פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן 6 קשה לו להיפרד בבוקר כאשר מגיע לבית הספר אני מביאה אותו לכיתה והמורה נמצאת והוא בוכה, המורה ניגשת אליו ואני הולכת,
איך להסביר לו את נושא זה אני לא יכולה להישאר בבית הספר?
מה עליי לעשות?

תודה רבה
ריקי

אני אמא לשתי בנות 13 ו10 לילדה הצעירה יש בעיות חברתיות ורגשיות והבוגרת יותר ילדה פעילה מבחינה חברתית ולימודית אך עדיין גם אצלה יש בעיות רגשיות , חשוב לציין שבשנתיים האחרונות היינו בהליך גירושין לא פשוט (שהסתיים סוף סוף החודש)
אני יודעת בוודאות כי כדי לא להחמיר את מצב הבנות וכדי לסייע להן(שתיהן ילדות מקסימות במלא מובן המילה) עליי להביאן לטיפול פסיכולוגי אך לצערי אין לי אפשרות כלכלית לטיפול כזה אשמח לקבל מידע אם ישנו ארגון כלשהוא הנותן שרות כזה ומה ניתן לעשות בנתיים כדי לעודד את ביתי הצעירה למעורבות חברתיתת , אגב היא אינה מוכנה להודות או לדבר על מצוקות כלשהן מבחינתה "הכל בסדר"

שלום
אני פרודה מבעלי בערך שנה יש לנו ילדה אחת בת 11 עוד מעט.
הבנתי איך שהוא (לא משנה כרגע) שבעלי קנה רכב (למרות שהוא משחק אותה שאין לו גרוש)
והוא אומר לילדה שלא תספר לאמא.
איך אני יודעת שהוא אומר לה לא לספר לי:
כי שמעתי אותה מדברת בטלפון איתו לידי והיא אמרה לו היא לא שומעת ואז אחרי 2 שניות קמה לחדר שלה לדבר איתו. ואז היא אמרה שאולי מחר אבא יבוא לקחת אותה לטייל בצהריים
ואמרתי לה איך אם איזה רכב ?מה אבא אמר לך תספרי לי אז היא לא רוצה לספר אמרתי לה שהיא לא צריכה לשמור סודות ממני אז היא אמרה די אמא אבא סומך עלי שאני לא יספר כמו שאם את תרצי שאני ישמור משהו ואני לא יספר לו.
הוא גורם לה לשקר לי ,להסתיר ממני ולשמור סודות ממני ובכלל לדעתי זה לא טוב.
האם לדעתכם אני צריכה להגיד לו משהו? האם להגיד לה משהו? או שכדאי לי לעזוב זאת כך?
אותי מאוד מכעיס שהיא משקרת לי וכל זה שהיא צריכה לשתוק ולא לספר זה בטח לא קל לה כך נראה לי.
זקוקה לעזרתכם דחוף מה לעשות????
תודה

ילדתי בת 11 כנראה שיש לה בעיה בויסות הגוף סובלת בתסמונת טוראט בעיות רגשיות וקשב וריכוז כבר במשך 3 שנים יש לה בעיה בלבוש כל דבר לא נוח לה מציק לה מיכנסים לא לובשת בכלל חולצות אם שרוול קצר או ארוך גם מציק לה רק גופיות או שמלות או חצאיות יש לי בעיה איתה בעיקר עכשיו בבית הספר לא מוכנה ללבוש בכלל חולצת בית ספר אחרי שכנועים רבים הסכימה ללבוש רק בהפסקה שהיא יוצאת מהכיתה וגם בסוף היא נשארת בכיתה על מנת לא ללבוש את החולצה שהיתה קטנה עד גיל 6 לבשה הכל בלי בעיה אני לא יודעת מה לעשות איתה בחורף היא לא תלבש בגדים ארוכים או טרניגים היא שמה גופיה ומעיל מעל מה לעשות איך אפשר לשנות את המצב ?

האם מומלץ לילד משמורת משותפת או רגילה?
ילד בן שלוש

יש לי תינוקת בת שישה חודשים לפני מספר כמה שבועות הכנסתי אותה למטפלת בפעם הראשונה ומאז ועד היום אני מרגישה שהיא פחות מגיבה אליי...כשאני מגיעה לאסוף אותה היא לא יוצרת איתי קשר עין בעוד שעם אבא שלה היא כן יוצרת...אני עדיין מניקה אותה יותר בערבים ובההלך היום שואבת..היא תינוקת מאוד שמחה שהשתדלתי לתת לה כמה שיותר ביטחון- אין לה עיה ללכת לאנשים זרים והיא ממש לא צריכה אותי בסביבה...העניין הוא שהיא בכלל לא צריכה אותי...עושה רושם שלא משנה לה כל כך מי איתה...ושכל הזמן שביליתי איתה עד לנקודה הזו ירד לטימיון מאז המטפלת. אני יודעת שאני אמורה לשמוח כי יש לה הרבה ביטחון והיא לא סובלת מחרדת הנטישה- בתקווה שזה לא יגיע בהמשך, מצד שני-קצת מרגישה ריחוק ולא רק טכני...
הערה: לאחרונה הגברת הייתה מנוזלת ושאבתי לה נזלת מהאף- בכל פעם שעשיתי את זה היא בכתה ועשיתי את זה כמה פעמים, אולי זה יצר חוסר אמון?

שלום רב,
אני אמא ל3. בן בכור בן 14 ילד אמצעי בן 10 וילדה קטנה בת 8.בתקופה אחרונה שני ילדיי הקטנים חשופים לנידוי חברתי גורף.אצל הילדה זה מתבטא בחוסר רצון להיות בקשר עימה אצל הילד האקט אלים יותר והוא כולל חרם גלוי ואף סלידה ממנו ומילות גנאי.לכאורה ועל פניו מצב זה יתאר ילדים מסכנים דחויים משולי החברה שגם אותם יש לחבק ולעטוף. בתי ילדה מדהימה יפהפיה מטופחת טובת לב נדיבה חברותית ואוהבת לעזור תמיד, נבונה וחרוצה מאז ומעולם (אגב עברנו דירה לישוב קהילתי קטן)הייתה מבוקשת על ידי ילדות והייתה מוקפות באהבה וחברות.ההתנהלות מולה היום משתקת אותה וגורמת לה לחוסר ביטחון כללי ולמעשה היא לא מעוניינת לצאת מהבית אפילו לא לגינה שממול הבית מרחק 5 מטרים מחלון הבית ואף יכולות הלימוד שלה נפגמו בשל כך..בני האמצעי ילד מבריק לכל הדיעות מהיום הראשון בפעוטון הוא קצר שבחים על ידי כל מי שבא במגע עימו וכך עד היום כל מוריו מדריכיו מציינים אותו לשבח אהוב מאוד על המבוגרים והילדים ילד מוכשר אוהב לרקוד להצחיק אין לו פחד במה אוהב להיות במרכז העניינים גם הוא לצערי לאחרונה חשוף כאמור לנידוי חברתי שהוא למעשה מתקשה להתנהל מול הרוע הזה ואני כאמא מרגישה שהוא במצב כבוי אינו מעוניין לצאת מהבית ולהיתקל בחבורת התנים שמשחרת לטרף.כל פעם שאני מעודדת יציאה הוא חוזר במפח נפש. כמובן שמצב זה משליך עמוקות על מצבי הנפשי קשה לי ולבעלי לחזות בילדינו היקרים עצובים או בוכיים.מה אני יכולה לעשות התחושה הכללית שלנו היא שאין מה לעשות זולת התעלמות כך אני בתור אדם בוגר הייתי פועלת אך מה נכון לגבי הילדים. אין לי רצון לפעול במסגרת הבית סיפרית מאחר שהוא מאז ומעולם היה תלמיד מצטיין הן בלימודים והן חברתית ולעיתים מוערבות בית סיפרית מחמירה את המצב.אגב גם לפנות להורי הילדים איננו הפיתרון בעיני מאחר שילדים שמסוגלים לרוע מאין זה שואבים ויונקים אותו מבית גידולם ושוב אני אשים אותם על הכוונת. הייתי מבקשת לעזור לי לתת כלים לעצמי ולילדים איך להתמודד עם המצב המעיק עד יעבור זעם ואיך לא לתת לאנשים לא ראויים ולא איכותיים לפגוע בשתי נשמות שיכולות לעוף ולהתרומם גבוה גבוה.
תודה מראש

שלום,
יש לי בן בכור בן 6. (אח לבן 3).
התחיל לפני מס' ימים את כיתה א'.
ההתחלות שלו במסגרות בדר"כ נהדרות ולאחר מס' ימים/שבועות יש נסיגה בהתנהגות.
הוא נפרד יפה בבוקר, הולך בשמחה לכיתה וחוזר מלא חוויות.
רציתי להתייעץ על מקרה שאני ובעלי לא מסכימים עליו, מה דעתך?
בעלי לוקח אותו בדר"כ בבוקר לביה"ס. בני ביקש אתמול שלא נלווה אותו יותר לכיתה, הוא כנראה מרגיש גדול ובטוח בעצמו וביקש שנוריד אותו בכניסה לביה"ס והוא יכנס לבד. המרחק הוא קצר מאד וללא חציית כביש.
בעלי סירב ואמר לבני שהוא רק התחיל את השנה והוא עדיין רוצה ללוות אותו לכיתה. בני כעס ועשה ברוגז והלך מצוברח לביה"ס. לאחר שבעלי ליווה אותו לכיתה הוא הלך לכיוון הרכב וצפה בבני מרחוק וראה כי הוא לא מצליח ליצור משחק עם חבר טוב ושהוא עומד בצד מצוברח. בעלי חזר אליו והציע לו כל מיני אופציות אחרות כמו למצוא חבר אחר וללכת למקום אחר כי צבט לו בלב שבני עומד בצד לבד.
אני חושבת שבעלי טעה והיה צריך להקשיב לו כשביקש להכנס לבד לכיתה. וכן, שלא היה צריך לחזור "להציל" אותו בענין החברתי שבד"כ נפתר לבד אחרי כמה דקות.
מה דעתך? איך עליו לנהוג? אני חושבת שצריך לעודד אותו לעצמאות שהוא מרגיש כרגע.
תודה

שלום,
יש לי בן בן 3 (אח לבן 6).
הוא נכנס השבוע לגן מועצה. גן חדש שבו גם הגננות חדשות לו, גם המבנה, וגם הילדים.
לפני כן היה בגן פרטי כשנה וחצי וכל יום היו לו קשיי פרידה בבוקר. הוא לא בוכה, אבל הוא פשוט מסרב לעזוב לי את הרגל וללכת למטפלות.
אני מבינה ויודעת שזו תחילת השנה וצריך לתת לו זמן להתרגל לגן החדש. אבל אני לא רוצה לחזור על שנה שעברה ולחוות קשיים כאלה בכל בוקר.
חשוב לציין שביומיים הראשונים בגן החדש עזבתי אותו ללא בעיות וללא קשיי פרידה בכלל. ככה הוא בכל מקום חדש, בהתחלה משחרר בלי בעיה ואחרי כמה ימים מתחילים הקשיים, כנראה כשהוא מפנים שהוא נשאר כל יום בגן וזה לא היה חד פעמי...
איך את ממליצה לנהוג? לעזוב אותו גם אם הוא לא משחרר וללכת?
להמתין איתו עד שהגננות מצליחות לשכנע אותו לשחק במשהו?
אני מרגישה שהוא עושה מניפולציות (עליי בעיקר וגם על הגננות) ואני רוצה להפסיק אותן.
תודה והמשך יום מקסים.

יש לי ילד בן 4.8, שמגיל 3 מחזיק כמעט כל הזמן באיבר מינו.
בגיל 3 הגננת אמרה לנו לא להעיר לו, אבל עכשיו זה כבר ממש מוגזם.

אני מסבירה לו שלא נוגעים ליד אנשים אלא רק בחדר שלו, אבל הוא מוריד את היד כשאני מעירה ומיד מחזיר אותה לשם.

מה אפשר לעשות?
אגב - הוא ילד עם ADHD ותת-תחושתיות.

הבן שלי בן שנתיים וחתי,נגמל מחיתול בחופש ושולט ממש יפה.הבעיה היא שהוא לא מוכן ללכת לשרותים בגן!הגן לא זר לו והוא מכיר את הגננות.בכל מקום הוא מוכן ללכת לשרותים-בקניון ,אצל חברים ורק בגן לא.אתמול הוא התאפק עד הצהריים ואזשמו לו חיתול לשינה והוא עשה בחיתול.היום לא הצליח להתאפק ועשה במכנסיים.הגננת טענה שהוא בקש חיתול.שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא עם חיתול לגן והוא אמר שלא.מה עושים?

שלום רב,

אתמול, ביתי בת השמונה וחצי נחשפה בשוגג באיטרנט לתוכן פורנוגרפי.

בלילה לפני השינה היא סיפרה לי את שארע וכי אינה יכולה להרדם , כי כל הזמן חושבת על מה שראתה.

הרגעתי אותה, והסברתי לה שמה שצפתה בו בשוגג, אינו מתאים לגילה ודברים כאלו עלולים לקרות, ושאני שמחה שהיא שיתפה אותי.

לא פירטטתי יותר מידי ולא שאלתי פרטים על מה שראתה, פרט למה שהיא שיתפה:"אנשים ערומים שעושים כל מיני דברים".

היא קראה ספר עד שנרדמה.

מה עושים כעת? להפנות ליעוץ פסיכולוגי? אותי ואת בעלי? את הילדה? להניח לזה? להמשיך ולדון בזה?

אני לא יודעת מה תהיה תגובתה הלילה וכיצד עלי להגיב הפעם.

שלום, הבת שלי בת 6 התחילה כיתה א'. ברגע שמגיעים לבית הספר היא מתחילה לבכות. כבר בבית לפני היציאה היא מתחילה להתלונן על כאבי בטן ולבכות. התופעה התחילה עוד בגן וזה נמשכת כבר חצי שנה. כל בוקר לפני יציאה מהבית היא התלוננה על כאב בטן וביקשה שנגיד את זה לגננת. היא חזרה מהגן ועכשיו מבית הספר די מרוצה. עשינו לה בדיקות רפואיות והכל תקין. כל חופשת הקיץ היא לא התלוננה אף פעם על הבטן. ברור לנו שהבעיה היא פסיכולוגית. איך להתמודד עם התופעה? איך לעזור לה? תודה.

שלום רב, אני אמא ל- 3 ילדים בני 7,5 ו- 5 חודשים. לפני כשבועיים נהיו לבתי בת ה- 5 כל מיני פחדים, זה הולך ונהיה גרוע יותר, זה מתבטא בזה שבבית היא כל היום הולכת אחרי, לא מוכנה להיות רגע אחד לבד. לא מוכנה ללכת לישון לבד רק איתי. לא מוכנה להיות לבד במקלחת, היא רוצה שייכנסו איתה לשירותי ולא יינעלו את הדלת.כל הזמן היא שואלת אותי אם אני יעזוב אותה. חשבתי שזה יעבור לה אבל כל יום שעובר זה נהיה יותר גרוע. היא מתעוררת באמצע הלילה ואומרת שהיא חולמת חלומות רעים. ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים ולנסות לברר מה עובר עליה אבל היא כל הזמן חוזרת ואומרת שהיא מפחדת והיא חלמה חלום שהיא נאבדת בקניון. אני צריכה עזרה לדעת איך מתמודדים עם דבר כזה. והאם זה יכול להיות מקנאה בתינוקת החדשה ?

שלום, בני הינו ילד בכור ואני בהריון בחודש שישי...
הוא ילד מאוד טוב ויודע מהם הגבולות שלו, לרוב לא היו לי איתו בעיות התנהגות אולי לפעמים לפני מקלחת אבל תמיד הוא ידע שיש גבול והיה נרגע, לא נכנסתי איתו אף פעם למלחמות הכל עבר בדיבור והסבר והוא היה מבין.
לאחרונה הוא השתנה הוא צורח ןבוכה בכי הסטרי שהוא לא מקבל דברים בכל דבר מורד ומאוד קשה לי עם זה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה כי זה דבר חדש.אני לא מוותרת לו אבל בכל זאת אני נכנסת איתו לאיזשהו מלחמה לא נעימה .
בנוסף הוא התחיל גן חדש לפני יומיים .
בימים האחרונים המלחמה היא איתי לרוב ולא מול בעלי , הוא בוחר בו ולא בי ...כמו למשל בבוקר אבא ילביש אבא יעשה קוקו .....
לרוב אני איתו במהלך היום ובעלי מגיע בערב.