פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, יש לי שלושה ילדים מקסימים בני: 8.5, 4.5, ושנתיים. אשמח להתייעץ ולקבל הכוונה בנוגע ליחסים ביניהם. ראשית- הגדולה מתייחסת לרוב בצורה מאוד "מגעילה" לאמצעית על אף שהאמצעית כל הזמן דואגת לה, משתפת, חולקת, מתייחסת יפה. זה יושב על דברים מעמיקים יותר, בין היתר- לידתה ש"גנבה" אותנו ממנה היות והיא היתה תינוקת שסבלה מריפלוקס ובכתה 24 שע' שנה שלמה. איך ניתן לשפר את יחסה אליה? בנוסף, הם כל הזמן רבים. והריבים מגיעים לצעקות ומכות רוב הזמן. אנו מציבים גבולות, חוזרים על כך שאלימות וחוסר כבוד לא מקובלים אצלינו בבית, משתמשים ב"הפסקת פעילות" למחשבה ואח"כ בקשת סליחה ללא הועיל. המצב לא משתפר. מה נכון לעשות? כיצד ראוי להתייחס? מאוד חשוב לי לחנך את ילדיי לכבוד הדדי, שיתופיות, תקשורת ראויה וקשובה, וכן לחזק את הקשר ביניהם. מה עושים? בתודה רבה מראש, שני

שלום רב,

בני נכנס השנה לגן טרום חובה. מדובר בילד עדין למדיי ורגיש אולם מאוד חברותי ושמח. מבחינה חברתית הוא פורח בגן. יש לו הרבה חברים, הוא הולך בשמחה לגן ונראה שמאוד נהנה שם.
מצד שני - בגן יש אלימות מאוד קשה כבר שבעה חודשים. יש ילד אחד שמכה בצורה מסוכנת ומפחידה וגורם לילדים חבלות (לבן שלי דפק את הראש בחומת האבן בחצר, אותו דבר עשה גם לילד אחר, היו ילדים שגרם להם פנסים בעיניים, "בלוטות" כחולות נפוחות במצח ועוד). אותו ילד לפני כמה ימים הרים אבן בגודל של חצי לבנה על ילד אחר בגן המשחקים. להורים שלו לא אכפת והם לא עושים דבר. יש ילדים שממש פוחדים ללכת לגן ובוכים, אבל חשוב לציין שהילד שלי דווקא מאוד שמח ללכת לגן.
בנוסף לילד המכה, יש עוד ילדים אלימים בגן (אם כי לא בכזו תדירות ועוצמה) והתחושה הכללית היא של סביבה אלימה מאוד שהגננת לא משתלטת עליה. מדובר בגננת שלפי מה שהבנתי היא עליה תלונות דומות בעבר והורים אומרים שהיא צורחת על הילדים כדי להטיל משמעת (מה שכנראה לא ממש עוזר...). הילדים חוזרים עם סיפורים כל הזמן על "זה הרביץ" ו"זה הרביץ" ואני רואה בגינה שהם כל הזמן הולכים מכות ביניהם אחהצ. הילדים גם מדברים באלימות מילולית וראיתי חבר של הבן שלי, שאני מכירה אותו משנים קודמות כילד מאוד עדין ומנומס, מקלל ומאיים על אמו במכות! לשממחתי הבן שלי לא מתנהג כך, אולם אני עדיין מאוד חוששת מההשפעה המצטברת שיש לסביבה כל כך אלימה על הילד לאורך זמן. בנוסף מה שהכי מטריד אותי כמובן הוא בטחונו האישי ואני ממש שולחת אותו בחרדה כל יום לגן שלא יכו אותו ושלא חו"ח יחזור חבול. בעלי ואני חוזרים ודורשים מצוות הגן לשים עין ולשמור עליו.
יצויין כי מרבית ההורים שותקים ונותרנו רק שלושה הורים שפעלנו בנושא. היו לנו שיחות עם הגננת, עם הפסיכולוגית של הגן, עם אגף החינוך בעיריה, עם המפקחת במשרד החינוך. הבטיחו שהנושא מטופל אבל בפועל שום דבר לא משתנה. ההורים האחרים התייאשו ואני נותרתי לבד במערכה והתחושה היא שלא ניתן לשנות דבר במצב כזה.
ההתלבטות שלי גדולה וממש מדירה שינה מעיני - האם להעביר אותו גן? מצד אחד הילד אוהב את הגן ומאושר חברתית, ויכול להיות שבגן חדש יהיו לו קשיי הסתגלות, יהיו קשיים חברתיים (במיוחד אם ייכנס לגן חובה עם ילדים שעולים יחד מטרום חובה, ואז יהיה לו קשה להשתלב בין ילדים שכבר מכירים שנה שלמה). מצד שני הבטחון האישי של הילד הוא הבסיס לכל ולא נראה לי סביר להמשיך לשלוח את הילד כל יום לסכנת נפשות כזו. ואם להעביר אותו גן - האם כדאי כעת (כדי שבשנה הבאה יהיה כבר חלק מילדי הגן ולא יתחיל מהתחלה לבד) או שעדיף לחכות עד סוף השנה??
אני חסרת אונים ולא יודעת מה הכי נכון לעשות בשביל הבן שלי.

תודה מראש
ורדית

שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחצי שבמזמן האחרון מתנהג בצורה קשה :
מרביץ לנו לאחיו בן ה 6.5 לאחותו בתינוקות בת 8 חודשים ולנו גם ללא סיבה, הוא פתאום יכול לגשת לאחיו שיושב ולהרביץ לו או לנשוך אותו.
כשאני מדברת איתו בכייף פתאום הוא יכול לתת לי מכה בפנים, לא יוצר קשר עיין כשמדברים איתו מתחיל להשמיע קולות,
הורס את הביית משחית משחקים זורק כל מה שיש לי ביד, שובר, מנפץ, מצייר על הקירות מלכלך בכוונה, זורק את האוכל על הריצפה בכוונה, מתעסק בדברים מסוכנים מתפס על כל דבר אפשרי קופץ משתולל ופשוט לא מקשיב לכלום, כל דבר זה מלחמות איתו ולכל דבר הוא לא מסכים הכל אצלו זה "לא",
לא אוהב שמחבקים אותו או מנשקים אותו, אי אפשר לשבת איתו לרגע וללמד אותו דברים חדשים ולכן השפה שלו דלה הוא לא יודע הרבה דברים שילדים בגילו אמורים לדעת.
אני משתדלת אפילו שהוא לא מבקש לחבק אותו לנשק לדבר איתו רגוע וכשצריך להעמיד אותו במקומו על מעשה לא טוב שעשה ואז מגיעות הצרחות האיומות שלו והופך את זה למלחמה מתישה מאוד שלפעמים מראש אני מוותרת, אבל לא מוכנה לוותר על דברים מסוכנים או אלימות שבאה מצידו.
מה עושים במצב כזה? האם צריך לקחת טיפול ? ואם כן לאן לגשת ?

ביתי בת ה- 5 מתקשה להיפרד מן המוצץ לפני שינה. ובבוקר צריך להגיד לה להוציא את המוצץ כי היא מעדיפה להישאר איתו. נעשה נסיון לא מוצלח להיגמל ממנו לפני כמה חודשים. היא אומרת שקשה לה להיגמל מהמוצץ. שהמוצץ מרגיע אותה.
היא מחביאה אותו כשמגיעות אליה חברות.
לי אין בעיה עם זה. לאבא שלה יותר
האם זה קריטי מבחינה פסיכולוגית לגמול אותה או לחכות שזה יבוא ממנה?
תודה.

הבן שלי בן 5 ילד מאוד נבון ורגי.ש ,בדרך כלל אינו מרוצה מעצמו ומתוצריו טוען לעיתים קרובות שחבריו מרביצים לו בגן, בבית לאחרונה מכה הרבה את אחותו התאומה .היום אמר לי שהוא רוצה למות ולא אוהב שכולם אומרים לו שהוא ילד טוב.מה עושים עם אמירה זאת?יש לציין שכבר לפני חודש אמר שהוא לא רוצה לחיות וחשבתי שהביא אמירה זו מהגן.היום זה כבר מתחיל להדאיג אותי.

שלום רב,
בתי בת ה2.8 איבדה לפני כחודש את ה"שמיכי" שלה באופן פתאומי וללא התראה מוקדמת, שמיכה שהייתה איתה מהיום שהיא נולדה. מאז היא הפכה להיות מאוד אגריסיבית עם בעיות שינה מאוד קשות, היא לא נרדמת עד שעות מאוד מאוחרות (23:00), עד שהיא נרדמת היא מרביצה לנו, מדברת לא יפה, כועסת ומתנהגת בצורה מאוד לא נעימה, כך גם לפעמים במשך היום שהיא מתחילה פתאום להשתולל ולבכות בלי שום סיבה ולוקח כמה דקות ארוכות להרגיע אותה עד שהיא מפסיקה לצרוח.

היא לא מפסיקה לשאול איפה ה"שמיכי" שלה וזה נראה שזה מאוד מפריע לה.

חשוב לי לציין, שהיא בכלל לא הייתה ככה לפני זה, היא הייתה הולכת לישון סביב שמונה תשע ובלי כמעט קשיי הירדמות.
אנחנו מנסים הכל , להיות קשוחים איתה או לדבר אליה ברוגע ושום דבר לא עוזר.

נשמח לשמוע את עצתך.

תודה.

שלום רב, לפני כשבעה חודשים עברנו מחדרה לקיבוץ ברמת הגולן. עד אז, בננו בן האחד עשרה היום היה ילד מקובל חברתית ומצטיין בלימודים (אובחן כמחונן). ילד סקרן, רהוט, שובב ומאוד מקורי. מאז המעבר הוא מתקשה מאוד להתאקלם, מעיד על מצבו: " אני בודד, הם חושבים שאני מוזר ולא מוכנים לקבל אותי. אני משתדל להיות חלק, לשחק אפילו במשחקים שאני לא מאוד אוהב. אני לא יודע מה לעשות ואני מרגיש עצב."
ישנה ירידה בלימודים, אך זה אינו מטריד אותי, אך ברור שזהו סימפטום למצבו הנפשי, רגשי. כדי לברוח הוא יושב שעות מול המחשב ובוחר שלא להתמודד. יש לציין שקבוצת הגיל בקיבוץ קטנה ולכן יכולת הבחירה היא מוגבלת מאוד. הוא בן הזקונים מתוך חמישה ילדים ולמרות ניסיוננו, אנחנו מתקשים לסייע לו.
ליבנו נשבר לראות אותו כך, אנא, אנא עצה.
תודה, טלי.

שלום,
בעלי ואני מתכננים נסיעה של שבועיים לספטמבר ורציתי לשאול
האם אפשר להשאיר תינוק בן 9 חודשים לתקופה הזו אצל הסבים?
התינוק (שעכשיו בן שלושה וחצי חודשים) רואה את הסבים שלו כל סופשבוע ואפילו נשאר לישון שם כמה פעמים בלעדינו והכל היה בסדר.
בנוסף, היה שבוע אחד לאחרונה שגם אני וגם בעלי היינו חולים, והתינוק היה בטיפולם המלא של שתי הסבתות שלנו מבלי לראות אותנו כמעט בכלל, ואחרי זה הכל היה גם בסדר.

האם לתקופה של שבועיים הכל יהיה בסדר איתו בלעדינו?

תודה,

הלנה

שלום.
אנחנו נמצאים כעת בבעיה. אודה לך מאוד על סיוע בזמן אמת.
בננו האמצעי התחיל טיפול פסיכולוגי השבוע(סימפטומים של ילד דינמיט).
מבלי להיכנס לפרטי המקרה, מאחר והוא כועס עלינו הוא אינו מעוניין להיכנס הבייתה והחליט לישון בכניסה. מה עלינו לעשות? להמשיך להתעקש? לחכות שיתייאש??

ערב טוב,
הבחנתי לאחרונה שבני החל לאונן לפני שנרדם (מתחת לשמיכה..), אני חשה שהוא מרגיש עם זה לא בנוח..מובך..ומפסיק אם מרגיש שמישהו מתקרב לחדרו..לשאלותיי:
1. האם כדאי ליזום איתו שיחה על העניין?, הייתי שמחה להפיג את חששותיו.., האם יש ספר מומלץ שאני יכולה להביא לו שמתאים לגילו?, האם נכון שעדיף שאביו ידבר איתו למרות שאלי הוא קשור יותר ופתוח איתי יותר?
2. הוא ישן עם אחותו בת השש וחצי- בכתה א. על אף הפער הגילאי הם אוהבים לישון יחד..לאור מה שקורה אולי עדיף להפריד ביניהם..?, ואם כן..באיזה "תירוץ..",
בברכה, אלה

שלום לך,לפני כחצי שנה התחלתי להיות אובססיבי לגבי עצמי.ז"א להתעסק בעצמי בצורה מוגזמת,בדימוי העצמי שלי,בדפוסי החשיבה שלי בקרב אנשים,בהאם אני בחרדה חברתית או לא וכן הלאה עוד ועוד נושאים הקשורים לעצמי.
לפני שהתחלתי להיות אובססיבי ,הבעיה הרגשית שלי הפכה לתכופה יותר ויותר,והבעיה הרגשית ז"א שהתחושה שלי הייתה הופכת להיות לא טובה ומרירה בלב,ז"א להרגיש לא טוב עם עצמי.הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוג תמיד אמר לי לזהות את המחשבות שמשנות לי את התחושה אבל תמיד התקשתי בזה.ברגע שהבעיה הרגשית נהייתה תכופה יותר ככה התחלתי להתעסק בעצמי יותר.כל ההתעסקות המוגזמת שלי הייתה כשהייתי בארצות הברית ככה שלא היה לי למי לפנות חוץ מלכתוב כל היום ולהתעסק בזה.כמו כן באותה תכופה התחלתי להרגיש חוסר ביטחון במחשבות שלי,למשל חוסר ביטחון בהיותי סטרייט,ועוד מחשבות כאלה.הבעיה של "ההתעסקות בעצמי" רק החמירה,הפעם זה כבר בצורה אחרת -
אני כל הזמן מתעסק במה המצב הנפשי שלי,איך אני מרגיש,איך המצב רוח שלי,
אני חושב עם המחשבות שלי טובות,או לא טובות,ממה אני סובל,איך זה בא לידי ביטוי,האם אני בדיכאון ,האם אני לא בדיכאון,איך הדיכאון מפריע לי,
מה הפסיכיאטרית שלי אמרה לי בפגישה,מה אני חושב על זה,האם זה נכון או לא נכון ואיך,אני חושב עם אני יציב או לא יציב,מה מפריע לי אצלי,אם אני בדה פרסונליזציה או לא(אובססיה בלבד),עם הכדורים עוזרים או לא ומתי ואיך.
עוד דברים כמו לנסות לנחש מה הרופאה תגיד לי בפגישה הבאה,ואני חושב על מה להגיד לי ואני בעצם מחפש מה מפריע לי בי כדאי שאוכל להגיד לה(אבל זה בעצם אובססיות).
צורך אובססיבי להגדיר מהו כל דבר שמתרחש אצלי.
בקיצור התעסקות קשה בעצמי.
איך מתחילים לצאת מיזה?זה לא משהו שבמכה התפרץ אצלי,זה משהו שנרקם והתחיל בצורה מסויימת והפך לצורה קיצונית יותר כמו היום.

שלום
יש לי ילדה בת 3.10 וילד בן 2 הילד מחכה את הילדה בכל דבר כל משפט היא אומרת הוא חוזר עליו באופן אוטומטי כל התנועות שלה והעמידה שלה האם זה נורמלי והאם אני צריכה להתעלם מזה?
מה שמפריע לי יותר זה שהוא רוצה גם ללבוש שמלה ונעליים של בנות וכשהיא שמה שמלה הוא מתחיל לבכות שגם הוא רוצה ניסיתי להסביר לו שאתה ילד וילדים לא שמים שמלות ונתתי לו דוגמאות מאבא וילדים שהוא מכיר אבל זה לא עזר אז בסוף קראנו לכמה חולצות "שמלה" וזה שמח אותו ועכשיו בכל פעם שהילדה מבקשת לשים שפתון או לק גם הוא רוצה ואני שמה לשניהם האם זה בסדר? האם זה ישפיע עליו כשיגדל ועל הגבריות שלו?
תודה מראש

שלום רב,

בחודשיים האחרונים, כשבתי הולכת לישון, היא מורידה מתחת לסמיכה את מכנסי הפיג'מה ואת התחתונים לגובהה הבירכיים, ומתחליה "לשחק" עם איבר מינה. לפעמים האקט מלווה באנחות שקטות. לפעמים ה"משחק" גורם לה לאדמומיות באיזור.
גילינו זאת כשאחותה הקטנה טיפסה אל מיטתה בערב והרימה את השמיכה.
לאחר שגילינו, אנו מנסים לעקוב אחר התנהגותה (לפעמים היא נשארת לשון לבד ואנו איננו בחדר) ולמיטב ידעתנו אינו קורה בכל יום אך מספר פעמים בשבוע.

האם התנהגות זו נורמלית לגיל זה?
אם לא, ממה היא יכולה לנבוע?
כיצד עלינו לנהוג?

בתודה,
אתי

שלום, יש לי ילד מקסים בן 12.5 מוכשר, עסוק בתחביביו, שאחת ל3 חוד בערך יש לו התקף זעם שמגיע לקללות לרצון שנמות, מרביץ לבעלי ובסוף מאיים שיתאבד. הוא לא מוכן ללכת לייעוץ. מה אני יכולה לעשות..?
תודה