פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן שנה ועשרה חודשים, נכנס בספטמבר לגן, לפני כן היה אצל מטפלת.
ההתאקלמות בגן היתה קשה אך אחרי חופשת סוכות נראה שהילד התאקלם יפה ואף אוהב את הגן (בבוקר שמח ללכת לגן, נכנס לגן אחרי שנותן נשיקה לאמא או אבא ללא בכי או עצבות וכו')
לאחרונה הגננת מעירה כי הילד נוהג להרביץ לילדים אחרים בגן , לדבריה ללא כל סיבה.
כמו כן הגננת אומרת כי בתחילה אף נהג להטיח ראשים של ילדים אחרים בקיר...!!!
מאוד מפתיעה אותי ההתנהגות הזאת- לא ברור לי מאיפה ילד שלא נחשף לאלימות בשום צורה שהיא יכול ללמוד התנהגות שכזאת , כמו כן הדבר שמטריד אותי זה שכשהגננת מרחיקה אותו משאר הילדים לדבריה הוא צוחק ולא נראה מוטרד מכך.
חשוב לי לציין כי אינני מכירה את הבן שלי כך, בבית הוא ילד אחר לגמרי, להיפך יש לו אחות קטנה בת חמישה חודשים, כשהיא נולדה הייתה לנו ציפייה להיתקל בריגרסיה מצידו ומאוד הופתענו מהחיבה שהוא מפגין כלפיה, נראה שהוא קיבל אותה כמעט ללא שום שינוי בהתנהגות מצידו...

האם יתכן שכך הוא מפגין את הקנאה שלו על ידי הרמת יד על ילדים אחרים בגן?
איך עלי לנהוג אם אני לא נחשפתי להתנהגות כזאת?
חשוב לי לציין שבעיקר מאז שאחותו נולדה אנחנו נוהגים להעניק לו המון תשומת לב האם בכך טעינו?

תודה

שלום,

הבן שלי בן 6 וחצי הוא בכיתה א' , המורה סיפרה לי שהוא "מטייל" הרבה וזה אומר שהוא מבקש לצאת לתרותים כמעט בכל שיעור גם כשהיא נותנת להם אופציה לצאת לפני השיעור והוא מנצל גם את זה.
דיברתי איתו והסברתי לו את הכללים בבית הספר והוא טוען שהוא פשוט לא יכול להתאפק .
לבני אין בעיה של שליטה והוא מתאפק יפה מאוד בבית או בכל מקום , בימים רגילים שאין בית ספר או אחר הצהריים הוא לא מבלה בשרותים.
איך בדיוק יש לנהוג על מנת שיפסיק לצאת כל הזמן והאם יש להשאיר זאת למורה.

תודה
דינה

בני בן ה-4 מסרב בכל תוקף לחפוף ראש. ניסינו הכל: אטמי אוזניים/משקפי צלילה/משחקי אמבטיה/הסכם לחפוף רק ביום שישי/קצת שמפו....ולכל דבר מצא תירוץ למה לא טוב: לוחץ/כואב/לא נוח וכד........
למרות הנ"ל אנו לא מוותרים וחופפים לו הראש בכוח[אבא מחזיק אותו ואני חופפת] כמובן שמתנגד אך חולף במהרה ומשחק באמבטיה.
השיא היה ביום שישי שעבר.כמובן החזקנו אותו והוא התנגד ובסיום החפיפה החל באלימות זוועתית בעודו באמבטיה: בכה וצרח ונתן אגרופים לראש שלו ולבטן ותפס הטוש והכה עימו את האמבטיה.לקח הרבה זמן עד שהצלחתי להרגיעו.
מה לעשות? אני חשה שעושה לו עוול בכך שמכריחה אותו פיזית לחפוף הראש.וכבר יש לו פחדים .הוא כל יום שואל אותי "..אמא היום יום שישי חופפים היום את הראש?"
בברכה,

שלום,
כבר כמה ימים טובות הילד לא מוכן לצאת מהבית לגן. בערב כשמספר על הגן זה יותר על כעס, צעקות, דחיפות ופחדים. ואומר שרוצה חופש. ללא ברירה אני אומרת לו שבסדר. מחר הוא בחופש, כדי שילך לישון רגועה. בבוקר הוא לא רוצה לקום, ישר אומר לי "אימא הגן סגור". אני לא עונה ממשיכה להלביש אותו. הוא לא מוכן להתלבש. אומר שלא רוצה "שמות צוות" או נדנה, ילדים.
על השאלה שלי למה לא רוצה. הוא אומר "כי, אני מפחד".
גננת לא מסכימה שאני הכנס לגן בבוקר. ואני כן הייתי רוצה בשביל להבין יותר מה קורה. אין לי קשר לא עם הגננת ולא בכלל עם הצוות, לא מחברת קשר (רק פסיכולוגית - פעמיים בשבוע). אין לי שום תמונה להבין מה נכון מה לא נכון, כי לילד יש קושי להסביר סיטואציות בצורה נכונה. (פעם אמר ש"שם הצוות" הרביצה לו. כששאלתי איך היא עשתה את זה. הוא פשוט יראה לי כמו תפסה את היד). לפי מה שהוא מספר, אם אני במקומו גם אני לא הייתי רוצה לגן. כל בוקר אני לוקחת אותו לגן. רק יוצאים מהסעה כבר מבקש לחבק אותו. חיבוק שלו חונק אותי, כי הוא מחזיק ככה כאילו הוא יכול ליפול. בזמן הכניסה הוא נכנס כמו מחשב. הכוונה שלי רק פותחים דלת הוא מתנהג כאילו אמרו לו מה הוא צריך להמשך לעשות. לפעמיים באותו זמן פשוט בא לי לקחת את הילד שלי ולברוח.
אני רוצה לדבר על זה עם הגננת ולא יודעת איך. אין לי כבר ביטחון לדבר אתם.(בבוקר לסייעת אני מספרת חרבה פחות ממה שהילד מספר לי). מה שעושה לי ילד כל בוקר מזכיר מה שאני עשיתי להורים שלי. הסיבה שאני לא רציתי, הגננת שלי הייתה מרביצה אותנו על שמואל וימין. הילד שלי עושה לי אותו דבר. מה לעשות?
תודה

היום קיבלתי מכתב מהמורה של בני בן ה- 7 על כך שתוך כדי משחק הוא נגע (דיגדג) בישבן של חברו. הדבר נעשה יותר מפעם אחת. שוחחתי עם בני ברצינות והסברתי שאסור לגעת באיברים פרטיים והוא שאל: "למה אסור לגעת אם זה במשחק?" עניתי שאסור כי זה פרטי ואז התעצבנתי ואמרתי "אסור כי ככה".
מצד אחד, אני לא יודעת כבר איך להעביר לו את הנושא הזה. מצד שני, אני יודעת שאין לבני קונוטציות שליליות (מיניות) שהמבוגרים מייחסים לנושא הגוף.
במסגרת ביה"ס הוא גם צפה בסרט "החברים של יעל" על נושא האיברים המוצנעים.
בשיחה איתו הוא אמר שילדים נוגעים גם לו. הסברתי שגם זה לא בסדר ושהוא צריך לדווח למורה.
מה לעשות? איך אגרום לו להבין? האם זה כ"כ חמור שהוא נגע לחבר תוך כדי משחק?

שלום רב,

בתי בת חמש, ילדה נבונה ופקחית.
לרוב רגועה.
בשבועיים האחרונים שמתי לב שקורה לה משהו יש לה התפרצויות לא רגילות.
בהתחלה ייחסתי זאת לגדילתה.
היום בשיחה חופשית היא סיפרה לי שיש לה משחק עם אחד הילדים בגן.
אותו ילד הציע לה להראות את אברי המין וביקש שהיא תראה לו את שלה.
הוא הדריך אותה לעשות זאת מהר שהגננת לא רואה.
ביקשתי ממנה להדגים לי , והיא הראתה לי.
האמת שהייתי המומה לא ידעתי איך להתמודד עם העניין.
היא שאלה אם אני כועסת, ואמרתי לה שלא.
אחכ ניסיתי להסביר לה בעדינות שאברי גוף פרטיים ולא מראים לכל אחד.
אשמח לעצה מהירה .
תודה רבה

ילד בן 11 וחצי רגיש וחרד מדבר על החיים כחסרי משמעות וכלא מעניינים, יש לציין שיש לו חברים אבל הם לא מאוד מעניינים אותו וישנם תחומי עניין. הנושא מאוד מטריד אותי מה עושים?

שלום רב

רציתי לדעת מה עונים לילדה בת 7 שחוזרת מבה"ס ואומרת שילדה אחרת אמרה לה שהיא לא בחבורה שלה

שלום,
בתי בת שלוש ועדיין איננה משחקת עם ילדים אחרים. במפגשים חברתיים היא תמיד משחקת בנפרד עם עצמה. שמתי לב שככל שיש יותר ילדים במפגש היא יותר נוטה להתבודד. ניסיתי לקיים מפגשים מצומצמים עם חבר אחד או שניים אבל עדיין אינה משתפת פעולה. היא ילדה מאוד תזזיתית ואנרגטית ומביעה עניין ורצון להיפגש עם חברים, אך בפועל כשנפגשים משחקת לבד. אני מתבוננת בילדים אחרים בני גילה והם משחקים ביחד. אני מנסה לעודד אותה לקחת חלק במשחק אך היא לא מעוניינת ואני לא רוצה ללחוץ עליה יותר מידי אך אני מאוד מוטרדת מהעניין. כיצד אוכל לשדלה לשחק עם ילדים? או שמא עלי להרפות?

יש לי ילד בן שנתיים החודש. אנחנו נוסעים כל יום באוטובוס לגן ובחזרה. הנסיעות הן בין 5 ל- 10 דקות ולפני כן המתנה של כמה דקות בתחנה.
בחזור מהגן הילד אינו יושב בכל הנסיעה.אלא רק עומד. הוא יכול להסתובב במושב ואם אני אומרת לו לשבת הוא מתעלם ואם אני מנסה להושיב אותו אז הוא מתחיל לצעוק. הוא יכול לדפוק על החלון ורוצה לעבור ממושב למושב. לפעמים כשאני הולכת איתו ברחוב הוא רוצה שאני ארים אותו ואין לי כח תמיד הוא יכול לבכות או להשטתח על הרצפה. מה לעשות?

לפני חצי שנה פתחתי עסק ונאלצתי להיות שעות רבות מחוץ לבית ובעלי לרוב היה עם הילדים. לפני העבודה הייתי אמא במשרה מלאה ומעורבת מאוד בחינוך של הילדים בגנים הן בפן הלימודי והן בפן החברתי וכך זה גרם ביטחון לילדים שתמיד הייתי בקרבתם .
הבת הקטנה שלי בת 5 הייתה מאוד אהובה ומקובלת בגן ותמיד היו סביבה חברות שרצו תמיד להיות בקירבתה ומאז שהתחלתי לעבוד לא יצא לי לקרב אותה עם חברותיה כי לא יכולתי להזמין אלי הבייתה וגם לא ניפגשה עימם הרבה בגן המשחקים כפי שבעבר נהגתי לשבת עם האמהות בגינה.
כעת אני שמה לב שביתי נוטה לבכות הרבה ולדרוש הרבה תשומת לב מעבר לכך היא נהייתה שקטה מאוד יחסית למה שהייתה ויש לה הרבה מצבי רוח משתנים אבל היא נראית פחות מאושרת ממה שהייתה ומעבר לכך חברתה הטובה מצאה לה חברה אחרת והיחסים החברתיים שלה רעועים היא נוטה להיות שקטה במשחקים עם החברות למרות שהם משתוללות והיא מחפשת להיות מידי פעם לבד ולא להתערבב איתם הרבה גם אם לפעמים הם קוראים לה היא מסרבת להגיע. וכמובן שיש מצבים שהיא גם נהנת לשחק איתם,אבל עדיין מציק לי שגם התרחקו ממנה וגם היא מתרחקת חברתית כעת אני עוזבת את העבודה כי היה לי מאוד קשה נפשית והתחלתי להפגש שוב עם האמהות בגן המשחקים ושוב אני מזמינה חברות שלה לבית אבל עדיין זה לא זה ואני די מודאגת ששנה הבאה בכיתה א הילדה תהיה בודדה ,אני יודעת שאני קיצונית עם המחשבות שלי אבל אני מרגישה שעלי לשקם שוב את היחסים שלה עם החברות,ואני לא רוצה ללחוץ עליה אני תמיד מתעניינת עם מי היא שיחקה בגן
ובגינה אני איימתי עליה שאם לא תשב בקבוצה עם חברותיה אז נלך הבייתה.
אני כבר נואשת ולא יודעת אם אני פועלת כשורה או שעושה יותר גרוע .
האם יש סיכוי שהמצב יחזור לקדמותו ואיך עושים זאת? בבקשהתייעצו לי גם ככה יש על מצפוני כל ההדרדרות הזאת.
תודה מראש
טלי

שלום רב, בני בן 6, לומד בכתה א, יש לו קשיים בשליפה של מילים, דבר המקשה עליו את רכישת הקריאה. לעיתים, כאשר הוא מתוסכל וכועס הוא רוקע ברגליים, בועט בחפצים ומשמיע קולות משונים, שאלתי אותו מהי משאלתו אמר: להצליח בלימודים. חשוב לי לציין, כי הוא מאוד חכם וחי עם אחיו בן ה10, שאובחן כמחונן. קשה לו ליצור קשר עם המורות שלו, אך יש לו הרבה חברים. הוא לומד קריאה אצל מורה שילוב בביה"ס וכן קריאה גם כן אצל מורה פרטית. ספר הלימוד שלו שונה משל שאר התלמידים! אינני יודעת מה לעשות? אנו כמשפחה מאד מחזקים אותו ומעצימים את נקודות החוזק, אנא הציעו לנו מה עוד ניתן לעשות? תודה מראש, אמא מודאגת וכואבת.

ילדה בת 4.10 במהלך היום הולכת בגן להתפנות כל 20-30 דקות, לפעמים גם בבית, אך ברגע שהיא עסוקה במשהו חשוב בשבילה היא שוכחת על כך. גם בלילה לפעמים מרטיבה.
אין בעיה רפאוית.
האם זה יכןלה להיות בעיה פסיכולוגית?
במשפחה לא היו שינויים, לא גירושים, מוות, מחלות קשות של קרובים, מריבות וכו' שהכניס שינוי כל שהוא לחייה

היי, אני בת 30 ....נשואה +2
יש לי 2 חברות טובות ועוד כמה שאני נפגשת איתן מידי פעם - כי הילדים משחקים יחד..
השבוע הייתה סיטואציה - גיסתי דיברה איתי ופתאום ניגשה אליה אמא אחת, נישקה, חיבקה ולי למרות שאנו מכירות וגם מדברות מידי פעם לא אמרה אפילו שלום, זה הציק לי מאוד ... באופן כללי אני רואה שכאשר גיסתי בסביבה הרבה אנשים מגיעים לדבר איתה, אוהבים להיות בסביבתה....היא בקשר טלפוני עם הרבה ....ואצלי המצב שונה ...אני בן אדם יותר סגור ולא מפתח שיחות עם כל אחד...
הבעיה שזה מציק לי
איך אני אמורה להסתכל (להרגיש)על הסיטואציה שתוארה -כך שאני אצא ממנה עם הרגשה טובה, להרגיש נוח עם מי שאני,איך אני אמורה להגיב שזה לא יגרום לי לאי נוחות ..אולי אני צריכה לשנות את התנהגותי....
אבל יש גם אנשים אחרים......לא כולם סופר חברתיים. תפתרו לי את הדילמה בבקשה