פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יניב,
יכולות להיות לכך סיבות רבות וקשה לדעת בלי להכיר אתכם. ראשית הייתי בודקת סיבות גופניות. יכול להיות שהמגע לא נעים לה. יכול להיות שיש לה רגישות תחושתית כלשהי, זה ניתן לאבחון על ידי מרפאה בעיסוק. נסייתם לשאול אותה מדוע היא לא מחבקת ומנשקת? מעניין מה היא אומרת על זה.

שלום שלי,
לדאוג זה לא עוזר. אם לדעת הגננות יש בעיה במוטרויקה עדינה אולי במקום לדאוג כדאי פשוט לפנות לריפוי בעיסוק.
מעבר לזה לא הייתי יותר מדי מודאגת כרגע, היא רק בת 4 ואל צריך לבחון אותה כל כך הרבה, פשוט להניח לה קצת , כמו שראית, זה מה שעוזר.

שלום נועה,
אין תשובה כוללת שמתיאמה לכל בני הנוער. לכל נער או נערה יש את הסיפור הייחודי שלו. באופן כללי, בגיל ההתבגרות בני הנוער עסוקים במרד במסגרות ובהורים ובחיפוש זהות ייחודית עבור עצמם. טרנדים כאלה או אחרים וקבוצות השתייכות שונות מספקים באופן זמני את המענה לצורך הזה, וכך גם ההיפסטרים.

שלום ליהיא,
חסרי בשאלתך פרטים חשובים. אם הייתם בטיפול באומנות, סביר להניח שלמטפלת הייתה דיעה כלשהי לגבי הגורמים לקשיים שמהם בתכם סובלת. אם תשתפו בנתונים האלה, אולי יהיה יותר קל לעזור לכם.

שלום לך,
קודם כל כדאי להתחיל מזה שזה לא נעים בשבילה. אם היא באה ומתלוננת על כך שלא רוצים לבוא אליה או לשחק איתה זו הזדמנות מצויינת לנסות לחושב יחד יאתה ממה זה נובע ולהסבירלה ,שלילדים לא נעים שמעליבים אותם או אומרים להם מה לעשות, בדיוק כמו שלה לא יהיה נעים אם יתהנגו אליה כך.
מעבר לזה נסו לבדוק האם זו תהנהגות שמאפיינת עוד אנשים בבית? וגם מה מצב הגבולות בבית. לעיתים לדילים יש צורך גדול בלשיטה מתוך חרדה שהם חשים כאשר הדמויות הבוגורת בבית לא נחוות אצלם כמספיק חזקות ומחזיקות.

הילדים כן משחקים איתה היא לא התלוננה . הגננת ציינה בפני. הגבולות בבית ברורים. ילדה מקסימה, חכמה להפליא ממושמצעת מאוד . אין בעיות התנהגות בכלל. אין לנו את זה בבית

שלום לך,
אם הילדים כן משחקים איתה והיא לא התלוננה למה את מתכוונת כשאת אומרת שזה פוגע בה חברתית? יכול להיות שהיא לא מרגישה בכלל שיש בעיה. אם זה כך ,את יכולה להסביר לה שזה לא יפה וכדאי לשחק אחרת, אבל אני לא חושבת שזה יעזור כרגע. כדי שילד, או כל אדם יעשה שינוי, צריך שתהיה לו מוטיבציה והוא יבין מה יש לו להפסיד. יכול להיות שהיא קטנה מדי לזה, וכדאי להמתין עם העניין. סביר להניח שעם הגיל ההתנהגות שלה תתמתן והיא תסתגל לדרישות החברתיות יותר בקלות, אם זה לא יקרה, ותיווצר בעיה, ניתן יהיה לנהוג כפי שהצעתי.

לאחר מחשבה עם עצמי אכן הגעתי לאותה המסקנה הרי זה טוב להיות מוביל ועקשן ודעתן בצורה מכבדת לאחרים. לכן הסברתי לה להתנהג בכבוד. ואם אראה שזה מתחיל להיות לא לעניין אבדוק דרכים לשינוי התנהגות. נראה לך נכון להזמין כל הזמן חברים הביתה על מנת למתן ולעצב את זה ?

שלום לך,
לא כל הזמן, אלא באופן רגיל. לא לעשות מזה עניין יותר מדי.

שלום ליאת,
את יוכל הלפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזורך או לבקש המלצה מפסיכלוגית הגן על השירותים הטיפוליים באיזור מגורייך.

שלום דניאלה,
יכול שבתכם חשה תסכול מכך שהיא לא תמיד מצליחה לבטא את עצמה מילולית. כדאי לתת לה כלים נוספים , מלבד מכות, לבטא את התסכול שלה, ראשית לתאר עבורה את המצב במילים (זה מרגיז שמישהו אחר משחק במשחק שאת אוהבת) ושנית, להציע לה פיתרון אחר (אויל בינתיים נשחק במשהו אחר, ואחר כך נתחלף?) צריך לחזור על זה הרבה פעמים, עד שלאט לאט היא תפנים.

תודה רבה, בהחלט נשתדל ליישם. אך מה לגבי מקרים שהצביטות/בעיטות אינן תגובה ישירה למשהו ברור שניתן לזהות ולנסות את שני השלבים שהצעת, אלא סתם משהו שנובע מעייפות/פינוק וכד'? 

שלום דניאלה,
עייפות זו בהחלט סיבה, גם אם לא ישירה, וגם את זה ניתן לתאר עבורה במילים ולהציע אלטנרטיבה מרגיעה. אני לא כל כך מבינה מה זה בעיניכם "פינוק". לעפמים ילדים מרגישים שהם זקוקים לגבול, שהם מתפרים כבר, עייפים, לא מסוגלים להחזיק את עצמם. זה לא פינוק, אלא חלק ממצבי היום יום. זה מצב שצריך להחזיק אותו. להפסיק פיזית את המכות, ולמצוא דרך להרגיע אותו, בצורה תקיפה וברורה, בלי כעס, למצוא דרך לתעל את התחושות שלה למקום אחר, למשל לשחק בלהרביץ יחד לכרית, או לחבק אותה עד שנרגעת, או להבין ממה היא כל כך מתפרקת עכישו, אולי היה יום קשה עם יותר מדי מעברים וכו'. ילדים לא מרביצים מפינוק, לפעמים להורים קשה לראות את הסיבה הישירה אבל יש סיבה פנימית, וצריך להשקיע שם קצת חשיבה, מה קרה לילד מבפנים על איזה צורך ריגשי פנימי עונה ההשתוללות כרגע.

שלום חדווה,
אל תדאגי, מדובר בילד קטן ויהיה קל מאוד לתקן, אין סיבה שלא. בהצלחה.

שלום לך,
נשמע שאכן הילד שלך במצוקה. הוא חש דחוי ולא אהוב. חשוב שתנסי לראות אם את יכולה לתת לו תשומת לב חיובית, כלומר לא רק סביב הקיטורים שלו והבעיות שלו, למלש לבלות יאתו זמן איכות לבד, לשחק איתו, לפנק אותו לפעמים וכו'. כמו כן חשוב שתלמדי להגיב בצורה שמתאימה לצרכים שלו. למשל זה מאוד לא נכון בעיני להעניש אותו על הצחוק לו כי הוא מוציא אותך מדעתך. עונשים בכלל הם לא דרך חינוך יעילה, אבל במיוחד במקרה הזה, יש התייחסות שלך דחייה רבה כלפיו. אם הצחוק שלו לא מותאם יש לכך סיבה, יכול להיות שזה צורך לקבל תשומת לב, יכול להיות שזה משהו אחר, בכל אופן עונש הוא בודאי לא המענה לזה. נשמע שכשהוא אומר שהוא לא אהבים ואתו הוא מתכוון להתייחסויות מהסוג הזה, אולי הוא מרגיש שפשוט אין סבלנות אליו. וכאן הכוונה לא לאחים שלו, האחים לא אמורים לגדל אותו, אלא אתם ההורים.
אם אתם לא מצליחים לפתור את הבעיה לבד, חשוב מאוד בהקדם לפנות להדרכת הורים מסודרת, לפני המצוקה החריפה ממילה שעליה את מדווחת תחמיר יותר.

תודה על התגובה
אני רוצה לנסות לפתור את הבעיה לבד.
מה הכוונה לבלות איתו יותר זמן, באיזה תדירות ומה כדאי לעשות איתו ואיזה מילים אני יכולה להגיד לו שלא ירגיש דחוי?
מאוד הלחיץ אותי שאת הגדרת שהוא מרגיש ילד דחוי. מה אני צריכה לעשות כדי להפחית מההרגשה הזאת?
האם צריך לתת לו להתנהג בלי להעיר לו כלומר לנסות לרדת ממנו?
אשמח לקבל עצות.
תודה

שלום לך,
קוםד כל זה יכול עזור ואלי להיער לו פחותף אם אתם מעירים לו הרבה. כדאי לבלות יאתו זמן איכות לבד בתדירות של כשעה וחצי פעם בשבוע, ואולי גם למצוא כעשרים דקות מדי יום אם ניתן להיות איתו קצת לחוד, למשל לפני השינה נניח. כדי שירגיש פחות דחוי, אפשר פשוט להגיד לו שאת אוהבת אותו, מיוזמתך ולא רק כשהוא מתלונן שלא אוהבים ואתו וכן לתת לו חיזוקים חיוביים על דברי חיוביים שהוא עושה.

שלום אוריאן,
אם הילדה לא סובלת מחסך תזונתי או בריאותי מיוחד, הכי כדאי פשוט להתעלם מזה. זה נהפך כפי הנראה לדפוס של קבלת תשומת לב ומאבק מולכם. אם תניחו לנושא יש סיכי גבוה שהבעיה תתמתן. אם אתם לא מצליחים לפתור את הבעיה כדאי לפנות לטיפול בבעיות אכילה.

שלום לאה,
את מאתרת התנהגות אופיינית לגיל. ואת גם בעצמך מודעת לכך השפינוק שלו תורם להתנהגות הזו. אז קודם כל כדאי ליישם את התובנה שלך. אם את מבינה שהפינוק תורם לזה, אולי כדאי להפסיק לפנק אותו כל כך. זה אומר שאכן תהיה תקופה קשה, שבה הוא ידרוש את שלו ויתפרץ. מאוד חשוב, להיות עקביים, ואם החלטת לא לתת משהו, לא לשנות את החלטתך בגלל ההתפרצות. הטקטיקה של התעלמות היא מצויינת, העניין הוא שצריך לתהמיד בה לאורך זמן, ולא להתרגש מזה שההתפרצות אוככת כעשרים דקות כמה פעמים ביום. צריך לעמוד בגבורה בהתפרצויות האלה, להתעלם מהן ולא להיכנע להן, ואם הזמן הן יתמתנו.
בהצלחה.

קודם כל תודה רבה על עצתך, הרגעת אותי שלפחות אני בכוון הנכון.....יש לך מתכון איך לא לפנק ילדים??(-: בהרגשה שלי כאמא זה נובע מתסכול שהוא לא מצליח להסביר את עצמו , יש דרך להקל עליו קצת את התקשרות איתנו??

שלום לאה,
לא כל כך הנבתי איך פינוק הוא המענה לתסכול של הילד שלא מצליח להביע את עצמו. אם תתני דומגא אולי אוכל להתייחס בצורה יותר מפורטת.

שלום סער,
אתם יכולים לנסות לתת לו חיזוקים חיוביים כל פעם שמשלים משימה, ומגלה סבלנות. כמו כן כדי לשחק איתו, ולהתאמן דרך משחק, על המתנה לתורו, קבלת הפסדים, מתן עידוד וחיזוקים חיוביים על הצלחה גם אם היא קטנה מאוד, וכו'.

שלום ירדן,
אני חושבת שריפוי בעיסוק לא בהכרח נותן מענה לקשיים שאת והגננת מאתורת. גם מינוף שלך לא יספיק פה, וגם הסברה שלך שהבעיה היא אולי בגן לא נותנת מענה שלם במקרה הזה. אני ממליצה לך לפנות למכון להתפתחות הילד, לצורך אבחון כולל, לא רק של ריפוי בעיסוק, שיכלול התייחסות הן לקושי הריגשי, הקושי החברתי, והן לעניין של קשב וריכוז.
אם הדבר כרוך בזמן המתנה ארוך, הייתי ממליצה לך בזמן הזה לנסות לשחק עם הילד בבית, ולהרגיל אותו תוך כדי משחק להדמיה של סיטואציה חברתית שבה הוא משחק עם עוד מישהו, אפילו עם כרגע זאת את ולא ילדים אחרים. לחשוף אותו באופן הזה, למצב של תחרות, יחס לאחר, יצירת קשר עין וקשר מילולי תוך כדי משחק וכו'. כל זה בעדינות ובלי לחץ, ובואפן מותאם לגיל שלו (למשל לא לנצח אותו יותר מדי במשחק, להראות וללמד ואתו איך לנצח אותך אם אתם במשחק תחרותי, אם מדובר במשחק דמיון לשתף פעולה עם הדמיון שלו ולתת לו לנהל את המשחק ומדי פעם להציע רעיונות משלך אך לא להתעקש עליהם.).
בהצלחה.

שלום מיכל,
אחרי מספר פעמים שהו איראה ואתה הו איזכור אותה, לא בטוח שאחרי פעם אחת.

שלום דורית,
זה יכול לנבוע ממספר דברים. ראשית אולי היא מרגישה שאת מתייחסת אל אחיה כקטן ומפנקת ואתו וממנה דורשת להיות גדולה, אולי לפעמים גדולה לגילה, ואולי גם היא חשה שאת משדרת חולשה מבחינת הסמכות ההורית, ולכן היא באמת מרגישה כאימא קטנה, בעוד שהיא זקוקה לך ולאהבתך וגם לגבולות ולביטחון שלך.
נסי לבדוק אם הדברים שלי נראים לך נכונים, ובכל מקרה הייתי ממליצה כאן על הדרכת הורים.
בהצלחה.

תודה על תשובתך. נראה לי נכון מאוד. גם אני חשבתי כך. אני כרגע בשמירת הריון(בטוחה שגם לזה יש השפעה) ולא יכולה לצאת להדרכה. האם יש לך כמה טיפים לאיך אני יכולה להעביר לה שאני כן אוהבת אותה ושהיא אני ה"אמא". בקיצור, איך אני יכולה לעזור לה כי זה מעיק עליי מאוד שהיא מרגישה כך.
אלף תודות

שלום דורית,
העניין בעיני הוא לא רק מה לעושת אלא גם מה לא לעלשות. למשל שימי לב האם יש מקומות שיש לך ציפייה ממנה להיות גדולה, לעזור לך, לוותר, להתאפק, אולי כדאי למתן את המקומות האלה, ולתת לגיטמציה להיות קטנה. כמו כן כדאי לבלות יאתה אם יש לך אפשרות זמן איכות לחוד, לשחק איתה, ליהנות איתה, וכו'. לתת לה להרגיש שאת האימה והיא הילדה קודם כל דרך החיוב. שנית, במקומות שבהם צריך גבול, להציב אותו בטון סמכותי בצורה נחרצת, בלי להיכנס לויכוחים ומשא ומתן איתה בלי הסברים מיותרים, וכו'.