פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
קודם כל, לפני התגובה חשוב שתנסי להפגע פחות. מדובר בילדה בת 5 וחצי. את אשה מבוגרת. אנחנו לא אמורים כל כך להעלב מילד קטן. עצם העלבון נותן לילד כוח עלינו שלא בריא גם עבורו.
חשוב שתגיבי עניינית, לא תעשי מזה יותר מדי עניין, מספיק להגיד בקצרה פעם אחת שכך לא מדברים ולהתעלם בהמשך. ייתכן שעצם ההתייחסות לדיבור שלה גורם לכך שהיא מקבלת תשומת לב וזה מגביר את התופעה.

שלום שושי,
ייתכן שלילדה יש חשש שהבובות יסתכלו עליה. זה יכול להצביע על חרדה כלשהי. בלי להכיר את ילדה לא אוכל לדעת עוד פרטים, מלבד לשער שיש לילדה קושי כלשהו עם חודרנות ופרטיות, ואולי היא חשה שיותר מדי בוחנים אותה, מסתכלים עליה או לא מאפשרים לה פרטיות.

שלום לך,
מדוע המחשבה על מסגרת אחרת? הרי בבית הספר הכל בסדר...הבעיה היא לא במסגרת הבית ספרית, אלא כנראה, לפי התאור שלך במסגרת הביתית.
לא תארת ממה עוד מורכב הקשר שלכן מלבד בקשות להתקלח ולהכין שיעורים, איזה דברים אתן עושות יחד, מה מקום האחים אם יש, האבא, וכו'.
יכול להיות שזו התפתחה להיות הדרך היחידה שבה הילדה מקבלת תשומת לב לאחרונה, וגם יכול היות שאת נוקשה מדי, ולפעמים ילד צריך גמישות.
אני מציעה לך לבדוק את השאלות האלו בינך ולבין עצמך, לבדוק האם יש דרך שבה את יכולה לרכך את הקשר ביניכן, להוסיף לו עוד תכנים מלבד דרישות, וגם לפעמים להתגמש, גם אם דברים לא קרו בדיוק בקצב ובדרך שאת רוצה.
אם עדיין קשה ואת לא מצליחה, או שאני לא בכיוון, את מוזמנת לפנות שוב ולפרט יותר ואני אנסה לעזור.

שלום סמדר,
תודה רבה על תגובתך המהירה.
אוסיף פרטים שאולי חסרים ל"פאזל".אני אם יחידנית ובתי היא היחידה בקן.
אמנם נשפחתנו קטנה, אך אנחנו מתגוררות בבניין עם הסבתא שתחיה,והילדה מבלה את שעות אחה"צ [עד חזרתי מהעבודה] אצל הסבתא.
בתי היא נכדת זקונים ,והורגלה לקבל פינוקים מהדודים והדודות שמסביבה.
כמו כן אני לא מחסירה ממנה תשומת לב,ההיפך הוא הנכון ,היא מקבלת חום ואהבה למכביר.[בגיל 40 היא הגיעה לחיי].
תחושותיי הלא ברורות הן דווקא לאור ההתנהגויות הגובלות בכפיות טובה מצד בתי, שאינני יודעת כיצד לתרגמן.
היא מציירת לי ציורים [ בכל הבית תלויים ציוריה], היא ילדה מדהימה מאד חמה [מחבקת ומנשקת] רק כשמגיעות הגבולות של "עשי" או "אל תעשי" כי אמא מבקשת ולפעמים מתחננת
וכל החום החיובי משתנה לעקשנות וצעקות שקשה לי לקבלן.
אני מלמדת אותה שאפשר לסרב אבל בטון נעים יותר. אבל אם יש דברים שצריך לעשותם והיא סתם ,ממש סתם [לדעתי כמובן] מחליטה לעשות שריר - זה מדאיג אותי.
חשוב לי לציין שעם חזרתה מבית הספר היא אוהבת לעבור דרך גן השעשועים ואח"כ היא אוכלת צהריים ומנעימה את זמנה עד 18:00 בטלוויזיה[ ערוץ הופ בלבד], ציורים , מחשב,
וכו. ורק מהשעה 18:30 או 19:00 אני מבקשת ממנה להתחיל שיעורים. היא לא מוכנה בשום אופן לעשות שיעורים לפני כן רק בנוכחותי.
אם בכל זאת חסרים לך פרטים נוספים אשמח להוסיף.
אשמח להמשך תשובתך.

שלום לך,
המונח כפיות טובה נראה לי חלק מהקושי והבעיה כאן. את מפרשת את הסירוב שלה כעלבון אישי, וזה מכרסם בסמכות ההורית שלך, ואז במקום להציב גבולות באופן ענייני, מתפתח סוג של מאבק אישי. מדוע זה כל כך מדאיג אותך שהיא עושה שריר? זה מה שילדים עושים. הרבה ילדים לא אוהבים להכין שיעורים, וגם הרבה ילדים בוחנים את גבולות ההורים. זה חלק מההתפתחות. חלק חשוב. זה נשמע כאילו יש לך ציפייה, שאם את נותנת הכל לילדה היא אמורה להיות ילדה טובה, ואם לא, זו כפיות טובה. זו פרשנות לא נכונה של יחסי הורים ילדים. ילדים בהחלט אמורים לבחון את הגבולות, ואז זה מאוד תלוי מה עמדת ההורים ומה תגובתם. אם תגובתך נעלבת או הולכת לכיוון של כבוד, זה לא רלוונטי. לא שלא צריך לכבד הורים, אבל זה לא לב העניין במקרה הזה.
חשוב שתציבי גבולות בצורה עניינית, בקצרה, בלי להעלב, בלי להזדעזע, בלי לנהל שיחות ארוכות, נאומים, התחננויות והסברים.
אם את לא מצליחה, כדאי שתיפני להדרכת הורים כדי לקבל כלים לבסס את הסמכות ההורית שלך מול הילדה.

שוב תודה רבה סמדר,
הגבולות הם ברורים וענייניים ובכל זאת היא מרשה לעצמה ובעוצמות צורמות, על אף שיום שלם אנחנו משחקות , נהנות , מתחבקות וכו.
בכל אופן אשמח לקבלת עזרה אם דרכך או שתמליצי לי על איש מקצוע .
זו בתי הבכורה , אין לי נסיון קודם עד כמה היא בוחנת ובודקת אותי...אכן לפעמים אני פגועה.[ ???]
רוצה להבין את הטוב כדי ליישמו .
תודה

שלום לך,
עצם העובדה שאת מעוניינת לקבל עזרה היא חיובית וטובה בעיני, ואני בטוחה שתמצאי את הדרך שתעזור לך ולבתך.
את מוזמנת לפנות אלי לפי הפרטים שמופיעים בתחתית התשובה או לכל אחת ממנהלות הפורום שגרה באיזורך.
אם אין אחת כזאת, אנא צייני את איזור מגורייך ואנסה להמליץ לך.
בהצלחה,
סמדר.

שלום יוסי,
קודם כל אני מציעה לכם להפסיק עם העונשים, כמו שאתם רואים הם לא עוזרים, הם גם גורמים נזק. העובדה שהבן שלכם מתנהג בצורה כזאת רק בחיק המשפחה אומרת שהו אילד עם כוחות ויודע לעצור את עצמו כשהוא רוצה. העובדה שההתנהגות קורית רק בחיק המשפחה היא גם סוג של מחמאה למשפחה שלכם, כי אכן המשפחה זה המקום שבו הכי נכון להראות מצוקה, המשפחה היא הגורם שאמור להכיל ולהתמודד ומהבחינה הזו זה עדיף בהרבה על ילד שבבית מתנהג יפה אבל עושה בעיות בבית הספר.
עם זאת, יש כנראה מצוקה כלשהי אצל הילד. מאחר וההסברים והעונשים לא עוזרים, מה דעתכם להפסיק לדבר ולהתחיל להקשיב? פשוט לנסות להבין את הילד, מה קשה לו, האם הוא מקנא באחותו? האם הוא מרגיש שדורשים ממנו יותר ממנה אבל נותנים לו פחות? האם יש סיבה אחרת להתנהגותו? נסו להקשיב ולהבין לפני שאתם פועלים ולא לפעול בלי הבנה והקשבה לפני כן.
אם אתם לא מצליחים ניתן לשקול לפנות לייעוץ מסודר.

שלום יעל,
נשמע שהילד שלכם במצוקה, ומרגיש שלא מבינים אותו.. העונשים כמו שאת רואה, לא עוזרים ורק מחמירים את המצב. אני ממליצה לך להימנע מהם.
מאחר והמצב החמיר עד כדי כך שהילד מדבר על רצון למות, וזה לא משנה אם לדעתך הוא מתכוון לזה באמת או לא, אני מציעה לך לפנות איתו בדחיפות רבה לטיפול.

שלום אוקסנה.
נשמע לי שלקחת את דברי הפסיכולוגית בצורה קצת יותר מדי קיצונית. היא בודאי לא התכוונה שאת אמורה לא לתת לילד להיות לידך או שאת מזיקה לילד. אני מניחה שכל מה שהיא התכוונה הוא שתניחי לו לפעמים לעשות דברים בעצמו, ותשתדלי לא לעשות הכל ביחד איתו כל הזמן. תנסי לעשות את זה בהדרגה, ולא לקחת את זה כעלבון. את לא צריכה להזיז אותו ממך, אבל את יכולה לפעמים להזיז את עצמך ממנו כשאת רואה שהוא עסוק או עושה משהו לבד.

שלום שרה,
אני מבינה שלא נעים לך כאם לשמוע הגדרות כאלה גורפות על הבן שלך. ייתכן באמת שההתנהגות שלו בצהרון לא מעידה על כך שהוא ילד אלים בהגדרה. יחד עם זה לא הייתי מקלה ראש בכך שבצהרון הוא אכן התנהג באלימות. אולי הוא לא ילד אלים, אבל הוא כן מתנהג באלימות בסיטואציות מסויימות. זה כמו ההבדל בין להגדיר ילד כבעייתי, לבין להגדיר אותו כילד שיש לו בעיות. כמו לכולנו. העובדה שבצהרון אין משמעת חזקה לא מצדיקה שימוש של הבן שלך באלימות, והעובדה שזה התרחש לדעתך תוך כדי משחק יכולה להיות דרך שלך כדי לנסות לתאר לעצמך את העניין כפחות קריטי. אני מציעה לך לבדוק יותר לעומק מה באמת קרה, גם עם הבן שלך וגם עם הצוות במועדונית,למה הוא הגיב, מדוע הגיב כך, ואיך ניתן לייעץ לו להגיב אחרת בפעם הבאה.

אני שמתי לב שהילד שלי נהיה נורא עצבני כשהוא צופה בתוכניות טלויזיה מסויימיות. זה לא קורה לו כשהוא משחק סקייטבורד או מצייר. פשוט הפסקתי להרשות לו לצפות בתוכנית הזאת. שירד למטה לרכב על אופניים או על גלגיליות, יותר טוב.

שלום לך,
אנא שתפי ביותר פרטים, בן כמה הילד, האם הוא מדבר, האם יכול לשתף במה שעובר עליו, מה עשיתם עד עכשיו כדי להתמודד וכו'.

שלום מורן,
אלה הם פחדים אופייניים לגיל. האמירה שהמפלצות קיימות רק בדמיון לא עוזרת לו, כי מבחינתו זה נשמע כרגע כאילו לא מאמינים לו.. לכן כדאי יותר להתייחס לפחדים שלו ברצינות ולהציע לו דרכים משחקיות להישמר מהממפלצות, למשל ללכת לישון עם חפץ שיכול לשמור עליו, למשל מקל קסמים שיגן עליו, או בובת אריה, להקריא סיפורים על פחדים של ילדים לקראת השינה וההתגברות עליהם, וכו'. אתם יכולים לקרוא עוד בעמודת שאלות נפוצות בתשובה המתייחסת לפחדי ילדים.

שלום נורית,
אכן ייתכן שאלה הם ניצנים של גיל ההתבגרות. ואני חושבת שיפה שיש לך התלבטויות בעניין הענישה, וההתלבטויות הן בהחלט במקום. אני גם חושבת שאת צודקת כשאת חשה שהענישה שהפעלת מוגזמת מדי.
כדי לייעץ מה כן לעשות יעזור אם תפרטי כמה סיטואציות בצורה יותר מעמיקה ופחות כללית, כדי שאבין טוב יותר את המצב ואוכל לפרט לך איך לנהוג אחרת.

שלום לך,
אולי כדאי גם לתת לו כלים נוספים להתמודדות במצבים שבהם הוא מגיב בצורה פחות טובה. למשל להציע לו מה לעשות במקום להרים כיסא (גם אם לא זרק אותו), במקום לבכות, במקום להחזיר מכות, ובמקום להגיד לקלל. אפשר להציע לו לפנות לגננת בלי בכי ולהגיד לה מה קורה, אפשר להציע לו לספור עד 10 לפני שהוא מגיב ולתרגל את זה בבית, כך שיהיה לו זמן להרגע קצת לפני התגובה האימפולסיבית ואז יש סיכוי שהתגובה תהיה אימפולסיבית פחות. אפשר להציע לו מילים אחרות לבטא את כעסו במקום קללות, למשל להגיד שהוא כועס, ועל מה הוא כועס, אפשר להציע לו דרכים נוספות להגיב כשילד אחר משחק במה שהוא רוצה בדיוק, למשל לפנות משחק אחר בינתיים וכו'.

שלום רותם,
את צודקת בכך שאת מוטרדת. דבר ראשון שהייתי עושה זה לברר בגן אם קרה משהו חריג. הייתי מנסה להרגיע אותו, הרבה חום ואהבה, וברגע המתאים לנסות לדובב, להגיד שאם קרה משהו צריך לספר לאבא ואמא, ואבא ואמא יעזרו לו. אפשר גם לעודד אותו לצייר, ולספר סיפור על הציור ביחד, או שתציירו ילד עצוב ולבקש שיעזור לכם לספר עליו סיפור, וכו'. אם אתם לא מצליחים כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

שלום לילך,
מדובר בתופעה שנקראת טריכוטילומניה והיא נובעת מחרדה. כדאי שתיפני לטיפול בעניין. את יכולה לנסות בבי"ח איכילוב ביחידת אם-תינוק, או למרפאת גיל הינקות ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה, ששייכת לקופת חולים כללית, אך עד כמה שידוע לי מקבלת מטופלים גם מקופות אחרות. אם את לא מאיזור המרכז נסי לפנות בכל זאת למקומות האלה כדי לברר אם יוכלו להפנות אותך למענה מתאים באיזור מגורייך.

מדובר רק בזמן שהיא אוכלת והיא עושה זאת בעדינות, למרות זאת לפנות לדעתך?

שלום לילך,
יש סתירה בדברייך. כעת את אומרת שהיא מושכת בעדינות, אך בשאלתך הראשונה כתבת שהיא מושכת חזק.
אם היא מושכת בעדינות, הייתי מניחה לזה כרגע ועוקבת אם זה מחמיר. אם זה נראה לך בכל זאת חמור, הייתי פונה.

נראה כאילו שהיא מושכת חזק אך זה לא ניתק מהראש, זה לא כואב לה.
בכל מקרה, אני מודה לך על ההתייחסות ואני אשים לב לתופעה

תודה
לילך

שלום גל,
השאלות הן טבעיות ותואמות גיל. זהו בערך הגיל שבו ילדים מבינים את המושג מוות וסופיות החיים לראשונה וזה מפחיד.
כל עוד זה ברמה של שאלות זה בסדר, אם זה מתחיל להפריע לתפקוד ברמה של בעיות שינה, פחד להישאר לבד וכו', אז כדאי לחשוב לפנות לטיפול.
כרגע חשוב לענות לו על השאלות בצורה שתרגיע אותו במידת האפשר.לציין שהסיכוי שדבר כזה יקרה הוא נמוך מאוד, ושיש אנשים שתפקידם לעזור במקרים כאלה לילדים ושבדיוק לצורך הזה יש משפחה וקרובי משפחה, ושיש עוד זמן רב עד המוות שלו ושלכם כי רוב האנשים מתים בגיל מאוד מאוד מבוגר, ועד שזה יקרה הוא כבר יהיה גדול וידע לדאוג לעצמו ויהיו לו בטח כבר ילדים משלו.

שלום חן,
אם מדובר בילדה חכמה ומבינה אולי כדאי לנסות לדבר איתה ברמה שהיא מבינה, למלל עבורה את תחושתיה, להגיד לה שהיא בטח מתגעגעת לאבא, ואבא ואמא לא גרים ביחד אבל אבא עדיין מאוד אוהב אותה ויבוא לבקר אותה. לנסות להכין אותה במידת האפשר לפני שינויים, במילים וגם בדרכים מוחשיות (למשל להראות לה את הבית שתעברו לאיו לפני כן וכו').
הכי חשוב להבין שחלק מהתגובה שלה היא לא פרדיה שלכם אלא למה שהיא מרגישה ממך. היא כנראה מרגישה שאת בתקופה חלשה כרגע, וזה גם גורם לה לחרדה. וייתכן שמזה נובע גם הקושי במקלחת. חשוב לכן גם להציב גבולות כמו בשיגרה, ולנסות לשדר חוזק ועמידות, עד כמה שאת יכולה. קחי בחשבון שזו תקופה קשה לכולכם והיא תעבור. אין באפשרותך למנוע את כל הסבל מבתך אלא רק לנסות להקל במידת האפשר, וצריך הרבה סבלנות.