פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רבקה,
האמת שאין הרבה מה להגיד, מלבד אולי שאתם ידועים שנורא קשה לו והוא מתגעגע לאבא ואתם מקווים שאבא יראה אותו בהקדם. האמת היא שאתם לא ממש ידועים למה אבא לא רואה אותו, ואת זה אפשר להגיד לו, זו לא אחריות שלכם לנמק במקום אבא שלו מדוע הוא אל רואה אותו. אתם גםן צריכים להבין שזה לא עניין של עובדות, כלומר הילד המציא לעצמו תשובה לא נכונה כי התשובה הזו עוזרת לו כרגע, יותר קל עבורו להאשים את מי שנמצא מאשר את אבא שלו, חשוב לא להעלב מזה, וזה גם לא שאם תתקנו לו את העובדות ייעלמו הסיבות הפסיכולוגיות שלו לחשוב ההיפך, כך שזה פחות חשוב מה תענו לו ברמה של העובדות, יותר חשוב שתלוו אותו בקושי הריגשי, בכעס ובגעגוע. זו תקופה קשה לכולכם, ואני מקווה שהיא תעבור במהרה.
בהצלחה.

שלום אלונה,
אני לא יכולה לומר שזה נפוץ בגיל הזה, ובהחלט ייתכן שהיא חשה ממך לחץ וזה מסביר לפחות חלק מההתנהגות. אני מבינה אותך שזה מאכזב ומעליב. אולי כדאי שתנסי לפרגן לעצמך על האימהות שלך, אולי את מרגישה נורא במבחן ולכן את נלחצת. נסי ללמוד שיטות להרגע ,(נשימות, הרפייה, חשיבה חיובית) ונסי להעלב פחות, זה יעבור עם הזמן ואם תרגעי.

שלום קלוד,
ביישנות ורגישות הן תכונות. זו לא בעיה זו פשוט תכונה. צריך לעזור לה במעברים, רצוי להכיר לה ילדים מהגן אחה"צ אחד אחד, להרגיל אותה למצבים חברתיים באיטיות ובהדרגה ולתת לה תחושה של מעטפת וביטחון ככל הניתן. היא ילדה קטנה, ובודאי לא היחידה בגן שזקוקה לקצב שלה להסתגלות. נסו לדאוג פחות ולעזור לה לאט ובסבלנות. ככל שתצליחו לתת לה ביטחון ואפשרות להתקדם בקצב שלה בגילאים האלה ככה יתבסס הביטחון שלה והיא תסתדר בהמשך.

שלום נאור,
אתה יכול להגיד מה אתה יודע ומה אתה ורצה בלי קשר לילד הזה. אתה יכול להגיד למורים שאתה יודע גם, ואתה רוצה שיתנן גם לך לעשות דברים, בלי להזכיר את הילד ובלי לפגוע בו, זה לא חייב להיות קשור אליו...
בהצלחה בשנת הלימודים החדשה שמתחילה מחר...

שלום מיכאל,
עצם הגישה שלכם היא לא נכונה ומעידה על קושי בהפעלת הסמכות ההורית שלכם. אתם לא אמורים לגרום לו להתחשב בכם, אתם אמורים לגרום לו לציית להוראות. אלה הוראות חשובות לביטחונו, כיוום שאם יקרה לו משהו יום אחד לא תוכלו לדעת כיוון שהוא תמיד מסתובב ומאחר. אתם צריכים להגיד לו את זה לא בצורה של בקשה, או הסבר על כך שהוא לא מתחשב ואתם דואגים, אלא בצורה של דרישה, שאתם לא מוכנים לזה, ואתם לא מתכוונים לתת לו לצאת מהבית אם לא ילמד להיות אחראי ולהודיע.

שלום אולגה,
יכול להיות שהתנהגותה של בתך כלפי אביה היא תגובה להולדת האח. היא נותנת לאבא להרגיש את מה שהיא מרגישה כשהיא מקנאה באהבה שמקבל אחיה זו התהנגות לא מודעת, כמבון. זו התנהגות שתעבור אם לא תעשו ממנה עניין. כמו כן כדאי להתייחס לקנאה שלה באחיה גם אם היא לא מבטאת אותה בצורה ישירה. לדבר איתה על כך שזה טבעי שילדים אוהבים את האחים הקטנים שלהם אבל גם כועסים ומקנאים וזה טבעי. חשוב שתקבלו בהנה את הרגעים שבהם היא מתנהגת כבת שנתיים, היא מקנאה בכך שאחיה מקבל יחס של תינוק, ורוצה גם, וזה טבעי, רצוי במידת האפשר לזרום עם זה ולא להגיד לה שהיא כבר גדולה ולא אמורה להתנהג ככה, ולהקדיש לה זמן איכות ללא אחיה, שבו תוכל לחזור להיות תינוקת אם בא לה או כל דבר אחר.

תודה על התגובה,
בקשר ליחס לאבא,
פשוט להתעלם? איך הוא אמור להגיב\להתנהג אליה כשהיא מתנהגת אליו לא יפה?
להתעלם ממנה? להמשיך לנסות להתקרב?

שלום אולגה,
בעלך לא אמוור להעלב מההתנהגות הזו, בגלל זה הוא אדם בוגר והיא רק ילדה קטנה. הוא אמור להתייחס אליה כרגיל, כאילו התנהגה יפה, הוא ל אחייב לנסות להקרב אליה יותר מהרגיל, או פחות מהרגיל אלא להמשיך כמו שהיה עושה אם לא הייתה מתנהגת כך.

שלום ליאת,
קודם כל לחדול מהעונשים הם לא רק לא עוזרים כמו שאת רואה הם גם מחמירים את המצב. יכול להיות שנוצר מצב שבו רק באופן הזה היא רגילה לקבל תושמת לב. לכן כדאי להקטין למינימום את ההתייחסות להתנהגויות האלה. למשל, לא צריך להזיז לכם נורא אם היא רגזנית מהבוקר, אם היא מרוצה או לא. במקרים שבהם היא גורמת נזק פיזי , יש לעצור זאת פיזית בענייניות, בלי נאומים, הסברים, עונשים, כעסים וכו'. פשוט ולעניין - לעצור את זה וזהו. בשאר הזמן כדאי למצוא דרכים אחרות לתת לה תשומת לב, על דברים אחרים, למשל חיזוקים על התנהגויות חיוביות, למשל לבלות איתה זמן איכות ללא אחותה ולעשות בו כיף יחד וכו'. אם אתם לא מצליחים כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.
בהצלחה.

שלום אוקסנה,
התגובה של הבן שלך נורמלית. כל הילדים רוצים שהחופש לא ייגמר. הבעיה שבחיים לא תמיד מקבלים מה שרוצים:-) זה לא נרוא שהוא לא מרוצה, הוא לא תמיד חייב להיות מרוצה. זה בטח לא התפקיד של ילד קטן לעזודר לאימא שלו, הבוגרת ,לחזור למסגרת. זה תפקיד של ההורים ליעזור לילדים ולא להיפך.

שלום יפעת,
לא ברור לי מה השאלה. האם להיות קשוחה כמו בעלך? איך לעשות שבתך תזדקק לפחות תשומת לב? שאלה אחרת?

הי סמדר,
השאלה היא מדוע ביתי מתנהגת כך? האם זו מצוקה?

שלום יפעת,
ברור שיש כאן מצוקה כלשהי אחרת היא לא הייתה זקוקה להתנהגות הזו כדי לאותת עליה. אני לא יכולה על ססמך התואר שנתת להבין ממה המצוקה, והאם הפיתרון הוא רק לתת לה יותר תשומת לב מותאמת לצרכיה או דברים נוספים. כדי להבין זאת יותר לעומק אולי כדאי שתפנו לייעוץ מסודר.

שלום רינה,
כדאי ללמד אותה אמצעים אחרים כדי להרגיע את עצמה, למשל, להציע לה חפץ מעבר אם עדיין אין לה, ואם זה לא עוזר, לא נורא, לחכות כשתגדל ותוכל לשתף פעולה כדי לגמול אותה מזה.

יש מן לק שקוף כזה קונים אותו מחניות קוסמטיקה מורחים אותו על הציפורניים ושמנסים לקסוס אז יש ללק טעם נורא מר היא תראה שזה לא טעים לה ותפסיק

זה לכשעצמו לא מספיק טוב. צריך לעבוד על ההבנה והחשיבות של זה , ולהעביר לה מסר תוך דגש על אינטליגנציה רגשית, הכלת הקושי ותמיכה.


בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת מכללת עידן ההורות
מכללה המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה.

שלום עמוס,
חשוב מאוד לא רק להגיד לו כמה הוא גדול, אלא לקבל את זה שלפעמים הוא רוצה להיות קטן, ולאפשר את זה בדרכים שלא פוגעות באחיו, למשל לבלות איתו זמן איכות לחוד (את זה מומלץ לעשות גם עם האחות הגדולה) למשל לאפשר לו לפעמים התנהגויות תינוקיות כשהוא רוצה, למשל אם הוא לפעמים מדבר כמו תינוק, רוצה פינוק של תינוק, שירחצו אותו כמו תינוק, רוצה בקבוק לפעמים וכו', לא להיבהל מכך אלא לתת לגיטימציה לזה שלפעמים בא להיות גדול ולפעמים הוא רוצה להיות תינוק כמו אחיו. וזה בסדר.

שלום עמוס,
נשמע שתא המואד ביקורתי כלפיהילדה ומקפיד להדגיש בפניה את מה שהיא צריכה לשפר. וזה רק מוריד את היטחון שלה ולא מעלה אותו. אתה כנראה גם לא תופש נכון את גילה האמיתי, ומצפה ממנה לבגרות מעבר לגיל. חשוב לחזק ואתה דווקא על הדברים הטובים שבה, פחות להתייחס למגרעות כרגע, וכמו שיעצתי לך בשאלתך הקודמת על אחיה- להקדיש לה זמן איכות לבד, ולהתשדל שהוא לא יוקדש לנאומים שמפרטים היכן היא לא בסדר, אלא לכיף נטו, חיזוקים ומחמאות. ולהתמיד בכך הרבה הרבה זמן גם אם נראה שאין מספיק תוצאות.

תודה על תשובתך החשובה
אנו משתדלים מאוד להעצים ולהדגיש את החוזקות שלה והתכונות הטובות שלה אך האם ניתן לסייע בכישורים החברתיים כדי שחברות ירצו לשחק איתה?
איך מסייעים לילדה בפן החברתי? נראה שזה מפריע לה.
האם יש טיפול לכך?

תודה מראש,

שלום עמוס,
לטיפול בבעיות של מיומנויות חברתיות נהוג בדרך כלל לפנות לטיפול קבוצתי. אתם יכולים לחפש באינטרנט קבוצות כאלה באיזור מגוריכם בגילאים המתאימים.
אם זאת ההתרשמות שלי מהתואר שלך היא שלא בטוח שזו הבעיה. אתה בעצמך מציין שהבעיה היא של ביטחון עצמי. ביטחון עצמי זה לא עניין של למידה, הסברים וכישורים. זה משהו שבדרך כלל בא מהבית. התמונה שתאה מתאר שבה לילדה יש ביטחון גבוה בבית ונמוך בחוץ מטעה ומבלבלת. אני נוטה לשער שבבית היא פשוט מתנהגת בשתלטנות או חוצפה, או הצקה לאחיה, וזה נראה לכם כביטחון גבוה. למעשה זה מצביע על חרדה וביטחון נמוך. אני חוזרת על הצעתי מתושבתי הקודמת - להמעיט בביקורת ולהרבות בחיזוקים וכן להקפיד על גבולות עיקביים. אם זה לא עוזר, אני ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום מיטל,
לא רק שזה לא צפוי להעלם אחרי הילדה אלא זה יכול גם להחמיר. העביה היא כנראה שאת לא עיקבית בתגובות. את מנסה להתעלם אבל כנראה לא תמיד עודמת בזה ואז עוברת לכעס, צעקות וכו', שרק מחמירות את מצב. חשוב מאוד להיות עקביים. אולי כדאי שתגשו להדרכת הורים קצרה כדי לרכוש כלים להתמודדות.
כמו כן, סביר שיש פרטים שאת לא מספרת כאן ואינך יודעת שהם רלוונטים ואולי גם בהם צריךלהתערב. למשל אם אתם מעביירם לילד מסר עשעכשיו הוא הגדול, מצפים ממנו ליותר ויתורים וכו', יכול להיות שזה לא במידה, לא מתאים, שהוא מרגיש ממורמר ומתוסכל, שווה לבדוק זאת בהדרכה מעמיקה יותר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_התפתחות_הילד_התפתחות_ילדים' id=link]התפתחות הילד, התפתחות ילדים[/a].

למה שאלתי מהיום לא נענתה בעוד שאלות שנשאלו אח"כ נענו?
תודה

שלום דנה,
לא ראיתי את שאלתך. אני חושבת שאת מבינה את המצב נכון. נראה שאכן הבובה מסייעת לבנך לשמור על קשר פנימי עם אביו, לאור העובדה שהוא פחות רואה אותו עקב הגירושין. אני חושבת שהתשובה לשאלה אם יש לילד חסר בעניין היא מובנת מאליה, אין ספק שכאשר ההורים מתגרשים ההורה שאותו רואים פחות חסר. את בעצמך מבינה זאת אחרת לא היית חושבת,בתבונה ,על ההסבר שמצאת.