פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן שנתיים וחצי, יש לו אחות בת 7 חודשים. הילד הוא ילד טוב, מקסים, מאוד אוהב ללכת לגן. בחודש האחרון שאני או בעלי אוספים אותו בסוף היום הוא לא מקבל אותנו יפה בכלל, הוא רואה אותנו (לא חשוב מי מאיתנו-לשנינו מגיב באופן זהה) ואו מתחיל לבכות או צועק צעקה גדולה של "דיי", "דיי כבר" וכועס מאוד וגם בוכה. זה קורה שאוספים אותו עם או בלי אחותו הקטנה ביד. חשוב לציין שבגן הכל בסדר וגם בבית. הוא יכול לא להירגע מהכעס והבכי גם עד שמגיעים הביתה לפעמים. לא ברורה לנו ההתנהגות הזו שלו, אך ברור שכועס על משהו. לאחותו שנולדה לא קינא בהתחלה, עכשיו אולי קצת יותר, ואנחנו מנסים כמה שיותר לא גרום לו לקנא. אך ההתנהגות הזו של לצעוק עלינו (אפילו הגננת בהלם מההתנהגות הזו) היא חדשה ולא ברורה לנו.
נא עזרתך בעניין
ההורים המודאגים

הבן שלי בן חמש וחצי ומאז שהוא מש קטן הוא לא מוכן לצחצח שיניים עם משחה. המשחה ממש מגעילה אותו עד כדי כך שהוא לא מסוגל להריח אותו אפילו מרחוק. הוא מצחצח עם מברשת בלי משחה ואין לו בעיה עם הטעם של מי הפה. מה עושים? הוא באמת נרתע ולא מוכן לנסות בשום אופן. ניסינו מגוון של טעמים וזה לא הולך.

שלום רב,

יש לי ילד בן ארבע וחודשיים, לאחרונה שמתי לב שיש לו נטייה להיצמד לילדים קטנים ממנו ואפילו תינוקות וממש אוהב לחבק אותם, ללטף אותם במין אובססיה כזאת לא מובנת.
דבר נוסף ששמתי לב אליו זה שיש ילד בגן שלו והרבה פעמים אני שמה לב שהוא ממש אוהב לחבק אותו לשחק איתו. אני אתן דוגמה מהיום: הם ביחד בחוג כדור רגל ובסיום החוג הוא ממש רצה להיפרד מהילד בחיבוק וכל הדרך עד לאוטו הוא כאילו ממש רצה להיות לידו.
האם זה משהו הגיוני או שאני סתם בחרדה?
אגב אני בהריון בחודש תשיעי והוא יודע שבקרוב יהיה לו אח והוא ממש מחכה לו, אני לא יודעת אם זה קשור.
אודה לתשובתך המהירה.

היי
אני אמא לבן שנתיים מקסים, כבר בסביבות גיל שנה וחצי הראה מוכנות והבנה לגבי עניין הגמילה מהטיטולים, מכיון שחזרנו ארצה דחינו את תהליך הגמילה וגמלנו בגיל שנה ועשרה חודשים, עכשיו חודשיים אחרי אנחנו בלי טיטול.
העניין הוא שהוא לא ממש מבקש ללכת לשירותים, אנחנו לוקחים מיוזמתנו כל כמה זמן לפי כמות השתייה וזה הולך יופי, אפשר לראות שהוא יודע להתאפק אבל כמובן שיש פיספוסים מובנים.
לעיתים רחוקות מבקש מעצמו.
רוצה לציין שאין לו שום התנגדות כאשר לוקחים לשירותים, אנחנו עדיין שמים טיטול בלילה אבל רב הימים מתעורר יבש.

רציתי להתייעץ כיצד ללמד לבקש מעצמו ללכת לשירותים והאם כדאי להוריד את הטיטול לחלוטין בלילה.

מבחינה ורבאלית מדבר מאוד יפה וברור לגילו.

אשמח לעצות

תודה מראש

שלום,
בתי בת שנתיים ו 8 חודשים. גמולה מזה מספר חודשים (רק ביום ועושה פיפי וקקי באסלה). לפני 3 שבועות התפתחה עצירות של 4 ימים שבמהלכה נתנו לה תכשיר מרכך אך היא פיתחה פחד לעשות קקי ומאז מסרבת לעשות קקי באסלה. כאשר היא צריכה היא ממש מפוחדת ומנסה להתאפק ואני משתדלת לא ללחוץ עליה אלא לעודד ולהגיד לה שזה טוב להוציא את הקקי וכך נוצר מצב שהיא עושה מחוץ לשירותים (על הרצפה או בתחתונים או בחיתול בלילה). איך ניתן להחזיר לה את הבטחון לשבת על האסלה בכיף?

שלום,

בני בן 7, ילד חכם מאוד, חברותי, רגוע, אהוב על כולם, ובקיצור - מקסים.
הבעיה, הבאמת יחידה איתו, היא שהוא די "מעופף": עושה דברים בזמן שלו, שוכח לבצע כל מיני מטלות (הקשורות לשגרת היומיום, לביה"ס ועוד), לפעמים לא שם לב כשמדברים אליו וכו'.
לדעתנו, וגם לדעת גורמים מקצועיים, המקור לכל זה הוא מן רוגע ושלווה פנימית שיש לו. הוא לא נותן לעולם שבחוץ להפריע לו יותר מדי... ולמרות שזה במובן מסוים יתרון גדול, החלטנו למען התפקוד שלו בהווה ובעתיד כן לדרוש ממנו למלא מטלות הכרחיות ולקחת אחריות לענייניו.
מאז שקיבלנו את ההחלטה הדברים בהחלט משתפרים, אבל אני חוששת שאצלו נוצר הרושם שלא מרוצים ממנו, או שנוזפים בו (אנחנו כמובן מנסים לעשות הכל ברוח טובה, אבל לפעמים אין ברירה וצריך "להחזיק אותו קצר" לטובת העניין). רושם כזה עשוי להיות בולט במיוחד לנוכח אחותו בת השנתיים, שמפאת גילה הציפיות ממנה נמוכות יותר, ואין סביבה כזה מן עיסוק ב"למלא אחר הציפיות" ו"לעשות מה שצריך".
אנחנו דואגים להחמיא לו מתי שרק אפשר (ואפשר המון), ולומר לו כמה אנחנו אוהבים אותו, אבל עדיין, אני לא יכולה להמנע מההרגשה שהוא חש ברוח פחות חיובית מכיווננו, שאינה תואמת את תפיסתנו אותו, כילד מקסים, מוכשר, נוח ואהוב.
מה עושים? תודה רבה!

מה אני אמורה להגיד לילד בן 4 ששואל אותי : אמא למה אנחנו במקלט? ולמה יש אזעקה? יש לציין שאנחנו רמת גנים ולא רגילים לזה בכלל.

בתי הבכורה בת שנה ושמונה חודשים. לפני כחמישה חודשים נולדה לה אחות קטנה.
היום היא כבר אוהבת ודואגת לה ועוזרת לטפל בה.
בעלי נמנה על כוחות הבטחון ובחודשים הקרובים ייעדר מהבית לכל השבוע עד יום חמישי.
ללא ספק הבכורה כועסת וקשה לה עם היעדרותו. הקושי מתבטא בהתפרצויותכעס שמתרחשות "OUT OF THE BLUE" או כאשר היא איננה מקבלת משהו שהיא רוצה.היא נונת לעצמה מכה על הראש עם כף היד. התעלמות לא עזרה, הסברה "את ילדה טובה ואבא לא נסע בגללך" אינם עוזרים. קשה מאטד ההתמודדות עם שתיהם ובמיוחד לאור התפרצויות הזעם והמצב רוח ההפכפך.
עצה להתמודדות?

בתי בת 3.5 ילדה מאוד מאוד רגישה , מאוד ערנית למילים וטונציות שנאמרות לידה, זה מגיע למצב שקשה מאוד לכעוס עליה כי אח"כ היא לא מפסיקה להגיד אמא אני רוצה להיות ילדה טובה והיא יכולה לדבר על הנושא הזה ורואים שזה מנהל אותה, הגעתי למצב שאני לא יודעת כבר איך לכעוס עליה כי כל פעולה הכי קטנה שאני רוצה לנקוט איתה אני יודעת שזה יגרור התעסקות מצידה בסוגיה הזאת.הגעתי למצב שגם בכעס או בהצבת גבולות מולה אני מתעסקת בלברור מילים, השיא היה שהסבתא הלכה לטייל איתה וכמה פעמים היא אמרה לה נכון שאני ילדה טובה נכון? הסבתא היתה קצת בהלם ושוחחה איתי על כך והסברתי לה שאני אמא שלה ומותר לי לכעוס עליה ולהציב לה גבולות אבל היא מאוד רגישה !!! מה לעשות איך להתנהג ??? כי המילים האלו נותנות לי תחושה לא טובה,
רוצה להוסיף עוד משהו לפני שבוע קניתי לה מעיל עם פרווה נפוח .. הלבשתי לה אותו ופתאום בלי הכנה מוקדמת היא אמרה אמא אני לא רוצה מעיל כזה הוא עושה אותי שמנה! הלסת נשמטה לי , אני ובעלי רזים מאוד ואין שום אישו והתעסקות סביב הנושא הזה... איך ילדה בגיל הזה בכלל הגיעה למסקנה הזאת וחשבה בצורה הזאת לא מובן אציין שהיא ילדה גבוהה וממוצעת בגוף..

בני בן 4.10 עדיין מתקשה להיפרד בבוקר בגן. זוהי השנה הראשונה בגן עירייה ובגן שהיה לפני כן היה נפרד בלי בעיות .
אני צפוייה ללדת בשבוע הבא ... דבר המגביר את דאגתי שמצב זה רק ילך ויחמיר.
בכל יום כשאני שואלת אין היה הוא עונה "לא כיף" , "לא עשינו כלום היום","לא שיחקתי עם אף אחד" - וזאת ומרות שהגננת אומרת שיש לו חברים בגן ואני רואה את היצירות שעשו כולם - למעט בני.
הבקרים שלנו מלווים בבכי, הוא מתחנן להשאר בבית רק היום . יש ימים שאני משאירה אותו כיוון שאין לי ברירה- הוא פשוט מסרב פיזית ללכת לגן.
אין באפשרותי להרים אותו בכח- אני גם לא רוצה ואין גם אין לי עזרה כיוון שבעלי יוצא מאוד מוקדם.
הגננת טוענת שהוא עושה לי מניפולציות ושאני משדרת לו חולשה ורגישות כיוון שאני הורמונלית ורגישה עכשיו .
איך אני יכולה לעזור לו ולעצמי להתגבר על הקושי ועל השינויים הקרבים ובאים?
אורטל

שלום רב,
בני סיפר כי בן 7 בכיתה מעונין לנשק בן אחר בכיתתו בפה
האם קיימת התעוררות מינית בגיל כזה צעיר?
לא יודעת איך מתומדדים עם זה ומה אומרים לבני...
אודה לעזרכתכם

שלום. אני ובעלי לא מסתדרים , יש לנו 3 ילדים 2, 6, 9.
היום קמתי בהרגשה שעדיף להתגרש (אני לא עשיתי זאת משום שאני לא עובדת כרגע עד לשנה הבאה שבני אהיה בן 3 )לצערי בשבע השנים שהבאתי ילדים הקמנו בית לא דאגתי לעצמי לפיתוח העצמי שלי, אין לי מקצוע ולא ניסיון והפער הזה יצר בי הרבה חוסר בטחון לצאת לעולם - מבחינה מקצועית.
אני חושבת שעדיף לילדים שנתגרש. הילדים הגדולים וזה בא ממני שאני ואבא לא מסתדרים ואין אהבה ביננו - אני יודעת ששיגיתי בלהציג את הדברים בגלל זה אני כבר מעדיפה שנתגרש סופית ואז עם כל הכאב (אני גם באה מזוג הורים גרושים) הילדים יודעים ולא מבולבלים.
הבעיה היא שלי אין פרנסה ואני מפחדת ליפול בין הכסאות. אין לי אומץ.
אני יודעת מהניסיון האישי שלי שאבא שלי לא היה ברקע. אמא שלי ויתרה על דמי המזונות בתמורה לבית שאבא שלי השאיר (אבל עדיין זה גם חצי שלו) לאמא שלי לא היה הכח הנפשי לתחבולות של העורך דין, כול הפרנסה בלגדל 5 ילדים נפל עליה וכמובן שאנחנו שילמנו מחיר כבד. אני לא רוצה שזה יקרה לילדים שלי. מה אני עושה? וגם אין לי כסף לעורכי דין ולכל התהליך הזה אף אחד לא יעזור לי. זה בית של בעלי

בתי מהססת למסור את נכדי בן השנתיים לאביו כל סופ"ש שני בטענה שהוא קטן מדי בכדי להיפרד ממנה לזמן ממושך יותר. יש לציין שהאב גר בקרבת מקום ובפעמים שהילד היה אצלו לא היו שום בעיות. מה דעתכם?

הבן שלי עוד חודשיים בן 14.באופן כללי הוא ילד מקסים תלמיד טוב .הוא הבכור משלושה ילדים ויש לנו בית נעים פתוח ותומך.גיליתי שהוא צפה באינטרנט באתר פורנו -זה אתר שגם אפשר לעשות שם צטים ...דיברתי איתו על זה בצורה מאוד רגועה אבל הוא הכחיש שהוא צפה.את השיחה על פורנו שזה לא טבעי וכו כבר קימנו בעבר ,ועכשיו הוא די נפנף אותי...אני לא ממש יודעת איך להגיב לזה ובמיוחד לשקר שלו.

ביתי והחברה הכי טובה שלה(בגיל 8) החליטו לעשות פרויקט "תיבת נוח" יחד והגישו למורה אותו. לאחר שבוע המורה ביקשה לקחת את התיבות הביתה. חברתה של ביתי(הרבה יותר עקשנית וילדותית ממנה)החליטה שהיא לוקחת את התיבה. ביתי ניסתה מספר פעמים לשכנע אותה לעשות הגרלה או למצוא פיתרון שלשתיהן תהיה הזכות לקחת את התיבה מכיוון שהם עבדו עליה יחד. החברה אמרה שהיא החליטה ושרק היא לוקחת אותה.דיברתי עם אמא(היא באה לקחת אותה מאצלי)והיא אמרה שהיא תדבר איתה על זה. אתמול ביתי נעדרה מביה"ס, והחברה ניצלה את ההזדמנות ולקחה את התיבה הביתה. לא ידעתי איך לעודד את ביתי כי היא מאוד כעסה והייתה מאוכזבת.
אמרתי לה שהדרכים לפתרון שהיא הציעה היו טובות ואילו התנהגותה של החברה לא בוגרת ומתחשבת ובמידה שתמשיך ככה יהיה קשה לה להסתדר. הצעתי לה שנקנה חומרים והיא תכין תיבה חדשה בדיוק איך שהיא רוצה... והיא שמחה מאוד.שאלתי היא: אני מפחדת שאני מעבירה לה מסרים של וויתור בהרבה מצבים ?כי היא בעצם צודקת אז למה שהיא תוותר?זה לא בגלל התיבה אלא ללמד אותה כיצד לפתור קונפליקט.
האם הייתי צריכה לעשות משהו ?אולי לדבר שוב עם האמא(הרי דיברתי איתה)?