פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
יש לי ילדה בכיתה ג' בת 8.
היא רזה , ובגובה ממצוע לילדה בגילה.(פניתי לרופא והיא בסדר לילדה בגילה)
הבנות בכיתה יחסית אליה גבוהות ומלאות.
כל פעם מזכירים לה שהיא הכי נמוכה בכיתה, והילדה מאוד נעלבת .
אני מסבירה לה שכל אחד בנוי אחרת ולא כולם דומים.
מה עלי לעשות האם לפנות למורה ? אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
תודה
אושרת

כשהוא היה בגן פרטי, והיועצת אמרה משהו על גבולות גוף, האמת שפשוט התבאסתי להקשיב לה. יש עניין כזה של יועצות..
עכשיו הוא כבר בגן טרום טרום, כולה שבועיים, והגננת שנראית לי שילוב של צעירה-עם-התלהבות ביחד עם מלאת-חום-ואמפתיה וגם אשת-חינוך-מודעת
אמרה שהיא רוצה לשוחח איתנו בגלל "עניין עם הגדרת גבולות גוף שאפשר לעבוד עליו בבית"

הוא ילד מקסים, פעיל (מאד), אוהב לגעת, רגיש לאנשים ורגשות, פחדים אופיינים לגיל, זכרון מעולה, כספית!! פטפטן עם אוצר מילים למות. לא סולד מחומרים כלשהם או לכלוך. בלי תחושתיות יתר (ואני לא חושבת שיש לו תת תחושתיות), אבל מתפזר- צריך לפעמים "לתפוס אותו". דעתן.מדמיין. תמיד חשבתי שיום יבוא וה"שובב" יקרא ע"י אנשי החינוך "קשיי רכוז" (אבל בהצגות הוא מרותק!)


לפני שאני מתחילה לחפור לעצמי בראש, מה - זה - אומר "עניין של גבולות גוף"? לשבת במפגש ולגעת בשיער של מישהו אחר? לעבור ליד אחותו התינוקת ולהיות חייב לתפוס לה משהו? כולה בן 3.5...

שלום, בני בן החמש נוטה להכניס אצבעות לפה. במהלך השנה האחרונה הסבה את תשומת ליבי הגננת שלו, שהוא מכניס ידיים או כל חפץ אחר שנקרה בדרכו, אך כל גורם שפניתי אליו אמר שזה שום דבר. בחופש הגדול זה נהיה חמור יותר, והוא כל הזמן עם עם משהו בפיו. חשוב לי לציין, שלא מדובר באצבע בפה במקום מוצץ, אלא הוא פשוט מכניס כמה אצבעות או את כל היד לתוך הפה.
מבקשת את עזרתכם,
תודה

בנות יקרות שלום. אני זקוקה לעזרתכן.
בת שלי בת 1.9, נכנסה לפני כשבועיים לגן לכיתת פעוטות.
שמעתי דברים טובים על הגן הזה ממכרות שלי כך שרשמתי אותה בלב שלם למרות היוקר שלו.
מהתחלה הכל הלך בסדר, אך כבר שבוע שני שהיא לא מוכנה לאכול בגן. היא לא משתפת פעולה עם ילדים בגן (אולי בגלל הגיל), היא לא משתתפת בפעילות בגן וכל הזמן צמודה לאחת המטפלות (שאני אישית גם הכי מתחבררת מכל שאר המטפלות).
הכי מתריד אותי שבכל פעם שאני מגיעה יש מה לומר על ההתנהגות "הלא תואמת ציפיות" שלה לאחראית כיתה. היום זה היה שהבת שלי התעוררה בשעה אחד וחצי והעירה את הילדים והמטפלת הזאת בעקבות האירוע ניסתה להאכיל אותה והבת שלי דחפה את הצלחת.
אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם כל עניין הגן ומה לומר או להרגיש בקשר לזה. כבר שבועיים אני באופן מתמיד בדאגות ונראה לי שהלחץ לא עוזב אותי. אני מצידי לא רוצה להעביר ביקורת חדה למנהלת כיתה וללכת להתלונן משום שאני חוששת שזה יפגע עוד יותר בהתייחסות שלה לבת שלי. (לדבר איתה כבר ניסיתי וזה לא עזר - היא אומרת הבת שלי קטנה לעומת רוב הכיתה ואין מה לעשות). וצד שני אן זה ימשך עוד שבוע שהיא אוכלת רק בערבים אני חוששת שזה יפגע בבריאות שלה.
האם ההתייחסות שלי יכולה להיות שונה על מנת לגרום לשיפורים? האם יש טיפים לעזור לבת שלי כן לאכול ולהשתתף במשחקים?

שלום!בן שלי עלה לכיתה א' ואני נתקלת בקושי עם אירגון של סדר יום חדש(הכנת שיעורי בית וזמן שינה בשעות מוקדמות יותר)...הוא מגיע הביתה ב 14.30 מביה"ס נח משהו כמו שעה ואז בא הקושי...הוא לא מוכן לשבת ולעשות את שיעורי הבית שלו עד שאני בצורה מאוד תקיפה מעבירה לו מסר שאין מה לעשות והוא יושב. וגם אז זה לוקח לו המון זמן... הוא יכול על דף אחד של כתיבה לשבת המון שעות(כמובן הוא קם באמצע או מסתכל לצדדים או כל פעם יש לו תירוץ אחר למה הוא לא יושב להכין...).ניסיתי כמה פעמים להבהיר לו שללמוד בביה"ס זה הרבה אחריות וזה כבר לו גן,אך בכל זאת למחרת אותו סיפור.מה עליי לעשות?איך לעזור לו להתמודד עם כל המצב הזה?שיבין שזו מציאות חדשה עכשיו וצריך לוותר על דברים שאהב לעשות יום ביומו אבל פשוט אין לו זמן עכשיו כי הוא צריך לעשות שיעורים.איך לגרום לו להרגיש שזו אחריות שלו ואמא לא צריכה לדאוג שהוא לא יכין את השיעורים.וכמובן לא הייתי רוצה להיות כמו שוטרת ופוחדת שהוא ישנא כך את כל הקשור לביה"ס...

הנני אמא לשני בנים. הגדול בן ארבע והשני בן שנה.
אני מתגוררת בלוס אנג'לס ומעוניינת להגיע לביקור משפחתי בתקופת פסח עם 2 ילדי.
בעלי אמריקאי, אינו מעוניין להצטרף לנסיעה וטוען שהריחוק של הילדים מהמסגרת אותה הם מכירים תזיק להם בגיל זה והטיסה הארוכה לארץ (15 שעות) יכולה להזיק לאזניים שלהם. אני, מצד שני מעוניינת שהם לא ישכחו את המשפחה הקרובה שלי (הורים ואחים) ואת השפה העברית. מה דעתך בנושא?

שלום יש לי ילדה בת 4 וחצי חכמה ונבונה שיודכת להסביר את שקורה לה ללא בלבול
בחודש האחרון אני ואישתי לזה שהילדה קמה בלילה ופוחדת לישןן לבד.לא פעם השארנו איתה עד שנרדמה עם קריאת סיפורים וכו ב 90% מהמקרים היא מגיע אלינו בלילה.אך בזמן האחרון אנו עדים לקימה שלה בלילה כאשר היא ממש מבועתת מן פרץ אנדרנלין ופחד שקשה לה לצאת ממנו כמו מלמול רעידות קפיצה במקום דקות ארוכות עד שהיא נרגעת וזה ממש מפחיד אותי.הרופא אמר שלרוב מדובר בפחדים של ילדים בגילה,אבל זה נראה לי לא נורמלי.
ניסיתי לשאולנאוץה מה עובר עליה ממה הדברים נובעים משהו מהגן מישהו מציק לה,היא טוענת שלא.מדובר הילדה חברותית מאוד שבמשך היום לא מראה סעמנים למה שעובר עליה בלילה כאשר כבר לקראת רדת החשיכה היא אומרת כי היא איננה רותה לישון לבד.

מה אתם חושבים האם כדאי ללכת לבדיקות רפואיות כלשהם ?????

בתודה מראש
El

שלום,

אנו זוג הורים נורמטיביים, לשני פעוטות. הבכור בן שנתיים ושבעה חודשים , והקטנה בת שנה וארבעה חודשים.

לאחרונה שואל המון פעמים במהלך היום "איפה אמא" , "איפה אבא " איפה סבתא .. " איפה סבא .. וכו לגבי חברים מהגן , שכנים ודמויות קרובות מוכרות אחרות.

בד"כ התשובות כמו "אמא בעבודה" , "סבתא בבית" ... אינן מניחות את דעתו והוא חוזר על השאלות מספר פעמים.

בפרט, בשעות הבוקר כאשר בעלי מארגן את הילדים לקחת אותם לגן, הילד "מנג'ס" המון פעמים "איפה אמא .... " ( בד"כ לא בוכה, אלא שואל בהתמדה ... )

עד הגיעו לגיל שנה ושבעה חודשים, הוא היה איתי בבית, ואז נכנס למעון ( לפני שנה ).
לעבודה חזרתי רק לפני כארבעה חודשים, ואני יוצאת לעבודה מוקדם - בד"כ לפני שהם מתעוררים. ובעלי מארגן אותם בבוקר ומביא לגן.

שאלותינו :
1. האם התנהגות זו נורמטיבית ? מתאימה לגילו ? האם מדובר בסתם "פינוק" או מצריכה התייחסות מיוחדת ?
2. איך לענות / להגיב על השאלות ? ( לענות על כל שאלה ? להתעלם לפעמים ? לענות תמיד אותה תשובה ? לתת לילד הסברים יותר מפורטים ? להחזיר לילד את השאלה : " מה אתה חושב .. ? איפה אמא .. ? ) וכו ...

בננו החל לדבר בסביבות גיל שנתיים, וכעת כבר מרכיב משפטים שלמים. בעת הפרידה מאבא או אמא בבוקר בגן בוכה ונרגע מהר. מתפקד נהדר במהלך היום בגן ובסוף היום רוצה להשאר עוד לשחק ...

המון תודה,

לילך

שלום,
הילד שנה שנייה באותו גן ואם אותו צוות. מתחילת השנה גננת אמרה לי לא להיכנס לגן פשוט להשיר אותו וזהו. שיהיה פרידה מהירה ושהוא יחזיר את התיק שלו למקום. בסוף היום לא להיכנס לגן עד שעה 14:00. בשעה 13:50 יש לנו הסעה ואני עולה עם הילד להסעה. אין זמן /אפשרות לדבר עם הגננת לא בבוקר ולא בסוף היום. וגם כשגננת מדברת בטלפון, או שהיא עסוקה עם הילדים לא יכולה לענות או אם היא עונה מזכירה לי שהיא צריכה לחזור לילדים.

לא טוב לי בגן!!!!!!!!!
אני פשוט לא מוצת את עצמי, כי לא רוצה לפגוע בצוות וקשה לי עם זה שאני אפילו לא יודעת מה קורה עם הילד בגן. יש מחברת קשר, אין מילה אחד על הילד מהגננת. הילד שלי לא ממש יכול לספר איך היה בגן בגלל הקשיים שלו. כל פעם שאני שואלת אותו מה הוא עשה בגן התשובה "שיחקתי או בכיתי הרבה". על השאילה מה שיחק התשובה אותה שם המשחק כל יום. ו.....!
לי לא מספיק מה שהוא מספר.

השאילה: אם זה בסדר לעביר ילד מחינוך מיוחד לגן רגיל עם סייעת שזה שנה לפני כיתה א' ? אם זה יכול לעשות לו נזק בכלל? הוא ילד שמתקשה לקבל שינויים.
על תמליצי בבקשה לדבר אתם בכל זאת. כשאני מחליטה להסגר זה יוצא לי מכל הלב.
מבחינתי השנה הצוות ניכשל!
תודה

שלום,
בבתי בת ה-6 התאהב ילד בן 7 מבית הספר.
בתחילה קנה לה טבעת שהגדיר כ"טבעת נישואין" וצירף ברכה עם הרבה לבבות, ולאחר מכן קנה לה מיני אביזרי שיער בתוך קופסא גדולה ובצירוף מספר ברכות שבהן ניכר כי השקיע הרבה מאוד זמן ומחשבה.
אמו טוענת שזה ביוזמתו בלבד.
את הטבעת אבדה בתי עוד באותו היום, את הקופסאות זנחה, אביזרי השיער נשכחו אצל חברתה ולברכות המושקעות לא התייחסה.
חשתי כי בתי אינה מעריכה את מתנותיו של הילד (למרות שנראה כי מאוד נהנית מחברתו וכאשר הם משחקים יחד).
שאלתי לדעתה מה היא חושבת על הברכות והיא ענתה "בסדר" ולכן מצאתי לנכון להסביר לה שהוא השקיע מחשבה וזמן בברכות, כתגובה היא ענתה בלהט שהיא תכין לו ברכה. ואכן הכינה ברכה צבעונית.
שאלתי היא האם אני צריכה להתערב, האם פעלתי נכון או שעדיף שאתעלם?

תודה רבה,
גילה

שלום רב,
ותודה רבה רבה על הפורום המדהים שכבר נעזרתי בו הרבה, תודה.
הענין כעת הוא שביתינו בת 3.6 מגיעה באופן קבוע למיטתינו, הסיפור התחיל לטענתה של אשתי כאשר ערב אחד יצאנו מהבית לחברים באזור והשארנו מכשיר בייבי סיטר איליו האזנו כל 10 דק' מקסימום, ולא שמענו כלום. למחרת בבוקר הילדה שאלה את אשתי אפוא הייתם בלילה ? את יודעת איך אני והתינוקת (שנה וחצי) בכינו ! השירותים היו פתוחים והאמבטיה היתה פתוחה ולא הייתם גם בסלון ! כך הילדה.
לאחר מיכן נתקע לה הדיבור בערך שבועיים שבמהלכם גם היא היתה באה כל פעם לבדוק שאנחנו בבית. אח"כ היא התחילה פשוט להיכנס למיטתינו, בהתחלה כל פעם שמישהו מאיתנו הרגיש שהיא הגיעה היינו מחזירים אותה למיטתה (כשהיא ישנה) וזה קרה עד 3 פעמים בלילה, כעת כבר שבוע וחצי שאנחנו לא מחזירים אותה למיטתה אלא משאירים אותה לישון איתנו עד הבוקר מתוך תקוה שכשהיא תהיה בטוחה בנוכחתנו זה יפסק.
אודה מאד להכונתכם כיצד להמשיך ?? החשש הוא שהיא תתמכר לזה, וכמובן שזה גם לא נח לנו. שוב תודה רבה.
אבי

הי,
הילדה שלי בת 3.5 התחילה גן חדש וביום השלישי לגן הרגישה מעט לא טוב עקב קלקול קיבה בשבוע שלפני. לאחר ארוחת הצהריים הקיאה ומאז פיתחה אנטי לכל נושא האוכל הגן.

היא חוששת שמא אם תאכל משהו היא תקיא וזה נגרר גם לתלונות חוזרות על כאבי בטן והתרגשות מוגזמת מכל תחושה בבטן.

בבית היא אוכלת כמעט כרגיל וכמעט ולא שומעים ממנה תלונות על כאבים.

כיצד ניתן להחזיר לילדה את הביטחון בגן ולאט לאט להחזיר את הביטחון באוכל בגן בהתחשב בכך שגם ככה הכניסה לגן מלווה בחששות וחוסר וודאות מבחינתה?

תודה מראש.

היי שלום לכם, אמא בת 45 3 ילדים 24,17,4.5 מן הסתם שאלה על ילד בן 4.5
גן חדש הבחור הצעיר כבר התחיל לקבל כינוי- ילד שנושך מה לעשות כאשר אנחנו
מעירים לו ו/או מאירים ע"י סיפור או אפילו אזהרה הוא מצידו טוען לעיתים שהוא לא ממש "שומע" אותנו טוב כך הוא טוען לגירסתו או שפשוט הוא נעלב והוא אומר שהוא רוצה לישון כמובן שלא בא לו לקבל ביקורת ועונשים אנחנו כבר לא בקטע אני נשברת
כי אני לא רואה שום טעם אני כן רואה טעם ב,הערות נוגעות כמו"אני לא חברה של מי שנושך,לא מקובל אצלנו בבית,אפ אחד לא ירצה להיות חבר שלך ואת הכמובן לא ראוי
ליחס מיוחד.אני דורשת שתתבגר כי זה לא יעזור לך כך זה במסגרות אני ואבא עובדים
וכאשר אנחנו בחוץ אנחנו לא נושכים זו לא השפה וזה בטח לא נעים ולא היית או היינו
רוצים שינשכו אותך.
בעיה אחרת:חוסר יכולת שלו ל,קנות חברים, כיצד להקנות יכולת כזאת. במה נמדד "חבר"
בגיל הזה כנראה מאוד חוסר ביטחון למרות שאין לו במה להתבייש יש לו הורים עובדים
אנשים אינטלנטיים אחים טובים משפחה טובה ובריאה ברוך השם.
אני בילדותי גם לא התחברתי ממש וגם היום לא כל כך מתוך נוחות וסעבר חוסר ביטחון של מה כבר יש לי להציע .אני מניחה שלגבר בחור צעיר שכמותו לא צריכה להיות בעיה.
הוא גבר .תודה

שלום..
אני אם חד הורית כבר 4 שנים ל2 בנים נסיכים בני 7 ו-9.
הגדול היום בכיתה ד והצעיר בכיתה ב.
הם ילדים נהדרים. מחונכים, ממושמעים, עצמאיים מאוד ונבונים. אני יכולה בשקט לקחת אותם איתי לכל מקום והם פשוט יתנהגו לפי כל הציפיות.. וגם אם פתאום נוצר ביניהם ויכוח או ריב, במילה אחת או אפילו מבט אני מסדירה שקט ביניהם.
הם החברים הכי טובים בעולם! קשורים אחד לשני בקשר מיוחד במינו שקיים רק ביניהם.. לא ראיתי אחים כאלה.. הם אוהבים מאוד מאוב אחד את השני ומתייעצים לגבי הכל..
אבל קיימת ביניהם קנאה רצינית.
האב מתעלם מנכוחותם ואני האדם היחיד שקיים עבורם.. ההורים שלי עוזרים לי המון איתם והם חלק משמעותי מהסדר יום שלה. הצעיר מאוד קשור לאבא שלי.. אבל כשאני נכנסת לתמונה הם פשוט נלחמים בכל הכח על תשומת הלב שלי..
אבל זה לאחר כך.. מה שמטריד אותי באמת זו ההתנהגות של הבן הצעיר..
הם שונים שמים וארץ באופיים. הגדול רציני, רגיש מאוד, קר, קורא ספרים. הצעיר שטוטניק, מצחיק, רוקד, חם מאוד.. מאהב לטיני ממש, וחי את החיים..
הצעיר לא יכול לשבת בשקט והשקט של הגדול משגע אותו.. הוא פשוט מציק לו כל הזמן!!
הם יכולים להיות יחד יום שלם. לשחק, לצחוק, לאכול, לפטפט ביניהם ופתאום, הצעיר מתחיל עם השטויות שלו.. הוא מתחיל לעקוץ אותו, לגעת בו, למשוך לו בשערות, להקניט במילים מעצבנות, ועוד ועוד ועוד.......... כל שניה ושניה..
הגדול בשקט שלו מבקש דיי כל רגע.. הוא לא מגיב לו.. עד שהוא מתפוצץ נותן לו מכה ובורח.. והצעיר ממשיך וממשיך עד שהגדול כבר מתחיל לבכות מעומק הלב..
אני כבר אובדת עצות!! כל פעם מחדש מדברת איתו, כועסת עליו, מענישה אותו וכלום כלום כלום לא עוזר.
בבקשה תני לי כלים לטפל בו ובתופעה הזו..
הוא הורס לנו לפעמים נסיעות שלמות וארוכות וטיולים..
הוא פשוט מציק לו כל הזמן!!
מה עלי לעשות איתו??
תודה

שלום רב,
לי ולבעלי האהוב שלושה בנים מקסימים, בני 11, 7 וקטנצ'יק בן שנה.
כהרגלם של בנים, בנים הם בנים הרבה רעש הרבה צילצולים וחוסר מנוחה, שאני מקבלת
בים של אהבה, אבל הסביבה לא בהכרח...
לאח של בעלי שתי בנות, נסיכות, נעימות, שקטות, ומתמסרות.
בעוד בני זוכים מצד הורי בעלי להרבה נזיפות וחוסר סבלנות להתנהגותם הטיבעית סה"כ,
עליונות וחוסר פירגון ליכולות הרבות שלהם מעבר לאי הנוחות והשששששקט המופר עם נוכחותם,
הבנות זוכות להרבה פינוקים ושפע סבלנות. בני לא היו בסרט עם סבא וסבתא ולו פעם אחת
בעוד הבנות חוגגות עימם, בניי מעולם לא ישנו אצל סבתא וסבא כי הללו סרבו וכו' וכו'
התחום היחיד בו ילדי קוצרים מסבם וסבתם שבחים והרבה - הנגינה בפסנתר. אני מקפידה
להזמין את המשפחה כולה לקונצרטים, והילדים מתמלאים גאווה מים תשומת הלב שהם מקבלים,
פשוט מתענגים על היתרון היחסי.
השבוע התברר שגיסי רשם את בנותיו לחוג פסנתר גם... זאת לאור ההתלהבות הרבה שהתעוררה
במשפחה אחרי הקונצרט האחרון של בניי. בנותיו של גיסי החלו להראות עיניין ובקשו להינות
גם מתשואות המשפחה.
כשנודע לבני הם הגיבו בכעס רב, באותו יום הבית התמלא זעם שהצלחנו בסבלנות להרגיע להבותיו
אבל התסיסה עוד קיימת. הבנים מתקשים להתמודד עם העובדה שהתהילה תצטרך כעת להתחלק...
והאמת, יותר ויותר אני חשה את הכעס מבעבע בתוכי. למה דווקא פסנתר לעזאזל... מה עם משולש
או טובה או אפילו חלילית או כינור, למה דווקא אותו כלי?
כעת אני מתקשה לישון, מוצפת שאלות ותחושת חוסר צדק.
אחרי יותר מ 20 שנים שאני חלק מהמשפחה הלא חמה והלא מפרגנת הזאת, 20 שנה שאני דוחקת
את רגשותי, ומצנזרת את תגובותי כלפי חמי וחמותי על מנת שחלילה לא תבער העיירה. כעת אני יודעת
שאני צריכה עזרה להתמודד עם המצב המורכב, לטובתי לטובת ילדי ולטובת בעלי היקר. אבל עד אז...
אשמח לקבל טיפים כיצד לתפקד נכון כאמא לילדי, מה לומר להם על מנת שיוכלו להתמודדת בצורה המיטבית
ביותר עם המצב הנוכחי, לחזק אותם ולהזקיף קומתם, כיצד להצילח להפריד את רגשותי ולהתנהל שכלתנית
ושקולה זה ק....ש...ה.... !
כשהכעס צף לראשונה ישבתי עם ילדיי ובעיקר הקשבתי להם ונתתי מקום לרגשות שלהם לחששות שלהם (אז יותר לא יבואו לראות רק אותנו בקונצרטים, ובימי ההולדת שלנו כשננגן בפסנתר מול כל המשפחה, גם הן תירצנה לנגן... אנחנו לא רוצים שהן יגעו בפסנתר)
בין כלל הדברים שאמרתי לילדיי, אמרתי אף שהבנות התרשמו מאוד מהביצועים שלהם ורואות בהם כמודלים לחיקוי, ולכן בחרו בפסנתר...
אבל אני עדין מתקשה להקשיב להסבר שלי...
אשמח לטיפים מכל הסוגים...
תודה רבה :-)