פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן שלוש, מתוק ונבון ומבין עניין.
מאז ומתמיד הוא נטה לבקש שדווקא אני (ולא אבא) אטפל בו- לעזור לו לאכול, ארגיע כשהוא עצוב וכו'. בדרך-כלל כשהוחלט שאבא יעזור הייתה התנגדות מעטה להחלטה, אם בכלל.

בענייני משחק והנאה- הוא נהנה לשחק עם שנינו.

לפעמים ויתרנו ואני עזרתי לו לבקשתו, ולפעמים התעקשנו שגם אבא יקלח וילביש וכו'.

בתקופה האחרונה העניין הזה התגבר מאוד,
הוא מתעקש באופן קבוע שאני אקלח, אעזור לצחצח שיניים וכו'. אנחנו משתדלים לעשות "תורות", וכשהתור של אבא מגיע יש בכי רב, צרחות והתנגדות פיזית של ממש. כשאני לא נמצאת בבית, ורק אבא ישנו, אין את הקושי הזה כמעט בכלל.

מצד אחד- נראה לנו שלא מתאים שהוא יקבע כך איך יתנהל הבית, אבל מצד שני באמת קשה לטפל בו תוך כדי הדרמה הגדולה.
מה דעתכם?

תודה מראש,
רונה

שלום,
אפשר כמה טיפים שאני יכולה להשתמש כשהילד מצייר? הכוונה שלי על מה כדאי לי להתייחס בזמן כשהילד מצייר + מספר, ו...?
או אולי יש אתר שיכול לעזור לי בנושא הזה?
תודה

בני בן שנתיים וחצי, אח לתינוקת בת 9 חודשים. בשנה האחרונה אנו רואים אצלו תופעה של פחדים והיסטריה כאשר רוצים לקחת אותו לגימבורי או משחקיות שמתבטאת בבכי הסטרי וצעקות - אני רוצה הביתה. זאת לאחר שלפני שלקחנו אותו לשם דיברנו על כך והוא הביע רצון ושמחה ללכת.בנוסף לזה יש לו פחדים מאנשים זרים שמגיעים לגן הילדים שלו, לפעמים פחדים מחושך כאשר הוא אומר: אני מפחד.
אציין כי הוא ילד חייכן וחברותי שנהנה מחברת ילדים וחברים, מדבר שוטף, חכם ונבון ומודע מאוד לרצונות שלו.
שאלתי האם התופעה נורמלית והאם דורשת טיפול או התייחסות מיוחדת.
תודה.

אני גננת ואני רוצה להתייעץ בגני יש ילד שמכין רובה ממשחק אך אני כגננת יכולה לתדרך אותו למשחק לא אלים?

שלום,
יש לי ילד בן חמש כמעט וחצי שנמצא בגן חובה.
לפני שבוע הגננת ביקשה לדבר איתי לאחר שבני "נתפס" בגן יחד עם חבר אחר ועוד ילדה כאשר הבנים כנראה ביקשו ממנה להוריד את בגדיה ושיראו אותה ערומה.
הגננת שוחחה עם בני וכן החבר והסבירה להם שאין זה מנומס, שכל אחד לגופו וזה מעשה לא טוב ולא ראוי. היא שוחחה לאחר מכן במפגש עם כל הילדים באופן כללי והסבירה על הנושא של הצניעות ושכל אחד אחראי לגופו בלבד.
באותו היום בצהריים ישבתי עם בני בשיחה על הנושא, היה לו מאוד מאוד קשה לספר לי מה שקרה בגן, לאחר שהסברתי שאני כבר יודעת מה קרה ואני רוצה לשמוע ממנו הוא התחיל לאט לאט לספר מה קרה.. ישבתי עם בני בנחת וברוגע וניסתי להסביר לו את החומרה של העניין ושזה מעשה לא טוב ואסור! השיחה היתה ארוכה וגם כללה בכי עצוב בתחילה שלדעתי חשבתי שהוא הבין את הדברים ואיסורם.
סיפרתי לגננת שאכן הסברתי לו הכל והיא מסרה לי שלא צריך ישר להילחץ כי זה דבר שקורה בגיל זה, שיש לילדים רצון לבדוק ולראות את בני המין השני אך כמובן מנגד לנו ההורים יש צורך להסביר את האיסור ע"מ לוודא שיבנו שאסור ושלא יחזור על עצמו.
הבעיה היא - היום בני לא רצה ללכת לגן בבוקר בסיפור של איזה ילד שרב איתו וכאלה.. בצהריים ישבתי עם בני להבין מה קרה עם הילד ומדוע לא רצה ללכת לגן. לאחר דין ודברים ארוך לבסוף הבנתי שבני מסתיר משהו אחר.. לבסוף התברר לי ש"המקרה" חזר שוב אתמול. מתברר שבני אתמול נכנס לשירותים ביחד עם אותה ילדה מהפעם הקודמת ושוב ביקש שתוריד את בגדיה. אני כמובן שהייתי בהלם והפעם אפילו עוד יותר מהפעם הקודמת, ממש הרגשתי כאב שבני חזר על אותו המעשה שוב ובמיוחד לאחר שהסברנו לו כבר בפעם הקודמת שזה מעשה אסור! לא הצלחתי לשלוט בעצמי ופשוט בכיתי ליד בני, הסברתי שאני ממש כואבת ועצובה ממה ששמעתי וכי אני לא מבינה את מעשיו.
הפעם גם בעלי היה נוכח בשיחה וגם הוא הביע את כעסו על המעשה והסביר את חומרתם(בפעם הקודמת בני ביקש לספר רק לי בלי שבעלי ישמע, כמובן שהוא היה מודע לכל העניין אך לבני היה קשה לספר מולו).
אני ממש אובדת עצות! אני בלחץ נוראי מאחר וקשה לי עם התנהגות בני! הוא טען שהוא לא זכר שזה אסור אך הזכיר שהוא סגר את הדלת בשירותים שלא יראו את הילדה כי זה לא צנוע. לבני לא היה הסבר מדוע זה עניין אותו לראות את הילדה ערומה גם הפעם הזאת וגם בפעם הקודמת.
אני רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולג ילדים ע"מ שינחה אותנו מה לעשות וכן שישוחח עם הילד להסבר מעשיו.. בנתיים אבקש בבקשה עזרה האם זה עדין יכול להיות "בעיה" נורמלאית, עד כמה זה חמור ואיך אני יכולה לדעת שהשיחה מהיום כן תהיה מובנת והוא הפנים את החומרה או שמא שבוע הבא זה יכול לקרות שוב.

שלום רב,
שאלתי מתייחסת לבני בן הארבע וחצי, הנמצא באותו גן עיריה שנה שניה, עם אותו צוות אך רוב הילדים התחלפו.
עד היום, מאוד קשה לו להיפרד, בימים האחרונים זה הגיע לצרחות.
הוא ילד שמאוד קשור אלי, שלא הולך לחברים בלעדי, נצמד ולא משחרר.
שנה שעברה גם היה לו קשה להיפרד והדבר נמשך עד אפריל...
הגננת וגם אני ניסינו לבדוק מה גורם לו לבכות, מה יעזור. אין שיתוף פעולה מצידו.
לה הוא אמר אני רוצה את אמא.
פתאום עלתה בי מחשבה שאולי כל הקושי שלו קשור גם במות סבתי לפני כחודשיים... אולי יש לו איזשהו פחד שחלילה יקרה לי משהו.
אשמח לקבל את דעתך לענין...
תודה

שלום,

יש לי ילד בן 5.5 ולאחרונה הוא מתאפק ולא הולך לשירותים לפיפי
כתוצאה מכך בורח לו.
שלשום המצב החמיר והכל ברח לו על הכיסא של המחשב
הוא טוען שהוא משחק אז הוא לא שם לב
אבל זה קורה גם בבוקר.
לדוגמא - היום הערתי אותו ויצאתי מהחדר,
כשכחזרתי הוא כבר היה רטוב בתחתונים
אני לא יודע מה לעשות ודי אבוד עצות כך שאשמח לכל עזרה
חשוב לציין כי לפני 8 חודשים נולדו לנו זוג תאומים
והיחסים ביניהם נהדרים

תודה מראש על העזרה,
שחר

הי,

בני בן 5 ובחודש-חודשיים האחרונים הוא סובל מחרדת נטישה (לדעתינו): כל בוקר הפרידה בגן היא קשה וצריך "לקרוע" אותו מאיתנו, הוא לא מוכן להשאר לבד באוטו גם לא לשנייה שאזרוק את שקית האשפה לפח הסמוך, אפילו לא רוצה לשחק מחבואים בגינה או ללכת לחברים בלעדינו. אתמול הוא היה צריך לשירותים כשהוצאתי אותו מהגן - אמרתי לו שאחכה לו מחוץ לדלת הגן כי התחיל חוג ולא רציתי להפריע והוא בשום פנים ואופן לא היה מוכן ובסוף ויתר והחליט להתאפק עד שנגיע הביתה...
אני בקשר טוב עם הגננות ויודעת שאחרי שאנו הולכים הוא בסדר גמור - אני סומכת עליהן לגמרי ואני לא חושבת שיש בעיה בגן.

מאז ומתמיד הוא היה קשור אלינו מאוד ויחסית אני חושבת שהוא ילד רגיש - תמיד ההסתגלות לגן חדש לדוגמא היתה לא קלה, אבל בדרך כלל אחרי שבועיים-שלושה זה היה מסתדר והוא הלך לגן באופן נורמאלי לחלוטין. גם השנה, כשבוע לפני חגי תשרי הוא כבר נפרד יפה והלך לגן בלי בכי הוא התנגדות.

מה שקרה לאחרונה הוא שביום כיפור האחרון ירדתי בערב איתו ועם אחיו בן ה-3 לרחוב לנסוע בבימבות. בשלב כלשהו אחיו הקטן הלך לאיבוד ולא מצאנו אותו קרוב ל-15-20 דקות.
אני לא נכנסתי לפאניקה, היתה לי אינטואיציה פנימית שהכל בסדר, אבל הוא כן נלחץ. אחרי שמצאנו אותו, הוא שמר עליו באובססיביות וכל פעם שהוא רק קצת התרחק מאיתנו הוא היה נכנס ללחץ שמא הוא ילך לאיבוד שוב. במילה אחת אציין שאחיו הקטן, הילד שהלך לאיבוד, הוא בסדר גמור ולא נראה שהאירוע השפיע עליו יותר מידי.

העניין של אי הרצון להשאר לבד מלווה אותנו מאז אבל בגלל שהיתה חופשה לא קישרנו בין המאורעות. חשבנו שקשה לו לחזור למסגרת ושפשוט כיף לו יותר עם אמא ואבא. אתמול בגינה רצינו לשחק יחד מחבואים בגינה ואחיו הקטן התנדב להיות הסופר. הוא בשום פנים ואופן לא היה מוכן שאחיו יהיה הסופר וגם לא רצה לספור בעצמו. כששאלנו למה, הוא אמר שהוא מפחד שהוא ילך לאיבוד. רק אז נפל לנו האסימון שכל ההתנהגות שקרתה לאחרונה קשורה לאותו אירוע ביום כיפור. עד אז חשבנו שזה קשור להסתגלות לגננת החדשה, פינוק וכדומה ולצערי תגובתנו היתה בהתאם ("אתה צריך להתנהג כמו ילד בוגר, אתה כבר גדול" ולפעמים כשפגה סבלנותנו זה גם היה בטונים פחות סבלניים...). לא נגענו נכון בשורש הבעיה...

שאלתי אחרי כל הסיפור הארוך הזה היא כיצד נכון לדבר איתו? מה לומר לו? מה לא לומר לו? איך לנסוך בו את הבטחון שוב? אני הרי לא יכולה לומר לו "אף פעם לא תלך לאיבוד" כי עובדה שדברים כאלו יכולים לקרות. האם נכון להיוועץ באופן פרטני?

בינתיים תליתי לו את מספר הטלפון שלי על המקרר על מנת שיוכל ללמוד אותו ולהתקשר אלי במידה והוא הולך לאיבוד. אציין גם שבדרך כלל במקומות הומים אני מציידת אותם בכיסיהם בכרטיס ביקור עם הפרטים שלי ומנחה אותם שאם במקרה הם הולכים לאיבוד, שיתנו את הכרטיס למישהו מבוגר ושיבקשו להתקשר אלי. באותו יום כיפור שכחתי לעשות את זה...

אודה לעצתכם
כרמל

ילד מכין בגן רובה איך להפוך את המשחק עם הרובה ללא אלים

הילדה לאחר ניתוח בעין.
אנו צריכים לשים לה טיפות 5 פעמים ביום והיא מתנגדת בכל הכח ועושה סקנדל.
אנו ממש מותשים ואובדי עצות איך להתמודד.
מה עושים?

שלום ותודה...
יש לי בן מקסים בן שנה ו 10 חודשים. הוא נמצא מגיל 8 חודשים בגן - היה לו קל להיכנס וכף להיכנס למסגרת גם שנה שעברה וגם השנה. נראה שמאד אוהב את הגן.
כשמגיעים למקום חדש (או בית של משפחה) לוקח לו קצת זמן "להתחמם" ובהתחלה הוא רוצה את נוכחות בעלי או שלי אבל אחרי כמה זמן (תלוי במקום) משחרר ונהנה. במקומות חדשים לגמרי הוא מאד סקרן.
קראו שני מקרים מאד מוזרים באוטו שרציתי להתיעץ עליהם.
הוא יושב מאחור בכיסא (אנחנו ההורים מקדימה). לפני חודש וחצי בעלי לקח מישהי מהקיבוץ (שהא ראה כמה פעמים) טרמפ - היא נכנסה שהוא כבר היה קשרו באוטו. הילד נכנס להיסטריה - לא כעס או התלונן או התעצבן - פשוט נכנס לבכי הסטרי לא ברור. חשבנו שזה מקרה חד פעמי ושהוא אולי חשב שאני אמורה להיכנס לאוטו אז לא התעסקנו בזה יותר.
אתמול שוב לקחנו טרמפ מישהי שראה פעם או פעמיים באותה סיטואציה, ושוב - הוא נכנס להיסטריה לא מוסברת שאף פעם לא ראיתי אותו ככה. לא עזר שליטפתי אותו ודיברתי איתו. רק שהיא יצאה הוא נרגע.
אני יודעת שהוא ילד רגיש, אבל זאת תגובה ממש קיצונית להתנהגות שלו.
אשמח לשמוע דעתכן...
תודה רבה!!

הבן שלי רב כל הזמן עם אחותו בת 8אפילו עם אחיו בן ה שנתיים עם חברים, הטון דיבור שלו הפך להיות כועס נראה שהוא כועס על כול העולם יש לו תמיד סיבה על מה להתלונן וגם שנהנה ככשואלים אותו הוא תמיד יגיב בתגובה : לא היה כיף וימצא סיבה.
בעלי לא מודאג לטענו זה גיל
ואני בחרדה שמא אני נכשלתי ומפחדת שהוא יהפוך לילד,נער מתבגר ממורמר שתמיד רואה את חצי הכוס.
בבקשה תנו לי עצות, תגיבו ואולי אפילו תדריכו אותי אם אפשר לתקן את המצב.תודה מראש.
אגב הוא ילד רגיש שנעלב מהיר, נוטה לכסות את האוזניים אבל גם פיקח שם לב לדברים

שלום,ביתי בת 3.5 לומדת בגן דתי-אנחנו איננו דתיים ובחרנו בגן בגלל מיעוט הילדים והרגשה של חום מהצוות.ביתי סיפרה היום את הסיפור על קין והבל,היא התייחסה לכך שקין הרג את הבל,שהוא הרביץ לו עם מקל,שהוא מת וקין כיסה אותו בזהירות באדמה וכן לכך שהשם העניש את קין. ההרגשה שלי היא שתכנים אלה אינם מתאימים לגילה ההתפתחותי של ביתי,ורציתי לשאול לדעתכן ההתפתחותית-מקצועית לגבי השפעה של תכנים כאלה (על הריגה ומוות )בגיל צעיר כל כך,אשמח לתשובתכן,חנה.

שלום,
בני החל השנה כיתה א', בימים הראשונים הכל עבר בסדר, היה נכנס לכיתה עם ליווי אחד מההורים ללא קושי. לקראת תק' החגים הוא החל כל יום לבכות בשער בית הספר וסירב להיכנס לכיתה ללא לווי הורה. גם כאשר אנו מלווים אותו עד לכיתה, הוא לא מוכן להיכנס אליה ורודף אחרינו לשער כשאנו רוצים לצאת. לא מעניין אותו שהשיעור כבר החל ושהמורה בכיתה. כל ערב לפני השינה הוא היה מציין כי אינו רוצה ללכת לבית הספר והיה מתחיל לבכות במשך שעה ללא קשר למה שאנו מסבירים וללא קשר לכל נסיונותינו להרגיע אותו.
הוא רשום לצהרונית ונועץ את הסיבה בכך שקשה לו שהיום כל כך ארוך אבל מצד שני גם ביום שישי כאשר אין צהרונית הוא בוכה בבוקר בשער ומסרב להיכנס לכיתה. יש לציין כי אנו גרים כרגע אצל חמותי והיא מפנקת אותו לדעתי יתר על המידה וממלאה את כל רצונותיו ברגע שמבקש גם אם זה לא לרוחי. היא גם מבטיחה לו שתבוא להוציא אותו מוקדם בימים שהיא מסיימת לעבוד מוקדם וכך יוצא שהיא מוציאה אותו מוקדם יותר מהצהרונית 3 פעמים בשבוע. אני חושבת שזה לא נכון וכך הילד לא מתרגל למסגרת. כל יום לפני השינה הוא שואל אותה אם תוציא אותו מוקדם מחר ובאיזו שעה.היום המצב קצת השתפר והוא לא בוכה בלילה בדרך כלל אבל עדיין כל בוקר בוכה בשער ומסרב להיכנס לכיתה למרות שמלווים אותו עד אליה. אני אובדת עצות. פנינו ליועצת והיא אמרה שאין לו בעיה של למידה, הוא ילד מקסים ואין לה מה לעשות בנושא.יש לציין כי אני לא חושבת גם שיש עניין של הצקה או דבר דומה בבית הספר. כל פעם שנשאל מדוע לא רוצה ללכת הוא עונה: בגלל היום הארוך בצהרונית.מה ניתן לעשות כדי לעזור לו ולשנות את המצב? האם זה נכון שחמותי מוציאה אותו מוקדם, האם זה לא פוגע בו? או שעדיף שיישאר עד שאני אסיים את העבודה ואבוא לאסוף אותו כדי שיתרגל לשיגרה.
תודה רבה.איה.

שלום,
יש לנו תאומים בן ובת בני 4 ושמונה חודשים. שניהם מאד נבונים ובעלי יכולות חברתיות גבוהות. בשנה שעברה הם היו ממש "מרכז הגן" כל אחד מהם בתחומו סחף אחריו חברים והיה ממש תענוג. השנה, ביתי ממשיכה לפרוח, להתבלט לשחק, משתתפת בחוגים... ואני ממש מרגישה שהיא מתבגרת ומגבשת אישיות עצמאית. הבעיה היא עם בני, רוב חבריו מהגן הקודם עלו לגן חובה (הם גדולים ממנו כמעט בשנה) ובשל כך לטענתו אין לו חברים בגן. בתחילה הוא ממש סרב ללכת לגן והיה ממציא מחלות כדי להשאר בבית, היום הוא הולך לגן, אך במקום לשחק עם הילדים הוא מדבר עם הגננות ועוזר להן. כל המאמצים שלהן לשדל אותו לשחק עם חברים לא מצליחים. הוא לא מסכים להשתתף בשום חוג, וכשאני שואלת מדוע הוא לא רוצה, הוא עונה - אני רוצה אבל לא יכול... אני רוצה להיות איתך אני מתגעגע אלייך... חשוב לציין ששנה שעברה לקחתי חופשה והייתי איתם משעות הצהריים, והשנה הם בצהרון עד חמש, אך משעה חמש כמעט בכל יום אנחנו ביחד משחקים ונהנים. הוא התחיל לדבר בשקט, נראה שהבטחון ירד לו, לפעמים מספר שמרביצים לו (אבל הגננת אומרת שממש לא נכון), בקיצור אני מודאגת... אשמח להארות הערות והצעות... תודה!