פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי, בהמשך להודעה הקודמת, בתי ילדה מקסימה, חברותית, משפחה נורמטיבית, יחסים מצוינים בין ההורים, תפקוד תקין לחלוטין גם בגן וגם בבית. לא מדובר באוננות אגרסיבית בכל שעות היום אלא רק בגן לפני השינה (על המזרון) וכן במיטה שלה בבית לפני השינה. האם עדיין יש צורך לגשת לטיפול?

שלום
יש לי בן, בן 4.5
ילד רגיש ועדין
יש לו בגן "חבורה" שיש לה "מלך" .. החבורה מונה 3 ילדים, הוא ביניהם
הוא אוהב את החברים שבחבורה, כנראה כי הם הרבה יותר בטוחים בעצמם וזה חסר לו בעצמו
העניין הוא שקורים שם דברים כמו-אתמול-בקשו ממנו להתנצל על משהו שלא עשה, אחרת לא יהיה בחבורה-והוא התנצל...שאלתי למה התנצל? אמר-כי חשוב לו להיות בחבורה
הסברתי לו שאין לו סיבה להתנצל על דברים שלא עשה. ואם לא יהיה בחבורה, יש מספיק חברים אחרים וכו'
היום זה קרה שוב-והבנתי שענה להם-שלא מתנצל על משהו שלא עשה-ואמרו לו שהוא לא בחבורה...
איך נוהגים במצב הזה?
ייעצתי נכון?
תודה רבה

שלום רב, ביתי בת השלוש וחצי, ילדה טובה בד"כ עם המון ביטחון. לרוב כאשר אני באה לקחת אותה מהגן היא מאוד מצוברחת ולא אומרת לי מדוע. היא מאוד מופנמת ולא מספרת לי כלום, מה עבר עליה במהלך היום. מידי פעם היא מספרת לי שהיא רבה עם החברה הטובה שלה והיא משחקת לבד בגן. זה מאוד קורע את הלב לשמוע דבר כזה. איך מעודדים ילד להיפתח אליך ומה להגיד לו כדי לחזק אותו רגשית להתמודד מול מכשולים כאלה בחיים?
תודה

ילדתי בת 3 וחודשיים מאוד מפחדת מאנשים שקצת לא נראים לה אם זה בגינה או המתנ"ס
ברגע שהיא רואה אותם נתקפת בכי ורק רוצה ללכת אפילו באמצע משחק עם חברים
מה לעשות?

שהייתה קטנה יותר פחדה מדברים כהים כמו קשקוש במגלשה וכו וזה עבר לאט לאט אבל עדיין יש עצירה ראשונית שהיא נתקלת בכל מיני דברים קטנים כמו לכלוך , שערות , קלטת שמפסיקה באמצע

אשמח לתשובה למי עליי לפנות ?
ליזה כהן

שלום, אני אמא לידה בת 6 ולילד בן 2.9. בחדשים האחרונים בני מרבה בהתפרצויות של זעם מה שמפריע לו גם בגן מאחר ורב עם הילדים. כמו כן הגננות מדווחות שקשה לו לשבת במפגשים כי "לא מוצא את עמצו". ניסיתי קצת לקרוא על הבעיה ו/או ההתמודדות איתה וברוב המקרים הצביעו על בעייה של חוסר תשומת לב. אני לא חושבת שאצלנו הבעיה היא זו כי הוא מקבל המון מזה בתוספת חום ואהבה. עוד אוסיף שאני בחדש השביעי להריון ושהוא מודע לזה שהולכת להיות לו אחות קטנה בזמן הקרוב. אשמח לעזרה/ הכוונה. תודה!

בתי בת 3 וחצי, ילדה מקסימה וחברותית, החלה לפני כחודש וחצי לאונן בחוזקה בעיקר לפני השינה גם בגן וגם בבית, או מול הטלויזיה. הסברנו לה בעלי ואני כי היא יכולה לעשות זאת כשהיא לבד, בפרטיות, אך הילדה מגיבה לכך בחצי צחוק ולא ממש מתייחסת. מה עושים??

שלום לכם ההודעה שלי קצת ארוכה ולכן מתנצלת מראש. .. יש לי 3 בנים האמצעי בן 4.5 הולך לגן (לא עירוני ) ובשבועות האחרונים הוא מסרב ללכת לגן הוא טוען ש"נמאס לו", ושמשעמם לו דיברה עם הגננת והיא התפלאה מאוד היא אמרה שהוא משתתף יפה בגן , ואני יודעת כי ביום יום אני מרגישה שהוא מספר בהתלהבות את מה שעובר עליו כל יום והוא מאושר שם ... אין לו חברים מהגן כי זה גן דתי וגם בעיר אחרת וכל מי שהוא מזמין ההורים "מתחמקים" אולי כי אנחנו לא דתיים וגם רחוקים ... בכל מקרה כשהוא מסרב ללכת (סבא שלו בן 75 לוקח אותו כל יום ומוציא) אז סבא באיזה שלב נכנע לו ומשאיר אותו איתו בבית (של הסבא והסבתא) ..אני אומרת לו שאני מאוד כועסת ומאוכזבת אבל זה לא עוזר , הכנתי לו טבלה שכל יום שהוא הולך לגן יידביק מדבקה ואז בשישי ייקבל הפתעה זה הצליח יומיים ושוב הוא נשאר אתמול בבית..
והכי מוזר לי רק באותו יום שהוא נשאר עם הסבא בבית שלו לבד בורח לו הקקי וזה מפתיע כי בשום מקום (כולל בבית) זה לא קורה לו, והכי מפתיע שאתמול הוא שיקר לי והתעקש על זה שהוא כן הלך לגן

מה עליי לעשות?
המון תודה וסליחה על האורך
אורלי

עוד מעט הלידה ומתחילות להעלות חששות, האם צריך להניק את הילדה כל פרק זמן קבוע או לא? האם להרגיל אותה לישון לבד? איך עושים את זה בלי לפגוע בה? יש לכם מישהו להתייעץ איתו?

שלום, יש לי ילדה בת 7 שבזמן האחרון שמתי לב שכאשר מרגיזים אותה בבית או בבית הספר היא נתקפת ומתפרצת בצעקות , בנוסף מכל ביקורת אפילו הקטנה ביותר בוכה ומקשה לקבלה,כיצג נית ןסייע לה.

היי.. אני עשיתי קורס פסיכולוגיה התפתחותית לפני שנה במסגרת לימודים שהתחלתי לתואר בפסיכולוגיה, ורציתי לשאול את חוות דעתכם לגבי תינוקת בת 8 חודשים, זאת התינוקת הראשונה שאני נחשפת אליה ואני מקווה ללמוד ממנה כמה שיותר כי גם לי תהיה אחת כזאת בעוד כמה חודשים.
בכל פעם שהתינוקת רואה את אימא שלה, לא משנה עם היא כרגע משחקת עם סבתא או הולכת בתוך ההליכון, היא מתחילה לבכות ולבקש שהיא תיקח אותה בידיים. בהתחלה חשבתי שזה נורא חמוד, עד שמישהי אחרת, אם לשלושה, אמרה לי שזה מאוד לא בסדר.
היא אמרה שבגיל כזה התינוקת צריכה לשבת לאכול לבד ולא על הידיים של אימא שלה, זאת אומרת שעם אנחנו מתיישבים מסביב לשולחן והתינוקת רואה את אימא שלה, אז אימא שלה לוקחת אותה על הידיים ואוכלת ככה. מרגיש לי מאוד תלותי, אבל האם זה בסדר או לא לתינוק?
רציתי לשאול עם זה סוג של היקשרות בטוחה או חרדה? יכול להיות שזה גם נובע מזה שהם לא נתנו לה ללמוד לזחול והיא עדיין לא עצמאית בגיל כזה?

שלום, אני פונה אליכם כדי לשפוך את הלב ולהתייעץ במקרה שנתקלתי בו לראשונה
אני לא יודעת כיצד לנהוג ולמרות שניסיתי לדבר עם הוריי הילדה כבר פעמים רבות,
אני מרגישה ששום דבר לא נעשה וההתנהגות של הילדה רק הולכת ומדרדרת.

דוד שלי התחיל לצאת עם בחורה חדשה לפני כחמישה שנים, זה היה רציני כך שהיא עברה לגור אצלו עם הילדה שלה שהייתה אז רק בת 3. אביה של הילדה נהרג כשהיא הייתה קטנה ומהרגע שהם עברו לגור אצלו, הם שכנעו אותה שדוד שלי הוא אביה וככה היא רואה אותו מאז.
אני חייבת לציין שמהרגע שהיא נכנסה למשפחה שלנו, הרגשתי שמשהו לא תקין. אני מאוד אוהבת ילדים, אבל ספציפית היא, התנהגה כמו ילדה בוגרת לגילה שמוציאה את כל החכמה שלה על דברים שליליים ומצליחה להוציא את כולם מהכלים.
בהמשך התפתחותה ניסיתי לתקשר אתה פעמים רבות אבל פשוט לא מצאתי את הסבלנות,
בפעמים שניסיתי לקחת אותה מהבית ספר היא הייתה משתוללת, מכה אותי ורצה לכביש בכוונה.
לפעמים כשניסיתי לקחת אותה לגן שעשועים היא התחילה לאיים עלי שעם אני לא אעלה אתה על המתקנים היא תגיד לאימא שלה שהרבצתי לה.
ועוד דברים מתוחכמים שמעולם לא ציפיתי שילדה בת 3-5 תחשוב עליהם.
ניסיתי להתמקד בחינוך שהיא קיבלה ממשפחתה, אימא שלה הייתה מאוד חלשה בחינוך שלה, היא נתנה לילדה כל מה שרצתה ואם לא, אז הילדה הייתה מתחילה לצעוק ולהשתולל ואז מקבלת את מה שהיא רוצה. סבא וסבתא שלה כן טרחו להעניש אותה והתנהגו אתה בחומרה.
אבל מאז שהיא נכנסה למשפחה של הדוד, שהתבלבל ולא ידע כיצד לנהוג בה, הוא התחיל לנהוג אתה יותר מדי בקשיחות (לדעתי), זה עזר בהתחלה עם הדברים שעשתה אבל זה עבר למקומות אחרים.
הוא כל הזמן צועק עליה, מה שהיא עושה לא טוב היא הולכת לעמוד בפינה או בחדר, הוא שם לה מערכת שעות מאוד מדוקדקת והיום שלה בנוי על עבודות בית, שיעורי בית, שינה. אימא שלה הצטרפה לחינוך הזה והם כל היום מטרטרים אותה, תעשי ככה ותעשי ככה.
הייתה איזה תקופה ששמעתי מהם שהיא מתעוררת מסיוטים בלילות.
היום, כשהיא בת 8, אני מוצאת אותה עושה דברים ונכנסת לוויכוחים שפשוט לא הגיוניים לגילה. היא מדברת לאימא שלה בחוצפה, וכאילו אימא שלה היא החברה שלה. נכנסת אתה לוויכוחים של נשים מבוגרות.
היא אמנם מקשיבה כשדוד מתחיל לצעוק עליה אבל היא לא מקשיבה לאף אחד אחר, אפילו לא לאימא שלה, היא כאילו כל הזמן עושה דווקא. מבקשים ממנה לעשות משהו, כמו להפסיק לתופף על השולחן והיא עושה את זה יותר חזק. אני בהיריון כרגע וביקשו ממנה לא להתרוצץ מסביבי ואיכשהו ב"טעות", לא טעות, היא נכנסה לי עם המרפק בבטן. ועכשיו, לאימא שלה ולדוד שלי נולדה ילדה, וכל מה שאני רואה כשאני באה זה שהילדה הגדולה מתנהגת בחוצפה ומכריחים אותה לעשות דברים, אבל אף אחד לא באמת שם לב אליה, לא נותנים לה מחמאות על משהו טוב שעשתה, לא טורחים לדבר אתה אפילו.

שלום רב
הבן שלנו בן שנה וחצי
תמיד היה ילד חברותי וחייכן והיה מפחד רק מזרים בתקופת חרדות מזרים וכמובן שעבר גם את שלב חרדת הנטישה
אני עימו בבית מגיל יום ועד עכשיו, יש לנו סדר יום שמותאם לו, זמני משחק עם דודים וסבא-סבתא, זמני משחק עם ילדים, טיול בחוץ, משחק איתי ושעת ציור,קניות ביחד, זמני ארוחות וזמני מקלחת צחצוח שיניים ושינה
בזמן האחרון אני מבחינה בשינוי שנראה לי מוזר בהתנהגות שלו, (אני לא יודעת אם זה בסדר כי זה ילד ראשון ואני לא יודעת איך הוא צריך להתנהג בגיל הזה)
השינוי בא לידי ביטוי כשאנו הולכים לבקר סבא וסבתא הוא שוכח מקיום ההורים שלו, ולא מתייחס שאני קוראת לו או מבקשת ממנו משהו, דברים שבבית הוא כן עושה,פתאום הוא כבר לא בלחץ אם אני נעלמת לו מהעיניים, בבית כשאנו לבד הוא לא עוזב אותי לשניה ורודף אחריי בכל הבית, זה נראה לי הבדל דרמתי מדי בהתנהגות בין שני המקומות.
כמו כן כשסבא או סבתא או דודים באים לבקר הוא פשוט מתעלם מההורים שלו, מאיתנו, פשוט לא מתייחס אלינו ואיך שהם הולכים הוא פתאום שוב נצמד אליי, ובנוסף כשהם מגיעים לבקר או כשאנו הולכים אליהם הוא הולך אליהם ומבקש צומי כאילו חסר לו בבית!!! זה ממש נראה לי מוזר מהצד אנחנו ממש טובים איתו, לא צועקים או חס וחלילה לא מרביצים והכל נעשה בנועם וברוגע, הוא לא נחשף לצעקות או מריבות ואני לא רואה שום סיבה שהוא ילך וממש ירצה צומי מאחרים ולא מהוריו
אני מבינה את זה שהוא מתלהב לראות אותם ושזה נורמלי אבל השינוי הזה בהתנהגות בין שהוא איתנו לבין שהוא ואנחנו נמצאים בחברת אנשים אחרים הוא פשוט נראה לי לא נורמלי מהצד, ואם הייתי רואה ילד מתנהג ככה ליד אחרים ומתעלם מהוריו הייתי חושבת שחסר לו צומי וזה ממש לא המקרה אצלנו
זה כבר מדאיג אותי ולפעמים אני אפילו בוכה אני מרגישה כאילו הוא פשוט לא שם עליי!! ילדים בגיל הזה הרי מבחינים מי ההורים ומי המטפל בהם, ומי דואג להם אז למה זה קורה???
אשמח לתשובה דחוף
תודה דנית

שלום,
אנחנו הורים לבן 3 ונתקלים בקשיים רבים בגידולו.
היכן ניתן למצוא הדרכת הורים באיזור השרון ( עדיפות לכפר סבא)
תודה מור

שלום רב,

בני בן 3 וחצי נחשף לאלימות בין מבוגרים (קרובי משפחה קרובים). ובין היתר בין בני זוג (לא הוריו) הוא אמנם לא נכח במקום אך היה בקרבת מקום והיה עד להתרחשות סביב זה. באותו מקרה, הוזמנה משטרה והוא שמע שהוזמנה משטרה.
כאשר המקרה התרחש, הוא התעניין מה קורה והסברתי לו בעדינות שא' הרביץ לב'. הוא שאל למה? והסברתי לו שהוא מתנהג לא יפה. הוא אמר הוא לא אוהב אותה? ובלהט הרגע אמרתי לו שלא. ואז הוא אמר שאנחנו אוהבים אותה.

מאז המקרה (לפני כשבוע) הוא כל הזמן מדבר על המקרה. הוא שואל איפה המשטרה? הוא אומר א' לא אוהב יותר את ב'. א' הרביץ לב'. הוא כל הזמן מזכיר את זה ומדבר על זה.
באחד הפעמים שהוא דיבר על זה אמרנו לו שהוא כבר לא מרביץ ושהוא אוהב את כולם.
למרות זאת, הוא ממשיך לדבר על המקרה.

שאלותיי:
1. האם נכון היה להסביר לו כפי שהסברתי כאשר הוא נכח במקום ושמע את ההתרחשות?
2. האם אנו צריכים והאם נצליח להוציא אותו מהטראומה של המקרה? או לפחות נצליח לשנות לו את המבט על האדם שהכה.
אמנם אין כל סיבה שיהיה לו קשר כלשהו עם אותו אדם, אבל אינני רוצה שיהיה לו רושם כזה על אנשים בכלל, וחוץ מזה הוא בקשר מאוד טוב ומאוד אוהב את ילדיהם של בני הזוג.
3. ילדיהם של בני הזוג נכחו במקום ההתרחשות ליד הוריהם (בני .4.5 ו- 2). אני משערת שצריך לקחת אותם ליעוץ כלשהו, האם אוכל לקבל הדרכה בעניין?
4. כיוון שהוא כל הזמן מזכיר את המקרה, אינני רוצה שיווצר מצב שהוא יהיה עם ילדי בני הזוג ויאמר להם שאבא שלהם לא אוהב את אמא שלהם או שאבא שלהם הרביץ לאמא שלהם (למרות שהם היו במקום והיו עדים למריבה זה לא נעים לשמוע את זה). האם ניתן לעשות משהו?

הערה: עוד לפני המקרה הזה, ובלי קשר אליו, לעיתים כשהוא שומע אותנו, (את הוריו) מדברים הוא שואל "אתם רבים" (על אף שהקול אינו מורם ואין שום גוון של ויכוח או מריבה). כמובן שאנחנו אומרים לו שאנחנו לא רבים ואנחנו אוהבים מאוד אחד את השני ואותו.


תודה.

בתי בכתה א ולוקח לה המון זמן להכין ש.ב בטענה שאין לה כח ולא בא לה בעיקר בשפה. כל יום מאבקים ומלחמות משום שלטענתה השיעורים לא מעניינים אותה. היא מבינה את החומר הנלמד.לאן יש לפנות תחילה עם חשש להפרעת קשב? לנוירולוג, למכון פרטי או למבחן טובה?