פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי האהובה בת השבע פנתה אלי כמה פעמים בזמן האחרון בבעיה שמציקה לה ואני מאוד מתלבטת במציאת פיתרון.

בתי יפיפייה, חכמה ונפלאה וגם סובלת משיעור יתר בפנים (גם בגב- אך לזה היא איננה מודעת). עור פניה בהיר מאוד ושיערה כהה ואכן השיער מעל השפה מתכהה ובולט וכך גם שיער הגבות.

אני מתלבטת בפיתרון- מצד אחד צר לי מאוד כי בגיל מוקדם כל כך היא עסוקה בכך ( על אף שהיא יודעת ושומעת מדי יום ביומו כי הפנמיות הנדירה שלה היא חשובה מכל דבר), ומצד שני הבעייה קיימת, היא מודעת לכך ואני חייבת למצוא פתרון.

מה לעשות...?

טיפול בלייזר? טיפול בבית? איך להתמודד? ושוב, צר לי כי בגיל צעיר כל כך צריך לתת לזה תשומת לב...אבל זהו זה....

הי יש לי ילדה בת שנתיים וחודשים מגיל שנתיים היא מבקשת להוריד את החיתול ובבית יודעת לבקש פיפי או קקי גמלתי אותה מההנקה לפני כשבועים ועכשיו הורדתי לה חיתול בגן ביומים שהילדה נמצאת שם היא כל הזמן מפספסת ובבית הילדה יודעת לבקש אני מבולבלת מה לעשות ?????

שלום,
אנו הורים לילד בן 7 וילד בן 4. בני בן ה-4 הוא ילד מתוק ומקסים, יש לו חן מיוחד, חיוך כובש ושמחת חיים יוצאת דופן והוא שנון במיוחד. רוב הזמן הוא ממושמע כמו ילדים בגילו. הבעיה מתחילה כאשר הוא מתרגז או מחליט שהוא רוצה משהו. הוא עקשן מאד וחושב שהוא יכול לומר את המילה האחרונה בבית. יש לו התבטאויות כמו "אני קובע לי" או "אני בן 4 ואני מחליט הכל בבית". אנחנו מסבירים לו את מקומו, ילד בבית, אבל זה מוביל לעימותים, בכי חזק וארוך התבטאויות כמו אני לא אוהב אותך, את מטומטמת וחצופה, יריקות, דחיפות, צביטות ועוד. כשזה קורה אני אומרת לו שלא נעים לי להיות בחברתו כך והולכת ממנו. בד"כ הוא רץ אחרי ומבקש סליחה ומבטיח שלא יעשה זאת שוב. הוא לא מרפה עד שאומר לו שאני סולחת. כמובן שזה קורה שוב. לאחרונה התחלתי לומר לו שאני רוצה לראות את הסליחות במעשים ולא במילים. אין ספק שהוא יודע להבדיל בי טוב לרע. בשבוע האחרון בני הבכור, בן 7, מתקשר אלי כל יום בצהריים (מטפלת מוציאה אותם מהמסגרות עד שובנו מהעבודה) ומתלונן שאחיו הצעיר נושך אותו והורס לו יצירות שהכין. חשוב לציין שהתנהגות אלימה כזו כלפיו אחיו קיימת רק עם המטפלת. בנוכחותנו זה מופנה כלפנו. אני ממש אובדת עצות. אני מרגישה שאני הולכת על ביצים לידו כדי לא להביאו למצב של כעס. בנוסף אני מתלבטת לגבי המטפלת, מדוע רק בנוכחותה מציק לאחיו? חשוב לציין שהגננת מעולם לא ציינה בפני שיש לו בעיות התנהגותיות בגן, יש לו גננת קשוחה והמשמעת בגן ברורה. האם ייתכן שמוצא פורקן בבית? מקום מגונן יותר? בקיצור אשמח להכוונה וסליחה שזה ארוך כ"כ. תודה מראש, נטע.

שלום,

אני גרוש מזה 3 שנים ואבא לילדה בת 6. לפני כשנה וחצי גרושתי התחתנה בשנית ועברה לגור בעיר אחרת עם בן זוגה החדש. דבר זה השפיע על בתי וגרם לכך שהיא הפסיקה ללון אצלי באמצע שבוע. בסופשבוע לנה כרגיל ללא שום בעיות.
במהלך ייעוץ בו היינו עם הילדה נקבע שישנו ניכור הורי ביוזמת האם, ומאותו רגע גרושתי הפסיקה לבוא לייעוץ ולשתף פעולה וכך נשאר המצב.

חשוב להדגיש שכאשר הילדה באה אלי היא מאושרת והקשר שלנו חם ואוהב.

כעת גרושתי לקראת לידה ומדי פעם ילדתי נשארת עם הסבתא ולא רוצה לבוא אליי. כאשר האם הולכת לבדיקות בימים שלי.

כיצד להתנהל מול הילדה במקרים כאלה, ולמה עליי לצפות ואיך להתנהל מול ילדתי כאשר יגיע התינוק ?

תודה.

שלום בני בן ה12 ילד חברותי ואהוב על חבריו, הוא יוצא המון עם חבריו אחהquotצ, ערבי שישי וחופשים. בכל פעם מדובר בלתת כסף ליציאה או למטה לקיוסק, לטענתו כל החברים ככה נוהגים ואכן זה כך. לא תמיד אני נותנת לו כסף, לפעמים אין לי, לפעמים אני אומרת לו שאין לי וכן יש לי בכדי לחסוך ויכוח, אינני מחסירה כלום מהילד כל מה שהוא צריך הוא מקבל אנו מתגוררים בשכונה שכל הילדים מקבלים כל דבר שמבקשים ואני נותנת בגבול היכולת שלי, אך לא נראה לי שבכל יום שהוא יורד לשחק אני צריכה לתת כסף לביזבוז. כשיש חופש קובעים כולם יום סרט, יום קניון שכל זה מתבטא בסופו של דבר בכסף. קרה מקרה שאופק הגיע הביתה לפני שבוע וסיפר שמצא 100 שquotח סיפר סיפור שלם quot אמא ראיתי את השטר על הריצפה והשטר קרא לי אופק קח אותיquot אני מיד חשדתי אך לא התעקשתי יותר מידיי וquotחפרתיquot. אתמול ביקש ממני 5 שquotח ואמרתי לו שאין לי, התלבט עם עצמו ולבסוף ניגש לארנק של אחיו ולקח כסף בלי שאדע. לאחר שירד ניגשתי לארנק לראות ואכן הוא לקח. קראתי לו חזרה הביתה והיתחתי בפניו שלקח כסף שלא שלו וכמובן שהוא הכחיש, עמדתי על שלי ולאחר שהתלונן על כך שאני קוראת לו quotגנבquot וכו'.... ולאחר שאביו הגיע הביתה וסיפרתי את המקרה הודה בטעותו ואמר שפחד לגלות לי את האמת. אביו ניגש לדבר איתו ואיכשהו הוא סיפר על ה100 שquotח שהיה אצל חבר שלו בביתו וראה 100 שquotח על המדף ופשוט הכניס את ה100 שquotח לכיס. הייתי בשוק אך לא כעסתי ולא התעצבנתי פשוט לא ידעתי איך להגיב שנארתי קפואה.
השאלה שלי איך אני מתמודדת?

בני בן שלוש מרבה לשאול אותי ואת אביו אם אנחנו אוהבים אותו ואם אנחנו דואגים." אתה דואג אבא?" או שלפעמים פשוט קובע "אבא לא דואג". זה ילד חכם ומוכשר עם קשיים בויסות החושי ורגישות יתר. אכן מאוד רגיש וחרד מגירויים שאליהם רגיש. איך עלינו להתמודד???

שלום,
אם במשפחה חד-הורית יחידנית לילד בן 10בן יחיד. מזה שנה אני בקשר הדוק עם גבר גרוש + 2 בנים בוגרים. בזמן האחרון התחלנו לדבר על מגורים משותפים, שכירת דירה גדולה להקמת בית משותף. הבן שלי מאוד אוהב את בן הזוג שלי, נקשר אליו מאוד ומחכה לרגע בו נעבור לגור יחד. יוסי (בן הזוג שלי - שם בדוי) נמצא אצלנו בבית הרבה, כמעט כל יום ולן אצלנו בלילות. חשוב לי לציין שלבני אין אבא או כל דמות גברית אחרת בחייו מלבד יוסי. הוא מקבל ממנו הרבה תשומת לב , ואהבה, ולא פעם הוא ציין שהוא כמו אבא בשבילו. בשבועות האחרונים הקשר הזוגי נסדק ואני חושבת איך לספר לבני שאני רוצה להיפרד מבן הזוג שלי או ליתר דיוק, ברגע שזה יקרה מה אומר לבני, איך אבשר לו על הפרידה. אני חוששת מאוד איך בני יקבל את העובדה הזו. מה זה עלול לעשות לו. הילד מאושר בנוכחות בן הזוג שלי. איך ניתן למזער את הנזקים או למנוע אותם אם אפשר בכלל?
חסרת אונים,
ממתינה לתשובתכן בקוצר רוח,
שרה (שם בדוי)

בני הבכור (מבין שניים), בן 4.5, ילד חכם ומקסים. מאז כניסתו למסגרת מעון בגיל שנה הבחנתי בקשיים שונים אצלו- קושי ממושך בפרידות, קושי לשאת תסכול ובעקבות כך התפרצות זעם ואף אלימות. הקשיים השתנו עם הזמן ואני בהחלט רואה שינוי בעיקר בזכות יכולתו הורבלית והעזרה שמקבל מאיתנו בשיפור יכולתו לבטא מילולית תסכול.
עם זאת, אני עדיין מוטרדת ממצבים בהם נכנס למעין אמוק של בכי היסטרי כשמתוסכל, מתוקפנותו כלפי אחרים והקשיים שמתעוררים אצלו כשנדרש לשתף את האחר. חוסר יכולתו להירגע גם היא מטרידה. אני מאוכזבת ממנו ומעצמי על חוסר האונים שלי במצבים האלה (בעיקר כשקורים בחוץ או בחברת אחרים).
חשוב לציין כי בעקבות קשיים אלה ואחרים פניתי למרפאה בעיסוק שאבחנה קשיים בויסות התחושתי והמליצה על מספר תרגילים ללא צורך בהמשך טיפול.
אני מוטרדת מהעתיד החברתי שלו וגם מהקשיים שלי ושל בעלי לדעת מה עלינו לעשות במצבים כאלה.

אשמח לעצתכן..

תודה
אורית

שלום,

חבר של בתי בת ה-9 נפטר בפתאומיות. אשמח לדעת איך עלי לספר בגיל כזה שמשהו שאוהבים נפטר ואיננו עוד.

שלום רב,
השאלה שלי, האם לציור של ילד בן שלוש וחצי כבר יש משמעות? זאת אומרת, האם ניתן כבר לפענח את האופי של הילד, תיסכולים שלו וגם השמחה שלו לפי ציורים.
הוא צייר ציור של ילד שכלל ראש, עם כל האיברים, הוא לא צייר את הגוף, רק ידיים ורגליים. כאשר שאלתי מי זה הציור, ענה שזה הוא. אחרי זה התחיל להוסיף לראש עוד רגליים וכאשר שאלתי שוב מה זה, צחק וענה שזה עכביש.
חשוב לציין שהוא ילד יחיד, מפונק עלידינו עלידי סבתות וסבא.
הוא השולט ואנחנו מתקשים להציב לו גבולות.
בקרוב מתחילים הדרכת הורים.
כמו כן, הוא מטופל במכון להתפתחות הילד עקב קשיי תקשורת הבנה+ דיבור. ילד דו לשוני.
חשוב לציין שבדרך כלל הוא מצייר את עצמן או מכוניות, לפעמים חיות לפי יכולתיו.
אני מאוד לחוצה.
אשמח לשמוע את דעתכן בנושא.
המון תודה.

שלום רב,
אני מבקשת עזרתך, ממש לא יודעת איך לנהוג בקשר לבתי, שיר, בת 9:
בשבועיים האחרונים ביתי מתלוננת כל הזמן על פחדים, כמעט מכל דבר: פחד להיות לבד בבית, פחד לישון בלילה, (היא ישנה איתי), פחד לאכול, בעיקר בחוץ שמא תקיא, גם בבית ממש צריך לשכנע אותה שלא יקרה לה כלום אם תאכל, פשוט להתחייב בפניה שאין סיכוי שתקיא אם תאכל, סוף השבוע נסענו לחופשה שיזמתי במיוחד בשביל להיות איתה מקסימום זמן, היא ביקשה להישאר עם אמי בשביל שלא תקיא בנסיעה, מתלוננת על כאבי בטן (בעיה ששללתי רפואית).
לפני כשבוע, באנצע הלילה באה אלי כולה רועדת, משהו שנראה כמו התקף חרדה, ממש קשה היה להרגיע אותה, היא אמרה שהיא רועדת מקור, למרות שלא היה קר, ורק ששכנעתי אותה שנחשוב יחד על משהו כיפי, והפלגתי איתה בסיפורים ותכנונים איך יהיה פורים וכמה כיף יהיה, רק אז, כשהצלחתי להסיח את דעתה, היא נרגעה. בבוקר לא הפסיקה לנשק אותי ולומר לי כמה עזרתי לה בלילה, ואיך אני ואביה יודעים להגיד לה דברים שמרגיעים אותה.

היא אומרת שהפחדים מלווים אותה כבר תקופה אבל פחדה לשתף אותנו שלא נצחק מזה, גם כעת היא משתפת בפתיחות אותי ואת בעלי אבל בשום אופן לא מסכימה שמישהו נוסף יהיה מעורב, גם לא אחיה, בן 12, שלא יצחק עליה.

היא ממש צמודה אלי פיזית, תמיד במגע, כל זמן ששתינו נמצאות יחד, מהרגע שאני חוזרת מהעבודה ועד הבוקר שאנו נפרדות.

אנחנו בשנה וחצי האחרונות בתהליך בניית בית, יצא לה באמת להיות הרבה לבד, או עם אחיה, אבל אף פעם לא היה נראה שזה מהווה בעיה עבורה, היא ילדה כל כך עצמאית, ומסתדרת.

אני כרגע בחודש שביעי, הריון שהיא ממש התחננה אליו שנים ונראה שהיא בציפיה גדולה ומאוד מאושרת מהעניין, אבל יכול להיות שהיא חרדה למקום שלה פתאום? אולי אין קשר?

אני לא יודעת למה לקשר את התופעה החדשה, גם נראה שזה הולך ומתעצם, כל פעם היא מוסיפה לי עוד משהו שהיא פוחדת ממנו. האם יש משהו לדעתך שאני יכולה לעשות בכדי לעזור לה לחזור לעצמה? אני צריכה לפנות ליועצת בית הספר? האם לפסיכולוגית ילדים?

אודה לך מאוד אם תוכלו לכוון אותי איך לנהוג.

תודה מראש!

שלום
אני אבא גרוש \ ילדי גר איתי כבר 3 שנים הוא בן 23 - עזב את אמא שלו כי לא הסתדר שם היא נכה אירוע מוחי הוא אינו מבקר אצלה ולא דואג לה ,למרות שדברתי איתו על זה.
אצלי מקבל הכל חופשי ,...אף על פי שסכמנו דברים לפני שעבר לגר איתי הוא לא עמד בזה רק כ4 חודשים עמד במה שסיכמנו, היום יש לא אצלי ממש קייטנה 5 כוכבים מקבל הכל וגם רכב נתתי שיהיה לא קל יותר..ישנה את הגישה שלו לא עוזר..עובד כמעט בחצי משרה אינו רוצה להתאמץ..נודה לי שהוא מספר עלי סיפורים לחברים שלו פוגע בשם שלי אינו מכבד אותי או את בת זוגתי גם עליה מספר סיפורים , זה הפך כבר בלתי נסבל ,אני רוצה לשבת לדבר איתו לעמיד לא גבולות וגם שצריך להתנצל על פגיעה בי ובבת זוגתי או שפשוט ימצא לא מקום אחר למגורים..האם אני נוהג נכון בזה

בני בן שנתיים ו- 9 חודשים ואנחנו גרים במושב ליד אשדוד כך שב-48 ש' האחרונות אנחנו זוכים שוב לחיות כשברקע אזעקות, יירוטים של כיפת ברזל (תודה לאל על קיומם) ובומים.
בניגוד לסבבים הקודמים, הפעם בני שואל "למה?". למה צריך להיכנס לממ"ד? למה יש בומים? למה יש אזעקה?
ואנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים בכיצד להסביר לו את הסיבה שבגינה צריך להיכנס לממ"ד כששומעים אזעקה וכיצד להסביר את הסיטואציה שלא ברורה אף לנו המבוגרים בצורה פשוטה ומבלי ליצור פחדים מיותרים.
מצד אחד, אני לא מאמינה בלשקר לילד, ומצד שני, זה מסוג הדברים שאני מניחה שהן מורכבים מדי להבנתו של ילד בגיל זה.
אשמח להצעות ותובנות.
כמו כן, בתור קריית שמונאית למודת קטיושות, אני זוכרת שהיה קיים מוקד חירום שבו היה ייעוץ פסיכולוגי להורים אשר סייע בהתמודדויות מסוג זה.
האם למישהו ידוע על מוקד כזה המופעל לישובי הדרום בו יושבים פסיכולוגים המתמחים בטיפול בילדים ויוכלו לסייע?

שלום רב.

בני בן שנתיים ועשרה חודשים. הוא בן בכור ואח לבת 4 חודשים.
לאחרונה אנחנו חווים תופעות שקשה לנו להתמודד עימן:
1. הוא נוטה להתעלם ממה שאומרים לו. כשפונים אליו לגבי התארגנות בוקר, אוכל, סידור הצעצועים וכו' הוא פשוט מתעלם. לא משנה כמה פעמים פונים אליו או באיזה טון, הוא פשוט לא מגיב. אנחנו מנסים להטיל סנקציות מיידיות כגון כיבוי הטלויזיה, לקיחה של משחק שהוא משחק בו באותו רגע אבל גם לאחר מימוש הסנקציה הוא פשוט הולך ומוצא לו משהו אחר לעשות.

2. לאחרונה הוא עושה לנו בעיות כאשר רוצים לצאת מהבית לפעילות. לדוגמא, בחג פורים רצינו לצאת לעדלאיע והוא עשה לנו את המוות בבית. בסופו של יום פשוט ויתרנו על הפעילות.
כנ"ל לגבי סופ"ש האחרון. רצינו ללכת לפעילות כל המשפחה והוא לא הסכים להתארגן לצאת. גם בשבת ויתרנו.
ברור לנו שזה אבסורד שהוא מכתיב את סדר היום, אך איננו יודעים כיצד להתמודד איתו.

אציין שהוא ילד חכם ביותר ועם יכולת ורבאלית גבוהה מאוד.

נשמח לקבל הכוונה כלשהי.

בברכה

שלום רב, ביתי בת 4.3. בתחילת השנה היתה בחוג התעמלות חודשיים וביקשה לעזוב. (נעלבה מהערה של המורה) הצלחתי להביא אותי לפעמיים שלוש נוספות אך בסופו של דבר הפסקנו כי זה החטיא את המטרה. אח"כ נרשמנו לחוג בלט. שם היתה לה חברה מהגן הקודם. חלפו חודשיים ושוב ביתי מבקשת להפסיק את החוג. ביררתי איתה מה הסיבה והיא אמרה שנמאס לה או במילותיה "די כבר עם החוגים האלה, הייתי ב-2 חוגים וזה מספיק". נראה שהיא נהנית מהחוג במהלכו והיא רוקדת המון בבית. אני אמרתי לה שצריך להתמיד בחוג עד סוף השנה ואי אפשר כל פעם להפסיק. עלתה גם האפשרות של חוג ציור (הגננות המליצו בחום) אז היא אמרה שנלך לחוג ציור וזהו. השאלה היא למה לדעתך היא רוצה להפסיק את החוג, ועד כמה צריך לעמוד על כך מתוך הרצון להקנות ערכי התמדה, וכדומה? אולי כדאי לנסות לעבור לפעם בשבוע במקום פעמיים? תודה רבה.