פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הפרעות_שינה_תינוקות_הפרעות_שינה_ילדים' id=link]הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_תינוקות_טיפול_בתינוקות' id=link]רפואת תינוקות, טיפול בתינוקות[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_תינוקות_טיפול_בתינוקות' id=link]רפואת תינוקות, טיפול בתינוקות[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_תינוקות_טיפול_בתינוקות' id=link]רפואת תינוקות, טיפול בתינוקות[/a].

שלום מייסא,
ראישתי לגבי השאלה הראשונה, אני ממש לא ממליצה להעניש. עונשים לא עזורים ורק משפילים את הילד ומחמירים את הבעיה. שנית אין לך כל כך סיבה להיות מוטרדת מהמלצתה של הגננת לגבי שילוב. היא לא מחליטה לבד. לצורך כך צריך לאבחן אותו, ואז יוכלו לדעת אם יש בעיה או לא. זה לא סותר את העובדה שהוא ילד חכם ועם יכולות, אבל יכול להיות שקושי ריגשי, או קושי אחר, למשל בעיית קשב וריכוז או בעיה אחרת מונעים ממנו לבטא את יכולותיו, ואם זה כך עדיף אכן לאבחן זאת כדי לדעת איך לעזור לו, ואם זה לא כך, אז גם טוב לדעת שאין שום בעיה וזה גם ירגיע את הגננת. כך שאני במקומך הייתי משתפת פעולה עם הגננת בעניין, ונותנת לאנשי המקצוע במערכת לאבחן אותו לבדוק, זה לא יכול להזיק ורק יכול להועיל.
לגבי היחס שלו לאחותו, נסי לתת לו הכרה בכך שהוא מקנא וקשה לו. פשוט לדבר על זה שאת מבינה שהוא מקנא באחותו, ולפעמים הוא כועס, ולמדי אותו דרכים חלופיות לבטא כעס, למשל להרביץ לכרית, או פשוט להגיד, אני כועס, זה לא פייר וכו'. כמו כן יכול להיות שיועיל לך לקבל הדרכת הורים כדי ללמוד איך להציב לבנך גבולות בצורה אסרטיבית ומועילה.

תודה רבה על התשובה.
אחרי שדיברתי עם המורה הבנתי ממנה שהוא מנסה לעשות מעצמו צחוק מול הילדים, ז"א בשעת הריכוז הוא קם מהכיסא ומתחיל לעשות כל מיני תנועות שמצחיקות הילדים.
אותם תנועות הוא עושה בבית וזה התחיל רק לפני חודש וחצי (אחרי שילדתי ...).
על מה זה מעיד? ואיך אני יכולה לעזור לו ? שאני רואה שהוא עושה תנועות אלו איך עלי להגיב?

שלום לך,
ברור שבנך עושה את התנועות האלה כדי להשיג תשומת לב. לכן הדבר היעיל ביותר הוא להפסיק להתייחס לתנועות האלה, ככל שתתעלמי מזה יותר כך המוטיבציה שלו לעשות את זה תפחת כי הוא לא מקבל את תשומת הלב שהוא מצפה לה. חשוב להיות מאוד עיקבית בזה, ולא לפעמים להתייחס ולפעמים לא, אלא אף פעם לא להתייחס. כמו כן חשוב לתת לו תשומת לב על התנהגויות חיוביות או בכלל תשומת לב חיובית יזומה על ידך גם אם הוא לא עושה שום דבר, כך שהוא לא יצטרך להשיג תשומת לב בדרך הזו. חשוב שתבלי איתו זמן איכות לבד, כדי לתת לו את ההתייחסות שהוא עדיין זקוק לה בגילו במיוחד אחרי שנולד/ת אח או אחות.

שלום שרי,
כדאי ללמד אותה עוד דרכים להרגע. למשל כשהיא עצבנית, ללמד ואתה דיבור פנימי שממלל - מה קרה לי, למה אני עצובה, או כעוסת, איך פאשר לפתור את זה וכו' באופן שיקטין עם הזמן את התלות שלה במוצץ כדי להרגע.

שלום שמרית,
לגבי הילדה בשאלתך הראשונה, טוב עשית שלא ויתרת. עם זאת הייתי מכניה כמה שינויים בתגובה. לא הייתי נכנזת איתה לויכוח ולא הייתי מסבירה שוב ושוב. מספיק להגיד פעם אחת. היא משעה, היא בכל זאת לא מסכימה, עכישו זה בסדר גמור שהיא תבכה, לא חייבת להגיב על זה. מה שקורה שמשהו שהתחיל כמאבק כוח יכול להיהפך לדרך לקבלת תשומת לב, וגם ככל שהיא מרגישה שאת מאבדת את העשתונות, היא נכנסת יותר ויותר לחרדה וצריכה יותר ויותר לבדוק אותך כדי להיווכח שיש לה איאמ חזקה. אז אימא חזקה אומנם לא מוותרת, אבל תלוי גם איך עושים את זה. אני ערה לזה הסיטואציה קשה ומביכה, ולכן כל אחד מאיתנו היה בודאי מאבד את העשתונות. אך כמו שאמרת - למידה לפעם הבאה. כמו כן לא הייתי מענישה אותה אחרי זה, עונשים הם לא דרך חינוך יעילה, הם לא עובדים, לא עוזרים ורק משפילים את הילד וגורמים להחמרה במצב בטווח הארוך.
לגבי האלימות בין הילדים, כדאי וחשוב ללמד ואתם דרכים אחרות לפיתרון סכסוכים, להראות להם איך אפשר לדבר אחרת, ובקיצור לא רק להגיד מה לא אלא לתת כלים מה כן.

שלום סמדר ותודה רבה על תגובתך, אשר האירה עבורי מס' דברים.
רציתי להתייחס ולשאול- ראשית, אציין כי לא הרגשתי שאיבדתי את העשתונות, ולא פעלתי כך. תחושת חוסר האונים והבושה (עם ההרגשה של איך אני נראית כלפי חוץ "אמא קשוחה\רעה"..) היתה אישית שלי ולא הבעתי אותה כלפיה\כלפי חוץ, גם לא הסברתי לה יותר מידי (מה שגרם לי לחשוב אולי שהייתי אטומה כלפיה כפי שכתבתי קודם)- התגובה שלי היתה מאוד מתומצתת- אך כן חזרתי על עצמי... אני מבינה כעת מדברייך כי היה עליי פשוט "לחתוך" את הסיטואציה קודם.
העלת נקודה שמאוד חשובה לי. בגישתי החינוכית אינני דוגלת במונח\שימוש של "עונש". יחד עם זאת, אני כן רואה לנכון לנקוט בתגובות\השלכות למעשיהם של ילדיי. חשוב לי שאם אינם נוהגים כשורה יבינו שיש לכך השלכה. זה אמנם בעצם סוג של עונש, אך אני משתדלת שיהיה בהקשר למעשה. לא תמיד ההקשר מוצלח... אני מוצאת, שלפעמים קשה למצוא תגובה כזו נכונה וראויה.
מבחינתי לד'וג- אם אחד מהם באמצע האוכל מתחיל להשתולל עם האוכל וסתם לזרוק אותו ואני מבקשת שלא, אני "מזהירה" כי בפעם הבאה הוא לא יוכל לשבת בשולחן יחד איתנו ויצטרך לאכול לבדו בשולחן אחר או לא ימשיך לאכול.
אני אשמח לשמוע באילו כלים חלופייים את רואה לנכון כן להשתמש (על פני עונש)?
לגבי האלימות- בהחלט אנסה ליישם ולפתח דו-שיח מפרה איתם בנוגע לכך.
רוב תודות,
מעריכה את גישתך וראייתך המקצועית, ומתחברת אליה מאוד, גם מקריאת תגובותייך לשאר באי הפורום. יישר כח גדול על פועלך!
שנה טובה ומבורכת!
שמרית

ילד צריך להבין את השלכות מעשיו ומה המחיר אותו הוא יצטרך לשלם. אם לא אז הילד יגדל ללא גבולות . בכל דבר בחיים/ בכל מסגרת ישנו מחיר שמשלמים על התנהגות לא מקובלת(לא משתמשים במילה עונש אבל המחיר זהו בעצם העונש)

שלום גל,
בעיני עונש הוא לא דרך חינוכית. לפחות לא דרך חינוכית יעילה. את מוזמנת להיכנס לשאלות בפורום, מה שאני מבינה שאת עושה, ולהיווכח כמה הורים מתלוננים שהענישו וזה לא עזר. יש הבדל עצום בין מפגש עם המחיר הטבעי של מעשה לבין ענישה מלאכותית ומכוונת מצד ההורה. למשל כאשר ילד לא מסדר את החדר שלו. ילד שהוריו לא מענישים אותו בצורה כוחנית, יווכח בעצמו שהמחיר של אי סדור חדר הוא שהוא לא מצא את הצעצוע האהוב עליו. הווא יוכל לבחור, האם לוותר על הצעצוע או ללמדו להיות יותר מסוגר (כמבון שהורים בגיליאם קטנים אמרוים ללמד ילד לסדר, לסדר בהתחלה יחד איתו וגם לדרוש ממנו לסדר. לא על זה מדובר. מדובר על מקרים שבהם הילד גדל ומסרב והם בוחרים להעניש אותו לא להעניש אותו)ילד שוהריו יענישו אותו על אי סידור חדר למשל בכך שימנעו ממנו לצאת עם חברים, יהפכו את עניין סידור החדר למאבק בינם ובינו, הוא יגדל עם הרגשה שלשסדר את החדר זה בשביל ההורים, וייאבק בהם, ירגיש מושפל, מוקטן, וההתנהגות שלו תתדרדר יותר. זה ההבדל בין ענישה לבין לתת לילד לפגוש את התוצאות של המעשים. יש כמובן מקרים שבהם זה לא מתאים, למשל אם ילד רץ לכביש. גם כאן יש עוד המון דרכים להציב גבול מלבד ענישה. מספיק לפעמים טון סמכותי של הורה, עקביות בתגובות, ועוד .

שלום שמרית,
התגובה המתאימה ברוב המקרים במקום עונש היא פשוט התעלמות מההתנהגות הלא רצויה, כפי שהסברתי לך לגבי הילדה, אמרת לה פעם אחת וזהו, אחר כך זה בסדר אם היא ממשיכה לבכות, את לא צריכה להתייחס. כמבון לגבי התהנגויות שמכנות או לאימות צריך להפסיק ואתםן פיזית. אך אין טעם להגיד לה אחרי זה שלא תוכל לנסוע לאן שתכננתם וכו', זהו בפירוש עונש גם אם לא קוראת לו כך. לגבי ילד שזורק את האוכל, הייתי לקוחת ממנו את האוכל כדי שלא יהיה לו מה לזרוק, ומתעלמת משאר הפרובוקציות. אם הוא רוצה לאוכל, הוא מאור להרגע קודם. והוא אמור להתחייב לאכול בשקט. זה לא עונש, אלא מניעה של המשך האלימות שבה הוא זורק עליכם את האוכל. לא הייתי מושיבה ואתו לחוד כי בכך יש המון דחייה, ומתן תשומת לב ואיזו דרך הפוכה להפוך אותו למרכזי שוב, רק הוא יושב בצד, וזה מתן תושמת הלב גם אם שלילית והעצמת ההתנהגות על ידי כך. אם אין ברירה והוא ממשיך להתפרע בצורה שפוגעת באחרים פיזית הייתי מרחיקה אותו מהשולחן עד שיירגע.

שוב, תודה רבה על תגובתך.
מתנצלת שאני "מקשה"- אך רוצה לחדד ולשאול- איך בעצם הילד לומד ונמנע בסופו של דבר מהתנהגות לא רצויה (ובטח שאלימות למשל) אם מתעלמים ממנה? וכיצד באופן זה באה לידי ביטוי הסמכות ההורית?
תודה,
שמרית

ובעצם- איך לפי גישה\שיטה זו מציבים ומיישמים גבולות?

שלום שמרית,
כמו שציינתי אלימות יש להפסיק פיזית מייד, ולתת כלים אחרים לביטוי כעס ותסכול.
ההתעלמות עוזרת בהצבת גבולות כאשר ההתנהגות של הילד נהפכה כבר למאבק בהורה ולדרך ליצירת קשר איתו והשגת תשומת לב. הפסקת תשומת הלב להתנהגויות אלה, תגרום לילד להבין שהוא לא משיג את תשומת הלב הזו, ואז אין לא טעם להמשיך בהן. כמבון שרצוי לתת תשומת לב על התנהגויות חיוביות במקביל, כדי לחזק אותן.
מעבר לזה יש צורך בעקביות, רבה. לא אוכל להתייחס מעבר לזה ללא דוגמאות ספציפיות מה מתאים בכל מקרה.

אין צורך בהתייחסות נוספת. הבנתי את משמעותם ועיקרם של הדברים\הדרך.
מודה לך מאוד על כל התייחסותך.

שלום דנה,
אני לא חושבת שחייבים לחשוף אותו בכוח. יש הרבה פעילויות כיפיות אחרות, ואם זה כל כך בלתי נסבל אולי אפשר לוותר. בכל אופן אפשר לנסות לחשוף אותו לדברים דומים, למשל בובות דומות גם אם זה לא בדיוק אותו הדבר בטלוויזיה או בציור או צילום באינטרנט. עם זאת, אני לא הייתי מתעקשת על זה, הוא בסה"כ בן שנתיים וחצי, קשה לדבר איתו ולהסביר לו ולא חייבים בכוח. כך שאם זה לא הולך עוד פעם או פעמיים הייתי שוקלת לוותר על החוג. לא נורא.

קודם כל המון תודה על ההתיחסות המהירה!

הבעיה שהחוג הזה הוא במסגרת הגן שלו..כלומר לא חוג שאני רשמתי אותו בערב ויכולה להוציאו בקלות (שזה בדיוק מה שהייתי עושה אילו זה היה חוג אחר הצהריים)..

הבעיה שיום בשבוע כל ילדי הגן הולכים להפעלה ע"י אותה השחקנית עם הבובה המפחידה.

למנוע ממנו ללכת עם כל הילדים זה אומר ששעה הוא יהיה לבד בחדר (שזה גם בעייתי כי מישהו יצטרך לשמור עליו ובטח הגננות נמצאות עם כל הילדים באותו החוג)...

כך שכפי שאת מבינה המצב הוא יותר בעייתי...הן מבחינה חברתית והן מבחינה לוגיסטית זה כלל לא פשוט למנוע ממנו את ההחשיפה לבובה..

השאלה אם בכל זאת יש דרך אולי כן לעזור לו להתגבר על הפחד?

תודה רבה רבה!

שלום דנה,
את שאלת בשאלתך הראשונה האם להכריח בכוח להיחשף ולכן עניתי שלא. וגם אעניתי לך מה כן ניתן לעשות, למשל לחשוף דרך בובות דומות גם אם זה לא בדיוק אותו הדבר.

שלום סער,
שבועיים זה בערך הזמן להסתגלות, אך נראה שלבת שלך קשה שם. יכול להיות שהוירוס הוא חלק מהקושי בהסתגלות. אפשר לנסות לבקש מהמטפלות להניח אותה מהידיים בצורה הדרגתית, כלומר להניח אותה ולשבת לידה צמוד, ולשחק איתה, ורק אחר כך להתרחק קצת וכו'. אם זה לא ניתן או בלתי אפשרי הייתי בודקת אפשרות להעביר אותה לגן קצת יותר אינטימי וקטן.

שלום מילי,
הצורך להיות הרבה על הידיים בגיל הזה הוא כבר פחות סביר. זה טבעי ונורמלי שיהיו תקופות כאלה אבל אם זה נמשך כל הזמן זה לא אמור להיות כך, וטוב שאתם מציבים גבול ונראה שהוא גם עובד. אני לא כל כך מבינה מה השאלה כי נראה מצאתם את הדרך הנכונה והיא עובדת לכם, אני בעד מה שעובד. לא נראה לי שיש חשש שזה גורם נזק לילדה, תמשיכו כך.

שלום לילך,
נשמע שיש משהו חריג בתהנהגותו של בנך שחורג מסקרנות מינית נורמלית אצל ילדים, וזה בא לידי ביטוי בכך שהוא כופה את עצמו בצורה לא נעימה על ילדים, ועוד אחרי שנאמר לו לא לעשות את זה. אני לא ממליצה לע עונשים, עונשים בדרך כלל לא עוזרים, ורק מחמירים את הבעיות שבהם מנסים לטפל. אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול אצל איש מקצוע בהקדם, כדי לברר מהיכון נובעת ההתנהגות הזו, ואיך אפשר למנוע אותה בהמשך.

אלא יותר של אימפולסיביות

שלום גליה,
בעיות בהתנהגות המינית בדרך כלל באות לידי ביטוי בצורה אימפוליסיבית. האיבפולסיביות ואי שליטה בדחפים הם חלק מהבעיה כשיש התנהגות מינית בלתי מותאמת. עדיין העובדה שהאימפולסיביות הולכת למקום מיני, מדאיגה ומצריכה בדיקה.

שלום ענבר,
אני לא בטוחה שבנך זקוק לטיפול מיוחד. הסתגלות לגן יכולה לקחת כשבועיים. אנחנו כרגע בפרק זמן גבולי מהבחינה הזו. אם בשבוע הקרוב המצב נמשך לגמרי אותו דבר, אולי כדאי לשקול האם הגן מתאים לו. אולי הוא זקוק לגן קטן ואינטימי יותר, או ליום קצר יותר.

עוד שלושה ימים מתחילים החגים עם חופשות של כחודש לסירוגין.
ידוע לי שהתקופה הזו לא תהיה קלה. ולכן שבוע נראה לי מעט מידיי,לא?
לגבי פחות שעות, אני לא חושבת שיש מסגרת של פחות מארבע שעות.
ולשנות לו פתאום צוות ומקום נראה לי יקשה עליו יותר..סליחה,אבל אני ממש מבולבלת.

האם זה טבעי שכשהוא רואה אותי כשאני באה לקחת אותו הוא בוכה (לכמה שניות)?

שלום ענבר,
ההצעות שלי היו כלליות, בין השאר בגלל שלא נתת שום מידע לגבי מספר השעות שהילד שלך במסגרת. כמובן שאם הוא נמצא שם רק 4 ארבע שעות אין לך לאן לרדת משם. זו הייתה רק דומגא לזה שמשהו הוא יותר מדי מבשבילו, ואולי צריך לראות איך להפחית. אם לא בשעות אז אולי מסגרת של הגן, אם ניתן למצוא מסגרת יותר קטנה. אם הילד לא מסתגל בשום פנים ואופן למסגרת, אז כן, צריך לשנות לו. אתם רק בהתחלה, הוא בכלל לא התרגל למסגרת הזו כך שאת לא משנה לו משהו שהוא רגיל אליו. זה עדיף על להמשיך במסגרת שלא מתאימה לו. לגבי החגים, זה לא רלוונטי. השבועיים מתחילת הגן כבר הסתיימו. אם עוד השבוע הזה אין שום הטבה אפילו לא חלקית, אנחנו אפילו לא נכנסים לחגים בשלביל להבין שמשהו כאן יותר מדי.
אם הילד בוכה כשאת מגי הלקחת אותו, זה לא תמיד בהכרח לא נורמלי, אבל אם כל התופעות של ההסתגלות נמשכות יותר מדי זמן זה אומר שצריך לנסות להקל על הילד אם ניתן.

שלום דיאנה,
הילדה שלך לא עקשנית והיא לא עושה את זה כדי לעצבן אתכם, היא כנראה מאוננת כדי להרגיע את עצמה. חשוב לפנות לטיפול בהקדם ולבדוק מה מציק לה ואת מה ההתנהגות הזו אמורה להרגיע.

שלום אולגה,
לא כל כך ברור לי מדוע גמלת אותו ממוצץ בגיל כל כך צעיר, הוא עדיין זקוק לו. הוא לא מסוגל ואין לו את הכלים להתמודד עם הגמילה הזו בגיל כזה. לכן גם הבהלה שלו גדלה, הוא כפי הנראה נגמל טרם זמנו בצורה שלא מתאימה להתפתחות שלו. יכול להיות שזה יישמע לך מוזר, וזכותך לא להסכים איתי, אבל אני הייתי מחזירה לו את המוצץ. יש לו זמן.

אם אני מחזירה לו את המוצץ האם זה ישפיע על הגמילה כשיבוא הזמן ואם כן איך אני צריכה להתמודד?
ועוד שאלה האם לתת לו להשתמש בה איך שהוא רוצה או להגביל את זה לשעת השינה?

שלום אולגה,
זה לא ישפיע על הגמילה כשיגיע הזמן, ואני ממליצה לך לתת לו להשתמש במוצץ איך וכמה שהוא רוצה. לא הייתי מנסה לגמול אותו לפני גיל 3, וגם אז לא חייבים, לא מייד, ומאוד מאוד בהדרגה לא בבת אחת.
בהצלחה.

שלום לך,
מאחר ובתך מתחילה טיםול אצל פסיכותרפסיטית, כדאי ומומלץ להפנות את כל השאלות החשובות שאתה מעלה בפניה, היא זו שאמורה להכיר את הילדה ולתת המשלצה יסודית ומעמיקה לגבי מה טובתה. לא רצוי להתייעץ בםפוורם באינטרנט שבו המענה שיטחי וכללי כאשר יש אופציה הרבה יותר מפורטת ושבה מכירים את הילדה באוםן אישי ואמורה לתת את המענה זה.

שיר שלום,
אפשר להתחיל בהדרגה את הנחלת הרגלי השינה התקינים והבריאים לילדתכם. אני מציעה לסדר לפי סדר חשיבות את הדברים, ולעזור לה להגיע לכל שלב בעזרתכם. למשל, אני הייתי מתחילה בעזרה לתינוקת להירדם במיטתה. עדיף שהילדה תירדם ותתעורר באותו המקום, כי זה עלול להיות מבהיל לעתים עבורה וכמו כן היא תתקשה לקשר בין השינה במיטתה לבין הירדמות. אגב, כתבת שהיא ישנה בלול, עדיף שהיא תישן במיטה שאינה הלול בו היא משחקת במהלך היום. כפי שאנו המבוגרים לא משחקים במיטה ושוהים בה כל היום.
לצורך לימוד ההרגל של שינה במיטתה, כדאי לתכנן מראש אחה"צ פעיל, ארוחת ערב משביעה וטובה, אמבטיה מרגיעה ואז פרידה ברורה ממנה בהשכבה. עדיף טקס קצר שאינו מתמשך יתר על המידה. אפשר לבדוק כמה טכניקות של התרחקות שיעזרו לה, כמו ללטף אותה בעדינות כשהיא במיטה, לשבת בחדר מעט רחוקים ממנה, וכדומה. אולם המטרה היא שהיא תצליח להירדם במיטה. אגב, אפשר להשתמש בבקבוק ובמוצץ שהם מאוד מרגיעים ומקלים על הפרידה מההורים.
בהצלחה,
שירי

אני מבין מתשובתך שכדאי כבר עככשיו (למרות שהלכה לפני שבועיים לגן-ויש לה חרדת נטישה) להעביר אותה לחדרה ושם ללמדה לישון לבד?

יש לציין שמאז שהיא הלכה לגן כל פעם שאנו מניחים אותה במיטתה היא מתחילה לבכות ולצרוח,וגם אם אנו נשארים איתה בחדר היא איננה מפסיקה.

חשוב לציין שדווקא בערב (20:00)כאשר היא הולכת לישון(במיטה שנמצאת אצלנו בחדר) אנו מניחים אותה במיטתה ויוצאים מהחדר,והיא לאחר 10 דקות של בכי וצרחות נרדמת ויושנת עד 6 בבוקר ואז כמה בבכי.
אך בצהריים למרות שהיא עייפה מאוד אנו עושים את אותה פעולה והיא בוכה כחצי שעה עד שעה ואז נרדדמת מקסימום לחצי שעה.(ולמרות שהיא עייפה מאוד היא ממשיכה לשחק ולא נרדמת לבד בשום מקום)

אנו עושים זאת כבר במשך שבועיים ואנו די עקבייים איתה אך עדיין זה לא נראה כאילו היא יכולה להרדם לבד בחדר,ויכולה לישון ללא המצאותינו שם.

1.מה היא הדרך הטובה לפי דעתך להרגיל אותה לישון במיטתה לבד( כי לא ניתן להיות נוכח איתה בחדר כי היא לא מפסיקה לבכות)?איך ניתן לגרום לה לא לצרוח כל פעם שמשכיבים אותה לישון ושתתרגל לישון לבד בחדר ללא תלות ההורים?האם הבכי הממושך יכול להזיק לה איכשהו?

2.איך ניתן להסביר את ההבדל כי בלילה היא בוכה 5-10 דקות ואז נרדמת לכל הלילה ובצהריים,ולא משנה באיזה שעה היא בוכה 30-60 דקות ונרדמת מקסימום לחצי שעה

שלום שיר,

כרגע, כל עוד הילדה בהיסטריה מהמעבר אל תעשו שינויים.
תתנו לה להסתגל למצב החדש, עזרו לה עם הבכי, תהיו שם בשבילה. רק לאחר מכן, תתחילו תהלי הדרגתי של שינוי.
אתם מוזמים גם לעבור תהליך של ייעוץ שינה כסטאג' עם סטודנטיות המכללה.

בהצלחה!

נעמה סג שמש, מנהלת מכללת עידן ההורות.
מכללה המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה.

שלום מילה,
זה בסדר גמור שבנך לא אוהבת משחקי למידה. הו אעוד קטן ולא חייב. לגבי הבעיה של ההתהנגות והקקי, בנך סובל מאנקופרזיס, וכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם.

שלום מיכל,
את מוזמנת לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" בתשבוה העוסקת בפחדי ילדים. אם זה לא עוזר כדאי לפנות לטיפול.