פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
לנו בת מקסימה בת ארבע ושמונה חודשים. ילדה נבונה ורגישה מאוד. בשנה האחרונה היא עסוקה כל אחה"צ במשחקי דימיון...אבל ממש כל רגע דל. בובות, מפגש כאילו היא גננת, אוהבת מאוד להתגנדר כמבוגרת- ללבוש צעיפים, נועלי נעלי עקב שקיבלה מתנה מפלסטיק של ילדות, שמה על עצמה סיכות, מבקשת ממני המון תיקים, חולצות שלי, ארנק שלי...כמובן שאיני נותנת למעט תיק אחד שפיניתי לה למשחק. לגדולה, אחות קטנה בת שנתיים וחצי אשר מערבת גם אותה במשחק המון...
כשמגיעות אלינו חברות מהגן שלה היא מושכת רק למשחקים הללו, יש מחברותיה לגן שאוהבות אף הן...
יש לנו בבית משחקם רבים, איכותיים אשר לצערי הרב ממעטת לשחק בהם ואם בכלל רק איתי /בעלי ..אנו מקפידים לשחק בשבתות משחקי קופסא יחד כל המשפחה וזה נחמד לכולנו. אבל זה קורה רק בשבת או איתי אחה"צ באיזה יום שאני ממש מנסה לשכנע באי אלו דרכים...
מיוזמתה אינה מרכיבה פאזל /משחקת במשחקי קופסא לבד/ איתי /אחותה /חברה מהגן. ישר רצה לכל האביזרים של הגנדרנות.
שאלתי- על אף שזה שלב חשוב בהתפתחות והולם בדיוק טווח גיל זה האין זה קיצוני ויותר מידי??
יש לציין שמציירת יפה ומבקשת לעיתים ללמוד כבר מספרים ואותיות ממש בחודש האחרון ומה משמח אותי- קצת מעבר למשחקי דימיון...
תודה רבה וחג שמח!

כל מי שיש לו ניסיון דומה והוא לא איש מקצוע מוזמן להגיב גם:
מעט רקע:אני בן 31 לאחרונה התגרשתי (לפני כחודש) לאחר פרידה של כ 8 חודשים ויש לי ילד כבן שלוש.כיום, אם בני חיה במרחק של כ 100 קילומטר ממני מה שמקשה עלי לראות את בני יותר מפעם בשבוע לכמה שעות שבהן אני אוסף אותו מהגן ומחזירו בשעת השינה ובשבוע לאחר מכן אני לוקח אותו ביום חמישי,מבלה איתו ומחזיר אותו לאימו ללינה.ביום למחרת אני לוקח אותו לגן בבוקר ומשם ישירות לסופש.כך היה מאז נפרדנו ונראה שהוא מגיב (לעין הבלתי מזויינת) די בסדר לתהליך.בעבר הייתי מדבר איתו בטלפון בבקרים ובערב אך זה נמוג בעיקר ביזומתי מתוך הקושי של לנתק את עצמי ריגשית ממנה ולהמשיך לדבר כ"כ הרבה.לכן היום אני משתדל להתקשר ולומר לילה טוב רק פעמיים שלוש בשבוע (וגם זה במקרה הטוב).
יש לציין שאמו בזמן הזה עברה לגור לאמה, לדירה משל עצמה וכעת יש לה בחודשים האחרונים חבר רציני והם רוצים לעבור לגור יחד (קרוב יותר אלי - כ 20 דק נסיעה) כך שהדבר היציב היחידי שנותר לו הוא הגן ולצערי בסוף שנת הלימודים הנוכחית היא תשבש לו את זה גם עקב חוסר היכולת שלה לדחות סיפוקים (כך אני רואה זאת בכל אופן). אין עם מי לדבר בצד השני לדאבוני, והקשר בינינו כמעט ולא קיים למעט עיניינים טכניים וקונקרטיים לגבי הילד וכסף בלבד.
בקשתי היא לדעת כיצד מהצד שלי אוכל לתרום ככל האפשר ליציבות בחייו, כיצד אוכל למזער את האפקטים הפסיכולוגיים, הנפשיים והריגשיים שיתכן ויהיו עליו? מה עליי לעשות בשני התסריטים:
1.כאשר אנו גרים רחוק זה מזו - מלבד לקיים קשר טלפוני הדוק יותר קשה לי לחשוב על דברים נוספים
2.כאשר היא תגור קרוב יותר אליי - לבקר יותר?לקחת אותו ללינה באמצע השבוע כך שאוכל לקחת אותו ל ו- מהגן/ביה"ס?
האם עליי לדבר איתו באופן קבוע כל יום (פעם?פעמיים?)

הי
אני אמא ל שני ילדים
חברתי הטובה מאוד מקפידה עם הבת שלה בת ה 6
על לא לקלל ודיבור נאות.
בני הוא בן 8. הם חברים. לפעמים בני, בחיכוך עם
הבת שלה מדבר לא יפה.
אתמול זה קרה, לחברתי נמאס והיא ענתה לו בדיבור
לא יפה חזרה, שירגיש כמה זה לא נעים.
מה שקרה זה שהוא ענה לה וככה במשך 10 דקות
הם עמדו וקיללו היא אמרה לו שהוא בכיין וטיפש
והוא כבר ממש כעס אמרה לה שהיא מטומטמת וגם בת
זונה. וגם בכה הרבה.
אני הייתי מאוד מזועזעת מחברתי שהיא בת 35
שככה התאמתה עם ילד בן 8 ומבני שאמר
קללות נוראיות. ובכה.
מצד שני היא אומרת שזה עשה לו שוק ועכשיו הוא
יחשוב פעמיים לפני שידבר לא יפה.
מה עושים ? זאת השיטה ? בני היה מאוד עצוב
ומצד שני אולי באמת חשוב שילמד לקח

הי סמדר חג שמח!!!

התייעצתי איתך בעבר הרחוק לגבי הבת הבכורה שלי בת השש וחצי והפעם אני מרגישה ממש אבודה

מעולם לא נגמלה בלילה ועדין עושה פיפי במיטה אני לא בעד שיטת הזמזם אבל אני מעולם לא כעסתי עליה כשיש פיפי כמעט יום יום במיטה

בנוסף יש לה לפעמיים סיוטים בלילה אתמול ממש רעדה (זה קרה שוב בשבוע שעבר)

התחלתי איתה השנה ריפוי ועיסוק אבל המטפלת אומרת שהילדה לא זקוקה לזה

תחילת השנה חברתית בבית הספר לא היתה טובה אבל אח"כ התגברה עדין יש חיכוכים עם חברות ואני שוקלת להעביר אותה בית ספר(היא נמצאת בבית ספר פרטי)


יש לה אחות בת שלוש שיודעת להתחנף לאבא מצויין ומשום מה האבא לא שם יותר מדי על הילדה הגדולה פחות מתחבר לאופי שלה הייתי איתו בכמה טיפולים משפחתיים אבל הוא טוען שהמטפלת לטובתי ומסרב להמשיך


הרבה פעמים כועס על הגדולה ועם הקטנה כל הזמן פוצי מוצי היא פשוט יודעת להגיע אליו יותר פתוחה והגדולה עם האופי הרציני והבוגר שלה הרבה פחות


הגדולה מרגישה כל הזמן שאבא שלה לא אוהב אותה

אני תקועה ובעבר חשבתי להתגרש ועכשיו אני לא יודעת מה ליעשות עם הילדה כמה שאני מכילה זה לא מספיק


בקיצור אני אבודה

כיצד לנהוג עם ילדה בת חמש המסרבת בתוקף לראות הצגות,תחפושות ?
בעבר נוכחה וגילתה חוויה חיובית!
היא מסרבת גם להשתתף בחוג כלשהו.
הילדה נבונה לגילה

בתודה
סבתא

שלום רב
בני בן חמש וחצי בשנה הבאה בע"ה הוא עולה לכיתה א אנו גרים במושב וכרגע הוא בגן חובה עם ילדי המושב.
אנו בתהליך רכישה של בית במושב אחר כאשר בית הספר שם הוא לא אותו בית הספר שילכו אליו הילדים מהמושב הנוכחי.
תאריך הפינוי של הבית הוא בתחילת אפריל שנה הבאה.
אני מתלבטת האם להישאר לגור במושב הנוכחי ולהסיע את בני לבית הספר האחר בו לומדים ביישוב החדש בו נגור.
או לחפש ולהשכיר בית במושב החדש עד שהבית שבכוונתנו לרכוש יתפנה.
אני עובדת ליד המושב החדש כך זה לא יהווה טרחה עבורי ואני אוכל גם להפגיש בינו לבין חברים שגרים שם.
בני הוא מסתגל בד"כ וחברותי.
אשמח לתשובתכם

שלום
ביתי בת 3 בעוד כחודש. החלטנו לנצל את חופשת הפסח לגמילה מחיתולים. יש לציין שעד עכשיו היא התעניינה בחברות שעושות צרכים בשירותים, ישבה על הישבנון מספר פעמים ועל הסיר אבל מעולם לא עשתה צרכיה בשירותים או בסיר.
הורדנו את החיתול לפני 5 ימים ומאז היא עדיין לא עשתה בסיר או בשירותים פיפי (קקי זה סיפור אחר- יפורט בהמשך). היא עשתה פעם אחת כשהושבתי אותה בזמן שעשתה וכך המשיכה להשתין לתוך הסיר. תגמלנו אותה במילים טובות ופרס. כשהושבתי אותה על הסיר היא ממש רעדה...
נדמה שהיא פיתחה חרדה כלשהי מהסיר (שירותים בכלל לא בא בחשבון). היא מתאפקת שעות ומודיעה כל 5 דקות "יש לי פיפי" וכשאני מציעה לה לשבת על הסיר, כל פעם כזו, היא מסרבת בתוקף! ניסיתי לקחת צעד אחורה, להפסיק לשאול אותה אם יש לה פיפי לעיתים קרובות ולהפסיק לשכנע אותה לשבת על הסיר אבל מה אני אמורה לענות בתגובה ל: "יש לי פיפי"? לקיחת הצעד אחורה בינתיים לא עובדת...

לגבי הקקי - היא סובלת מעצירות כרונית כבר יותר משנה וחצי - מקבלת "נורמלקס" כל ערב. עם החיתולים היא הייתה עושה קקי אחרי שהייתה מודיעה עליו כמה שעות קודם, מתאפקת - ולבסוף עושה בחיתול, כשמחזיקים לה את היד... אני לא יודעת איך תלמד לעשות בסיר. האם כדאי להציע לה חיתול רק בשביל שלא תהיה עם עצירות?

היא ילדה רגישה באופן כללי ואני אשמח לקבל עצות כיצד לפעול במידה והיא מסרבת לשבת על הסיר ומתאפקת שעות.

מחכה לעצות טובות גם לגבי הפיפי וגם לגבי הקקי...

תודה

הבת הבכורה בת 7,בכיתה א.המורה שלה כל הזמן מדווחת לי על קשיים עם הילדה.לדבריה,לילדה קשה לקבל משמעת בכיתה ולעיתים עושה מה שהיא רוצה בכיתה.המורה אומרת שעד ההפסקה הכל בסדר,אח"כ-זו ילדה אחרת.עליי לציין כי גם בבית יש לה מצבי רוח משתנים ומאוד עקשנית,קשה לה לקבל "לא" כתשובה והיא בוכה לא מעט.יש גם קושי ב"להושיב" אותה לעשות שיעורי בית. אולם בסה"כ מדובר בילדה חכמה מאוד,אם כי ילדותית במקצת.אני מנסה לתת לה חיזוקים חיוביים אך גם חושבת שלפעמים צריך להיות יותר נוקשים,במיוחד בנושא של השמת גבולות, שכן לא מעט פעמים הילדה פשוט "מצפצפת" עלי...
המורה טוענת שיש לעשות לה אבחון של הפרעות קשב אולם אני לא בטוחה שזה באמת מה שיפתור, אלא יותר בכיוון של מענה לבעיות התנהגות.
מה בודקים באבחון של הפרעות קשב?האם פסיכולוג ילדים הוא מי שיעזור לי ?האם יש צורך בהפנייה לפסיכולוג ילדים?
אשמח לכל עזרה...
תודה!

שלום לכולם
אנחנו הורים ל2 ילדים, האחד אמור לעלות לכיתה א' ואילו השני אמור לעלות לכיתה ג'
בשנת הלימודים הבאה אנחנו נעבור מקום מגורים בעקבות עבודה מה שאומר שהילדים יכנסו לבתי ספר חדשים בעיר חדשה ומרוחקת מחבריהם
וכעת אנחנו נמצאים בדילמה די גדולה לגבי 2 הילדים
הקטן הוא בן 5.5 (יליד חודש נובמבר) ועדיין לדעתינו ולדעת הגננת לא בשל מספיק ריגשית כדי לעלות לכיתה א' כך שאנחנו די נוטים להשאיר אותו בגן שנה נוספת - העובדה שהגן יהיה חדש והסביבה תיהיה חדשה לא תגרום לו לדעתינו להרגיש מתוסכל מהישארות שנה נוספת
הבעיה הגדולה יותר היא עןם הילד הגדול בן 7 (יליד חודש מאי), הילד הוא ילד טוב ומקסים, נמוך יחסית לגילו ודי שקט מה שגורם לנו להתלבט רבות האם כדאי לנו לשקול ולהשאיר אותו שנה נוספת בכיתה ב', בבית הספר החדש, על מנת שיוכל להיות המוביל בכיתה מבחינת היכולת הלימודיות (הוא זקוק למעט חיזוקים בעברית ודי חזק בחשבון), ובנוסף על מנת שיוכל "לתפוס" גובה עם שאר הילדים בכיתה. האם הדבר נהוג? האם הדבר יכול לפגוע בילד (בעיקר לאור ההתחשבות בכך שמקום המגורים חדש ובית הספר חדש) או שהדבר הנכון ביותר הוא לתת לו להתמודד תוך כדי שאולי נעשה איזו מסיבה לילדי הכיתה בתחילת שנת הלימודים על מנת שיוכל להתחבר אליהם בצורה קלה יותר.

נשמח לשמוע את דעתכם
תודה

שלום ,
בתי בת השש כבר למעלה משנה מאוננת ,בתקופה האחרונה התדירות עלתה והיא מנצלת כל הזדמנות שבה אני לא נמצאת ומאוננת בהתחלה אני התעלמתי מהעניין וחשבתי שזו תקופה שתעבור , אך לאחרונה אני לא מצליחה להמשיך להתעלם התחלתי להעיר לה שתפסיק היא מפסיקה מיד כאשר היא רואה אותי אך מיד ממשיכה אחרי שאני הולכת ..ניסיתי לדבר איתה כדי להבין בצורה עקיפה למה היא עושה את זה (אני יודעת שזה טבעי ושזה קורה בתקופת הגיל הזה אך אני דואגת מאוד אולי מישהו מטריד אותה יש לה כמה חברות (קרובות משפחה) גדולות ממנה בכמה שנים שהיא מבלה איתן המון זמן ...
אני מאוד מודאגת כי היא לאחרונה מאוננת לא רק בחדר שלה אלא גם במטבח ומול אחותה הקטנה בת ה4 בבקשה עזרו לי אני חסרת אונים .
אמא מודאגת מאוד

שלום רב,

בתי בת ה 5.5 נאלצת לעבור ניתוח בארה"ב ( אורטופדי ) שמצריך שיקום זמן ממושך לאחריו. לנו ילדה נוספת קטנה ממנה בת שנה וחודשיים.
בעלי , אני והילדה נוסעים לחו"ל לניתוח . בעלי ישהה עמנו 2-3 שבועות וישוב ארצה ואילו אני אשאר עם בתי עד להחלמה מלאה כ 3 חודשים.
חשבנו רבות האם לקחת את הקטנה עמנו אך הבנו שזה מורכב ויהיה לה לא פשוט וגם לנו להתמודד עם החלמת הגדולה כשהיא סביבנו.
אימי ואחותי שאליהן היא קשורה מאוד ישמרו עליה בתקופה זו והיא תיהיה עמם כל התקופה ... אחותי חשבה להביא אותה אליי באיזשהו שלב אך רק לאחר חודש + היא תוכל לבוא איתה לארה"ב . אינני יודעת איך אתמודד עם הגעגוע. קשה לי מאוד עם זה ואני חוששת שהיא תקבל את השינוי לא טוב וזה יפתח אצלה חרדת נטישה וכו

מה הנך מייעץ לי לעשות במצב מורכב שכזה ? האם זה אחראי ונכון מצידי להשאירה אצל אימי אבי ואחותי ( שאגב גרים יחד עם אחותי ) ?

שלום
אני בת 40 התאלמנתי לפני כשנתיים , אחרי 20 שנות נישואים
יש לי שני ילדים בני 3 ו 5 היום
לפני שנה וחצי הכרתי גבר והוא היה איתנו , חי איתנו במהלך השנה האחרונה טיפל בילדים לקח אותם לגן ממש כמו אבא
הוא עזב עכשיו והילדים חווים את זה מאוד קשה . אובדן שני . התקפי חרדה ועצב וכעס
האם הגיוני לחפש כעת גבר נוסף ולהכניס אותו לחיים שלהם?

כשבני בן הארבע וחצי לא מקבל את מבוקשו, הוא מתחיל לקלל,"אמא מטומטמת,מגעילה, אני אזרוק אותך לפח" כשאני מדברת אליו ומבקשת שיירגע ויפסיק,הוא מעביר את זה אליי.."אולי את תרגעי,אולי את תפסיקי?" גם אם שמה אותו בחדר, "לחשוב" על ההתנהגות שלו, כלום לא ממדר את ההתנהגות הזאת, על אף שאני לא נכנעת ונונת לו את מבוקשו,ההתנהגות הזאת חוזרת על עצמה..מה עושים?

שלום וברכה

ביתי עולה לחטיבת הביניים עשו לה אבחון פסיכולוגי שיצא עם מנת משכל גבולית
יש לציין שהיאל קויית למדה מגיל קטן, בעיות רגשיות חרדה (מטופל תברסיטל) וגם קשב וריכוז ללא בעיות התנהגות (באבחון שעשו לה בכתה א' היה לה בינוני נמוך האם זה משמעותי)
א. האם זה מעיד על פיגור ומה זה אומר מנת משכל גבולי
ב. איזה מסגרת בית ספר היא תקבל
ג. כרגע היא מאוזנת מבחינת חרדה האם כדאי להתחיל טיפול לקשב

אני אמא לשלושה ילדים. ילדה בת 8 וחצי, ילד בן 6 וחצי, וילד בן 3 וחצי. הבעיה היא עם הילד האמצעי בן 6 וחצי. בלימודים הוא בסדר, וילד מצטיין. הבעיה היא בבית, הוא מקלל קללות שלמד מהבית ספר, מרביץ לאחיו הקטן ולאחותו הגדולה, מתחצף אלי לפעמים. הבעיה מתחילה שהוא לא נמצא במסגרת לימודים, הוא משתנה, ומחפש גבולות. אני נותנת לו עונשים, כמו אין מחשב, או אין לשחק בנייד שלי שהוא אוהב, אבל זה כבר לא משפיע עליו. הוא גורם לי לצעוק, ולצרוח עליו. גם בקידוש בימי שישי בערב, שכולנו יושבים בשולחן האוכל, הוא חייב לקום ולהפריע. וגם שאני מכניסה אותו לחדר כעונש, זה לא עוזר, עובר שבוע, ושוב הוא משתולל בשעת הקידוש. כיצד לנהוג איתו? איך לגרום לו להפסיק להרביץ לאחיו, ולהתנהג לא יפה? גם המטפלת ששומרת עליו בצהרון מתלוננת עליו, שהוא לא מקשיב לה, ומתנהג לא יפה ומרביץ. אשמח לשמוע מכם עיצה כיצד להגיע אליו? עלי לציין שגם שאני מדברת איתו, זה אולי עוזר לשעה, שעתיים, ואז למוחורת , שוב הוא מתגרה בי ומתנהג לא יפה.