כ מתנהל הטיפול בגיל הזה? האם זה ידרוש ממני לחשוף את סיפור חיי?

תודה

שלום!
בתי לומדת בכיתה ב'. היא ילדה מאוד נבונה ותלמידה טובה. אבל יש לה קשיים בתחום חברתי. היא ילדה מאוד ביישנית והרבה פעמים לא משתתפת במשחקים עם אחרים בהנחה ש"גם ככה לא ירצו לשתף אותה". וכשכבר משתפים אותה הרבה פעמים היא הופכת לסוג של צעצוע בידי אחרים ועושה מה שאומרים לה כמו לשחק תפקיד מסויים "הבת הקטנה במשפחה", "חתולה" וכו'...היא גם לא כל כך יודעת להתגונן כאשר מעליבים אותה. יחד עם זאת היא כאילו לא מבינה את ה"קודים" החברתיים והרבה פעמים אומרת כל מה שהיא חושבת , לדוגמא היא הייתה אצל חברה וכל פעם שהחברה עשתה איזשהו מעשה קונדס בתי הלכה וסיפרה לאמא של אותה ילדה.. גם בכיתה הרבה פעמים היא מדברת בלי לחשוב, לפני מספר ימים המורה ניסתה להסביר לכל הכיתה למה אסור לקלל אז בתי אמרה "אבל אמא ואבא שלי מדברים ככה לפעמים" .. והיום היא סיפרה לי שבנות בכיתה קוראות לה "חופרת".. וזה בכיתה ב'..אני דואגת לה מאוד. גם המחנכת שלה הגדירה אותה כ"לא שגרתית" וזה למרות שהיא ממש אוהבת את בתי ואיכפת לה ממנה. באופן כללי כל המבוגרים מוקסמים ממנה והילדים ממש ההפך..עוד בגן היו לה בעיות וניסינו לעזור לה ולקחנו אותה לסדנה מיוחדת לכישורים חברתיים וקיוויתי שבבית ספר העניין יסתדר, אבל זה לא קורא בינתיים והיא מוצאת את עצמה לבד רוב הזמן, ואפילו בנות שאומרות שהן חברות שלה בסופו של דבר מעדיפות לשחק עם מישהו אחר.. מה אני עושה?