פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן שנה וחצי פיתח לעצמו תחביב חדש לאחרונה. לא ניתן לחתל אותו הוא רץ בכל הבית בלי המכנסים ומבסוט עד השמים. הדבר כנראה הפך מבחינתו למשחק אבל זאת נהיית משימה בלתי אפשרית להחליף לו חיתול. מה הדרך הנכונה ביותר להתמודד איתו ולגרום לו להבין שזה לא משחק?

שלום יש לי ילד בן 6 הלומד בכיתה א מנישואיי כיום אני גרוש ונמצא במערכת זוגית שבמהלכה נולדו לי שתי בנות אחת בת 4 והשנייה תינוקת .הילד שלי מלא כעסים ומוציא את זה עליי ועל הילדה,כל מה שלא מוצא חן בעיניו זוכה לבכי ולהבטחה שיביא חבר מבית הספר כדי לשבור לי או לילדה את הראש.אני יודע שלפעמים הילדה מרגיזה אותו אבל לא תמיד וגם אם הוא מרגיז אותה בסופו של דבר הוא מתפרץ בבכי.ניסיתי להסביר לו שאני לא כועס עליו אם היא אומרת לי דברים שעשה אבל זה לא מועיל והוא רוצה להרוג אותה או לשבור לה את הראש.ואם הערתי לו זה עלול להתבטא בזה שהוא רוצה לשבור את הראש שלו ושבא לו למות,אני רוצה עצה אם לפנות לפסיכולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים????

ביתי בת חמש וחצי. יש לי שתי שאלות:
1. יש לה ארועים בהם ניתפסת על משהו ולא מוותרת. בד"כ זה משהו לא הגיוני. זה מתפתח לצעקות ובכי, רצון להסתגר עד שזה חולף. אז, כמו אחרי התקף אפילפסיה היא משתנה, מתנצלת ,רכה יותר ומבטיחה שלא יקרה. דוגמא: מתעוררת משנת צהריים ומחליטה שרוצה להתקלח למרות שאנו חייבים לצאת. או באחד הערבים מחליטה שלא רוצה להתקלח. דרך אגב לא תמיד זה קשור למקלחת. תמיד מבטיחה שלא יחזור ומצטערת אך זה חוזר. עונשים לא עזרו (כמו ביטול חברה).

2. היא חברותית מאד אך לאחרונה חל שינוי. יש לה חברה צמודה אחת שאיתה נוח לה. היא הדומיננטית בקשר. עם בנות אחרות ,בגלל שהן לא צמודות אליה כל היום-אז בתחושה שלה הן לא חברות שלה.היא מבטאת לעיתים בדידות כמו:אף אחד לא רצה לשחק איתי, אין לי חברות, משעמם לי לשחק לבד. היא כאילו צריכה כל הזמן מישהו לידה. דרך אגב אחרי הצהריים היא נפגשת פעמים רבות עם המון בנות ואני יודעת שכן אוהבים אותה. מה לייעץ לה?

ביתי המקסימה בת 8.לאחרונה היא מאד מתענינת בנשיקות בין בנים לבנות.אני מדברת איתה בצורה פתוחה באופן כללי.גיליתי שהיא רשמה ביוטיוב "נשיקות" והגיעה לכל מיני סרטונים בנושא נשיקות,חלקן די פורנוגרפים.לא ככ יודעת מה לעשות עם זה,ואני חוששת שמהר מאד היא תגיע לכל מיני אתרים...כיצד עלי לנהוג בענין?

איך ללמד את הילדה להתנהג יותר בעדינות ובאדיבות כדי לקרב אותי חברתית ומצד שני לא לוותר על עצמה? ובלי לפתח חוסר בטחון...

שלום רב,
בתי, אמה, בת 4.5 חודשים. בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית של חמותי היא מתחילה לבכות בכי היסטרי ולא נרגעת, אם אני מביאה לה לינוק היא לא לוקחת מרוב שהיא בוכה ממש חזק. ברגע ששמים אותה בסלקל היא נרגעת ואנחנו יוצאים. בפעם האחרונה היא פספסה ארוחה בגלל הבכי ונאלצנו לנסוע הביתה כדי שהיא תוכל וברגע שיצאנו היא נרגעה.
למה היא בוכה דווקא שם? היא לא מתנהגת במקומות אחרים בצורה הזו וחשוב לציין שבדרך כלל אם לא תמיד היא תינוקת מאוד רגועה ולא בכיינית.
תודה מראש
מלי

שלום,
בתי בת ה - 3 הפשילה מכנסיים ותחתונים בבית סבתא, ללא סיבה "אמיתית", מלבד להראות את הטוסיק...
האם התנהגות כזו בגיל כזה צריכה להדליק "נורה אדומה"?
האם נדרשת התייחסות מיוחדת מעבר לכך שאמרתי לה בפשטות, (אך בנימת תוכחה), שלא מורידים בגדים בפרהסיה.
תודה מראש
שירה

ביתי בת השנתיים החלה בימיים האחרונים לפחד מהאמבטיה.
היא נכנסת לאמבטיה ואחרי 2 דקות מתחילה לבכות ומבקשת לצאת.
הפחד החל בגלל שמספר ימים רצוף היא עשתה קקי באמבטיה ונאלצנו להוציא אותם החוצה.
היא ממש מפחדת לעשות למרות שאנחנו מחכים בערב שהיא תעשה. גם אם היא עושה קקי לפני האמבטיה היא עדיין מפחדת.

אנחנו אובדי עצות.

מה עושים?

לצערי אנחנו נאלצים להרדים את כלבנו האהוב בן ה 13.

יש לנו ילד בן שנתיים ו 3 חודשים שמן הסתם לא מכיר בית ללא הכלב.

מה אומרים לילד במצב כזה?

יש לציין כי זהו ילדנו היחיד, ואני בהריון מתקדם עם תאומים

תודה!

שלום,
אני גרושה עם 2 ילדים, אחד בן 9 והשני בן 3
הגרוש , ברוב הפעמים לוקח אליו או למשפחתו רק ילד אחד.
ואני כל הזמן מבקשת שיקח את שניהם יחד.הוא לוקח את הילד הגדול אליו לישון ואת הקטן מחזיר אליי בערב.
כך זה קורה במשך קרוב לשנתיים וזה כבר לא לעניין . הילד בן ה3 מבין וזה מאוד קשה לי.
מה עליי לעשות? האם לא לאפשר לאב לראות את הילד הגדול , רק אם יקח את שניהם ביחד, כולל לינה??
הילד הגדול מבקש ללכת לאביו יחד עם אחיו, והאב לא מסכים.
הילד נמצא באמצע.
חשוב להדגיש שאני והגרוש לא מדברים בכלל. .
החוסר תקשורת ביני לבין הגרוש היא יוזמתו של הגרוש.
תודה רבה

בתי ילדה יפה מאוד וחכמה מאוד לכל הדעות ובכל זאת למרות מעלות אלו ההתנהגות שלה מעוררת "אנטי" וריחוק ודחייה מצד חברים בגן וגם לפעמים מבוגרים נרתעים ממנה כאשר היא מתנהגת בחוסר עדינות, אגרסיבית, מתחצפת, לא מקשיבה עושה לרוב מה שרוצה, נדחפת, אין לה דחיית סיפוקים ולעיתים מרביצה אפילו לחברות קרובות. היא כמו שאומרים
"טום בוי" אנרגטית ולא רגועה לרוב לחוצה גם כשרוצה להגיד משהו או לבקש היא מדברת בלחץ ומפעילה את גופה במין היפראקטיביות ולא ברגיעה סתם לדוגמא אם אנחנו הולכות להצגה אז בהפסקה היא לא מסוגלת לשבת בשקט היא רצה עולה ויורדת במדרגות ואני אחריה עם הלשון בחוץ כשחברותי יושבות ברגוע עם ילדיהם להמתין לסוף ההפסקה(אני לא מתלוננת אני רק רוצה להמחיש את ההתנהגות) יכול להיות שזה קשב וריכוז יכול להיות שזה היפראקטיביות אני לא יודעת.. יש לציין שהיא ילדה יחידה שחוותה גירושים בגיל שנתיים וחצי ואביה מבקר אותה בערך פעם עד פעמיים בשבוע ומראה לה אהבה. כשאני מתייעצת עם קרוביי הם טוענים שהילדה לא מחונכת ואין לה גבולות בכלל ושהיא לא "שמה עליי" כמו שאומרים. אני רוצה לציין שהדברים השליליים הנ"ל קיימים אבל אולי קצת נסחפתי בהגזמה לגבי התנהגותה בניסיון להבהיר לך את הדברים.... בשבילי היא ילדה מתוקה, מקסימה שמראה ומחזירה אהבה, דואגת להזכיר לי אם לא שכחתי כלום, דעתנית אסרטיבית עומדת על שלה מדברת לעניין בוגרת מאוד סקרנית ועוד. אשמח מאוד לחוות דעתך...

שלום,
אנחנו הורים לילד בן 3. אחרי הלידה אני חליתי בסרטן, ממנו הבראתי, אך כתוצאה מהטיפולים נותרתי חלש ועם כאבים קשים. כרגע אני ישן ברוב שעות היום, ובשעות העירות אני חלש ומתקשה לתפקד, רוב הזמן בשכיבה. הקשר שלי עם בני טוב מאוד, אך לאחרונה הוא שואל יותר ויותר למה אבא ישן, למה כואב לאבא, ומחפש אותי באופו כללי. אנחנו לא בטוחים איך להגיב לשאלות. כן אמרנו לו שאבא לא מרגיש טוב לפעמים, אך הוא אינו מסתפק בתשובה זו והשאלות נהיות תכופות יותר ויותר. איך אנחנו צריכים לענות על שאלותיו?
כרגע אני משתדל להיות בסביבתו כמה שאפשר, גם אם אני לא במצב טוב ויכול רק לשכב לידו. לאחרונה הוא יותר ויותר רוצה "לישון" לידי או להיות חולה. האם זאת הדרך הנכונה, או שעדיף שבמצב זה לא אהיה לידו.
נודה לכם על עצתכם.

שלום רב. בני בן שנתיים וחצי ובשבוע ואחרון חל שינוי בהתנהגות שלו. הוא מרבה לבכות על כל דבר רוצה רק את אמא ואבא (למרות שרגיל לסבתא לא רוצה גם אותה), בוכה כשהולך לגן (לפני כן היה אומר שלום יפה ונותן נשיקה), מצוברך וממעט לחייך, רוצה שירימו אותו בידיים, נרדם רק אם יושבים לידו. ישים מספר גורמים שיכולים לגרום לשינוי: אני בהריון בחודש שמיני, חזרנו מנופש 4 ימים שבהם היה צמוד אלינו (לפני כחודשיים היה מאושפז עם דלקת ראות וההינו צמודים אליו והיו לו אחר כך פחות או יותר אותם תסמינים), חשוב לי לציין שהילד מעוכב התפתחות ובעל רקע נוירולוגי אך מטופל ומלווה על ידי צוות פרא רפואי. אנו חסרי אונים ולא יודעים כיצד להחזיר אותו לשגרה ולהתנהגותו הרגילה. תודה

שלום רב

לפני יומיים שלושה פניתי לפורום לגבי נושא נוכחות הורים במהלך מפגשים של פסכולוג עם קטין.

אני בטוחה שזו סוגיה בעלת עניין להורים רבים.

אני גם בטוחה שזו סוגיה שאולי פחות נוחה לפסכולגים להתייחס אליה.

לצערי ההודעה לא נענתה ואף הורדה מהפורום

לתגובתכם אודה

בברכה

שלום,
בתי בת שנה וחצי בדיוק. עד עכשיו היא הייתה בבית איתי ולפעמים עם מטפלת.
בזמן אחרון היא נהייתה מאוד קשורה אליי, מאוד נצמדת ומחפשת את הקרבה שלי.
אני מנסה לתת לה תשומת לב עד כמה שאני יכולה, אבל נולדה לנו עוד תינוקת לפני 7 שבועות ולכן אני מאוד נקרעת בהתחשב בעובדה שאני גם עובדת במשרה חלקית.

אני מנסה להכניס אותה לגן. הגעתי איתה לשם כפעמיים ונשארתי איתה למשך שעתיים.
בפעם השלישית רציתי להשאיר אותה שם לשעה.
ברגע שהיא ראתה שאני הולכת היא התחילה לצרוח בפאניקה. חזרתי, היא נרגעה, התחילה לשחק ובעידוד הגננות הלכתי שוב.
ברגע שהיא קלטה שאני לא שם, היא שוב נכנסה לפאניקה וצרחה בצורה נוראית חצי שעה עד שלחזרתי.
האם טעיתי שנתתי לה לבכות ככה חצי שעה עד שחזרתי?
אני לא יודעת מה הדרך הנכונה לעשות את ההסתגלות הזאת. האם ללוות אותה ולהישאר איתה שם עוד מלא פעמים עד שתתרגל או כן להשאיר אותה ולתת לה לבכות? איך לעשות את זה כך שהיא לא תעבור את זה בתור חוויה טראומתית?