פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב!
יש לי ילד בן 10 שעושה את צרכיו (קקי) במכנסיים,פנינו להרבה מומים וכולם טענו שישלו ביות רגשיות,הוא קיבל טיפול של ריפוי בעיסוק,ריפוי בדיבור,שחיה טיפולית,כמו כן ניסינו אצל פסיכולוגים ופסיכאטרים,אבל ללא מנה הכל נשאר כפי שהיה...בנוסף לבעיית העשיה יש לו גם בעיות התנהגות...אשמח אם משיהו נתקל באיזו שהיא פתרון לבעיה...

ערב טוב.
שמי ליאת ואני אמא לילדה בת 6.
לאחרונה החלה הילדה להתעורר בלילות לבכות מסרבת בכל תקף לישון במיטתה, ועקב כך אנו נאלצים לקחת אותה לישון במיטתינו.
שאנו שואלים אותה מה קרה, היא מסבירה שהיא חולמת חלומות רעים ונזכרת בכל מיני קטעים שמשודרים בטלויזיה, שכביכול הפחידו אותה.
אציין שמדובר על תוכניות בידור ואחרות.
שוחחתי עם הגננת היא המליצה שבלילות שהיא מתעוררת לבוא לישון במיטה שלה וזה יחלוף . ניסינו גם את זה וזה לא עזר אחרי 10 דקות חזרה שוב אלינו למיטה.
אציין ואומר שלא מדובר בשום ארוע חריג או חדש שקרה לאחרונה.
אודה לכם על תשובתכם
ליאת

שלום.
בתי בת שנה וחצי ,ילדה חכמה במיוחד ,שובבה ,סקרנית ובעיקר עקשנית..רוצה לעשות לבד בעצמה גם אם לא ממש יכולה .בימים האחרונים אנחנו שמים לב שהיא מתפרצת בבכי קורע לב ממש כשלא מקבלת את מבוקשה .ברור לנו ש90% זה הצגה של ממש .אני חושבת שהיא מבינהאותנו כשמסבירים למה לא לצעוק ולבכות וכו אבל עדיין משתטחת בהפגנהתיות .מה עושים?מתעלמים עד שתירגע ?מחבקים עד שתירגע ?בטח שלא נותנים לה את מבוקשה אני לא מעוניינת שזה יהפוך להרגל אצלה ..
תודה רבה ושבוע טוב .
עמית

שלום
ילדתי בת שלוש וחצי ונמצאת בגן חב"ד
הגן הוא גן טוב והגננות נהדרות אך יש לי 2 בעיות מרכזיות עם הגן הזה שבגללן אני מתלבטת האם להשאיר אותה בו או להעבירה לגן אחר:
1. הגילאים הם בין 3-6 אין כל כך הפרדה ברורה בין טרום לחובה.
2. הגן משתייך לרשת גני חב"ד שתכניה לא במסגרת משרד החינוך ולמרות התכנים שהם מקבלים אני חוששת שזה לא מספיק כמו בתכנים שמקבלים בגנים שמשתייכים למשרד החינוך.
יש לציין כי ילדתי מתחברת בגן לילדים קטנים ממנה אך מבחינת התפתחות מנטלית הכל תקין. האם כדאי להעביר אותה לגן של משרד החינוך ובמידה וכן האם כדאי להעביר אותה לגן טרום חובה או לגן חובה? שם הילדים בגילה או גדולים ממנה
יש לציין כי אני אם חד הורית ואין לה אחים ,היא ילדה יחידה.הקשר שלה עם אביה מצויין
אשמח שתעזרו לי בהתלבטותי
בברכה ושבת שלום

קרוב משפחה בן 10 נגע באיברים הפרטיים של הבת שלי בת השש.
הבת שלי סיפרה לי ודיברנו עם הוריו .
חיזקתי אותה שטוב שסיפרה .
הבטחתי לה שזה לא יקרה שוב.
השאלה מה עוד עליי לעשות?

שלום! בתי בת הארבע גמולה מגיל שנתיים. לאחרונה היא מרבה להתאפק לפיפי עד שבורח לה. כשהיא מתחילה להראות סימנים של התאפקות ואני מבקשת שתלך לשירותים היא מסרבת בתוקף וטוענת שאין לה.. עד שבורח ואז היא רצה להמשיך בשירותים. אני קצת מודאגת, כי נראה כי זהו עניין כלשהו הקשור לשליטה.. ראוי לציין שאני בהריון, שיתכן שגם משפיע, אך הייתי שמחה לעצה- האם לבדוק כיוון פיזיולוגי? או להתייעץ עם פסיכולוג ילדים? תודה.

צריכה עצה ,דעה ,רעיונות
ילדה בת 4
אוהבת לשחק לאחר הגן משלוש עד למקלחת בשש וחצי ,ולצפות בטלויזיה
בין לבן אני מצליחה ללמד אותה דברים [כגון מיספרים ,שפות שונות ,א,ב ,תוכן של תמונה ,יומי השבוע ,היום מחר ,מלפנים ,מתחת לצדדים ו''כו],וכמובן אם אני משחקת איתה במשחק של פירות ירקות אני מלמדת אותה על הדרך ,אבל אני מרגישה שזה לא מספיק,כי זה גיל שהם ממש בקליטה מלאה,וזיכרון טוב.
.ניסיתי לשבת ולצפות איתה בלי סודות ,היא לא רצתה לראות, [בגלל שהיא לא יודעת?]
ברצוני להגיע למצב שחצי מהזמן שיש ביום יום הוא ללימוד
1] מה דעתך?
2]אילו עצות יש[גישה לילדה]
3]האם אני חושבת נכון ?
4] אילו תוכניות לילדים בגיל 4 יש ,ללימוד ?
תודה

יש לי ילד בן 6.5 שאמור לעלות לכיתה א שנה הבאה
לילד יש בעיות היתנהגות שונות צריך להשגיח עליו כל הזמן מצבי רוח מישתנים מיום ליום מרבה להיתוכח על כל דבר מציק לאח שלו לא שקט
מבקש לדעת מה לעשות לאיזה איבחון ליפנות
???

שלום, מתנצלת מראש על האורך אבל אנחנו באמת זקוקים לעצה!
בני בן כמעט 3 וחצי, ילד סופר חכם, מודע ומאוד לוקח ללב דברים מאוד רגיש. אפילו ברמת שירים שיש להם נעימה עצובה אז הוא אומר שהוא לא רוצה לשמוע אותם (למשל השיר על משה בתיבה או אמא יקרה לי) ממש ברמת הפרטים. הוא שם לב לכל שינוי הכי קטן סביבו וילד באמת מקסים ומאוד אהוב בגן על כל החברים שלו.
מדי פעם נפגשים אחהצ עם החברים וסה"כ הוא מתפקד בצורה מאוד גבוהה וטובה. לאורך השנים בגן (עד כה שנה וחצי) היו עליות ומורדות בפרידה בבוקר לפעמים מסיבות של חזרה מהחופש, לפעמים כי פחד מחג פורים ולא אהב את ההתעסקות בכך בגן וכו'. נולדה לו אחות לפני שנה (בדיוק) ואני חזרתי לעבודה אחרי חופשת הפסח השנה. ז"א שהוא חזר לגן אחרי חופשה של שבועיים + אני חזרתי לו לעבודה פתאום + אחותו הקטנה לפעמים הולכת לסבתא (שהוא מאוד אוהב) או שסבתא באה לשמור עליה כאן והוא רואה אותה. בכל אופן הבעיה כרגע היא שכל יום הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, אם יש יום שבת הוא ממש מחכה לזה ואומר לי דברים כמו "אמא איזה יום היום? תגידי בקול רם שאני אשמע היום יום שבת?" פעם היתה לו נחמה ביום שישי שהיה קצר עכשיו גם זה לא משפר את המצב. אנחנו מנסים לגלות אמפטיה מצד אחד מצד שני גם לא לגרור את הנושא עד אין סוף ואומרים לו היום יש גן, יש כל יום גן, אתה הולך לגן לקצת ואמא אוספת אותך מיד כשנגמר הגן. הכנו לו לוח עם תמונות של סדר היום שלו מהבוקר שמצחצח שיניים ועד שחוזר הביתה והוא מדביק מדבקה ליד כל דבר (הוא אוהב שהוא יודע מה קורה ) פעם לוח כזה עזר היום גם זה לא.... ובשורה התחתונה איך שאנחנו רואים את זה הוא פיתח כמו התניה או רגישות יתר או החלטה או לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל כשהוא מגיע לאזור של הגן (וזה עוד אחרי כל הנושא של הגן שעלה בבוקר לפני היציאה מהבית) הפרצוף שלו עובר לפרצוף עצוב והוא ממממש מתחיל לבכות בכי שרואים שהוא לא לשם הצגה, אלא בכי ממש מבפנים שמאווווד קשה לו. הגננת תומכת ויודעת ואנחנו סומכים עליה ב100% והיא מנסה לעזור ולתמוך אבל אנחנו רואים שזה מסרב לעבור עכשיו. אני מרגישה שהוא נמצא בסוג של חרדה ושזה בעיקר בגלל החזרה שלי לעבודה. הוא מאוד קשור אליי והוא גם אמר שהוא לא רוצה שאני אלך לעבודה אלא שאני אחכה לו בבית. ודיברנו על מה שאני עושה בעבודה והכל. ניסיתי להבטיח דברים לאחרי הגן, לתת לו דברים בבוקר לעצמו או שיחלק לילדים וכרגע אני מרגישה שהוא שרוי בסוג של over רגישות.
איך אני יכולה לעזור לו לצאת מזה? הוא כ"כ רגיש וכ"כ לוקח את זה קשה וזה כואב לנו חבל. סה"כ הוא נהנה בגן ומשחק עם החברים אבל הפרידה שלו וההתעסקות שלו עם איזה יום היום ומתי יהיה יום שבת וכו' נראה לנו מאוד מכבידה עליו. אגב גם שאנחנו יוצאים לאחרונה מסבתא שהוא ממש אוהב הוא גם אומר שהוא לא רוצה לחזור הביתה והא יכול להתחיל בפרץ הבכי הזה.... יש פתרון??

שלום רב,

בני בן השנתיים בגן פרטי והודיעו בגן שמסיבות אישיות הגננת שלו עוזבת בהתראה של שבועיים וטרם נמצא מחליף.בינתיים יחליפו אותה דמויות אחרות בגן ..מידע זה מאוד ערער את כל ההורים בבטחון הגן בהמשך..
א. איך מספרים לילד שדמות מרכזית בחיוו היומיים עוזבת פתאום?איך אני פועלת כדי למזער את הפגיעה בילד?להעביר אותו גן השנה/שנה הבאה?בהנחה ואני לא מרוצה מהגננת החדשה שיביאו? כי הרי גם מעבר לגן חדש זו טלטלה בפני עצמה. ?

תודה רבה
הדס

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים. הולכת לגן כבר 8 חודשים. כל בוקר יש בכי היסטרי כדי שלא אלך. גם עם בעלי. ולפחות שלוש פעמים בשבוע היא בוכה גם כל היום בגן. הגננות אומרות שאין הסבר לזה. בנוסף היא רכושנית מאוד ולא מוכנה לעזוב לרגע את המוצץ החיתול בד והבקבוק מים שלה. דבר שמפריע לה לשחק כי כל היום עסוקה בלשמור על החפצים שלה. הגננות לא יודעות מה לעשות ופנו אלי להתייעצות. בבית היא גם מאוד רכושנית ופורצת בבכי מאוד מהר על כל דבר קטן. אפילו להוריד לה נעליים זה סיפור כי לא מוכנה להיפרד מהם.
אני אשמח לעזרה כי מאוד קשה לכולם וכואב לי שהיא בוכה כל היום בגן ומרגישה צורך חשמור על החפצים שלה למרות שהסברתי לה שאף אחד לא יקח לה. חשוב לציין שלפני זה הייתה עם סבתא בבית עד גיל שנה וארבע וגן מאוד קשורה אלי.
מחכ לתגובה
המון תודה

שלום רב,

בתי בת ה-9 מתלוננת לעתים קרובות על כאבי בטן (כאב עמום, לא מעיר אותה בלילה).
עשינו בדיקות דם, בדיקות צואה, רופא הילדים כמובן ראה אותה. לא היו ממצאים כלשהם.
קראתי שהרבה כאבי בטן אצל ילדים מוגדרים כ-recurrent abdominal pain
שהם שילוב של פיזי (תנועות מעיים) ונפש (התנהגות ההורים מול הבעיה ומערכת היחסים עם הילד).
האם תוכלו להציע לנו כיצד להתנהג? מה יכול להפחית את הישנות הכאבים?
אני לא רוצה להתעלם ולבטל אותה, ומצד שני ככל שאנו מתעסקים בכאב נראה שהוא מתמיד.

תודה רבה

שלום, מתנצלת מראש על האורך אבל אנחנו באמת זקוקים לעצה!
בני בן כמעט 3 וחצי, ילד סופר חכם, מודע ומאוד לוקח ללב דברים מאוד רגיש. אפילו ברמת שירים שיש להם נעימה עצובה אז הוא אומר שהוא לא רוצה לשמוע אותם (למשל השיר על משה בתיבה או אמא יקרה לי) ממש ברמת הפרטים. הוא שם לב לכל שינוי הכי קטן סביבו וילד באמת מקסים ומאוד אהוב בגן על כל החברים שלו.
מדי פעם נפגשים אחהצ עם החברים וסה"כ הוא מתפקד בצורה מאוד גבוהה וטובה. לאורך השנים בגן (עד כה שנה וחצי) היו עליות ומורדות בפרידה בבוקר לפעמים מסיבות של חזרה מהחופש, לפעמים כי פחד מחג פורים ולא אהב את ההתעסקות בכך בגן וכו'. נולדה לו אחות לפני שנה (בדיוק) ואני חזרתי לעבודה אחרי חופשת הפסח השנה. ז"א שהוא חזר לגן אחרי חופשה של שבועיים + אני חזרתי לו לעבודה פתאום + אחותו הקטנה לפעמים הולכת לסבתא (שהוא מאוד אוהב) או שסבתא באה לשמור עליה כאן והוא רואה אותה. בכל אופן הבעיה כרגע היא שכל יום הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, אם יש יום שבת הוא ממש מחכה לזה ואומר לי דברים כמו "אמא איזה יום היום? תגידי בקול רם שאני אשמע היום יום שבת?" פעם היתה לו נחמה ביום שישי שהיה קצר עכשיו גם זה לא משפר את המצב. אנחנו מנסים לגלות אמפטיה מצד אחד מצד שני גם לא לגרור את הנושא עד אין סוף ואומרים לו היום יש גן, יש כל יום גן, אתה הולך לגן לקצת ואמא אוספת אותך מיד כשנגמר הגן. הכנו לו לוח עם תמונות של סדר היום שלו מהבוקר שמצחצח שיניים ועד שחוזר הביתה והוא מדביק מדבקה ליד כל דבר (הוא אוהב שהוא יודע מה קורה ) פעם לוח כזה עזר היום גם זה לא.... ובשורה התחתונה איך שאנחנו רואים את זה הוא פיתח כמו התניה או רגישות יתר או החלטה או לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל כשהוא מגיע לאזור של הגן (וזה עוד אחרי כל הנושא של הגן שעלה בבוקר לפני היציאה מהבית) הפרצוף שלו עובר לפרצוף עצוב והוא ממממש מתחיל לבכות בכי שרואים שהוא לא לשם הצגה, אלא בכי ממש מבפנים שמאווווד קשה לו. הגננת תומכת ויודעת ואנחנו סומכים עליה ב100% והיא מנסה לעזור ולתמוך אבל אנחנו רואים שזה מסרב לעבור עכשיו. אני מרגישה שהוא נמצא בסוג של חרדה ושזה בעיקר בגלל החזרה שלי לעבודה. הוא מאוד קשור אליי והוא גם אמר שהוא לא רוצה שאני אלך לעבודה אלא שאני אחכה לו בבית. ודיברנו על מה שאני עושה בעבודה והכל. ניסיתי להבטיח דברים לאחרי הגן, לתת לו דברים בבוקר לעצמו או שיחלק לילדים וכרגע אני מרגישה שהוא שרוי בסוג של over רגישות.
איך אני יכולה לעזור לו לצאת מזה? הוא כ"כ רגיש וכ"כ לוקח את זה קשה וזה כואב לנו חבל. סה"כ הוא נהנה בגן ומשחק עם החברים אבל הפרידה שלו וההתעסקות שלו עם איזה יום היום ומתי יהיה יום שבת וכו' נראה לנו מאוד מכבידה עליו. אגב גם שאנחנו יוצאים לאחרונה מסבתא שהוא ממש אוהב הוא גם אומר שהוא לא רוצה לחזור הביתה והא יכול להתחיל בפרץ הבכי הזה.... יש פתרון??

היי ותודה מראש :)
בתי הבכורה בת 5.5 בגן חובה. אני חווה שינוי משמעותי בהתנהגות שלה לאחרונה.
נולדה לה אחות קטנה לפני כחצי שנה וניסיתי לשייך את זה למצב החדש.
במקביל בעלי ואני לא מסתדרים לאחרונה וככל הנראה בקרוב נפריד כוחות ונתחיל בהליך גירושין.
אני מניחה שמכלול הדברים הוא הגורם להתנהגות ה״חדשה״ שלה אבל רגע לפני שאני נעזרת בפסיכולוגית ילדים כטיפול עבורה רציתי לדעת האם יש משהו שאני יכולה לעשות על מנת לעזור לה להסתגל למצב החדש ולהחזיר אותה למי שהיתה תמיד.
היא מאוד עצבנית, זה מלווה בהתקפי זעם לעיתים קרובות, היא לא ממושמעת ובוכה מהר. חשוב לי לציין שהיא מאוד בוגרת לגילה ומבינה מהר דברים אבל גם עם חברות שלה ההתנהגות לא נעימה. וזה מגיע למצבים שהחברות הולכות הביתה בתחושות לא נעימות.
אשמח לעצה חכמה או לכל פיסת מידע שתוכל לעזור.
תודה רבה !

שתי שאלות:

ילד בן 9, שפעם אחר פעם לא דובר אמת בקשר לשיעורים. אומר שאין ואחר כך מתגלה שיש. עונשים כגון שלילת טלויזיה וחברים נוסו אבל התופעה נמשכת. גם כאשר הדף מוקף בעיגול שזה סימון לשיעורי בית, הוא אומר שזה בטעות, המורה התחרטה וכו'.

שאלה נוספת היא בקשר לביישנות. יש לו חברים מהכיתה אבל הוא נרתע מילדים אחרים. למשל, מעדיף לוותר על נסיעה באופניים בפארק כאשר נוסעים לידו ילדים שלא מכיר. גם הזמנות ליום ההולדת שלו לילדים בכיתה המקבילה, שהוא מכיר אבל הם לא חברים קרובים, לא רצה לחלק.

תודה.