פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
ביתי בת 4 עוד חודשיים. היא צריכה לעבור ניתוח בקע. רציתי לדעת איך כדאי להכין אותה - מה ומתי לספר לה.
חשוב לי לציין שהיא ילדה פחדנית וכל מה שקשור לרופאים וכדו׳ מאוד מלחיץ אותה.
תודה

שלום,
לבן שלי בן 4.5 יש נכות קלה שמתבטאת בצליעה קלה וקושי במוטוריקה גסה. הוא ילד חכם מאוד וחברותי.
נמצא באותו גן פרטי מגיל חצי שנה, הילדים רגילים לצורת ההליכה שלו והוא מתפקד כמעט כמו כולם.
אני מתלבטת לגבי גן בשנה הבאה (גן חובה) - בגן שלו (גן פרטי מעולה) יהיו 2-3 ילדים בגילאי גן חובה וכל השאר קטנים בשנה-שנתיים.
יש לי אפשרות להעביר אותו לגן חובה עירוני, שבו הוא לא יכיר אף אחד.
יש לציין שבכיתה א' הוא מתוכנן ללמוד בבית הספר שבו לומדת אחותו, באיזור אחר ואף אחד מהילדים שיהיו איתו בגן חובה כנראה לא יעבור לשם יחד איתו.
השאלה שלי לגבי ההתמודדות עם הנכות שלו, אני מפחדת שיפגע מילדים שלא מכירים אותו , שיצחקו עליו, אני מבינה שזה חלק מהחיים והוא יצטרך להתמודד עם אכזריות או חוסר ידע של ילדים, אבל אני רוצה להקל עליו כמה שאפשר
אני מתלבטת האם להעבער לגן עירייה ואז יצטרך להתמודד שנה אחר שנה (גן חובה ואח"כ ב"ס) עם מקום חדש וילדים חדשים או להשאיר אותו באותו גן, אבל שם הוא יהיה הכי גדול בגן ולא יהיו לו מספיק גירויים?
אשמח לעיצה

שלום,

הבן שלי בן שלוש ושמונה חודשים, סובל כבר שבוע מכאבי בטן בחלק התחתון של הבטן (אזור הטבור ומתחתיו), שבאים לידי ביטוי בעיקר בשעות אחר הצהריים והלילה (בשעות הבוקר בגן, הגננת מדווחת שאינו מתלונן על כאבים). כשכואבת לו הבטן הוא מבקש שנחזיק אותו על הידיים בעמידה ולא בישיבה, כי זה הדבר היחיד שעוזר לו, לטענתו. הבדיקות שעשינו עד כה תקינות (כרגע אנחנו במהלך בדיקות נוספות). בשבוע שבו החלו הכאבים אחיו הקטן ממנו בשנה ועשרה חודשים החל ללכת לגן אליו גם הוא הולך. בגן הזה אין הפרדה מוחלטת בין הקבוצות של הקטנים והגדולים והבן שלי נצמד לאחיו הקטן, השגיח עליו ודאג לו (אני נכחתי בסיטואציה בה הוא חשב שהקטן יוצא החוצה מהגן ורדף אחריו בחרדה גדולה).

רציתי לדעת האם יכול להיות שכאבי הבטן הינם פסיכוסומטיים ולמעשה הם תוצאה של השינוי שחל בחייו בשבוע הזה ואם כן, מה עלי לעשות על מנת להקל עליו ולפתור את המצוקה ממנה הוא סובל (כבר מיום שישי הם בהפרדה מוחלטת בגן, אך כאבי הבטן עדיין נמשכים).

תודה רבה, ליאורה

שלום לכולם!
כמו שהבנתם מהכותרת, אני בשלבי ניסוח הסכמי הגירושים ועוד כמה חודשים הכל יסתיים. אני צריך עזרה די דחופה:
עזבתי את הבית לפי בקשתה לפני חודשיים וחצי. אני מהמרכז ואם בני מבאר שבע. התקשורת היחידה מעבר לביקורים היו טלפונים יומיים. יש לי עדיין רגשות עמומים ולכן השיחות האלו לא עושות לי טוב - בגללה.
בהתייעצויות עם פסיכולוג ילדים שהלכנו אליו נאמר לנו שהשיחות הטלפוניות הן בעיקר בשבילי והילד לא ממש מבין או תופס שיחה טלפונית כמשהו אישי ומקרב.

דעתכם בבקשה:
- אני מאד מפחד שאם לא אדבר איתו כל יום הוא ישכח אותי, יכעס עליי ואולי הדמות האבהית שלו תהיה ברת החלפה.
- האם כדאי לחזור לגור בדרום בקרבה פיסית יותר אליו?
- הוא אצלי ללינה כל סופ"ש שני כיוון שאני מחוץ לעיר ונאמר לי שהיה והייתי גר באותה עיר לינה לא הייתה מאושרת לי אלא פעמיים בשבוע כמה שעות אחה"צ ויום שישי/שבת מלא ללא לינה. מה העדיפות לילד בגיל כזה?

תודה תודה תודה :)

שלום ,

יש לי ילדה בת שנתיים וחמשה חודשים , ב- תחילת ספטמבר הכנסתי אותה בפעם הראשונה למסגרת ( גן פרטי ) ולפני חודש הילדה התחילה להוציא צואה ולמרוח אותו
על הפנים שלה ובקירות של הגן , הסוגיה ממשיכה להיעשות גם בבית .

לתשובתכם אודה.

שלום רב,
בני בן שש וחצי מגיב יפה לסדר יום בבית
וכן עם השינה,אך משום מה יש נטייה של אביו
להפרד ממנו לשנת הלילה בתוך מיטת הבן.
האב נשכב לצד הילד מספר לו סיפור ונרדם איתו.
כאשר אני מבקשת שיקום,הוא טוען זה בסדר בסדר.
אני חושבת שאין זה בריא לילד . לילד לא אכפת ויכול גם להסתדר בלי אביו במיטה,
אך חשוב לו הסיפור.
מחכה לשמוע את עצתכם בעניין
תודה שולי

שלום רב ותודה מראש

יש לי ילד מקסים בן 5.5 בגן חובה :נבון , נעים... .
הבעיה המרכזית היא : כשהוא נמצא בבית לרוב לא רוצה לצאת כגון :לטיול , לסרט , להצגה וכו... רוצה להשאר במקום בטוח בעינו שזה הבית .
לפי דבריו :"אני פוחד מהכל ,חוץ מאמא ואבא" . (מקשה עלינו מאוד ) .

-בבוקר לגן רוצה להשאר בבית . כאשר מגיע לגן מתקשה מאוד להיפרד -מושך לנו בחולצה ,בוכה (זאת להזכיר הוא כבר בגן חובה - הילדים בגנו לא מתנהגים כך ) .

-הוא ילד רגיש מאוד (קשטר בלילה לסמיכי שלו , לחפצים מסויימים (רובה צעצוע-איתו הוא רוצה ללכת כל היום ).

אנו אובדי עצות - מה לעשות ?

בברכה לימור

מאז גיל 8 חודשים כשהיתה עדיין יונקת היתה קשורה מאוד להנקה ובלילות לא הספיק לה עד כדי שישנה כל הלילה עד הבוקר על הציצי... אני חייבת לציין שהיא ללא מוצץ וללא בקבוק מה שהקשה עלי עוד יותר, ניסיתי בכל הדרכים ולא הסכימה לקבל חוץ מהפטמה שלי.
גיליתי שאני בהריון כשמלאו לה 10 חודשים וההתעוררות שלה בלילה המשיך עד היום אבל בהיסטיריה. עשינו לה כל הבדיקות הגופניות, תולעים, ברזל והכל תקין. במשך היום היא תינוקת מדהימה אבל קשורה אלי מאוד, היא במסגרת לגילה ומתנהגת יפה מאוד, אוכלת ויושנת טוב ומשחקת. הרבה.
כל הזמן הרופא אומר שזה נורמלי ושכיח עד גיל שנה וחצי... אבל היא מתעוררת לפחות 4-5 פעמים בלילה בצרחות ולא רוצה לחזור לישון, ולפעמים יוצאים איתה לסיבוב ברכב ע"מ שתירדם שוב.
הרופא אמר שיש סיוטי לילה אצל ילדים.. אני כבר בסיוט יום יומי נא עזרתכם ותודה מראש.

שלום
אני אמא לשני ילדים (בני חמש ושנתיים). באופן טבעי אני חווה עם בני הבכור חוויות שקודם לכן לא התנסיתי בהן והן מעוררות בי בלבול וספק. הדילמה הנוכחית קשורה במצבו החברתי של בני ובמידת ההתערבות שלי ושל בעלי. לפני כחודשיים עברנו עיר ובני החל ללמוד בגן חובה עם ילדים חדשים. לעיתים הוא מספר שמשחק לבד ושאין לו כלל חברים. לעיתים מספר שמשחק עם כולם. נראה שהוא עסוק במציאת מקומו בגן ואני תוהה האם עליי לשוחח עם הגננת על כך ולסות לסייע לו בכך? בהמשך לשאלה זו, אני תוהה האם בשעות אחה"צ עליי לעודד אותו שנזמין חבר הביתה? לרוב הוא אינו יוזם או מביע רצון לחברה (הוא מעסיק עצמו יפה בשעות אחה"צ). אני מוקפת סביבי אמהות שדוחפות ומייצרות עבור ילדיהם מצבים חברתיים ואחרים (חוגים, הצגות ושאר פעילויות) מבלי שהילדים הביעו את רצונם בכך. מתחילת ההורות שלי אני מנסה להימנע ולהקשיב לרצונם של ילדיי. האם אני טועה? האם עליי להיות אקטיבית יותר?

תודה על תשומת לבכן
אורית

שלום שמי אושרת ואני אמא של דניאל בן ה-3 ילד חייכן ,מצחיק ,חכם מאוד ומאוד בוגר לגילו . שמתי לב שדניאל מאוד רגיש להבדיל מילדים אחרים וזה בא לידי ביטוי בעיקר מולי ומול אנשים אשר קרובים אליו . כאשר אנו כועסים או צועקים עליו הוא מתחיל ישר לבכות ומבקש שנפסיק לכעוס עליו הוא לא נרגע עד שאנחנו אומרים לו שאנחנו כבר לא כועסים עליו והכל בסדר ,חשוב לי לציין שהסברתי לו כבר מס' פעמים שהעובדה שאנו כועסים עליו לא משנה את האהבה שלנו כלפיו כלומר שגם שאנו כועסים עליו אנו אוהבים אותו מאוד .גם כשאנחנו נמצאים בגינה או בג'ימבורי מספיק שאחד הילדים יעשה לו איזה פרצוף או יגיד לו משהו לא מעים הוא ישר מתחיל לחשוב שהוא כועס עליו ולא מוכן להמשיך לשחק הוא כל הזמן שואל אם הילדים כועסים עליו ולמה גם אם לא היתה שום אינטראקציה בינהם . התופעה הזו הפכה להיות בלתי נסבלת בתקופה האחרונה כי אי אפשר לכעוס עליו על שום דבר הוא ממש לוקח את זה מאוד קשה ולא נרגע . אני נמצאת בחודש התשיעי להריוני וכל תקופת ההריון הוא היה שותף מלא בנושא הוא מאוד מצפה לאח קטן ומאוד רוצה שהוא כבר יצא כדי להיות אח גדול . אני מאוד אשמח לקבל את חוות דעתך בנושא ואיך אוכל לעזור לו כי הוא היה ילד בעל בטחון עצמי מאוד גבוה וזה קצת חורה לי שהביטחון שלו ירד

תודה אושרת

שלום. בני כמעט בן 6 בגן חובה. לאחרונה החל לבקש כסף מהורי ןמחמותי כל הזמן מדבר על כסף. מאיזה גיל רצוי להתחיל בדמי כיס. איך כדאי להציג את זה? האם לומר לו תתנהג יפה כל השבוע ותקבל שמי כיס? זה קצת בעייתי מאחר והוא ילד שכל הזמן מתנה לנו אני יאכל יפה אקבל קינוח...

שלום.
בתי בת שנה וחצי כמעט,התחילה לעשות לי קונצים עם שנת צהריים.המטפלת אומרת שלה היא לא עושה את זה.אני רןאה שהיא עייפה,אבל כששמה אותה לישון ומנסה לצאת מהחדר היא מתחילה לבכות.היא לא עשתה לי את זה בעבר.אחרי בכי של כמה דקות , היא נרדמת.חשוב לציין שאני עובדת הרבה ובאמת היא לא מבלה איתי הרבה זמן..יכול להיות שבגלל זה?
עוד שאלה.נראה שהיא אוהבת כשאני מתעצבנת עליה..כל פעם שהיא עושה משהו שאסור ואני כועסת היא מחייכת או צוחקת ועושה את זה שוב.איך להגיב?

תודה

שלום, ביתי בת ה-7 טענה שיש לה סוד כמוס ומשהחליטה לשתף אותי בו גילתה לי שמדי פעם היא מסתגרת עם בן הדוד שלה ( בן שמונה) והם " מתנשקים" .שאלתי אם מדובר ביד או בלחי והיא אמרה שבפה. כמובן שדרשתי ממנה להפסיק עם זה. הסברתי שאני לא כועסת. מבקשת לדעת איך הכי נכון להתמודד עם הסיטואציה על מנת להשיג את התוצאה המבוקשת מבלי להפחיד את הילדה או לגרום לה לא לשתף אותי בעתיד בדברים אישיים

שלום,

ביתי בת השש ובני בן הארבע ישנים בחדרים נפרדים אך סמוכים...עד לא מזמן הם היו נרדמים בסלון יחד והיינו מעבירים אותם למיטות. בדבועיים האחרונים החלטנו על שינוי וכל אחד נרדם במיטתו, קשה להם עם השינוי והם ממש ממש רוצים להרדם באותו החדר, אנחנו מסרבים משום שלוקח להם המון זמן להרדם ביחד...רק שהסירוב שלנו מוביל לבכי משני החדרים, הם כל רגע קוראים לנו ומבקשים משהו...האם ההפרדה בגילאים הללו עושה להם נזק? או שאולי כדאי להתמיד בדרך הזו משום שמדובר גם בשני מינים שונים....

תודה רבה.

שלום רב,
אני אם לשלושה ילדים , הבכורה בת שש האמצעי קרוב לארבע ותינוקת בת שנה וחצי.
יש דינמיקה טובה בין שלושתם, כשילדתי את הקטנה לא ראיתי סימני קינאה מיוחדים.לאחרונה בני האמצעי(שהתחיל גן חדש ) התחלי להרטיב ביום, ומנסה בכל דרך לבתבלט דרך צעקות, חוטף לאחותו דבר שאצלה ביד למה?" כי אני רוצה את זה עכשיו".ועוד המון מצבים של בכי , עייפות מרובה, לעיתים הוא נ ראה קצת עצוב, בגן הכל בסדר ומתנהל כשורה, לדוגמא כשאינו מקבל את מבוקשו במיידית, הוא נכנס להסטריה , מתחיל לבעוט בי להשתולל ועוד. כמובן שאני מגיבה מיד להתנהגות ומרחיקה אותו הצידה, אך זה חוזר שוב ושוב וגם כלפי אחיותיו...האם זה מצריך טיפול?או שאולי לחכות שיסתגל יותר לגן...?

תודה.