פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים. הולך לגן מזה כבר כמעט 3 חודשים.
לדברי הגננת, הוא ילד רגוע, שמח, מקשיב לגננות.
כאשר הוא נכנס הביתה הוא מתחיל להתבכיין מכל דבר. זה לא קורה כל יום, אבל לעיתים קרובות. רוצה להיות על הידיים רב הזמן, כל דבר לעצבן אותו וכאשר מגיע הזמן לישון, לא רוצה להרדם במיטתו אלא איתי או עליי. כמובן כל זה מלווה בבכי.
חשוב לציין שהוא רגיל להירדם לבד במיטתו בחדרו ויושן כל הלילה בלי להיתעורר.
ממה נבעת ההתנהגות הזאת ואיך אליי להתייחס אליה ?

על התייחסותכם אודה
נטלה

שלום רב,
בני בכיתה א' , לשמחתנו נפרדנו מילד ש"ליווה" אותו שנתיים בגן טרום חובה וחובה , הילד היה ועדיין מאוד אגרסיבי ושתלטן הוא "המפקד" ובני היה לאורך השנים ה"פקוד/משרת" , עכשיו לצערי הם נפגשים בחוג משותף ושוב אני רואה את בני חווה את השתלטנות שלו כלפיו (למשל:תעצום את העינים ותשב , ובני עושה זאת בעיניים עצומות תרתיי משמע..והילד צוחק עליו עם חבר אחר) בני לא מבין זאת ורואה זאת כמשחק . ניסיתי ברגע האמת להסביר לו שה"חבר" צוחק עליו וישפקח את עינייו..אך הוא לא רוצה ומעוניין לשתף פעולה עם השתלטן .
אני סובלת מאוד מלראות את המצב . את המשיכה של בני לבנים מהסוג הזה , זו פעם שנייה שנוצרת מערכת יחסים כזאת אצלו שנמשכת שנים . פעם ראשונה בגן של גילאים 2-4 ופעם שניה בגילאים של 4-6 . מערכת של ילד שתלטן מאוד שהופך את בני לפלסטלינה ובני מעוניין ביחסים הנל .
קשה לי מאוד לראות את ההתנהגות הזאת הופכת לדפוס ואני חוששת לעתיד .
מה ניתן לעשות ?
כיצד ניתן להסביר לו שהיחסים האלה אינם בריאים לו ?
מעבר להפרדה , שאת זה אני מבצעת בצורה מלאה . לא מבקר אותו ואני לא מאפשרת מפגשים מעבר לחוג .
בנוסף ,, לא יודעת אם קשור ..הוא לא מעוניין לייצר מערכות יחסים חדשות עם חברים חדשים בכיתה א' וטוען שהנל הוא החבר הטוב שלו ורק אותו הוא אוהב.(לכן אין חברים חדשים . )
היה מקרים בעבר שה"חבר" אסר עליו לייצר קשרים עם ילדים אחרים . ובני כמובן ממושמע ...
יש סימפטום מדאיג נוסף שהוא כסיסת ציפורניים והוא אוכל את החולצה עד שהיא רטובה לחלוטין .):
אשמח לתגובה / עיצה בנושא .
רוב תודות!

שלום, אשמח לעיצה טובה. איך לעזור לילד שבא לגן עם אימו עם קשיי פרידה. זה מתבטא בצרחות, הוא זורק עצמו על הריצפה, בועט בדלת. לאחר 10 דקות כשהאם הולכת הוא נרגע והופך לילד שמח, שמשתלב באופן פעיל בגן, יש לו חברים ולא נראה קושי. ניסנו חיזוקים (טבלה+דבקיות בכל יום בשבוע+גמול) שונים, מכתבי בוקר, עידוד מצד ילדי הגן, מתן תפקידים וסמכויות. ניסינו גם התעלמות בבוקר מהמצב, ניסנו חפץ מעבר מהבית. הילד כבן 4. מה עושים?

שלום, בני בן 7.5 לומד בכיתה ב' מתחילת השנה אנו נתקלנו איתו לבעיה שהוא לא מעתיק את החומר הנלמד בכיתה, מעתיק חצי ויש כל מיני תירוצים לא הספקתי מחקו וכו'.. ביומן כמעט ולא רושם. עשינו בדיקת ראיה והכל תקין.
יצא כמה פעמים בבוקר שנכנסתי לכיתה ראיתי חומר על הלוח שלא מופיע לו במחברת ולו הרבה פעמים גם אין הסבר למה הוא לא העתיק. פניתי למורה אחרי שפעם היא כתבה שהילד לא הכין שיעורים בנושא מסוים, היא אמרה שתעקוב אחרי זה ושוב זה חוזר פניתי אליה כבר כמה פעמים ואין שינוי.הוא מאד פזיז בזמן שהמורה מקריאה את העמודים לשעורי הבית הוא מכין אותם בכיתה ולא תמיד הם נכונים .
הוא תמיד אומר לי שהוא זוכר בעל פה את השיעורים ומה צריך לעשות בבית.
אני כבר לא יודעת מה לעשות כי אני לא יכולה לעקוב אחרי החומר הנלמד, אני לא רוצה שהוא יפתח פערים לעומת הכיתה הוא ילד מאד פיקח וחכם.
האם יש כאן איזה שהיא בעיה שאני לא עולה אליה?

שלום!
בני בן 4.8 שנים (ילד אמצעי) מאד שמח שאבא הולך לעבודה, או שביום שבת הוא ראה שאבא בבית ואמר לאבא למה אתה לא בעבודה? אשמחי לדעת מה אומרת התופעה הזו?

שלום רב,
בני בן 3 וחצי. כאשר אנחנו נוסעים לבקר את סבתא, במושב, האחיינים שלי, האחד בכיתה ב' והשני בן 5 וחצי, מוציאים מן המשחקים המשותפים את בני, לעתים בצורה בוטה ולעתים בצורה "מתוחכמת" יותר (בורחים לו, שולחים אותו ואז הולכים...), כאשר אני רואה אותם מתנהגים בצורה שכזו, אני מאוד כועסת אליהם, אני אומרת להם שזה לא מקובל עליי התנהגות כזאת, שזה מכעיס אותי, שאני לא מוכנה שהם יתנהגו כך ובמידה וימשיכו להתנהג כך, אני אקלקל להם את המשחק ואף אחד לא ישחק.
כאשר אני לוקחת את בני ומשחקת איתו, ויוצרת איתו משחק שמושך אותם, אז הם באים ומחפשים את חברתו, אני חושבת שרק כדי ליהנות מן המשחק החדש שיצרנו, כאשר הם מואסים במשחק הם שוב חוזרים על התנהגותם.
הם טוענים שהוא מפריע להם, אבל בני מפריע להם רק בגלל שהם לא משתפים אותו, אז כך הוא בוחר למשוך את תשומת הלב שלהם. בני מספר לי שהם לא מתנהגים יפה.

אחרי שבת שכזאת, הוא כועס, עצבני, ואני מאוד פוחדת שזה יפגע בבטחון שלו מבחינה חברתית, כי בגן הוא מאוד חברותי, יש לו חברים רבים, הוא שמח ועליז.

אחרי שבת כזאת אני חוזרת עייפה, עצבנית ושבורת לב.
מה עלינו לעשות?

תודה, רונית.

הבן שלי מאובחן כמחונן ילד חכם נבון ורגיש..
הבעיה היחידה היא שהוא תחרותי מאוד !! אם הוא רק צופה הפסד אז כמובן המתחרה מרמה המשחק לא פייר והוא אפילו מנסה ל"עגל" פינות בחוקים

העניין הוא שזה מאוד מתסכל אותו ואותנו כהורים - איך ניתן להתמודד??

שכחתי להוסיף שבגן לדברי הגננות, היא ילדה מקסימה ובכלל לא בכיינית, אבל דעתנית מאוד. עומדת על שלה ולא מוותרת לאף אחד. היא סוג של "טום-בוי". יושבת יפה בריכוז ומקשיבה לגננות. בקיצור ילדה נוחה למרות שאוהבת סיכונים ומטפסת על קופסאות ומדפים.
כנראה שההתנהגות הבכיינית בעיקר עם ההורים בבית.

שלום!
יש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים. אנחנו מגדירים אותה במשפחה כילדה בכיינית בגלל הבכי הבלתי פוסק שלה. היא מתעוררת בבוקר אחרי כמה חיוכים ובקבוק דייסה היא רואה טלויזיה, כדי שאוכל להתארגן לעבודה. בין לבין יש יללות ובכי במידה והיא מאבדת עניין ועד הרגע שיוצאים לגן. כשאני אוספת אותה מהגן ומגיעים הביתה, היא לא מפסיקה ליילל ולבכות עד הרגע שהיא נרדמת! זה פשוט בלתי נסבל, אני ובעלי לא מסוגלים כבר לשמוע אותה. זה מפריע, יותר חיכוכים וויכוחים, אנחנו לא יכולים להעניק יותר לאח הגדול בן 3 וחצי. ברגע שהיא מתחילה עם הבכי אנחנו לא מתייחסים. וגם כשמנסים לשבת לשחק איתה, היא מתעצבת כל כך וזורקת את עצמה על הרצפה במידה והיא לא מצליחה במשחק, או שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה, או שהיא לא מצליחה לנעול נעליים קטנות מדיי או גדולות מדיי. בקיצור היא לא צריכה סיבה מיוחדת כדי לבכות. זה מוריד לנו את המצב רוח והחשק להגיע הביתה ושוב להתמודד אם הבכי. כבר הקדמנו לה את שעת השינה לשעה 18:00 בערב כדי להנות קצת מהשקט.
אפילו ביום שבת האחרון כשרצינו ללכת לחברים, היא לא היתה מסוגלת לשבת בעגלה יותר מחמש דקות. כל הדרך היא בכתה וירדה מהעגלה, התנגדה שנרים אותה, לא רצתה ללכת ברגל יותר מדקה וכך כל הדרך - פשוט סיוט!
אנחנו לא נהנים מהגידול שלה ובהשוואה לאח הגדול, היא טיפוס לא נוח, עצבנית ובכיינית. היא עדיין קמה בלילות ולא כדי לאכול. היא התחילה לצרוח סתם ככה מעצבים בזמן האחרון. ויש לציין שבשלושה שבועות האחרונים היא בגמילה ממציצת אצבע. אני מורחת לה "מרה" על האגודל כדי שהיא לא תמצוץ אצבע. הצעתי לה מוצץ במקום אבל אין התלהבות מצידה וקשה לה להרדם בלילה בלי האצבע.
חשוב להוסיף שעוד לפני הגמילה לא היה שוני בהתנהגות, אולי יש קצת החמרה כי יכול להיות שקשה לה להרגיע את עצמה בלי האצבע, ואין הפוגה בין בכי לבכי.
השאלה ממה ההתנהגות הזו נובעת? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיע אותה? האם זהו גיל קטן מדיי לתת משהו להרגעה? אני רוצה להנות מהגידול שלה ולא כל היום לכעוס ולהתעצבן. זה הופך אותנו ההורים לאגרסיביים ביחס אליה ממש איבדנו סבלנות כלפיה.
אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם כי אני מעוניינת לשנות את המצב.
זה מאוד חשוב לי!
-אודליה-

שלום
בתי כמעט בת 4, ילדה מקסימה ומתוקה. טופלה טיפול קצר בהתפתחות הילד בשל חשש לאילמות סלקטיבית (לא הוציאה מילה בגן) שאובחנה בסוף כביישנות....הטיפול הצליח והיא היום יודעת להתמודד עם הביישנות למרות שמידי פעם זה חוזר, אז אני מזכירה לה את הכלים שיש לה. היא מדברת על זה יודעת מתי זה "תוקף" וכו'
לקראת סוף הטיפול העברתי אותה לגן חדש מכיוון שכשהתחילה לדבר יצאו כל מיני דברים תוך כדי משחק והתברר שעד אז חיה (וכך גם כל ילדי הגן) תחת איומים ואלימות בגן מצד הגננות.
אז מצאנו גן מופלא, וזה היה פשוט סיפור אהבה הגננות והילדים אהבו אותה והיא אותם. והיא פשוט פרחה. כבר בשבוע הראשון בגן השתנתה לחלוטין, השתלבה יפה מצאה חברות וחברים, החלה לבקש להשאר לבד אצל חברים סבתא וכו'. מה שמעולם לא עשתה, החלה לדבר חופשי ופתוח עם הגננות המקסימות והילדים וכו'.
היום היא נשארה שנה נוספת בגן (סה"כ 15 ילדים) זה אך חברותיה משנה שעברה עברו לגן חובה והיום יש רק 5 בנות בגן. היא מספרת שהילדים לא רוצים לשחק איתה כלל והיא בודדה ומבקשת לעבור לגן אחר. את הגננות היא אוהבת מאד עד כדי כך שהיא מתקשרת אליהן בטלפון הצעצוע שלה אחה"צ. אני רואה שכל יום היא חייבת לקחת משהו לגן צעצוע, מדבקות, ממתק לחלק לילדים........כאילו מנסה בכוח שיאהבו אותה. כל הזמן רק רוצה להיות אצל חברות שלי שיש להן ילדים (קטנים ממנה), כשאני שואלת את מי את רוצה להזמין מהגן היא אומרת שמות של חברות משנה שעברה.
כך שאני מאמינה לה שהיא בודדה מה עושים האם להעביר לגן אחר? מה שאומר גן עיריה עם 40 ילדים... כך שאולי יהיה לה קשה להשתלב שם? האם יש פתרון אחר? הגן הוא מעולה וחבל לי שלא תהנה מהיתרונות שבו.

שלום לך,
אני אם ל3 ילדים בת6, בת4, ובן 5 חודשים.
היחסים ביניהם בסכ"ה טובים הם משחקים ביחד ואוהבים אחד את השני לפעמים קצת רבים...
ביתי החלה השנה את כיתה א' ובסכ"ה נראה שטוב לה, היא הולכת בשמחה וחוזרת ומספרת חוויות טובות. מדי פעם שילד כזה או אחר העליב או הציק אך לא באופן תדיר או קריטי.
גם בלימודים היא בסדר גמור נמצאת בהקבצת קריאה וחשבון בקבוצה קטנה ונמצאת במקום טוב באמצע (לפי דברי המורה)
עושה שיעורים בשמחה. לעיתים שוכחת את המחברת בכיתה ואז היא חוששת מאוד מתגובתה של המורה. פעם אחת אפילו קראה לעצמה "דפוקה" על כך ששכחה את המחברת- כמובן שהערתי לה על כך שהיא לא צריכה לקרוא לעצמה כך בשום אופן והשלמנו את החומר משכן.ביקשתי ממנה להבא לא לשכוח את החוברת ועשינו סימנים כיצד ניתן לא לשכוח (להכניס ישר לתיק, לשאול חברה וכו)
לפני כמה ימים ביקרנו אצל משפחה והיא (בת ה6) החלה לספר מה למדה בכיתה והחלה לדבר בששש שורקת. לעיתים היא עושה זאת כנראה בכוונה כי היא יכולה לדבר רגיל. הערתי לה כמה פעמים על כך לפני כולם ואז היא התחילה לבכות ואמרה :"אני לא רוצה להיות יותר בחיים". בהתחלה לא הבנתי מה היא אומרת ושאלתי אותה מה היא אמרה. אז היא ענתה לי שהיא לא רוצה להיות יותר בחיים כי חברים צוחקים עליה שהיא מדברת בששש שורקת וגם אני. אמרתי לה שלא צחקתי עליה אלא שאני יודעת כמה היא חכמה ונבונה ולכן מבקשת ממנה לדבר יפה ובוגר כמו שהיא יודעת. המשכנו לדבר על מה שהיא אמרה "שהיא לא רוצה להיות בחיים" שאלתי אותה אם היא שמעה את זה ממישהו והיא אמרה כן שאלתי ממי והיא לא רצתה לספר. אמרתי לה שזה משפט רע ושהחיים טובים ונעימים ומנינו את הדברים הטובים שיש לנו בחיים.התחבקנו והיא נרגעה ואז הכל המשיך כרגיל והיה שמח מאוד.
(את כל שיחת ההברה עשינו בשקט בצד)

האם אני צריכה לקחת את העניין לתשומת ליבי? מה אני צריכה להבין מכך? האם צריך ללכת ליעוץ? האם היא באמת התכוונה למה שאמרה? האם הזה היה הבעת תסכול גרידא?

זה קצת מלחיץ אותי ואני לא מפסיקה לחשוב על זה מאז.
אשמח לדעתך.

שלום סמדר, אנחנו הורים ל-4 ילדים. תאומות בנות 11, ילד בן 4 ובת נוספת בת שנה.
מזה תקופה ארוכה שהבן שלנו נימצא במעקב של המרכז להתפתחות הילד מטעם קופת החולים שלנו. פנינו לקבלת טיפול בעקבות התנהגות היפראקטיבית וקשיים בדיבור אצל הילד.
לפני קצת יותר משנה הוא אובחן כסובל מבעייה שפתית והומלץ לנו על טיפול אצל קלינאית תקשורת. הילד טופל כשנה אצל קלינאית תקשורת ואכן חל שיפור מסויים ביכולת הדיבור שלו.
לגבי ההיפראקטיביות, היה חשד שהיא נובעת מכך שהילד סבל משקדים נפוחים ומפוליפים שאכן הפריעו לו וגרמו לו להפסקות נשימה בשינה (היה בבדיקה במעבדת שינה). בעקבות זאת הילד עבר ניתוח להסרת שקדים ופוליפים (שקד שלישי).
הניתוח עבר בהצלחה ואכן חל שיפור דרסטי בשינה הרצופה של הילד, אך לא חלה כל הטבה בבעיית ההיפראקטיביות.
לאחרונה יש לנו את הרושם שבעיית ההיפראקטיביות רק הוחרפה.
הילד מאוד תזזיתי, אימפולסיבי ונוטה להתפרצויות רבות כל פעם שמשהו לא מסתדר לו, כולל בעת משחקי הרכבה.
אנחנו ממש אובדי עיצות מה עוד ניתן לעשות כדי לעזור לילד ונשמח לקבל המלצה בנושא.

תודה מראש,
דודי.

שלום, מה התהליך של הפניית ילד לטיפול רגשי(ילד בן 3+) .גננת.תודה

שלום רב,
בני בן ה14 הוא ילד מקסים, כבר ממש לקראת נער.
יש לו אח בן 4.
הפרש שלהם מבחירה כמובן.
אני חד הורית, אך מקבלים כל מה שרק רוצים ומבקשים.

בשנה האחרונה אני רואה שלבן הגדול יש קטע מוזר של "לסמן וי" על כל דבר שמבקש ומקבל אך לא ממש צריך אותו. כאילו להשיג את המוצר ולבחון עד כמה רחוק אני מגיעה בכל דבר שמבקש. שוחחתי איתו על כך שהתקופה האחרונה אנחנו בקשיים כלכלית ואינני עובדת כרגע והוא בשלו. אני מתחילה להרגיש מנוצלת וכמו "ארנק מהלך" ולא אמא.
מה אפשר לעשות בנידון שהילד גם ככה לא מעריך כלום, שאני קונה שם עליי פס וכשאני לא קונה אותו דבר, זרת אומרת אין הבדל , שום הערכה ואפילו לא מילת תודה, רק לקחת ולקחת העיקר כדי לצבור ולהשיג את המבוקש.

דבק שני שמציק לי מאוד:
כאשר הולך לבית אביו שמתגורר אצל הוריו עד כה (בגיל 43), הילד משם מדבר איתי כמו לזבל, שאני מתקשרת לנייד שלו לראות אם הגיע לשם בשלום, עם אוטובוס, הוא אומר לי: מה רצית? אין לי כוח לדבר איתך עכשיו.
וכאשר אני מבקשת ממנו להתקשר שמגיע במקום שאני אתקשר הוא אומר לי בסדר אמא, וברגע שיוצא לא שומעת ממנו יומיים שלמים אם אני לא מתקשרת בעצמי.
למה זלזול כזה? ייתכן שהוא רוצה להיראות "חלק מהם" כנגדי ולהראות לי שהוא משלהם?
אני מרגישה קרועה, מצד אחד מנצל אותי עד השקל האחרון, מצד שני זורק אותי לעזעזל, אפילו אם אני חולה במיטה לא יכין תה, או יזרוק זבל.
השקעתי בו בחינוך, מורים מרוצים, עוזר בבית הספר, מופת בחוץ, בבית סיוט.

איפה שגיתי?
מה ניתן לעשות? מאוחר מדי לשנות פה?
אשמח להכוונה. נואשתי.

שלום,
שני בן הכמעט 5 אינו רוצה ללכת לגן בבוקר. הבעיה קיימת כבר מתחילת השנה אך לאחרונה עלתה מדרגה בצורה נוראית וקיצונית.
קצת רקע על הילד - ילד חברותי, חכם, ללא בעיות כלשהן בעבר בשום תחום. אהוב על חבריו אפילו די בולט חברתית (גם עכשיו למרות הקושי) ילד בכור מבין שלשה. עד ההתקופה האחרונה היה בוגר מאוד לגילו (לדעתי). דבר נוסף הוא שהוא ילד תחרותי והישגי. אינו יודע להפסיד... נמצא במסגרות מאז גיל שנתיים. בכל השנים היה הבוגר בשכבה - יליד סוף דצמבר - פותח שנתון. הדבר נתן לו המון לביטחון העצמי ומהיכרותי עם הילד היה טוב לו להיות הגדול... השנה לראשונה נמצא בגן דו שנתי אשר הוא משכבת הצעירים. הצוות בגן נחמד, קשה לי להאמין שיש איזה מקרה חריג בגן.
הבקרים שלנו מלווים בבכי, צרחות השתוללויות. קושי להוציא אותו מהמיטה. מספר פעמים שכבר הלך עם פיג'מה לגן והתלבש בגן. ההליכה לגן נראית בערך אותו דבר, הפרידה מאיתנו גם היא עם בכי ולוקח לו בד"כ לפי הגננת משהו כמו שלשת רבעי שעה להירגע (בערך עד שמתחיל המפגש של הבוקר). הגננת טוענת שבמהלך הגן הוא בסדר למעט שלפעמים הוא מתחיל לפתע לבכות ואומר שמתגעגע לאבא ואמא. הוא ילד בעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה ויודע לבטא את עצמו. הרבה פעמים הוא בא לגננת ואומר לה "אני תכף מתחיל לבכות".
שאלתי אם רוצה ללכת לגן אחר אמר שלא.
לפעמים הוא אומר שהוא רוצה ללכת לגן של הקטנים בו היה שנה שעברה (שם מן הסתם ירגיש הגדול...)
הגננת והסייעת אומרות שהוא כל הזמן דורש יחס יותר אישי ובמסגרת הגן נורא קשה לתת אותו - 33 ילדים 2 אנשי צוות. חייבת לציין ששנה שעברה לא היה לו איזה יחס מיוחד עם הגננות, איזו אהבה בלתי רגילה אליהן שיכול להיות שהוא רגיל ל"פרוטקציות"...
התחלנו לוח עם מדבקות - כל יום יכול להשיג 2 מדבקות אחת אם מתלבש יפה ואחת אם הולך יפה לגן. זה החזיק מעמד שלשה ימים וזהו. אנחנו עדיין ממשיכים עם זה אבל הוא כבר לא מקבל מדבקות.
אני חושבת שהקושי נעוץ בעצם זה שהוא לא מהבוגרים אבל אני לא באמת יודעת.
במסגרת הביתית יש לו ימים שהוא מקשה עלינו עם כל "פיפס" ויש ימים שהוא ממי. וזה לא קשור לאיך היה הבוקר בד"כ. לדוג' אתמול היה בוקר נוראי אבל אחה"צ בבית היה מקסים וכיף.
אנחנו מותשים, מרחמים עליו ולא יודעים איך לעזור לו.
אני יודעת שקשה לאבחן דרך פורום בלי להכיר את הילד את הבית את ההתנהלות אבל אולי איזה טיפ...
חשבתי לפנות לטיפול רגשי כלשהו - האם זה הכיוון זה מה שאנחנו צריכים?
בקיצור נשמח לכל מענה שהוא. כואב לנו בלב נורא.
תודה.