פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מעיין,
חשוב להסביר לה בצורה קצרה ברורה ותקיפה, שהבוקר לא הגיע עדיין ושעליה לחזור לישון. בודאי שלא לקום יחד איתה, ולא לשחק איתה. לא ציינת איך אתן מגיבות, אבל אם אתם מפסיקות לישון יחד איתה זה מאפשר לה לנהל אתכן. חשןו להבהיר לה שחוזרים לישון מייד ולהיות מאוד עקביות בזה. כמו שציינתי צריך להגיד לה את זה בצורה קצרה. ממש במשפט אחד ובטון תקיף והחלטי. לא להכנס לנאומיםף לשכנועים, התחננויות, כעסים, פרסים וכו'ץ פשוט קצר ולעניין, ולא להתייחס לבקשותיה לתשומת לב בזמן הזה. להחזיר אותה למיטה בצורה נחושה וברורה.

מעין,

בדקי אם מדובר בשעה קבועה בה ביתך מתערבת.
אם זה כך, התערבי בשעון הביולוגי. לטפי אותה כ 20 דק' לפני, צרי עוררות פיזיולוגית, תזוזה כלשהי. תתמידי בזה מס' שבועות.
בדר"כ דרך כך תשני את שעת הקימה.
במקביל, הציבי גבולות ברורים לגבי ההתנהלות בבקר בנושא זה.

בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת מכללת עידן ההורות
מכללה המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה

שלום נועה,
זו לא חרדת נטישה, אלא צורך של בתך לראות בעצמה כמי שמנהלת את העניינים וסירוב שלה לקבל שמישהו חדש נכנס למשוואה. אפשר להבין שזה קשה לה, אבל לא ללכת עם זה.
אפשר למשל להקדיש לה מדי פעם זמן איכות כשאתן לבד בלי בן הזוג שלך, להקפיד על מקומה מבחינת החדר שלה, החפצים שלה וכו'. עם זאת לא נכון לאפשר שינה שלה איתך, וכמו כן לא היא מחליטה איך ומתי היא רואה את אביה. אלה דברים שהמבוגרים קובעים, גם אם זה נעים לה וגם אם לא. זה לא נורא אם היא בוכה ומוחה. כמובן שלא רצוי שכל ערב את תלכי, אבל אם פעם פעמיים בשבוע את יוצאת בערב, היא בהחלט יכולה לעמוד בזה גם אם זה לא נראה לה.

סמדר אני מאוד מודה לך על תשובתך המהירה לשאלותי, ברצוני להוסיף פרט מאוד חשוב, אני ובתי מתגוררת אצל אבי וישנות יחד באותו חדר ובאותה מיטה ונראה לי שגם בגלל זה מאוד קשה לה ועוד משהו שברצוני לציין, את החופש הגדול היא התחילה בקייטנה ולאחר שהקייטנה נגמרה והוריי היו עוזרים לי כל אחד בתורו לשמור עליה היא הייתה מעדיפה לשבת מול הטלויזיה מאשר לצאת ולטייל וכאשר ההיתי מגיעה מהעבודה איתי היא הייתה מוכנה לצאת לטייל.
שוב תודה לך...

שלום נועה,
סביר להניח שזה בהחלט מקשה עליה שאתם ישנות ביחד. אני מבינה שזה נובע מאילוצים, אבל זה מאוד לא בריא עבורה, וברגע שתיה לך אפשרות להימנע מזה, כדאי למהר ולעשות את זה. העובדה שהיא סירבה לטייל אלא רק איתך מעידה על קשר תלותי מדי ביניכן, ולכן זה מצויין שיש לך בן זוג, וחשוב שבעתיים ליישם את מה שהצעתי בתשובתי הקודמת.

שלום חני,
ילדים רבים חשים לעיתים שהם לא רוצים להיות גדולים. בדרך כלל הם לא חשים כך כל הזמן, אלא חלק מהזמן, כי זה כיף גם להיות קטנים.
יכול להיות שהציפיות שלכם מהילד הן מוגזמות, ואתם נורא רוצים לראות כבר איך היכולות שלו גדלות ואיך הוא גדל, וזה מפעיל עליו לחץ גדול מדי ולכך הוא מגיב כך. גם לא ברור לי מדוע יש צורך לשאול אותו כל כך הרבה מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול. אולי כדאי שקצת תניחו לו, תורידו את הלחץ, וכשהוא ירצה לגדול ולחשוב מה הוא רוצה להיות זה יבוא ממנו.

שלום יעל,
את באמת לא אמורה להכיל את הנושא, זה לא בריא לה ולא טוב בשבילך. את בעצמך מבינה שזה משהו שקשור להולדת התינוק, בתך חרדה לאבד אותך ומקנאה מאוד. כדאי לשוחח איתה על זה, תוך מתן לגיטמציה לקושי שלה. כדאי גם להשתדל לבלות איתה זמן איכות לבד, בלי האחים שלה מדי פעם. עם זאת, בשאר הזמן, חשוב שלא תנסי להעסיק אותה ולהענות לדרישות שלה. חשוב שהיא אכן תחוש את השיעמום ושאת לא תמצאי לה פתרונות כל הזמן, וכן חשוב שהיא לא תרגיש שהיא מנהלת אותך. חלק מההתנהגות של בתך מתוארת על ידך כשתלטנות, וזו התנהגות שנובעת מחרדה. ייתכן שהחרדה נובעת מתחושה שלה שאת נחלשת(גם אם השתלטנות היא עם החברות שלה), אולי אחרי הלידה ואולי מסיבה אחרת. חשוב שתנסי לשחזר האם זה כך, ולאם כן לחזור ולהציב גבולות, גם אם היא לא מרוצה מזה. חלק מהצבת גבולות זה לאלאפשר לה לנהל אותך כסוכנות תעסוקה ופנאי שלה. אם היא משתעממת ולא מרוצה זה לא תפקידך לגרום לה להיות מרוצה, לא נורא אם היא תבכה ותתעצבן.

האם זה בסדר להודיע לה שלא יבואו אליה יותר חברות עד שהיא לא תלך אליהן?
האם זה בסדר לחייב ללכת לחוג אחד ?

שלום יעל,
לא נראה לי שכדאי להתערב לה בחיים החברתיים בדרך של הכרחה. חוג זה משהו שעושים כהנאה, והכרחה הופכת את זה למשהו בשבילך ולא בשבילה. לא זו הדרך להציב גבולות, אני מציעה לך לא להתערב בכלל בעניין החברתי. לא כדאי לנסות לעזור לה בדרך כוחנית, זה לא מוביל לשום מקום ולא פותר באמת את הבעיה.

שלום אסתי,
יש כאן כנראה שילוב של מספר בעיות, אולי גם קשב וריכוז, אולי גם בעיית תהנגות ובעיה חברתית שנבעת ממנה. אני חושבת שיועיל לעושת את שני בדברים במקביל, פנייה לנוירולוג ופניה לטיפול פסיכולוגי. אתם יכולים לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזורכם או לבקש מפסיכולוגית בית הספר המלצה על השיורתים הטיפוליים באיזורכם.

שלום גליה,
התרגשות זה בסדר גמור, מזל טוב ובהצלחה!

שלום ורניקה,
אולי כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד. לא הייתי דואגת עדיין, כי לא תארת מה עוד קורה לה עם חברות, יכול להיות שיש לה תגובות נוספות במצבים נוספים שמצביעים על כך שהכישורים החברתיים שלה טובים יותר.עם זאת אולי כדאי לאבחן את העניין ליתר ביטחון.

שלום ג'ניה,
קודם כל כדאי לתת לדברים קצת להירגע. החברה שלך נפגעה, זה ברור, אפשר להבין למה. נסי לכתוב לה במייל, ולא בדיבור פנים אל פנים, שאת מצטערת, שהייתה אי הבנה, שאת מבינה שהיא כועסת וזה חבל לך, ותניחי לה, גם אם היא רוצה לא להגיב כרגע. אחר כך, תני גם לאימא להרגע, וכשהיא רגועה נסי להסביר לה שאת יודעת שהיא אוצה את טובתך, ואת מעריכה אותה ואוהבת אותה על זה שהיא רוצה לשמור עלייך, אבל מבקרה הזה היא טעתה. חכי כמה ימים עד שהעניינים יירגעו, ונסי שוב לפנות לחברה. אני בטוחה שלאט לאט אי ההבנה תסתדר, ואפשר יהיה לדבר שוב.
בהצלחה.

שלום קרן,
אני לא מכירה אתכם ולא יודעת, האם במאת זה רק שתומת לב מהסביבה שחסרה או גם ממכם. האם גם אתם מרגישים (או לא מרגישים) שאתם נותנים הרבה יותר התייחסות חיובית לאחותו? לא ציינת, ולכן אני לא ידועת אם אתם עושים את זה או לא
אבל אם לא אז כדאי להקדיש לו זמן איכות ללא אחותו, ולתת לו המון חיזוקים על הדברים הטובים שבו. בכלל מתנות הן לא העיקר, אלא היחס. הוא דוחה את המתנות שלכם כלא שוות כי עמוק בפנים יכול להיות שהו לא מרגיש שווה בעיניכם. ואת זה כדאי לנסות לתקן. אם אני לא בכיוון, או שתאם לא מצליחים כדאי לפנות לטיפול כי נשמע שהילד שלכם כרגע מרגיש מצוקה רבה וגם הילדה. משהו בקנאה שהוא מבטא נראית לי מעבר לקנאה רגילה בין אחים, ואולי יש כאן מקום לטיפול משפחתי.

שלום רוית,
בגיל שנתיים רצוי כבר שילד ייכנס למסגרת גנית, גם מתחילים אצלו צרכים חברתיים, וגם בכלל, שמירת יתר מצד האם משדרת חרדה ופוגעת בהתפתחות.

שלום רוית,
את יכולה לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכותרפיסט שמתמחים בחרדות.
לגבי פסיכולוגית התפתחותית, זה תלוי מה ההכשרה שלה. אם בנוסף להתמחות בפסיכולוגיה התפתתחותית היא גם סיימה בית ספר לפסיכותרפיה, זה בסדר ללכת גם אליה.

שלום לך,
להעיר זה לא ק לא עוזר, כמו שאת רואה, זה גם יכול לפגוע וזה גורם נזק. אנא עייני בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בעניין.

שלום לך,
קודם כל לא לעשות כלום. לאן הוא ילך? נשמע שהבן שלך מטיל עלייך טרור כי הוא מרגיש שנורא חשוב לך שיאהבו אותך, יסכימו איתך ויאשרו את האימהות הטובה שלך. אז הוא לא מרוצה, אז מה.יכול להיות שכדאי לנוסת להתרגש פחות מהפרובוקציות שלו. בודאי שהאימהות שלך לא נמדדת בכמה את קונה לו. אולי כדאי שתיגשי לייעוץ מסודר כדי להחזיר לעצמך את הסמכות ההורית.

שלם לך,
השאלה היא הסרטים שלך מבוססים על ניסיון כלשהו? או שהם רק סרטים שלך? זה גם לא טוב לא לאפאשר לאימא לדבר בכלל עם הילד, כי בשביל ילד כל כך קטן זה נתק גדול מדי, בלי לדבר עם אימא שלו. חשוב מאוד שתאפשר לו לדבר איתה, אין זה משנה אם זה בערב או בבוקר, וחשוב שתנסה לטפל ב"סרטים" ובחרדות שלך, בלי קשר לילד.
בהצלחה.

בהמשך לשאלה על רצון האם לדבר עם הילד אחרי שלא ראה אותו 3 ימים רציתי לדעת האם במצב הפוך מומלץ לדבר עם הילד אם ביוזמת האב ואם ביוזמת הילד או האם?
תודה

שלום לך,
מומלץ שההורה שלא נמצא באותו רגע ייזום את השיחה וההורה שנמצא יאפשר אותה.

מתנצל של הבנתי.
האם מומלץ לאבא להרים טלפון ולדבר עם הילד באופן קבוע כשהוא לא רואה את הילד 3-4 ימים?
מדובר בילד בן 2.5 שנים.
המצב שהאב לא רואה את הילד למשך 3 ימים הינו אחת לשבועים באופן קבוע.

תודה

עוד.... אני יודעת בעצם שבמקרה זה לא לימדתי את בתי לכבד לאחרים כי גם אני לא כיבדתי אותה, אבל פשוט איני יודעת איך הייתי צריכה להתנהג.

שלום לירי,
אני לא חושבת שאת לא יודעת איך לנהוג אלא שקשה לך לעמוד בלחצים שואנשים לא יהיו מרוצים ממך. את רוצה שגם הת הדודה תהיה מרוצה וגם הילדה, ובסוף אף אחד לא יוצא מרוצה. נסי לחשוב על כך שלא נורא אם אנשים לא יהיו תמיד מרוצים, לא נורא אם בת הודודה לא תהיה מרוצה, יש לה לחמניה וזה בסדר. אם אנשים לא מרוצים ממה שיש להם זה לא אורמ שאת צריכה לעושת עם זה משהו או שאת לא בסדר. זה עניין של ביטחון עצמי. אם את מרגישה שאת לא מצליחה לחזק את העניין הזה לבד, את יכולה לפנות לטיפול כדי לקבל עזרה.