פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלי,
אולי כדאי להתייחס לשאלתו לא בהכרח בצורה ישירה של כן או לא אלא למשאלה העומדת מאחוריה. אפשר למשל להגיד לו שבטח הוא נורא רוצה אח גדול, שיודע דברים ושאפשר לשחק איתו...

האם באופן כללי התופעה שתיארתי נחשבת לתקינה?
ובאופן ספציפי - הוא ילד מאוד דעתן. כששאלתי אותו האם הוא מכיר את הילד מהטלוויזיה הוא ענה בכעס שהוא האח שלו ושהוא לא נמצא בטלוויזיה כך שתשובה "דיפלומטית" מבחינתי לא בטוח שתעזור.
מה דעתך?

שלום לך,
התופעה של חבר דמיוני היא בהחלט תקינה. אם זה לא היה כך הייתי אומרת לך דבר כזה בתשובתי הראשונה. אני לא הצעתי לך תשובה דיפלומטית. וזו ממש לא שאלה שדומה לשאלה שאת מתארת. השאלה שאת מתארת בעצם מוחקת את הצורך הפסיכולוגי שמאחורי המצאת הילד ומייחסת אותו לטלוויזיה. מה שאני הצעתי מתייחס בצורה מאוד עמוקה לצרכים הריגשיים שעומדים מאחורי המצאת הילד. בעצם את פקפקת בחשיבות האח ובקיומו הריגשי עבור בנך. עשית אותו לא אמיתי מבחינה פסיכולוגית. לא פלא שהוא הגיב בעס. מה שאני מציעה הוא לקשיב בדיוק לצורך שלו ולא למחוק אותו, כמו שאת ניסית לעשות מתוך בהלה שואולי משהו לא בסדר.
אם הוא יגיב בכעס על כך שאת לא רואה גם את האח או טוענת שהוא רק רוצה אח כזה ואין לו באמת, אז הייתי פונה להמשך בדיקה אם משהו לא תקין.

סמדר שלום.. נכנסתי להודעה של גלי במקרה מתוך סקרנות.. לי בעצמי אין ילדים, אבל אני מניחה שלחזות בילד שלך משחק עם חבר דמיוני, מדבר איתו ומדבר עליו, גם אם יאמרו לך שזה טבעי אצל ילדים זה בטח מבלבל מאוד ואפילו יכול לגרום לתחושה של ריחוק בזה שאתה לא לגמריי מבין מה קורה עם הילד שלך, האם זה מפלט כלשהו ואיך צריך להגיב.
כשאת כותבת להתייחס "למשאלה שעומדת מאחורי"- איך את יכולה להיות בטוחה שזה העניין שהוא רוצה אח גדול ולא משהו אחר? איך הורה יכול להיות בטוח מה עומד מאחורי דבר שהוא כל כך זר לו מבלי להרגיש שאולי הוא מפספס משהו?
אחרי שקראתי את התשובה שלך, אם ילד היה שואל אותי שאלה כמו שכתבה גלי עדיין לא הייתי יודעת מה לענות. זה יפה "להתייחס לצרכים הרגשיים מאחורי המצאת הילד", אבל עדיין אי אפשר "להחליק" את השאלות החד משמעיות וקשה לדעת איך להגיב לסיטואציות. גלי צריכה לתת לגיטימציה מלאה להכל? היא לא צריכה לפחד שאולי עם שיתוף פעולה מלא היא מרחיקה אותו מעולם המציאות? לשקר כשצריך?
ויכולת להרחיב קצת יותר על התופעה.. למה זה קורה, האם הם באמת מאמינים בחבר הזה ורואים אותו או שזה סוג של משחק?
חוץ מזה, אני חושבת שהחוסר וודאות של גלי ממש לגיטימי, על אף שהתופעה היא טבעית, היא לא אמורה ישר לנחש מאיפה זה נובע או איך להתמודד ועד איזו רמה לקבל. בגלל זה היא כתבה שאלה בפורום..
כשאת אומרת לה "פקפקת בחשיבות האח ובקיומו הרגשי" או "לא פלא שהוא הגיב בכעס" את נותנת לה להרגיש אשמה שהיא לא מבינה את המצב, כשהיא בסך הכל ניסתה להתעניין ולהבין יותר על החבר הזה ומה עובר בראש של הבן שלה. זה נורמלי לא לדעת מה לשאול או מאיפה לגשת, וזה לא בהכרח בהלה.
לפעמים אנשים שואלים אם דבר כלשהו מחייב בדיקה פשוט בשביל לקבל תשובה חד משמעית ולא בגלל שהם מבוהלים.

שלום אלינור,
תודה על ההתייחסות המלאה והרצינית שלך לדיון שעלה כאן. יכול להיות שהתשובה שלי הייתה חדה מדי כשהבהרתי לגלי את דעתי. יכול להיות שהיה צריך להיות משהו יותר רך בניסוח שלי. עם זאת כמו שהבהרתי לגלי, התשובה שלי לא נועדה להחליק שום דבר אלא דווקא לחדד. גלי באמת לא אמורה לדעת, לכן היא פנתה ולכן אני עניתי. החדות בתשובתי נועדה להבהיר את ההבדל בין מה שגלי פירשה "כהחלקה" או תשובה דיפלומטית לבין מה שאני רואה הבנה יותר מדוייקת של צרכים של הילד. היא לא צריכה להבין את זה מעצמה אבל לא היה לה ברור מתוך התשובה שלי שלזה אני מתכוונת והיא חשבה, כמוך, שאני מחליקה או מתעלמת ממשהו. אני בכל זאת חושבת שיש כאן חרדה, וזה טבעי וברור. בדיוק בגלל שהשאלה אם לשתף פעולה עם העניין או לא קשורה בצורה כזו או אחרת למחשבה שאולי משהו לא בסדר עם בוחן המציאות של הילד. בעיני זה יכול להיות בהחלט מבהיל.
בודאי שיכולתי להרחיב יותר על התופעה אבל יש גבול לאורך תשובות בפורום ולעומק שלהן, ולא תמיד, לצערי אני יכולה לענות על כל המשאלות וכל הציפיות. גם כך נעשה כאן מאמץ אדיר לענות על כל השאלות כמעט, וכל זה בהתנדבות. אני מקווה שזה יכול להתקבל בהבנה.

קראתי בעיון את הכתוב ולמען האמת אכן הרגשתי מעט מבולבלת נוכח התשובה. רציתי לספר על התפתחות נוספת מאתמול - בני שוב סיפר לי על חברו, הקשבתי בעניין ושאלתי אותו האם הוא חושב שנחמד כשיש אח גדול. הוא הביע התלהבות גדולה מאוד (הוא מאוד אוהב חברה של ילדים בוגרים ממנו, בהשפעת אחייניו הגדולים) ואז סיפר לי שלמעשה לא רואים את החבר. שאלתי אותו למה ואז הוא ענה לי: "כי הוא גר רחוק, הוא מחיפה". דקה לאחר מכן הוא כבר היה עסוק בדברים אחרים.
רק כדי לספר לי דברים בראש - האם תפיסת המציאות שלי תקינה? חשוב לי לציין שבני מאוד חברותי ומתפקד היטב בגן ובבית.
תודה מראש על התשובה.

שלום גלי,
מצויין. הוא הרגיש שאת מבינה אותו, הבנת את הצורך מאחורי המצאת החבר וזה הלהיב אותו כי זה נגע לו בנקודה החשובה, ואחרי זה הוא היה יכול להניח לנושא וללכת לשחק. תפישת המציאות תקינה לגמרי, הוא יודע שהחבר לא באמת קיים. זה בסדר גמור. לילדים רבים יש חברים דמיוניים בגילאים האלה וזה בסדר כל עוד הילד יודע שהחבר הוא לא אמיתי.

לנכדי בן 4 יש חבר דמיוני בן 20
-לא בטוחה שמבין מה זה בן 20- נמצא הגן ילדים מאוד חברותי ופיקח. התופעה החלה לאחר מעבר דירה וגן ילדים חדש. יש לו שם דומה לשמו של נכדי והוא הולך -בדמיון- לבקר אותו והחבר מכין לו סנדביץ.
ברצוני לשאול אם התופעה נורמלית או שיש לבדוק לעומק את הנושא? האם נראה שמשהו מציק לו?
תודה,שרה

שלום שרה,
התופעה נורמלית ותקינה.

רות יקרה,
הכניסה של הילד הראשון לגן היא מאוד עמומה ולא ברורה להורה. למרבה המזל, הגננות לרוב מנוסות מאוד בסיוע לילדים להסתגל. אני ממליצה להתייעץ עם הגננת כיצד היא רגילה ומציעה להתנהל עם בתך. במרבית הגדולה של המקרים, במסגרות החינוכיות ילדים מוצאים לעצמם יחד עם הצוות, את הדרך להירגע בזמן הצהריים ולישון במקביל לחבריהם.
בהצלחה ושנה טובה,
שירי

שלום ניר,
אולי תרחיב קצת כדי שנבין מה הדיעות שלכם בדיוק ועל מה אתם חלוקים? זה לא שיש שעה שכולם הולכים בה לישון בכיתה ז'. כך שבלי פרטים קשה להתייחס לשאלה.

יש לאשתי ילד ADHD מטופל בהמון מסגרות הוא לא ילד שלי.
אני אישית מאוד לא מתחבר אליו.

אני הייתי רוצה יותר מאינרטרסים אישיים שילך מוקדם ולאישתי אין בעיה שהילד ישב בסלון גם עד 11 בלילה.

לאור הדברים חשבתי לבחון מה השעה הרצוייה והראוייה שילד ילך לחדרו לישון ומה שעת כיבוי האורות לגמרי.

שלום ניר,
זה יפה שאתה כן ומודה שבעצם העניין הוא יותר האינטרנסים שלך. בעיקרון בגיל הזה, כדאי בשעה תשע וחצי עשר הילד ילך לישון. זה תלוי כמובן גם באיזה שעה הוא צריך לקום, מה מרחק ההליכה מבית הספר ואם יש הסעה. אם הילד מתעורר בסדר בבוקר ואין בעיית עייפות במשך היום. אין שעה שבה הוא צריך להיות בחדר. זה עניין של חוקים של הבית.
נראה לי שהעניין הוא יותר בניך לבין אישתך לגבי איך קובעים את החוקים של הבית ואיך לומדים להסתדר עם הילד.

היי ורד,

ראשית- הייתי בודקת את האופציה להכניס שינה גם אם היא קצרה. הייתי גם ממליצה להשכיב לשנת לילה בשעה מוקדמת בשל העדר שנת צהריים.
שנית- תשקפי לו את המצב, את הקושי ואת התסכול. זה חייב לבוא במקביל לכך שהוא הולך להרגע.

שלישית- תצטרכי להחליט על מה את לא מוותרת(כמו אלימות וזריקת חפצים) ועל מה את מסוגלת לעגל כרגע פינות כי את מודעת לתסכול ולקושי בעקבות השינוי.

בהצלחה!

נעמה סבג שמש,

מנהלת מכללת עידן ההורות,
מכללה המתמחה בייעוץ שינה, הנחיית הורים וליווי לאחר לידה.

שלום לך,
לפםני שקופצים לפתרונות צריך לאבחן את הבעיה. adhd לא מסביר התנהגות כזו. ילדה בגילה שמשתינה על עצמה ומתנהגת התהנגויות שמסכנות אותה (למשל בריחה מהבית) כדאי קודם כל לאבחן אותה על ידי פסיכיאטר, לבדוק האם צריכת סמים מעורבת בעניין, ובכלל יש לבצע כאן אבחון מעמיק של המצב על ידי איש מקצוע לפני שמחליטים על הפיתרון המתאים.

שלום שיר,
בגיל הזה זה לא עניין של מה לומר אלא צריך לעזור לו מעשית, למשל לקבוע עבורם מפגשים אצל חברים מהגן אחה"צ לחוד, לדאוג לזמן איכות נפרד איתכם ההורים שבו תקדישו לכל אחד מהם זמן וחיזוקים על אופיו הייחודי, ובכלל לחזק כל הזמן את החלקים הייחודיים שלהם, והשונים שלהם גם במילים וגם במעשים.

שלום לך,
כמובן שאני לא יכולה בלי להכיר את הילד ורק על סמך הפרטים שנתת לקבוע האם הוא צריך לראות פסיכיאטר. אם אתם מוטרדים אולי כדאי לקבוע תור ליתר ביטחון.

אלא באופן כללי האם כשיש טיקים הפניה צריכה להיות אל פסיכיאטר או אל נוירולוג.

שלום לך,
כאשר יש טיקים הפניה היא לנוירולוג.

שלום לך,
חשוב שתפנו לטיפול בהקדם. מעשיו של בנכם הגדול חמורים ומעידים על מצוקה גדולה, שעדיין לא ברור מהיכן היא נובעת .לא בטוח שזה משהו שקשור רק לסרטונים. אני מציעה לכם לא להזניח ולפנות בהקדם לטיפול. שיחות שלכם בלבד איתו לא בטוח שישנו את המצב.
טוב מאוד שאת מודאגת (כלומר צר לי על המצב אבל התגובה שלך היא נכונה) וצריך לתרגם את הדאגה שלך למעשה אחראי, והוא פנייה לאיש מקצוע.

שלום אורטל,
אין ספק שבנך מגיב להריון ולכך שהולך להיות עוד תינוק בבית. הוא מקנא ורוצה לחזור להיות תינוק בעצמו. עד כאן הכל טבעי וברור.
את לא אמורה לשוחח איתו כל כך הרבה. כאשר הורים משוחחים הרבה ומסבירים ואמרים שלא נעים להם, זה ההיפך מסמכות הורית. זה משדר לילד חולשה ונותן לו המון כוח. בנוסף זה גם נותן רווח מישני של תשומת לב. זה לא מחזיק אותו ולא מרגיע אותו.
אני מציעה לך לבלות יאתו זמן איכות שלא כולל נאומים ושיחות, פשוט בשביל הכיךך של שניכם, במידת האפשר גם לאחר הולדת התינוק (אני מקווה שיש לך את העזרה המתאימה).
מעבר לזה, מההתנהגויות הבכייניות יש להתעלם. אם הוא רוצה סימילאק - אין מניעה לתת לו, זה יעבור. כשהוא בוכה ומתפרץ, פשוט להתעלם (אני יודעת,זה קשה) וכמובן לא לתת לו מה שהוא רצה.
אם ההתפרצות אלימה פיזית, יש להפסיק אותה פיזית, אבל לא להיגרר שוב לנאומים, תוכחה, הסברים, עונשים, התחננויות ווכו', אלא לתהייחס הכי בקצרה שאפשר.
העקביות מאוד חשובה כאן, יש להתמיד בהתעלמות גם אם הוא צורח שעה וגם אם זה קורה שוב ושוב. אם תהיי עקבית, הוא יירגע עם הזמן.

שלום שרון,
מעניין מדוע את חושבת שהפרידה תהיה קלה יותר עם בעלך? אם זה כך זה מרמז שיש משהו בקשר שלכן שלא מאפשר פרידה קלה...אם את חושבת מהכרותך אותה ואת בעלך שזה מה שיעזור אז אולי כדאי באמת. מדוע לא?

שלום הדס,
אתחיל משאלת הלפני אחרונה, בשום פנים ואופן לא לשקר לילדים! אם עוברים יש להגיד את האמת מהתחלה.
פרק זמן של חודש הוא פרק זמן קצר מדי עבור הבנות, הגדולות שבהן יצטרכו להיפרד מחברים, ממסגרות, וכמובן מהסבים, וגם לעכל בעצמן.
למרות שכרגע הדבר לא ודאי כדאי לשתף את הבנות ולציין שזה עדיין לא ודאי.
לגבי הסבים, לא הבנתי את השאלה, האם אתם חוששים שהם יגידו לבנות שזה לא טוב? אם כן חשוב להבהיר להם שהבנות הן לא חלק מהפרטנרים שלהם לדיון על העניין ואתם דורשים שהם יתנהגו בבגרות וילבנו את ההחלטה מולכם. אם אתם פשוט חוששים שהם יגידו לכם שזה לא טוב לנסוע עם הבנות - בזה תצטרכו לעמוד, מותר להם לחשוב אחרת מכם. וזה נכון שזה לא אידאלי עבור הבנות. אומנם יש רווח של לימוד שפה שתעמוד לרשותם בהמשך בחיים, וואלי גם רווח מזה שהמצב הכלכלי של המשפחה ישתפר, אבל בגדול, מבחינה פסיכולוגית והתפתחותית היה בהחלט עדיף לחסוך להן את המשבר.

שלום סיגל,
מה שעובר על הבת שלך הוא לא רק בגלל שהיא קשורה לאביה אלא בגלל שהיא בעצם לא משלימה עם הפירדה שלכם. מה שקרה כשאתם חגגתם ימי שישי ביחד, בעצם בלבלתם אותה ואת עצמכם ושימרתם אשליה כאילו לא נםרדתם לגמרי. הפרידה בחגים מדגישה את ניפוץ האשליה הזו, ונדמה לי שלזה היא מתנגדת. עכישו באופן ענייני: אים שום הגיון שבכל החגים היא תהיה איתך. החלוקה ההגיונית היא שבחלק מהחגים היא תהיה עם אביה ומשפחתו ובחלק איתך, כמו בכל משפחה שמתגרשת. יכול להיות שהגיע הזמן שתסדרו ביניכם את סדרי הראייה בצורה הגיונית והוגנת ותשלימו, כולכם עם זה שהמשפחה הקטנה שהייתה לכם כבר לא קיימת, וצריך למצוא סידור שמשקף את המצב החדש ולא משמר אשליה. למעשה היא בוכה כי היא תופסת אותך כמי שמפרקת את המשפחה כשאת נוסעת לדודה, יכול להיות שמה שהייתה רוצה שתחגגו שוב שלושתם כיחד. זה לא תואם את המציאות יותר.
במחג הזה הייתי מאפשרת לה לחגוג עם אביה אם היא רוצה, ואחר כך עושה חלוקת חגים מסודרת היא צודקת שהיא רוצה גם לחגוג עם אביה, זה הרי לא הגיוני שבכל החגים היא תהיה איתך, ותפסיד את אביה וגם את משפחתו.

שלום אלינה,
זה אכן עונש שנהוג בבית הספר. אני חושבת שכדאי שתנסי לברר עם המורה מה קורה, ותסבירי לה את הצד של הבן. יוכל להיות שיהיה לה מה לחדש לך והבן שלך לא מספר את כל האמת ויכול להיות שהיא תלמד ממך ותבין את המצב אחרת ותפעל אחרת.

שלו אלה,
כמבון שבילי להכיר אתכם אין לי דרך לדעת מה קשה לו. סביר להניח שזה קשור להולדת האחות. כשקורות ההתפרצויות חשוב מצד אחד לשים להן גבול, אך מצד שני לא לעושת מזה דרמה גדולה ולא לגרום לכך שהוא יקבל המון תשמות לב כתוצאה מההתפרצות. יכול להיות שבאופן לא מדוע זו המטרה שלו בהתפרצויות, זה יפה שאבא שלו פנוי אליו אבל זה לא בהכרח מפצה לגמרי על זה שאת חסרה לו. יכול להיות שאם הוא יקבל ממך יותר תשומת לב בלי לחכות להתפרצויות מצידו, הוא פחות יצטרך אותן.

תודה רבה, סמדר, על התשובה!
אני בהחלט אשתדל מאוד לתת לו יותר תשומת לב וזמן איכות איתי ביחד.
ובכל זאת,במידה וזה לא יפסק ( ואני מאמינה שזה לא יפסק מייד ) איך בדיוק נכון להגיב במקרים שהוא לא רק צועק וצורח ומשתולל, אלא גם מתחיל להרביץ , לתת מכות, איך מפסיקים את זה ? איך בדיוק שמים גבול כאן? אני חייבת להגיד שלא נתקלתי בבעיות כאלה קודם, ואני ממש אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות ?

תודה רבה !

שלום אלה,
חשוב מאוד שלא תשימי לך למטרה להפסיק את זה. ברגע שאת רוצה נורא להפסיק את זה, זה נותן לו כוח והוא מתבצר בעמדה שבה לא יפסיקו אותו. העניין הוא לתת לזה להימשך עד הוא יתעייף, ולהתעלם. אני מזכירה לך שחלק מהעניין הוא תשומת לב ולכן רק אי נתינת תשומת לב תפסיק את זה. לא מייד, אבל אם תהיי עיקבית זה מה שיקרה.

להתעלם מהצרחות וצעקות - העניין הזה ברור לי ואני אנסה ליישם את זה, אך איך להתעלם מהמכות? האם צריך להתעלם מזה ? האם עצם ההתעלמות מהמכות , אני מאפשרת ונותנת לגיטימציה להכות ולהרביץ אותי כשהוא כועס?

תודה רבה !

שלום אלה,
את המכות יש להפסיק פיזית אבל תוך מתן מינמום תשומת לב, לא להכנס לנאומים , צעקות, עונשים, דרמה, פשוט להרחיק אותו פיסית וזהו.