פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב.
החלטתי להכניס את הבן שלי בן שנה וחצי לגן פרטי לאחר התלבטות קשה .
ובחרתי גן שלדעתי יתאים לילד. אך לאחר שכבר רשמתי אותו נתקלתי במשהו שמעורר בי שוב התלבטות קשה . ולכן אבקש את עזרתכם בנושא. מדובר על צורת ענישה ( וכי אם בכלל מקובלת בגילאים אלו).
ציטוט מתוך דברי מנהלת הגן : "...אחרי האוכל ושירותים הם לובשים פיג'מות, רואים סרטים מולטיפליקציונים וגננת מחלקת חתיכה קטנה של שוקולד כקינוח ומישהו שלא התנהג "טוב" כמו במקרה שמרביצים או מפריעים בשיעורים או התנהגו "לא טוב" בגן שעשועים (ברחו, עשו פעילויות מסוכנות), "לא מקבלים קינוח מתוק"...

1. האם צורת ענישה כזו היא תקינה?
2. האם זה יכול לגרום לטראומות ארוכות טווח והפרעות ( כגון הפרעת אכילה)?

ועוד: הגננת נוהגת לגמול מחיתולים עיי פרס של מתן קוביית שוקולת בתמורה שהילד יתיישב על הסיר
אודה לעזרתכם

שלום ושובע טוב...

יש לי ילדה בת 3 שמאז ומתמיד הייתה נרתעת מגברים זה בא לידי ביטוי גם במשפחה היא כל הזמן אומרת שהיא לא אוהבת את אסף( שזה דוד שלה) ולא אוהבת כל מיני בעלים של דודות שלי שלא נדבר על זרים אין מצב שישב לידה מישהו או שהיא מתחילה לבכות או מבקשת ללכת הביתה וכו' .... היא ילדה מאוד פקחית שמבטא את רגשותיה תמיד וכבר מגיל שנתיים אפילו לפניי היא הייתה אומרת שהיא מפחדת מכל מיני אנשים בעבר התגובות היו ממש היסטריות עכשיו קצת פחות אבל עדיין זה משהו שנורא מטריד אותי כי יש מצבים שממש משבשים לה וגם לי ...... הקשר שלה עם אבא שלה מאוד טוב מכל הבחינות ואני יודעת שהיא לא חוותה שום דבר חריג כי היא כל כך קשורה לבית ואלינו ההורים שבכלל לא יצא להשאיר אותה לבד ..... בגן היא מאוד חברותית גם בבית פעילה מאוד מנהיגה קטנה
בקיצור מה עושים?? איך אני אומרה להגיב לה במצבים כאלה?? דיברתי עם מספר פסיכולוגייות ילדים שסיננו אותי בטענה שהילדה קטנה מדי..... אני חייבת ייעוץ !

שלום, אני נשואה עם 2 תינוקות קטנטנים.
בעלי איש מקסים, אבא מפנק ואוהב והילדים מתים עליו.
הבעיה היא כשהוא מתרגז (וזה קורה הרבה ומהר), הוא לא שולט על הטונים, הוא מגיע ממש לצרחות. רוב הצעקות זה תוך כדי ריב איתי ולפעמים גם על הילדים. כשהילד בוכה הוא יכול להיות איתו הכי סבלני אבל פתאום לצרוח עליו "שקט"!!! האווירה בבית די מתוחה, יכול להיות שכל השינוי הפתאומי הזה של שני ילדים קטנים גדול עליו והוא לא יודע להתמודד עם זה אלא רק דרך צעקות ועצבים. השאלה שלי היא עד כמה זה משפיע על ילדים אבא שצועק בבית ומאבד עשתונות. אני אובדת עצות.

שלום.
בתי בצבע שנה ועשר יומיים הקיאה כשרק הנחתי אותה במיטה.הסיבה לא ברורה עד עכשיו .כי לא היה שלשום או חום..אבל העניין הוא שמהיום אמרתי לה שהולכים ללישון .רק סיימתי את המשפט היא התחיל לה רפלקס הקאה.והיא כאילו נבהלה מזה שאני שמה אותה לישון.נוצר לי רושם וודאי שיש לה עכשיו טראומה מהאירוע.רצוי לציין שזו הפעם ראשונה שהיא הקיאה והיא הבהלה מזה.מה לעשות ? היא תמיד הייתה הולכת לישון בכיף..זה יעבור לה ? האם האפקט הפסיכולוגי הוא כל כל חזק ?

יש לנו שני ילדים ילדה בכיתה א' , ופעוט בגיל שנתיים , כמובן שישנם פערים בינהם, הפעוט שלנו בוכה בלילות צרחות ומפריע לילדה שלנו שצריכה לישון טוב בכדי שתוכל להתרכז בבית הספר , החלטתי לעשות הפרדה בין החדרים בעקבות שהפעוט שלנו לא נותן לה לישון כמו שצריך בלילות, החלטתי שלכל אחד יהיה חדר , ואנחנו ישנים בסלון , סיפרתי לחברתי על הנעשה בבית ושזה מפריע לביתנו הלומדת בבית הספר ושהגענו להחלטה סופית וכל אחד קיבל חדר משלו , כמובן שהילדה מנסה להתרגל עדיין אבל אומרת שנחמד לה בחדר לבד , כמובן שהסברנו לה שזה גם חדר משותף ביום יום כי יש מחשב לכולם , בקיצור החברה אמרה שהם עדיין קטנים , איך אני יכולה להנהוג אחרת , או שמה נהגנו נכון שעשינו את השינוי, הכי מצחיק שהפעוט שלנו נכנס הביתה מהגן וישר נכנס לחדרה של הילדה והסתכל ישר על מיטתה בחדר החדש שלה
כמה צחקתי איך הוא מבין הכל שאחותו כבר לא בחדר שלו , מאמינה שזה מוזר לו, אבל גם שהיתה בחדרו הוא צעק בלילה לבקבוק , ולא ממשהו שכואב לו פשוט רוצה שנשב איתו בחדר ונרגיע אותו בשירים וכאלה
רוצה פיתרון אם יש לכם תודה ושבת שלום

שלום, ביתי בת שנה ועשרה חודשים, ילדה נבונה, פעילה ועקשנית.
עוד מלידתה הבכי שלה היה מלווה בצרחות שנרגעו מעט עם הזמן. בחודשים האחרונים היא נכנסת להתקפי צרחות כשמשהו לא נראה לה, כשאביה יוצא מהבית, כשכועסים עליה מסיבות שונות... ברגעים אלו היא נכנסת להתקף של צרחות קצרות וקולניות מאד ושום דבר לא מרגיע אותה! ניסינו לחבק אבל היא לא מאפשרת, ניסינו להתרחק אבל אין תועלת, עד שמושיבים אותה על אף ההתנגדות במקום מסויים בבית, ולאחר 2 דקות שואלים אם היא נרגעה תוך כדי הצרחות שהפכו לבכי) לרוב היא תהנהן ותרגע אך גם זה לא תמיד עובד. יש לציין שבשבועות האחרונים ישנם גם לילות שהיא פתאום מתעוררת בבכי וכל מה שאנו מציעים- נענה ב'לא' מצידה ואז שוב התקפת צרחות. התסכול שלנו גדול, וההרגשה שאין לנו כלים להתמודד עם כך. חשוב לציין שאנו מצפים ללידה בעוד כחודש וחוששים מאד לתגובת הילדה על אף כל ההכנות....

שלום,
בני מבקש מני לאחרונה לשחק בבגדיי.
הוא לוקח תחתון שלי או חולצה ונכנס לחדרו וסוגר את הדלת(כאילו שהוא מבין שהוא עושה משהו שגורם לו למבוכה).
כשאני דופקת על דלתו הוא אומר "אמא לא להפריע לי "
הצצתי לראות מה הוא עושה וראיתי שלובש את תחתוניי על בגדיו או שם את חולצתי בסרבול תחת חולצתו כאילו מדמה עצמו לאשה בהריון
(אחותי ילדה לפני שבועיים,האם יש קשר?)
האם בני עושה משהו חריג?
האם לאפשר לו לשחק בבגדיי?
אודה לתגובה......יעל

בתי בת 8.5 בכיתה ג', סובלת מזה כשנה וחצי מבעיות ריגשיות, שהחמירו מאז שנולדה ביתנו השלישית.
בעקבות אבחון שהיא עברה לקראת כיתה ג', היא אובחנה כסובלת מהפרעת קשב וריכוז על רקע ריגשי. בהמלצת נוירולוג ילדים בעקבות האבחון ובעקבות בדיקות נוספות, היא נמצאת בטיפול ריגשי פרטני באומנות פעם בשבוע וגם בטיפול קבוצתי פעם בשבוע אצל יועצת ביה"ס, לשיפור מיומנויות חברתיות.
נראה היה לאחרונה שחל שיפור ניכר, אלא שהמצב החברתי שלה לא השתפר ואף הולך ומחמיר: היא כמעט ולא מוזמנת ע"י חברות מהכיתה ובכלל, ואם היא מזמינה חברות, היא נתקלת לעיתים קרובות בסירובים או שגרוע מזה חברות קובעות איתה וברגע האחרון "נזכרות" שהן לא יכולות או שיוצרות "קואליציות" נגדה ונפגשות בלעדיה למרות שקבעו איתה (זה נודע לי בטעות). ניסיתי כמה פעמים לדבר עם מחנכת הכיתה בעבר, אבל היא לא רואה בביה"ס את כל מה שאני מתארת כאן, לטענתה. דיברתי גם עם ההורים של החברות שאיתן היא יותר נפגשת יחסית, אבל ללא הועיל.
היא מאוד ביקורתית וצינית כלפי הסובבים אותה, מבוגרים וילדים בני-גילה, מה שאני משערת מהווה גורם משמעותי לבעיה. למרות בקשות חוזרות ונישנות שלי ממנה, היא לא מפסיקה לבקר את הסובבים אותה.
היום היא הגדילה לעשות ונשכה את עצמה בכוונה עד שגרמה לעצמה שטף-דם פנימי (מתחת לעור), שאני משערת נועד למשוך את תשומת-ליבי, כי היא הראתה לי אותו.
אני כבר מתחילה להיות אובדת עצות...
אודה לכם בקבלת עצות מקצועיות, גם כדי שאוכל להיות ממוקדת יותר בשיחה עם המחנכת ועם המטפלת הריגשית

שלום,בני בן שנתיים וחצי. נראה שיש לו בעיה להתרכז במשחקים ומוותר לעצמו מהר כשלא מצליח. אם זה בפאזלים (פשוטים לגילו) או השחלות וכו' ואם זה בהקראת סיפור שבתור תינוק אהב ובחודשים האחרונים ממש לא אוהב (מסתכל על עמוד ראשון וסוגר וממשיך הלאה, גם בספר חדש). גם בגן לא אוהב עבודות יצירה אלא יותר מכוניות,משחק בחצר ודברים שלא דורשים סבלנות וריכוז.
האם ניתן לאבחן בעיית ריכוז בגיל כזה קטן?
כנראה שיש ירידה בשמיעה, זה בהכרח קשור?
האם להתעקש איתו עם פאזלים ומשחקים שדורשים ריכוז?
תודה!

שלום,
הילד שלי בן שנתיים וחצי כמעט, חכם ושובב אבל ביישן וחסר ביטחון עצמי. בעיקר מתבייש מול מבוגרים זרים,אפילו מטפלות בגן. מאוד קשור אלי ונצמד אלי כשאני בבית (עובדת הרבה שעות כך שאני לא מבלה איתו הרבה)
בגן התחיל רק לאחרונה להשתתף בפעילויות ולתקשר קצת עם המטפלות.
איך אוכל לעזור לו להיפתח יותר?
ושאלה לגבי גמילה- האם כדאי לנסות לגמול אותו למרות שעדיין לא מראה שהוא רוצה ולא מדבר על כך? או שניסיון גמילה כשהילד לא בשל לכך יכול דווקא לגרום נזק ועדיף לחכות (למרות שהוא כבר גדול...)?

תודה!

ילדי חכם, מקסים ומאוד רגיש.
הרגישות מתבטאת גם בבכי חזק וכמעט היסטרי. הן באם הוא לא מעוניין לאכול (על אף שאיני מכריחה), גם שהוא מפסיד בסתם משחקון, הוא נראה במצוקה רגשית שהוא "נכנס" לבכי.
לא מוכן להקשיב, להירגע, להתחבק....
בכי יכול לקחת גם 40 דקות רצופות. איך אני יכולה לעזור לו?

שלום,ביתי בת ה-14 ילדה נעימה חכמה ומוכשרת וללא בעיה חברתית.
באופי שלה אדם מאד ישר וטוב לזולת .לאחרונה היא מגלה את החיים האמיתיים לגביי חברות"טובות"ונפגעת הלוך ושוב מכמה חברות בצורה מילולית ופוגענית.היא מאד אוהבת אותן והן נהנות יחד אך עכב זה שהיא כזו עדינה מרגרינה וטובה מידי אינה מבינה איך חברה שאוהבת אותה פוגעת ולאחר מכן ממשיכה כאילו כלום.
אני מהאימהות שנותנת כתף וליטוף ומסבירה לה שהחיים אינם כפי שאנו רוצים ושיש מהכל ולא תמיד איך שאנחנו רוצים ומצפים.לשמחתי היא עדיין משתפת אותי ומתיעצת וכמובן שגם בוכה כאשר זה קורה.יש מקרים שהיא פשוט עובדת אצות.כולי כמובן כואבת את כאבה אך מסבירה לה שבחיים יהיו לה עוד המון הפתעות והיא צריכה לדעת להתמודד.מה ניתן לעשות?אני משערת שהחיים יכשלו אותה לאט לאט אך כואב לי מאד עליה משום שאני מעולם לא הייתי בצד הזה
0בגילה הייתי מלאת ביטחון)תודה לי

שלום, הבן שלי בתקופה האחרונה התחיל להרביץ ולפעמים לנשוך בגן. הבנתי שזו התנהגות די נפוצה עד שהם מתחילים לדבר ולהביע את רצונם. השאלה שלי אם זה באמת בסדר בגיל הזה להרביץ גם ללא סיבה, סתם לעבור ליד ילד בגן ולתת מכה ומה אני בתור אמא יכולה לעשות חוץ מלהגיד לו שאנחנו לא מרביצים וזה לא נעים. יכול להיות שזה קשור או לא אבל נולדה לו אחות לפני 5 חודשים, אז אולי זה גם תורם לעניין. עד מתי זה ״בסדר״ שהוא מרביץ ומתי אני צריכה להתחיל לדאוג. תודה

שלום רב,
בני בן 3 ו 3 חודשים. ילד מקסים, מנומס, חברותי וחכם.
משחק ומשתתף יפה מאוד בגן, מדבר במפגשים ומביע את דעתו ונהנה ממשחק עם חבר אחד או יותר.
היה מספר פעמים אצל חבר מבלי שנשארנו איתו והתנהג מקסים.
הבעיה מתחילה כשיש המולה, רעש וכמות גדולה של אנשים במקום אחד...
הוא לא אוהב ללכת להצגות, שעת סיפור וימי הולדת. ואין מה לדבר על להשתתף....
במסיבות שנערכות בגן, מסרב להשתתף בפעילות המבוצעת ע"י כל הילדים ויושב עליי ללא תזוזה.
כשאני מצליחה לשכנע להכנס להצגה או לשעת סיפור, הוא לא מוכן לשבת עם כל הילדים, אלא יושב עליי קפוא ומדי פעם מבקש לצאת. כאשר מעבירים חפץ או בובה ללטף, הוא לא מוכן לגעת או להתקרב. אציין שבסוף המופע, הוא זוכר את כל ההתרחשות ונראה שהקשיב והפנים יפה מאוד.
ביום הולדתו בגן, רואים שהוא מתרגש ונהנה, אך לא מוכן ללבוש גלימה/ כתר. כך גם לגבי תחפושות, איפור, כובעים וחפצים.
השבוע הלכנו לשני ימי הולדת עם מפעיל והילד היה פשוט מבוהל. לא הסכים להתקרב ולא נתן לי לעזוב לו את היד, אפילו כשהיינו רחוק מההתרחשות. לאחר שעזבנו את יום ההולדת, שאלתי אותו לראשונה מדוע סירב להשתתף או לשבת עם כל הילדים ואמר לי שהרגיש פחד.
גם בחוגים בגן לא משתתף בפעמים הראשונות, אך לאחר שנפתח, משתתף בהדרגה.
אני מאוד קשובה לצרכיו וחששותיו ומבינה שזקוק לקרבתי ולבטחון, אך אני רואה שהבעיה לא חולפת עם הזמן, אלא רק הולכת ומחמירה.
כיצד עלינו לפעול על מנת לחזק את הילד ולהקנות לו כלים להתמודדות עם הקושי? אודה על עצתכם המקצועית.

שלום רב,
יש לי ילד בן שנתיים וחצי,
בתקופה האחרונה הוא מפגין חוסר סבלנות בישיבה ושמיעת סיפורים , ובמפגש בגן הוא יושב רק כחצי מהמפגש .
רצוי לציין כי לפני כמה חודשים הוא היה יושב יותר.
האם זה אומר משהו?
איך ניתן ללמד את הילד לשבת בסבלנות?

ניר