פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דנה,
יכול להיות שהוא נבהל, לא ניתן כרגע לנבא אם זה גורם לטראומה או לא. הדבר הכי חשוב שהוא שתא תנסי להיות רגועה כמה שאפשר, ועם הזמן הוא ירגיש שתא חזרת לקדמותך וזה ירגיע אותו גם. לא הייתי מנסה להסביר כרגע, הוא נשמע לי קטן מדי, ואם הוא נרגע לא הייתי מחזירה אותו לסיפור הזה בכוח.

שלום לך,
אני חושבת שאת מבינה בעצמך שזה לא שלב התפתחותי, כיוון שאת שמה לב שלילדים אחרים בסביתה יש חברים. לא כל כך הבנתי מתאורך מדוע היא למעשה לא יוצרת קשרים? מה היא אומרת? איך היא מתארת את הקושי שלה? האם בכלל היא רואה בזה קושי? ייתכן באמת שאתם לוחצים יותר מדי, אבל אין לי מספיק מידע כדי לדעת את זה.

את לא לבד... גם ביתי בת 7וחצי בכיתה ב', נבונה מאוד, מסודרת ויפה,רגישה מאוד ואוהבת לשחק בהפסקות לבד. פניתי למורה היא אמרה שהיא לא רואה בזה קושי מכיוון שהילדה לא נדחת ע"י הקבוצה אלא מעדיפה ובוחרת לשחק לבד. הילדה עדיין צעירה וזה מקובל היא מכירה את התופעה מילדים צעירים אחרים. וזה עוד עשוי להשתנות..בהצלחה

שרון שלום,
התחלת בסופרלטיבים לילדה ולכן אני יוצאת מתוך הנחה שלא מדובר בילדה עם קשיים התפתחותיים כלשהם. את מתארת קושי בהצבת גבולות לבתך ובהתמודדות עם הכעס שלה כשאינה מקבלת את מבוקשה. היכולת להבין את המגבלות הקיימות בעולם ואת מקומה כילדה (אהובה ומוערכת) מול המבוגרים הינו חשוב ביותר להתפתחות תקינה. לכן, אני ממליצה לכם ההורים "לעשות חושבים" ולתכנן אלו דברים חשובים לכם בגידול הילדה, וכיצד תוכלו לעזור לה למלא את מבוקשכם - אלו אמצעי עידוד מתאימים וגם באלו תגובות וסנקציות תנקטו במידה והיא מסרבת או נושכת. אגב, צעקות עד מידה מסוימת הן בעיניי בכל אופן תגובה מקובלת מצד הילדה.
במידה ואתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד עם השינוי לבדכם, תוכלו להיעזר בהדרכת הורים או קבוצת הורים.
בהצלחה,
שירי

תוכלי לתת לי דוגמאות נוספות לסנקציות?

כשאני אומרת לה שזה לא נעים לי ושאם היא תמשיך אלך לחדר אחר, היא פשוט לא מאפשרת זאת. היא אוחזת בי חזק ומבקשת סליחה. דוגמא אחרת שכן עזרה, אתמול אמרתי לה שאם תעשה זאת שוב אני לא אדבר איתה במשך 5 דקות וזה באמת השתיק אותה מייד וכשאמרתי לה שתמו 5 הדקות היא התנהגה יפה.
כמה פעמים אמרתי לה שלא אקרא לה סיפור בלילה, וכך היה.

האם לא יתכן שהיא במצוקה כלשהי, כי כשהיא מקבלת את המוצץ היא נרגעת תוך פחות משניה.

וחוץ מזה, מה זה העניין עם הציצי שלי?

שוב תודה

אני לא רואה פה מצב של מצוקה אלא יותר עניין של עבודה על גבולות.
הייתי ממליצה בחום על הנחיית הורים בעניין.

בהצלחה!

בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת מכללת עידן ההורות
מכללה המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה.

שלום לך,
לגבי שני הידלים אני לא יכולה להגיב, כי האם לא שאלה אותי ולא בטוח שזה מתאים שאני אתן עיצות למי שלא מעוניין או שלא חשוב שיש בעיה. אני לא חושבת שהם נתנו לילד פרס כשהם הלכו איתו הבייתה, אני חושבת שהם התכוונו לזה בתור עונש. אם הילד שלך מתמודד יפה במצבים כאלה בגן, ואין לו בעיה חברתית, נראה לי שזה בסדר גמור שתגני עליו כמיטב יכולתך, טוב מאוד שאת מתערבת.
חשוב שתזכרי, שהמטרה היא טובת בנך ולא שתנצחי את את הילד השני והוריו. לכן, אם במסיטואציה מסויימת שום דבר לא עוזר ונראה לך שהכי נכון עבור בנך שתלכו משם, ותהנו במקום אחר במקום, זה בסדר לעשות גם את זה.

שלום אוראל,
אני חושבת שקודם כדאי לבדוק עם הילדה אם היא מסכימה ואם זה לא כבד עליה. היא נכנסת לגיל קשה מבחינת לחץ הלימודים, והמצבים החברתיים שעליה להתמודד איתם בגיל הזה. תלוי גם לכמה שעות. האם רק עד 16:00, עד 19:00? זו מחוייבות כבדה מאוד, גם מבחינה ריגשית, אחיה הקטנים יחזרו הממסגרותעם כל מיני עניינים שגם צריך להכיל ריגשית, זה לא רק עניין של לחמם להם אוכל והלשגיח עליהם, צריך גם להעסיק אותם, להבחין האם קרה משהו מיוחד באותו יום, אולי מישהו התנכל להם? אולי הגננת/ המורה כעסה, היא הולכת להיות האדם הראשון שרואה אותם אחרי המסגרת ומצופה להכיל את כל זה ולהתמודד, זה לא פשוט עבורה וגם לא עבורם. אם היא מסכימה, הייתי נמסה את זה חודשיים לראות איך זה הולך ולא כועסת אם זה קשה לה מדי. בכל אופן, אם היא מסכימה זה לא עניין שלת תמורה בעיני, אלא חלק ממה שהיא עושה בבית.

שלום אביטל,
חסרים פרטים בפנייתך, לא ברור כמה זמן במצטבר היא כן בגן, האם תמיד זה היה כך האם כשהיא נפגשת עם ילדים אחה"צ כחם פעם עם ילד לחוד האם היא גם מתנהגת כך, האם היא מתקשרת עם הגננות?

שלום לך,
ההסבר צריך להיות קצר ולא מפורט אבל קרוב לאמת הכי שניתן. להסביר שאת לא מרגישה טוב, וזה בסדר כי יש לזה פיתרון, הרופאים יטפלו בך ולכן את צריכה לישון בבית חולים כמה ימים, ואחר כך הכל יהיה בסדר ואת תחזרי הבייתה. חשוב שתשדרי רוגע כשאת מדברת איתם, ואם הם שואלים יותר אפשר להסביר למשל שכואבת לך הבטן אם זו האמת או משהו כזה אבל לא להיכנס ליותר פרטים מזה.

הגדול בן 4 והקטנה בת פחות משנתיים.
האם יומיים לפני הניתוח זה זמן טוב לספר להם?
(המחשבה שלי היא שלא כדאי מוקדם מדי, וברגע אחרון, הם אולי לא יספיקו להפנים).
אם לא, אשמח להדרכתך.

תודה.

שלום לך,
אין דבר כזה מוקדם מדי. זה בסדר גמור לספר להם מוקדם. הם בלאו הכי חשים שמשהו קורה, הם חשים את המתח שלכם, וכדאי לשתף אותם בהקדם ולתת להם להפנים בדרך ובקצב שלהם.

שלום ליטל,
אתם לא צריכים לושת כלום ברגע ההתפרצות. נסו להימנע מלנסות להרגיע אותו. הוא צריך להיווכח באופן עקבי, שההתהנגות הזו לא משרתת אותו, גם הו אלא מקבל את מה שהוא רצה וגם לא מקבל תשומת לב מיותרת. חשוב מאוד להישאר עיקביים בהתנהגות הזו, למרות שזה נורא קשה. אם זה קורה ליד אנשים ומביך אתכם אז אפשר פשוט לקחת אותו משם עד שהוא נרגע, לא כעונש, ובלי יותר מדי מילים. פשוט להסביר במשפט אחד מה אתם עושים ולבצע, גם אם הוא ממשיך להשתולל ומגביר את ההשתוללות.

איך מונעים את הישנות התופעה הזו?
בזמן שהוא שוכב על הרצפה ובוכה אף אחד לא מתייחס אליו אבל בפעם הבאה שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה שוב הוא מתנהג ככה...

שלום ליטל,
ההנחיה שניתנה לכם על ידי מכוונת בדיוק לטווח הארוך. באותו רגע, ובוודאי בואפן חד פעמי היא לא עובדת. מה שעובד זו ההתמדה. כאשר פעמים רבות הוא מנסה ונתקל בתגובה שלא נותנת לו את תשומת הלב בה רצה או את הדבר שרצה להשיג, רק אז, לאורך זמן הוא לא ילמד לא לחזור על זה. זה כל הרעיון במה שהסברתי.לכן כל כך חשובה העיקביות שלכם. בלי עקביות זה לא עובד.

שלום חיים,
סיבה בטוח שיש, אחרת זה לא היה קורה. יכול להיות שיש לה פחדים בלילה, זהו גיל שיש בו בדרך כלל פחדים, יכול להיות שהיא הייתה רוצה שתיקחו אותה אליכם למיטה (לא ציינתם איך אתם נוהגים, בכל אופן לא כדאי לעשות את זה). חשוב לנסות להרגיע אותה, אבל לא לתת לזה יותר מדי תשומת לב, אלא להרדים אותה בחזרה בקצרה, וזה יעבור.

אנחנו ממעיטים להביא אותה למיטה שלנו ובכלל עושים מאמץ להקפיד על גבולות. אנחנו מרגיעים אותה בכל פעם אבל זה נמשך ופוגם לכל המשפחה באיכות השינה ובהתאם גם בתיפקוד ביום שאחרי.
אין שום פתרון? עזרה מקצועית שניתן לפנות אליה? משהו אחר?

שלום חיים,
בודאי שתמיד אתם יכולים לפנות לעזרה מקצועית. אבל זה דורש מכם להכיר בכך שיש כנראה סיבה, אחרת במה מטפלים? התקשיתי לענות לך מעבר לזה כי משהו בתשובה שלך נתן לי להבין שאין כרגע משהו שיכול לגרום לכך, וזה די סוגר את האפשרות להבין מה קורה ולחשוב על פיתרון. כל פיתרון כרוך בסיבה כלשהי. אולי אם תפרטו יותר על מהשפחה ועל הילדה ניתן יהיה להבין טוב יותר מה קורה, או שאכן תפנו לעזרה מקצועית ותפרטו שם אתם יכולים לפנות לכל פסיכותרפיסט או פסיכולוג שעובד עם ילדים ונותן הדרכת הורים.
בהצלחה.

לאמא שלום,
זה מאוד קשה לראות את הבת שלך מתוסכלת מבחינה חברתית ולא מצליחה לחבר אליה את הילדה בה היא מעוניינת. אולם ברור מהדברים שתיארת שאין היענות מהצד השני. בין אם ההורים לא מעוניינים בקשר או הילדה, זו לא האכזבה האחרונה שהילדה שלך תיתקל בה. לכן כדאי ללמד אותה דרכים יעילות להתמודד עם תסכולים וקשיים, יעילות יותר מאשר "לדפוק את הראש שוב בקיר". חשוב שתעזרי לה למצוא מלים מתאימות למה שקורה עם הילדה האחרת - למשל, לומר משהו כמו: "כנראה שהיא עכשיו מתעניינת בדברים אחרים" וכדומה, ולעודד אותה ליצור קשר עם ילדים אחרים. אפשר ומומלץ לסייע לילדה, למשל ליזום מפגשים עם ילדים, באמצעות קשירת קשרים עם ההורים, וכדומה. חשוב לא להעצים את הסיפור יותר מדי, במיוחד כשהן לא באותה הכיתה סביר להניח שיהיו לבתך חברים חדשים במהרה.
בהצלחה,
שירי

שלום אידה,
זה בודאי מאוד קשה, אבל בחיים לא תצמיד אפשר לקבל מה שרוצים, בטח גם להורים שלך יש אילוצים משלהם. מאחר וזה המצב, ניסית לשנות ואתו ולא הצלחת, עכשיו כדאי לנסות להשלים עם זה ולהסתגל למצב החדש. קודם כל בודאי שתוכלי לשמור על קשר עם חברייך מהעיר הקודמת, דרך הפייסוק וגם בטלפון ולבקר מדי פעם, וגם אפשר להסתכל על כהזדמנות להכיר עוד חברים, חברים חדשים. אם את ילדה חברותית, אני מאמינה שצתצליחי להיקלט היטב במקום החדש, למרות שבהתחלה יהיה קשה, כל ההתחלות קשות, אבל בסוף תצאי מורווחת עם עוד חברים, יותר ממה שהיו לך קודם.
בהצלחה.

תילחמי על הרצונות שלך,אל תוותרי אם באמת כל מה שיש לך בעיר הזו שאת גרה בה חשוב לך תלחמי למען זה,לוותר הרי זה הכי קל....ואני מדברת מנסיון גמאני לפני שנה הייתי אמורה לעבור לאילת פשוט ידעתי שאם אני יעבור ויעזוב את כל מה שיש לי אני פשוט לא יחזיק מעמד אז נלחמתי ובסוף ההורים שלי ויתרו ותאמיני לי שהם לא הצטערו על זה.....אז לדעתי תילחמי אולי אני לא איזה פסיכולוגית או יועצת אבל זו לדעתי האפשרות הכי טובה לי בכל אופן זה הצליח....(וגם אם בסוף לא ילך לך לא נורא כנראה שלא תמיד מקבלים מה שרוצים אבל תדעי שלפחות ניסת ולא ויתרת וזה הכי חשוב לדעתי)

נ.ב סורי על החפירה מקווה שעזרתי

שלום גל חמודה,
אני לא לא חושבת שבתשובה של כמה שורות באינטנטרט אני יכולה לעזור לך להיפתח. אני מציעה שתפני למבוגר כלשהו, הורייך או יועצת בית הספר ותבקשי עזרה. אפשר בטיפול יחסית קצר לעזור לבעיה שלך שנקראת חרדה חברתית. בהצלחה.

שלום לך,
מדי פעם עולות כאן שאלות שמתארות מצב כזה. חשוב מאוד לא לנסות לרצות את הילדה, זה ל אנורא שהיא בוכה, בדרך כלל זהו ניסיון לשלט בהורים, ולא צריך לשתף איתו פעולה. אם הוחלט ביניכם שאתה מקלח/ מרדים או כל דבר אחר זה מה שיהיה. ככל שיה אמרגישה שאתה נחלש ונפגע כך היא לא יכולה לסמוך עליך ולהתמסר לטיפול שלך. חשוב מאוד שתדע להפריד ולא להיפגע מבכי של ילדה בת שנה וארבע, זה יעבור לה אם תראה לאורך זמן נחישות ועקביות.

שלום מירב,
לא ברור אם הוא מוריד את הטיטול בגלל שהוא רוצה להיגמל או בגלל שיש בעיה תחושתית ובטיטול פשוט ל אנעים לו. כדאי לבדוק את העניין במכון להתפתחות הילד. ילד בגיל שנתיים שלא מדבר אולי יכול לרמוז בדרך אחרת שהוא רוצה פיפי, איך הוא מבטא רצונות אחרים? מצביע על מה שהוא רוצה? אולי ניתן ללמד ואתו להצביע על השיורתים או משהו אחר...קודם כל הייתי מתחילה מאבחון במכון להתפתחות הילד ומשם ממשיכה. אני לא יכולה מעבר לזה לומר לכם איך לנהוג כי קודם צריך להבין מאין נובעת הבעיה.

שלום גלית,
הרעיון לחשוף אותה לחברות אחרות הוא מצויין, אפשר גם לדבר עם הגננת ובלקש ממנה לפחות חלק מהזמן להשתדל לחבר בין בתך לבין ילדות אחרות, מעבר לזה את לא ממש יכולה להתערב כרגע, כדי לא להתעצבן, שפוט עושים מה שעושים בדרך כלל כדי לא להתעצבן, נשימות, חשיבה חיובית ומחשבות על דברים יותר נעימים. כמו כן לנסות לחזק את הביטחון העצמי של בתך על ידי חיזוקים חיבויים אולי אם היא תרגיש יותר בטוחה בעצמה היא פחות תצטרך להעריץ מישהי אחרת.
בהצלחה.