פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה-3 התחיל לבקש את שהותנו לצידו במיטה בערב עד שהוא נרדם. הבעיה שהוא קם גם בלילה עם אותו סנריו. מה לעשות?

שלום, נכדתי בת שנתיים וחצי וברצוני לשאול כמה שאלות לגביה:
1.מחודש ספטמבר היא בגן , ועדיין בוכה ברוב הבקרים. כשצריך להפרד ממנה, הגננת או אחת המטפלות צריכות "לתלוש" אותה מזרועותינו. כמה דקות אח"כ בגן היא נרגעת ומתפקדת נהדר. כשאוספים אותה בצהריים היא אומרת: "היה לי כיף בגן". מה עושים?
2. הילדה חרדה מילדים אחרים קטנים ממנה או בגילה. ילדים גדולים היא מעריצה ומשוחחת איתם. מילדים בגובהה היא בורחת או מתעלמת.בגלל פחד זה, היא לא מתרוצצת במרחב כדי לא לקבל מכה, לא משחקת בגן עם ילדים,בכל פעילות שמשתתפים בה ילדים זרים,היא לא משתפת פעולה. מה קורה לה?
3. נכדתי פוחדת להתלכלך בידים. לא עובדת עם דבק, לא נוגעת בחול, לא נוגעת בבננה ללא קליפה,בעוגיה דביקה. בבית אנחנו לא סטריליים. זה בא ממנה. מה עושים.
מקווה שלא העמסתי מדי. האם צריך לפנות ליעוץ?

שלום רב,
אני בטיפולי פוריות כבר כמה שנים ללא הצלחה, הבעיה היא אצלי והגענו לתרומת ביצית והאמת שבחודש האחרון כבר ממש הגעתי להחלטה שאינני מוכנה יותר לסבול את הטיפולים והייתי רוצה לבחון אופציות אחרות כמו אימוץ או אומנה אבל בן זוגי לא גיבש החלטה בעניין ונראה לי שפחות רוצה בזה.
יש לנו בן מדהים בן 5.5 ומאוד מפותח לגילו.
מגיל 3 בערך הוא מצפה לאח שואל מתעניין והסברנו לו שזה לוקח זמן וגם אנחנו רוצים וזה נשאר בגדר כמיהה תקווה שזה יקרה!!, מידי פעם הוא העלה/מעלה את העניין ומדגיש כי הוא רוצה אח.
לדעתי הוא מרגיש שיש איזה שהיא בעיה, ילדים הרי מרגישים אותנו כל כך!! מאחר וגם כשהוא מדבר על זה הוא לפעמים מעביר לנו את זה במסרים עקיפים.
כשהיה בן 4 והבין את המשמעות של סבא/אבא ושושלת היוחסים וכו' אמר לאבא שלו בהקנטה "שיהיו לי ילדים אתה תהיה סבא שלהם ולי יהיה יותר מילד אחד!!!"
או שהוא משווה לאחרים ואומר שהוא מקנא בחבר שלו מגן כי יש לו אחים.. ולו אין.
כל פעם זה עולה...
לפני מס' ימים הוא נגע לי בבטן ואמר לי " יש לך תינוק בבטן? אמרתי לו שלא שאין לי. אז הוא המשיך " הנה אני נוגע ומרגיש את הראש לו".. ואני חזרתי ואמרתי לא אין לי תינוק.. אז הוא שאל "מתי כבר יהיה לך תינוק בבטן" אז עניתי שאינני יודעת ואני גם רוצה מאוד שיהיה לנו תינוק. ואז הוא אמר במחאה - "אני רוצה אח- אני לא רוצה להיות בן יחיד!!" ואני נחנקתי ושאלתי אותו אתה רוצה אח או אחות? אז הוא אמר אח ואחות.
כמובן שנחנקתי ולא ידעתי מה להשיב.
בן זוגי חושב שאנחנו צריכים לשתף אותו ולהסביר לו שיש בעיה אבל אני נורא מבולבלת עם העניין, אולי כי אין לי פתרון אחר לתת לו , לבוא ולהגיד לילד אינני יכולה להרות והוא בשלו אבל אני רוצה אחים - מה אומר לו ?? מצד שני כל כך עצוב לי עם העניין וזה רק מחזק את תחושת " המאכזבת" שהנה אני מאכזבת אותו בכמיהה שלו לאח ובכמיהה של בן זוגי לילד נוסף.
ובתוך כל התסבוך הזה נמאס לי מטיפולי הפוריות ואני לא רוצה בהם יותר!!
מה הייתן מציעות לי בסיטואציה שכזאת? האם בכלל יש מקום לשתף ילד בן 5.5 בכל התסבוכת המעיקה הזאת?
תודה רבה

שלום לבני בן ה-3 וחצי יש את התסמונת הזאת,(בבית מדבר,שמח פעיל ובגן שותק ואינו יוצר קשרים) ברצוני לדעת איזה איש מקצוע יכול לעזור להבנתי לא כל פסיכולוג ילדים מטפל בבעיה המסויימת הזאת.
תודה סיגל.

שלום, אני מבקשת המלצה על פסיכולוג שמתעסק בדימוי גוף אצל ילדים, על מנת לקבל הדרכה איך להתנהג ומה לומר לילד עם בעיה פיזית מסויימת. בבקשה עיזרו לי. תודה

כן אני יודעת זה נשמע מוזר אבל האם יתכן מצב של פיצול אישיות לילד בן 5 וחצי?

במהלך היום הילד מקשיב, מקסים משתף פעולה....
בשעות הערב משהוא קורה, והוא עושה הכל דווקא ובכוונה תחילה (יש לציין שהילד הוא ילד שני). אני משתדלת לא לכעוס ישר בהתחלה ואומרת לו אתה מתחיל להגיע לקו האדום אל תחצה אותו אני לא רוצה לכעוס אליך, אבל כלום לא עוזר הוא "בעמוק". כשאני כבר מבינה שאין סיכוי אני כועסת מאוד. ואח"כ מגיע "את לא אוהבת אותי", "אני לא רוצה לחזור הביתה", "אני הולך לבנות מחנה בחוץ" ועוד "פנינים" יש לציין שמעולם לא פעלתי באלימות (לא מאמינה בזה). ניסיתי הרבה אפשרויות ולא מצאתי פתרון....
בבקשה עזרה.

שלום,
אני אמא לשלושה ילדים והבן הבכור הוא אוטיסט, וכרגע יש לי בעיה עם בני האמצעי בן ה 4.5, הוא ילד מקסים, שובב, חכם וכולם אוהבים אותו, אבל בתקופה אחרונה יש לו התנהגות נורא בעייתי בגן. בבוקר פתאום קשה לו להפרד ממני ואחרי שאני הולכת כעבור פרק זמן יש לו התפרצויות זעם הוא הופף את כל הגן, מרביץ לפעמים מדבר מילים לא יפות ואני לא מבינה מה יש לו? למה הוא מתנהג כך? כל ערב אני עושה איתו שיחה והדבר היחידי שהוא אומר שהוא רוצה אותי, אבל אני מקדישה לו הרבה זמן.
אשמח שתיעצו איך להתמודד איתו? והאם התופעה שחולפת.
בברכה
אמא מיואשת

שלום,

בני הכמעט בן 3, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, ברגע שאנחנו לא משחקים איתו הוא מתחיל להתנהג לא יפה (זה ברור שהמטרה היא לזכות בתשומת ליבנו).
השאלה שלי היא: איך להתחיל לגרום לו לשחק לבד? איך לעניין אותו במשחק בלי שהוא יבוא אלינו לבקש שנשחק איתו?

תודה רבה

שלום,
במשפחתנו 4 ילדים : בנים (8,6), בת (4), תינוק (חודש)
בן ה 6 ילד מבריק, חכם, בעל יכולות פיזיות מפותחות, מרעיף אהבה על הסובבים אותו (אנו קוראים לו "המאהב").
עם זאת התנהגותו אימפולסיבית ולעיתים כפייתית. כמו כן אנו מתקשים מולו בקביעת גבולות. תחושתנו שאיננו משדרים סמכות הורית מספקת /יעילה.
בא לידי ביטוי כך:
- מול אחיו הבכור (8) - כל הזמן נמצא מסביבו. משחקים המון יחד ולמרות זאת כשאחיו מבקש/ מתחנן למעט זמן לבד, ולמרות שבמקררים כאלו אנו בקשים/דורשים שישחק לבד- מתקשה מאוד להתרחק, נעלב, מתחיל לבכות בצעקות בצורה מאוד לא אטרקטיבית שרק דוחה עוד את אחיו. ביום ההולדת של אחיו (לפני כיומיים) רצה לחבק את אחיו. אחיו לא הסכים (שונא חיבוקים) והוא נעלב עד עמקי נשמתו, ובאופן חריג נכנס מתחת לשטיח ובכה בקולי קולות. המשכנו את יום ההולדת ורק מידי פעם הצענו לו לצאת/ עזרה. התקשה מאוד להירגע.
מצד אחד אנו אוהבים ומעודדים את הרגישות שבו, מצד שני לעתים הופך לכפייתי בצורך שלו לבטא אהבה דרך מגע.
- מתקשה להתאפק כשלמישהו יש משהו שהוא רוצה . אומר "מגרה" ומושיט יד קדימה ולא נרגע אלא אם אנחנו מעירים לו על כך.
- כשמתגרה מוציא את הלשון החוצה (למרות שאנו מעירים לו על כך)
- מנסה ללקק את אחיו (אחיו משתולל מכך וגם אנחנו מעירים על כך)
- מכניס המון את הידיים לפה (למרות שאנו מעירים לו על כך)
- מרבה באוננות לפני השינה מגיל צעיר (בעבר קישרנו זאת לקשיי הירדמות בגלל שינה בצהרים. כעת נרדם מהר אך עדיין נזקק להירגעות דרך אוננות- אנו מאפשרים זאת בחר במיטתו אם כי בעייתי משם שחולק את חדרו עם אחיו)
- מרבה לחטוף דברים שרוצה (למרות שאנו מעירים לו על כך טלא מוכנים לחטיפות הללו)
- כשאחיו מקניט אותו מילולית מגיב באלימות כלפי אחיו ובד"כ הוא זה שנענש על אלימות
- בתחילת השנה הגננת דיווחה על חוסר שיתוף פעולה מצידו ואימפולסיביות. ביקשנו ממנה שתיצור איתו קשר "דרך הלב" וזה עזר.
- מתקשה מאוד להתאפק ומתפרץ לדברי אחרים. גם בגן הגננת חווה מולו קושי כאשר נדרש "לדבר בהצבעה".
- מתקשה לבטא מצוקות רגשיות. מתכנס בעצמו וקשה לו מאוד להשתחרר ולדבר על כך. עשוי לצרוח/לבכות זמן רב ללא יכולת להירגע.
- מספר שבגן ילדים מרבים "להגיד אותו" לגננת
- טוען מולנו שאנחנו "לא מאמינים לו" למרות שאנחנו משתדלים לבטא אמון
- מאוד אוהב שוקולד.
- כשמתנהג בצורה שלילית מתכחש ולא לוקח אחריות (בד"כ מאשים את אחיו)
אנו מנסים לאחרונה (מס' חודשים) רכיבה על סוסים (טיפולית). לא נצפה שינוי.
אשמח לקבל את עזרתכם.
תודה!

לילדי בן השלוש יש תופעה שחוזרת על עצמה (מגיל שנה בערך)- כל פעם שיש לו מחלה עם חום, דווקא לאחר שהמחלה בסופה והחום ירד הוא עובר מין התקפי זעם בשעות הלילה. זה מתחיל בבכי וממשיך בבעיטות לכל עבר, השתוללות וכעס ואינו מתקשר במשך כמה דקות, הוא ממש היסטרי.
רציתי לדעת ממה זה נובע ואיך כדאי להתמודד עם זה, האם לחבקו בכוח או לתת לו להשתולל ולבעוט עד שזה נגמר?

ביתי הבחורה בת 5 ילדה חכמה ומקסימה . מאז כניסתה לגן חובה התעוררו בעיות חברתיות בגן .ביתי לא מצליחה ליצור קשרים חברתיים .חוץ מילדה אחת שהם חברות טובות ובימים שהחברה לא מגיעה לגן ביתי מספרת ששיחקה לבד בגן .
יש לציין ביתי הגיעה מגן פרטי ולא הייתה שום בעיה חברתית במסגרת הקודמת וגם במפגשים מחוץ לגן עם ילדים אחרים אני לא רואה שום בעיה .ביתי כל בוקר אומרת לי שהיא לא רוצה ללכת לגן שאין לה חברים ולא אוהבים אותה בגן.
כבר מתחילת השנה שוחחתי אם הגננת על הנושא כאשר הגננת אמרה שזה האופי של הבת שלי ילדה שקט וביישנית שאני ממש לא יכולה להגדיר אותה כך וגם במסגרות אחרות לא הגדירו אתה כך ,היא ילדה דומיננטית וקולנית .
הגננת הציעה להפגיש אותה אחרי צהרים אם ילדים מהגן . הזמנתי לה כל פעם חברה אחרת אך המצב לא השתנה הבנות משחקות יפה אך אין המשכיות בגן . אני מרגישה שמאז כניסתה לגן חובה נפגע לה מאוד הביטחון העצמי .
אשמח להצעתכם.
איך אני יכולה לשנות את המצב ואם להשאיר אותה עוד שנה בגן חובה (שהגננת המליצה לי על כך בטענה של חוסר בשלות רגשית ).
תודה מראש

בני בן ה8 ילד חכם מאוד ורגיש, לא אוהב משחקי מלחמה כמו פלייסטיישן או כדורגל (למרות שהוא נמצא בחוג של כדורגל כרגע בשל קשיים מוטוריים -- עפ"י החלטה של אביו...) בגדול ילד טוב וחיובי.
הבעיה איתו שקשה לו להתמודד מבחינה חברתית עם כל מיני התקלויות, להלן דוג' שקרתה לפני מס ימים: נסעתי ברכב איתו ועם אחייני שגדול ממנו ב4 חודשים. התפתחה שיחה שבה נאמר על ידי אחייני: "אתה לא יודע כלום, אני יותר טוב ממך בכדורגל ובפלייסטיישן.."וכו', בני אמר לו שהוא בכלל לא אוהב את המשחקים האלה, והשני הטיח בו שהוא הולך לחוג כדורגל וצחק עליו. זה עצבן אותי מאוד והתערבתי ואמרתי שאוליי הוא לא טוב בדברים האלה כי הוא לא אוהב אותם ושיהיה בטוח שיש דברים שבני יותר טוב ממנו וההפך כי אין בן אדם מושלם!
לכל אחד יש דברים שהוא חלש / חזק בהם! זה לא עזר ואחייני המשיך לצחוק ולהגיד עוד דברים כמו " במה הוא יותר טוב ממני רק תגידי!". פה כבר החלטתי שזה קטנוני מצידי להמשיך בשיחה הזאת. אחרי שהורדתי אותו הסברתי לבן שלי שלעולם לא יתן לאף אחד לדרוך עליו וכו'....
אני לא יודעת אם נהגתי נכון בזה שהתערבתי בכלל, והייתי רוצה כלים כדי להסביר לו מה עושים במקרים כאלה

ביתי בת 7 ילדה מקסימה, חברותית וחייכנית . שמתי לב שהיא לוקחת ללב ולוקחת קשה הרבה מעבר למצופה התנהגויות שלה. למשל: אם עשתה משהו לא נעים לילדה בכיתה והילדה איימה שתגיד למורה היא עסוקה כל היום בכך ....
אם נתקלה בחבר בלי כוונה והוא קיבל מכה היא מתגוננת ישר "אני לא אשמה" באופן כללי היא תמיד מתגוננת שהדברים שנעשו הם לא באשמתה למרות שאף אחד לא מאשים אותה.
מעבר לכך כשאני נותנת מחמאות לחברה או לילדה אחרת היא מיד קופצת וטוענת שהיא יותר... טובה, חכמה, יפה...
כיצד עליי להתייחס לתופעה כזו? מה שבעיקר מפריע לי הוא העניין שהיא מייסרת עצמה למרות שהסיטואציה היא פעוטה ולא רצינית- גם מזווית הראייה של ילד.
תודה

שלום
הבן שלי מרטיב כל לילה כבר שנתיים.. גם יש לו קצת בעיות בדיבור שאני והגננת מבחינות כמו אותיות לא ברורות לפעמים גם גמגום.. עבר שני אבחונים אצל שני קלינאי תקשורת שונים ונאמר שלא צריך טיפול...
הייתה תקופה שהיו קצת בעיות בבית.. אני גם עובדת הרבה שעות ביום והוא רואה אותי פחות מארבע שעות ביום כי צריך לשון מוקדם..
האם טיפול פסיכולוגי יכול לפתור את שתי הבעיות שיש לו.. כי קלינאית תקשורת אחת אמרה לי שלדעתה טיפול רגשי יכול לעזור..
השאלה אם כן יכול לעזור.. איזה סוג של טיפול יתאים לו בגיל זה? האם רגשי? או באומנות? תנועה ?. ביבליותרפיה? איך בוחרים??

תודה

שלום אודה על עזרה דחופה.

יש לנו ילד בן 4 שנים בריא וללא שום בעיה

מאז כניסתו לגן החדש מיזה כחצי שנה הילד לא מדבר בגן אפילו חצי מילה לא עם הגננת ולא עם הילדים.הוא משחק ומישתתף בכל פעילות ויש לא הבנה רבה.איך שאנו לוקחים אותו מהגן הוא לא מפסיק לדבר ולספר את כל מה שהוא למד ועבר באותו היום.בבית הילד מלא שמחת חיים ומדבר ומספר ומשחק כמו כל ילד בגילו פשוט מלא שמחת חיים.קבענו תור לפסיכולוגית לגבי הדיבור בגן אבל זה יקח עו זמן מה עד שיזמנו אותנו(הרפואה הציבורית).

עכשיו מאז אתמול 18/3שהחזרנו אותו מהגן הילד החליט שהוא לא מדבר גם איתנו ולא עם אף אחד בצורה עקשנית ביותר ונכון לשעה זו עדיין בעקשנותו. הוא מתקשר איתנו בפנטומימה ומראה שהוא מיסתדר עם זה.הפחד שלנו הוא עצום מה עושים במצב כזה זה ממש מלחיץ כבר מעל 24 שעות שהוא לא מדבר. הפחד שלנו שהוא יתרגל לכך וזה רק יתעצם זקוקים לעזרה דחוף יוסי ועליזה