פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, לפני ארבעה חודשים נולדה בתי המקסימה. ההתפתחות הרגשית והפיזית שלה מצוינות, אבל יש משהו שמטריד אותי. ניסיתי להתייעץ בפורום אחר ואמרו לי שזה המקום לשאלתי ולכן באתי אליכם בתקווה שתוכלו לעזור לי.

אומרים שבגיל שלושה חודשים התינוק מזהה את האימא, הילדה שלנו מאד חייכנית וצוחקת הרבה, לכל אדם שהיא רק רואה. היא מעריצה בגלוי את אביה למרות שהוא בעבודה כל יום עד מאוחר. מעולם לא פגעתי בה ואני אוהבת אותה הכי שבעולם, עושה בשבילה הכל, משחקת איתה המון. אבל אלי היא מחייכת פחות מכולם, אפילו לחמותי שרואה אותה פעמיים-שלושה בשבוע, היא מחייכת, צוחק, ואפילו מדברת איתה. אבל אלי היא רוב הזמן מגיבה בבכי או כעס, בקושי מחייכת או מדברת.
מה לא בסדר? ייתכן מצב שהיא פשוט לא אוהבת אותי? איך, עם היא אוהבת את כולם ומחייכת לכל זר? מה זאת הרתיעה הזאת שיש לה ממני? מה לעשות? אני מבואסת ממש. זה כבר כמה שבועות ככה. מה עשיתי לא בסדר?

שלום רב,
אנחנו מהמרכז והמצב הבטחוני מחייה איזהשהו הסבר לילדים..אני תוהה מה עליי לומר לבני בן ה-2:10 על מה שקורה- האזעקה, הממ"ד, ביטול של כל מיני תוכניות..?

תודה מראש

שלום,

קיבלתי השבוע מכתב פיטורין מהעבודה.
בעלי ואני מתלבטים כיצד והאם לספר לילדים (בני תשע ושש).
חשוב לציין שלפחות בתקופה הקרובה לא צריכה להיות לפיטורין השפעה כלכלית משמעותית עלינו כיוון שיש לנו רזרביות כספיות.

תודה.

בני בן 4 אוהב לשחק בדמויות נשיות כמו דורה או בתור אמא . הוא משחק גם עם דמויות של בנים. אבל הרבה בדמויות נשיות. האם זה צריך להדאיג?

שלום,
הבת שלי בת שנה וחצי , מפותחת מאוד,בלי עין הרע.התחילה לאחרונה ליפול על הרצפה בבכי אם משהו לא לטעמה.כמו כן היא לא רוצה להיכנס לעגלה ובוכה ובועטת.איך להתייחס?להעביר את זה לבדיחה/צחוק?להסיח את דעתה?לא להתייחס?איך לגרום לה לשבת בעגלה?זה לא אמור להיות בגיל השנתיים?
תודה

שלום, הילדה שלי, בת שנה ותשעה חודשים, נמצאת במשפחתון כבר עשרה חודשים. מאז שנולדה היא אוהבת לינוק ועדיין יונקת בעיקר בלילה לפני שהיא נרדמת וקצת בערב ובבוקר.
היא כמובן גם אוכלת הכל ושותה מים. היא אף פעם לא אהבה מטרנה וגם לא לקחה מוצץ. היא רזה וקטנה קצת לגילה. היא עדיין בוכה בכל בוקר בפרידה ממני ומבעלי לפני הגן. ומקבלת את פניי בשמחה כשאני באה לקחת אותה. הגננת אומרת שההנקה פוגעת בה. שהיא קשורה אליי יותר מדי. ושאילולא הייתה יונקת, הייתה אוכלת טוב יותר, משחקת יותר עם הילדים, רוכשת יותר ביטחון, ולא בוכה בבוקר. היא הציעה שאגמול אותה מהנקה.
אני לא שלמה עם זה, לא יודעת איך אפשר למנוע ממנה משהו שהיא כ"כ אוהבת וידוע שיש בזה הרבה יתרונות. לא יודעת איך אגמול אותה בעתיד. האם יש בזה גם חסרונות? האם הגננת צודקת בדבריה? האם יש קשר בין בטחון עצמי להנקה?
בנוסף, היא ישנה איתנו במיטה. האם כדאי לקנות לה מיטת מעבר? איך אוכל להביא עוד ילד ולהניק גם אותו?
מצפה מאוד לתגובה

יש לי 3 ילדים: בן 21 אוטיסט, בן 15 שמאושפז עם בעיות נפשיות וילדה בת 6 שיש לה רק בעיית קשב וריכוז ילדה מאוד פקחית. הגננת בגן מתלוננת על הילדה שהיא מפריעה במפגשים, מתנהגת לא יפה לחברים בגן, יורקת,מתחצפת ונוגעת בגוף של ילדים אחרים. היא לא ממושמעת וכל דבר היא עונה :לא בא לי . פניתי לנוירולוג שנתן ריטלין sr 3 ניסינו 3 ימים, אך השפעה לא היתה רק ת. לוואי :כאבי ראש, כאבי בטן, חוסר תיאבוןוכל מיני עויתות בפנים-פרצופים משונים כאלה שהיא עושה. כעת אנו בניסיון של ריטלין la של 20 מ"ג זה היום ה2 , שוב ישלה כל מיני תופעות של פרצופים, כאבי בטן ותמול בערב כל דבר שהכניסה לפה היא הקיאה למרות שרק ב7 בבוקר נתתי לה את התרופה. מה עושים? לאן ממשיכים? אני כבר חסרת אונים. תודה ענת.

תודה על התגובה.
כן, ניסיתי להוציא ממנו מה לדעתו גרם לו להתחיל לגנוב. הוא לא היה מסוגל לענות .
הטריד אותו איך הוא מחזיר את מה שלקח...
מה שהבנתי שגנב מכמה חנויות. לא הבעתי את חרדתי כי רציתי שיספר.
אבל... זה לא מזעזע? הוא ילד עדין ממשפחה מטפחת וטובה. רחוק מסגנון כזה כרחוק מזרח ממערב.אני מנסה לא לחשוב על זה אלא לראות מה עמד מאחורי זה...
איך ילד מגיע לזה פתאום?
איך אני יכולה לעזור לו? יותר יחס ? אהבה ללא תנאים?

שלום רב! אני מבקשת הכוונה בטיפול בבני בן השנתיים וחודש בבעיה שהחלה לאחרונה. הילד מוצץ אצבע מאז היה תינוק. בשנה האחרונה מצץ אצבע בעיקר כדי להרדים עצמו ולעיתים במצבי מצוקה כדי להירגע (למשל כשממתין שאשים לפניו אוכל והוא רעב). לפני כחודש החלו לצאת לו הניבים העליונים (הוא מוציא שיניים מאוחר מהרגיל ולאט) והוא התחיל ל"עסות " לעצמו את הלחיים מבחוץ. מוצץ את האגודל ו"משוטט" על הפנים עם האצבע. בתחילה זה היה תמים למדי אך לפני כשבועיים ממש פצע עצמו בלחיים ומאז מחטט בפצעים ופותח אותם שוב ושוב. הנחתי לזה משום שהוא לא מתנהג בלחץ או מצוקה והיה נראה כי המרקם מושך אותו אך בסופ"ש חזר מהגן עם פצע חדש על גשר האף וע"פ צוות הגן הוא חיטט לעצמו בפנים עם האצבע (כשהאגודל בפה). כך שאני מבינה שזה הפך לעיסוק אובססיבי כלשהו וכבר אין קשר לשיניים. חשוב לציין כי אני לא מזהה מצוקה כלשהי אצל הילד. הוא לא מתנהג שונה מהרגיל. גם בגן הכל תקין והצוות מדווח על ילד שמח וחייכן (זו שנה שנייה באותו גן והילד אוהב ללכת לשם). מה עושים? האם יש דרך טיפולית כלשהי כדי להפסיק התנהגות זו? למי עלי לפנות לסיוע? האם פסיכולוג, ריפוי בעיסוק, רופא התפתחותי?? האם יש דרך לטפל בילד בן שנתיים? אשמח לכל עצה!

שלום רב,
אני אמא לעמית ילדה בת 6 מקסימה ונבונה,ילדת סנדוויץ לאח גדול בן שמונה ואחות קטנה בת שנתיים וחצי.כצפוי בכיתה א' יש יותר דרישות גם מבית הספר וגם בבית, ועמית אדישה וחוצפנית, מטלות פשוטות שהיא אמורה לעשות לבד כמו להתלבש ולהתארגן בבוקר ובערב היא אינה מוכנה לעשות בטענה ש:"לא אכפת לי" או "לא בא לי". כמובן שכך גם בנושא שיעורי הבית. היא מזלזלת בנו מדברת לא יפה ומרבה לכעוס ולבכות, כשאנו כועסים על התנהגותה היא אומרת שהיא שונאת אותנו. נסיתי בטוב ניסיתי בעונש, נסיתי לדבר איתה אך כלום לא הועיל. אתמול קיבלתי מכתב מהמורה שגם בכיתה עמית לא משתפת פעולה ושעליי לשוחח איתה.
בנוסף היא מאד מפחדת ללכת לשירותים לבד, להתקלח לבד וכו' אולי זה שלב התפתחותי רגיל שחולף אבל זה התירוץ שלה. אני מרגישה שאני מאבדת אותה ושהנושא יוצאר משליטה, איך אני יכולה לעזור לה? אמרתי לה מה אני מצפה ממנה בצורה ברורה, למשל: הסברתי ששיעורי בית אני יכולה לעזור אך היא זו שצריכה להכין. היא מצידה מציבה לי תנאים ולא מוכנה אפילו לפתוח את התיק. מה עליי לעשות כדי להבהיר לה התנהגות רצויה? (מילים לא עוזרות). גם בשנה שעברה בגן קיבלתי תלונות מהגננת שהיא וחברתה הטובה מתנהגות בצורה לא מתאימה לגן, אבל שייכתי את זה לעובדה שהיא יחד עם החברה יוצרות כח וברגע שהן יפרדו זה יחלוף, כנראה שטעיתי. אודה מאד לעזרתכם, אני חסרת אונים ולא יודעת איך להביא אותה להתנהגות רצויה.

שלום,
בני בן ה 3 ועשרה חודשים גמול כבר כחצי שנה.
ההתחלה לא הייתה קלה, הרבה פיספופים של פיפי בכל יום.
לאחר תקופה של כמה שבועות המצב התייצב לכדי אי פיספוס או לכל היותר פעם ביום.
לאחר כשלושה חודשים הפסקנו גם את החיתול בלילה.
חייבת לציין שעם הלילה הלך הרבה יותר טוב, כמעט ולא מפספס.
במשך החודשים האחרונים היו כל הזמן פיספוסים אבל במינון של פעם ביום בערך.
בתקופה האחרונה חלה נסיגה נוספת של כ 7-8 פיספוסים ביום , במהלך שהותו בגן וגם בבית. בימים האחרונים הוא מפספס גם בלילה וקם רטוב כולו .
חשוב לציין כי כשאנו לא במסגרת הבית ממש נדיר שהוא מפספס.
בני הוא הצעיר משני ילדי, יש לו אחות גדולה. הניתוק שלו מעולם ה"תינוקות" היה לו קשה. הוא כל הזמן שואל מתי כבר יהיה תינוק, מאוד אוהב ומחפש את היחס אליו כתינוק (באמצעות משחק עם אחותו, בכי לעיתים תכופות). לעומת זאת, ילד מאוד חברותי, מוביל, כריזמתי, שובב בטירוף, מצחיק ,חכם ובעל כושר ביטוי גבוהה מאוד.
ניסינו כבר את כל הגישות, השיחה, ההתעלמות , לפעמים גם קצת כעס (כי כמה זמן את יכולה להתעסק בפיפי ובגדים רטובים...)
אני מרגישה חסרת אונים ושאין לי את היכולת להתמודד ולעצור את המצב הזה.

אשמח לכל תגובה/טיפ/הפנייה לאיש מקצוע
אמא מודאגת

בני בן השלוש הינו ילד יחיד בבית ובקרוב מאוד מצטרפת אליו אחות.הוא ילד מאוד טוב אין לי איתו בעיות התנהגות אבל בזמן אחרון אני מגיעה איתו למצבים לא נעימים והרמת קול ויכוח ואף מונעת ממנו דבריםשהוא אוהבכמו למשל טלויזיה כי הוא התחיל להגיד מילים לא יפות ולא עושה דברים בכוונה.
למשל הבוקר הוא לא רצה לצחצח שיניים, לא רצה לצאת מהחדר אני קוראת לו והוא פשוט מתעלם עד שאני מרימה את הקול או שאני אומרת לו "ביי אני הולכת בטון כועס" הוא בא או למשל עם אוכל אני מוזגת לו לאכול מביאה לו את הצלחת והוא לא רוצה בצלחת הזאת רוצה אחרת או לא רוצה את המזלג רוצה אחרת וככה זה נגרר לכעס שלו עם בכי ואני גם מתחילה לכעוס ..
היום לאחר הויכוח של הבוקר הוא הלך לגן ממש בלי חיוך ממש בשוק וכואב לי כי אני והוא החברים הכי טובים , איך אני מתמודד איתו? ההיום שהוא יחזור מהגן מה להמשיך לדבר על מה שהיה או פשוט להתעלם.
אני בהריון בתחילת תשיעי ואני מוצאת את עצמי כל יום עצבנית .

הילד הבכור שלי החל לקחת דברים בלי רשות מחנויות... כעת הוא בן 12
הוא מתחיל להתבגר ולהרגיש רע על מעשיו.
אני לא ידעתי בכלל. הוא ניגש היום וסיפר לי שלקח מחנויות דברים בלי לשלם.
הוא שבור . ירד בלימודים . חושב על מעשיו רבות.
הגבתי באיפוק ואמרתי לו שאכנס לאותם החניויות. אקנה שם דברים וכך אולי אשלם על מעשיו...
הוא לא רגוע. המצפון אוכל אותו .
מה עושים?

נכדי בן 4 וחודשיים מבקר בגן של העיריה בשנה ראשונה. הוא ילד פקח דבר שוטף כבר בגיל 2 והתפתחותו המוטורית היתה רגילה. אני גננת וגיליתי אצלו חגורת כתפיים חלשה וגם הגננת ובקשה אבחון לדעתה הוא לא יוצר שיחה לא מבין דברים ומשחק בדרך כלל משחק חופשי כמו שאני מכירה אותו הוא יוצר שיחה מעולה חברותי ומבין דברים בצורה יוצאת מן הכלל. מה יכול להיות השינוי אצל הילד בין הבית לגן

יש לי 2 קטנים, בת 2.2 ובן 5 חודשים.
יש לי בעית התנהגות עם בת ה 2. שמהרגע שנולדה התייחסנו אליה כבוגרת, גדולה, אחראית, הרשנו לה להתנסות בדברים של גדולים מגיל מאוד קטן וכתוצאה מכך (לדעתנו, בראיה לאחור) היא קיבלה לידיה סמכויות שגדולות עליה, מה גם שציפינו ממנה להתנהגות בוגרת מדי לגילה, כגון להפסיק לבכות כשהסיבה לא מצדיקה, לקחת אחריות על מעשיה וכו.
עלינו על הטעות כשהקטן היה בן 3 חודשים, והתחלנו יותר לערסל אותה, לחבק, לאפשר לבכות, להתבכיין, אפשרנו לה להתנהג יותר כבת 2.
היום, נוצר מצב של התפרצויות זעם מאוד ארוכות, היא מתעוררת לפחות פעמיים באמצע הלילה לחצי שעהכל פעם וצורחת, עושה דווקא, רוצה בקבוק (היא מקבלת בבוקר ולפני השינה וכעת רוצה גם בלילה),
היות ואנחנו גרים כרגע כולנו באותו החדר, אין ממש לאן לברוח ועל מנת שהיא לא תעיר את הקטן, אנחנו מוציאים אותה ממיטתה ומעבירים אותה לשירותים שתרגע שם.
כשהצרחות והבכי מפסיקים אנחנו מחזירים אותה וחוזר חלילה. כל פעם מסיבה אחרת, פעם היא רוצה לעלות למיטה לבד, פעם היא רוצה להתכסות לבד, אנחנו מאפשרים לה והיא מוצאת סיבה אחרת לבכות, לצרוח ולהרביץ לנו, סיבות כגון "לא ככה את השמיכה" "רוצה מים" "לא רוצה מים".
היות ומגיל קטן היא הייתה מאוד עקשנית, דעתנית ועצמאית, נראה לי שהוספת האח הקטן בשילוב גיל 2 והטמפרמנט המולד גרמו להולדת ההתנהגות הזו.
יש לציין שאנחנו שמים תשומת לב יתרה שלא תרגיש מקופחת ומאפשרים קשר חם בין שניהם והיא אוהבת אותו ועוזרת איתו. לפעמים אין ברירה ובפעמים שהוא על הידיים גם היא רוצה והסיטואציה לא מאפשרת.
הורגשה רגרסיה קלה בהתנהגותה אך זה לא משהו שאני קוראת עליו ברשת....
עם זאת, היא נגמלה בקלות בגיל 2 ביום ובלילה.
בנוסף, היא אינה אוהבת לאכול וכשהיא איתנו (ולא בגן) היא כמעט ולא אוכלת (גם כשאנחנו מארגנים "ארוחה משפחתית"), וצריך להסתובב סביבה עם אוכל וגם אז היא אוכלת 2-3 ביסים ומפסיקה.
יש לי הרגשה שחלק מההתנהגות נובע גם מרעב ומעייפות (כל יום לוקח לה מעל חצי שעה להרדם כשהיא במיטתה) אך אינני מצליחה לגרום לה לאכול. ניסיתי הכל.

בגן כמובן לא יודעים על מה אני מדברת.... :)

אשמח לטיפים, הכוונה, הפנייה למטפל/ת, לכל עזרה שיש.

תודה