פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

הבת שלי בכיתה ב', ילדה מדהימה וחברותית מאוד.
היא נפגשת עם חברות אחר הצהריים, בדרך כלל ביוזמתה. בכל פעם עם מישהי אחרת.
היא גילתה לאחרונה שהיא לא "החברה הטובה" של אף אחת. יש מספר בנות שהיא החברה השנייה הכי טובה שלהן (כך ענתה לה כל אחת מהן בנפרד כאשר שאלה אותן)
ופתאום זה התחיל להציק לה.

איך עוזרים לה לבנות מערכת יחסים קרובה יותר עם חברה אחת? האם זה נכון להתערב ולדרבן אותה "להיצמד" לחברה אחת על מנת שהן תהיינה החברות הכי טובות?
לכל אחת מהבנות בכיתה יש את החברה הכי טובה כבר וקצת קשה להיכנס באמצע...

תודה

האם כאשר ילדה שיש לה בעיות חברתיות מצליחה ליצור קשר ראשוני עם ילדה(בדרך כלל היא לא)יש להחמיא לה על כך?או להתעלם שהיא לא תראה שיש עיסוק יתר בנושא.

שלום.
אני גננת חדשה במעון בגילאים 7-18 חודשים .לאחרונה אחת הילדות בת שנה וחצי בערך החלה ממש להציק לשאר הילדים ,מושכת שערות ,צובטת ,דוחפת וכד'.אני בגישה של לעודד התנהגות אחרת ובכל פעם שעושה זאת מעודדת אותה ללטף תוך אמירות כגון "זה לא נעים לו " "בואי נלטף במקום"... השבוע אחת הסייעות בגן פשוט צעקה על הקטנה והושיבה אותה בצד כדי ש"תירגע ותחשוב על דבריה.." הייתי המומה והילדה פשוט צרחה כשהיא יושבת על הכיסא והסייעת כועסת עליה כשבאה לקום.
בשיחה עם הסייעת הסבירה כי ככה נהגו קודמותי וכי הילדה כבר מבינה ויש לנהוג כך כדי להפסיק את ההתנהגות.
אשמח לחוות דעתכם.

תודה רבה
עמית

שלום רב

ברצוני לשתף אתכם בבעיה
הכרתי לפני שנה בת זוג עם ילד בן 10
והילד לפי דעתי מפונק מאוד
זה אומר שבבית ספר עם הגיעו להסדר שעם חם לילד בכתה אז באמצע שיעור הוא יכול לקום לכמה דקות ולעמוד מתחת למזגן
ועם לילד יש שירותים ובגלל שהשירותים של התלמידים לדעתו לא מספיק נקיים הוא קיבל אישור להשתמש בשירותי מורים
זה יוצר לפעמים בעיה שהוא לא בבית או בבית ספר ואז בשירותים ציבוריים שבדרך כלל לא נקיים יש בעיה שהוא שהילד מתאפק עד שנסיים את הטיול/קניות או שהוא לא יכול להתאפק ואז צריך לחתוך מייד הביתה
ובנוסף הילד לא מסכים לנגב בנייר טואלט ורק במגבונים כי הוא טוען שזה עושה לו אדום בטוסיק וזה ככה מאז שהוא נולד (ככה האמא טוענת)
העלות של המגבונים מאוד גבוהה

תודה מראש על העזרה

אבי רון

שלום
יש לי ילד בן עשר הוא הבכור במשפחה,
הילד שלי מאז ומתמיד היה ילד רגיש פחדן מופנם ביישן,והפחדים שלו הלכו וגדלו , אם זה ללכת לשירותים או להיתקלח או ללכת בבית לחדר ויש קצת חושך הוא היה ממש מפחד ולא זז בלעדיי . המצב הזה היה מציק לי כל שניה הוא היה קורא לי והחלטתי לטפל בו בטיפול הומיאופתי.
לאחר טיפול של 7-8 חודשים נהיה לי ילד חדש, הוא לא קורא לי יותר להיתלוות אליו למקומות בבית, יש לו חברים הוא יוצא לשחק , הטיפול ממש עזר לו בפן של הביישנות והמופנמות .
רק שלפעמים הייתי רוצה את הילד הקודם שהיה לי , כי בעצם במקום להיות מופנם הוא ממש עונה ומתחצף ואני מרגישה שהיום אני לא יכולה לשלוט ברצונות שלו או בסדר יום שלו וכל הזמן שאני מתערבת לו בדברים מסויימים לפעמים הוא ממש עצבני והטיפול הוציא ממנו דברים שלא ראיתי בו בעבר.
השאלות שלי הם כאלו, איך אני אדע מתי להפסיק לו את הטיפול? כי היום אני מרגישה שאני מגדלת ילד עצבני והוא צריך קצת רגיעון (צריך גם להבין שהוא לא מכיר את עצמו ככה וממש קשה לו והוא יודע שהיום יש לו בעיה שהוא עצבני ואפילו הוא מאשים אותי שלקחתי אותו לטיפול הזה), ואיך אני באמת אדע אם הוא פשוט ילד נורמלי שגם מתעצבן לפעמים והיום יש לו עמוד שידרה , אבל אם אני אומרת לא לדברים מסויימים זה ממש לא מקובל עליו. הוא ממש מתעצבן.
אודה לך אם תעזרי לי להחליט מה כדאי לי לעשות.
גלית

שלום,

אני נמצאת בהליך גירושין.
יש לי שת בנות, הגדולה בת 3.5 והקטנה בת 11 חודשים.
יש לציין כי לגדולה יש בעיות רגשיות, כנראה בעקבות היחסים הלא טובים שלי עם בעלי שנמשכים כבר תקופה ארוכה מאוד.
היא מתקשה להיגמל מחיטולים, לא מוכנה להיפרד ממוצץ, ישנה רק עם שמיכי שלה, לא יודעת להתמודד עם מקומות חדשים/אנשים שלא מכירה, בטחון עצמי נמוך וזה רק הולך ומחמיר.
אני מחפשת עבורה אבחון וטיפול בבעיות רגשיות אבל ללא קשר רציתי להתייעץ בנוגע ללינה אצל אבא אחרי שהוא יעבור לגור בדירה משלו.
אני לא בטוחה שזה יהיה נכון לאפשר להן לישון אצלו, כי זה עלול לבלבל אותן.
הבת הקטנה מאוד קטנה עדיין והגדולה כאמור סובלת מבעיות רגשיות.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
תודה רבה,
אולגה

שלום,
יש לי ילדה בת שלוש ועשרה חודשים. השנה נכנסה לגן עירייה ומאז התחילו בעיות רבות בהתנהגות שלה.
הכניסה לגן החדש היתה מאוד קשה מבחינתה שבא ליידי ביטוי בהרטבות לילה, נחירות בזמן השינה, בכי בכל בוקר וחוסר תיאבון. מהרגע שנגמרו החגים ונכנסה לסדר יום קבוע יום יום הדברים שהוזכרו השתנו והסתדרו מעצמם.
אבל עכשיו, הגננת העירה את תשומת ליבי לכך שיש לה פחד מאנשים זרים. הכוונה לאנשים שמגיעים לגן, כמו הרב של בית הכנסת שמגיע בכל יום ראשון ואנשים (קבועים) שמפעילים את החוגים בגן בימים קבועים. בהתחלה זה התבטא בבכי בכל פעם שהם נכנסו, היום שהיא כבר יודעת מראש מיהם אותם אנשים ומתי הם אמורים להגיע, היא לא בוכה אבל לא מוכנה לשתף פעולה. נדבקת לגננת ולא מוכנה להשתתף בחוגים ובכל הנעשה בגן עד שאותם אנשים יוצאים. דבר שמאוד הפתיע אותי מכיוון שבבית היא לא מתנהגת כך, מאוד אוהבת חברה ואנשים וכל הזמן מאוד אהבה חוגים ופעילויות. בגן בשנה שעברה חיכתה לימים של החוגים, אחה"צ הלכנו לחוגים באופן פרטי ולא היתה שום בעייה. כשדיברתי איתה היא אמרה שהיא פוחדת מהאנשים, מהרעש, לא רוצה לשבת עם כל הילדים על הריצפה. אני נתקלתי כמה פעמים בילדים בגן שמזמינים אותה לשחק איתם והיא מסרבת לכולם. בסוף יום היא גם אומרת ששיחקה לבד. השאלה ממה כל זה נובע? מדובר בשינוי מאוד קיצוני ממה שהיא ואיך שהיא בגן. חשוב לציין שהיא נראית שמחה אבל הגננת הפנתה את תשומת ליבי שלא נתקלה במצב כזה בעבר. היא מעדיפה להצמד למבוגר שבסביבה (גננת/אמא) מאשר להנות עם הילדים של הגן.

שלום.
יש לי ילדה בת 6 (כיתה א'). אציין שילדתי תאומים לפני 5 חודשים ואני חושבת שזה משפיע עליה אך היא לא מראה.
הבעיה שלי היא שהיא התחילה לשקר ושכולם אשמים חוץ ממנה.
דוגמא לשקר: ביקשתי ממנה שתרד במעלית בליווי מבוגר בלבד וזה ההסכם.כשעלתה שאלתי אם עלתה עם מבוגר ואמרה שכן.אך הילדה שלי שבת 4 באה ואמרה אמא אושר שיקרה ואסור לשקר לא ירדנו בליווי מבוגר. עכשיו אני אמרתי שאני מאוכזבת ושיותר לא מרשה לה לרדת ומאוכזבת שלא סיפרה לי את האמת ושהייתי מעדיפה שתבוא ותגיד לא ירדתי עם מבוגר.היא לכל טענה שלי יש לה מה להגיד -שחיכו הרבה זמן . וכל מיני שקרים קטנים.עכשיו אני לא יודעת איך לפעול האם לכעוס ולהעניש או שלהגיד שאני מאוכזבת. וגם בבית הספר המורה כתבה שהיא מפטפטת ובתגובה המגננה שלה היא לצעוק ולבכות ולהגיד שהמורה משקרת ושלא נכון ושהיא שונאת את המורה .אני כמובן אומרת שאין למורה שום סיבה לשקר אבל היא נכנסת למין התקף חרדה ומגיבה בקיצוניות.אני ממש לא יודעת איך לנהוג-מצד אחד אם אכעס מדי אז היא לא תשתף אותי .אפשר עצה בבקשה!!!

בני בן ה - 7 לומד בכיתה א' , את רוב זמנו הוא מעביר במחשב ומעדיף משחקי לחימה - בעיקר מכות ויריות. מתקופת גן החובה שמתי לב שלפעמים הוא לא מבדיל בין המציאות למשחקים ומתנהג כאילו הוא במשחק, לפעמים "מתעורר בו הלוחם" מהמשחק והוא מתחיל לדבר לא יפה, ולעיתים אף מרביץ לחבריו בבית הספר. אין לו קשיים מבחינה לימודית, הוא שולט בחומר ומבצע את המשימות כנדרש.
מטריד אותי שלפעמים אין לו תחושת פחד כלפיו, הוא לא מבין שהוא יכול לסכן את עצמו במעשים שהוא עושה, בנוסף גם אין לו תחושת רחמים כלפי אחרים. אנחנו מנסים שהוא ישחק כמה שפחות במשחקי הלחימה, מנסים לשחק איתו כמה שיותר במשחקי קופסא , חשיבה, ויצירה.
הבעיה שלי היא שבעלי לא משתף פעולה, ומלמד אותו להרביץ במקרה שמישהו פוגע בו, וזאת בעיקבות שבני הבכור בן ה13 לא יכל להגן על עצמו כשהיה ביסודי ולכן הרביצו לו.
בעלי לא רואה את התופעה כמו שאני רואה אותה, והוא גאה בזה שבני בן ה7 מסוגל להגן על עצמו.

מה תייעצו לי לעשות במצב כזה ? אני מפחד שהמצב יתדרדר.

בתו של בן זוגי ישנה איתו במיטה, בת 9.
רציתי לשאול האם זה בריא והגיוני?
בנוסף גם אמבטיה לבד היא לא ממש עושה, הוא עוזר לה.
האם זה הרגל בריא? או שאין בדברים אלו כל הגיון?

שלום יש לי ילד בן 9 והוא קצת מלא לגילו
שהוא יושב ברכב הוא מסרב לחגור חגורת בטיחות באופן מלא כי הוא טוען שזה לוחץ לו על הבטן וזה מציק לו
זה מגיע לעצבים של לא רוצה ואוף ותעזוב אותי
מה אפשר לעשות?

תודה

דני דין

שלום רב
ביתי בת שש וחצי ולומדת בכיתה א
יש לה הרגלי אכילה נוראיים , היא אינה אוהבת לשבת לאכול עם כולם , תמיד רעבה ורוצה לנשנש, וכשכבר יושבים כולם ביחד היא אוכלת עם הידיים ומתלכלכת המון.
אנחנו מעירים לה בעדינות , מבקשים ממנה לאכול עם מזלג, נותנים לה מפית בכל רגע ובעיקר מתעצבנים להסתכל עליה.
ברצוני לציין שכולנו אוכלים בצורה מתורבתת, גם האח הקטן שלה : סכין מזלג , מעל צלחת .
אנחנו לא ממש יודעים איך לנהוג בה במקרה כזה? האם זה עובר עם הזמן או שעלינו לעשות אקט יותר רציני כדי לשנות את זה ?
מה דעתך?

בני בן ה 3.9 עבר לגן עיריה לאחר גן פרטי. בגן הפרטי היו לו קשיים לעיתים להיפרד אבל לא מעבר לכמה דקות הראשונות . בגן עיריה הכל התחיל יפה ונראה שהוא בסדר אבל לאחר החגים ובמהלכם התחילו בעיות קשות בפרידה בבוקר . המצב החמיר מאוד הילד בהתקפי בכי הסטריים בבוקר . ולפי הסייעת נרגע לאחר כחצי שעה אבל לא ממש משתלב שקוע בעצמו ומחפש רק את קירבת הגננת והסייעת . בערבים הוא תמיד מבקש שנבוא לקחת אותו מוקדם למחרת , ולטענתו יש סייעת בצהרון שצועקת עליו לכן הוא מפחד .

לבית הוא מגיע טעון אחרי הגן . לוקח לו קצת זמן והוא נרגע . הוא מאוד קשור אלי אנחנו משחקים המון ביחד יש לו המון דמיון .

יש לו אח קטן בבית ( 7 חודשים ) שהוא די מתעלם ממנו ומתפרץ רק כאשר נוגע לו בצעצועים .

צריך לציין גם שחל שינוי בתגובות שלו לאיסורים ובקשות לצאת מהבית - הוא הופך לאגרסיבי מתפרץ וצועק . נרגע רק כאשר הוא נתקל בתגובה נחושה מהצד שלנו.

כשהוא חוזר מהגן הוא לא מעוניין לצאת מהבית יותר רק לשחק איתי או עם אישתי.

חשבנו שיתרגל אבל זה לא ממש קורה .

מה ניתן לעשות ?

אני אמא לילדה בת 6 וחמישה חודשים , השנה עלתה לכיתה א, עוד בתקופת הגן הילדה אמרה שהיא לא רוצה ללכת לבית ספר היינו בטוחים שזה שלב שיעבור, כשקנינו ציוד לבית הספר היא לא התלהבה במיוחד, ומאז שהתחילה השנה לפחות פעמיים בשבוע היא מדברת על הגן כמה שהיא מתגעגעת ולא תשכח אותו לעולם.
לפני כשבוע זימנה אותנו המורה ואמרה שהילדה מרבה לפטפט בכיתה ושמבחינה לימודית היא ממליצה לעשות בדיקת קשב וריכוז, אני חושבת שהבעיה של הילדה יותר ריגשית כשאנחנו חוזרות על החומר בבית אני שואלת אותה למה היא לא מראה למורה מה היא יודעת והיא עונה שהמורה לא חייבת לדעת הכל.
בנוסף לכך בכל הזדמנות היא אומרת כמה היא לא אוהבת את בית ספר ואת המורה ושאני אמא רעה שלא השארתי אותה בגן.
נ.ב. היא ילדה שיודעת לדבר, חריפה ומאד בוגרת.
רציתי לדעת איך לעזור לילדה לאהוב את בית הספר והלימודים, (יש לה קושי קל בלזכור כמה אותיות ולפעמים לא מסתכלת על הניקוד ואוטומט קוראת לפי קמץ)
הבעיה נשמעת כמו קשב וריכוז או משהו ריגשי?

בני בן 5. ילד חכם להפליא (על גבול המחונן), בדרך כלל בריא, חיובי ומשתף פעולה, אם כי לעתים בגלל החוכמה שלו קשה לו קצת לתקשר עם בני גילו אבל לא באופן קיצוני. לפני מספר חודשים התחיל להגיד שלא אוהב עגילים ותכשיטים ואחר כך גם איפור. בהתחלה חשבתי שזו איזו שטות וזה יעבור לו. אבל זה הגיע למצב כזה שכל אשה שיש לה עגילים או איפור (בעיקר עגילים)לא יכולה להתקרב או לגעת באוכל או שתיה שלו. הוא יכול לא לאכול יום שלם בגן אם הגננת או הסייעת נגעו לו אפילו באקראי בשקית האוכל. או אפילו אני, או הקופאית בסופר וכו. אם הוא נוגע בעגילים הוא צריך לרוץ לשטוף ידיים. הוא מתבייש בזה ומסתיר את זה מצד אחד,אבל לא מוכן לנסות להתגבר על זה מאידך ואומר שתמיד זה יהי כך. שאלתי היא האם זה סוג של חרדה/הפרעה אובססיבית. האם להמשיך לחכות שזה יעבור מאליו. ממה זה יכול לנבוע, ומה ניתן לעשות? תודה רבה