פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני אמא לשלושה ילדים חן בת 8 עם תסמונת דאון, שליו בן 7 וורד בת שנתיים, לפני זמן מה התגרשתי והיום יש לי בן זוג חדש מזה כמה חודשים, הילדים שלי עדיין לא מכירים אותו ואנחנו רוצים לשנות את המצב הנתון השאלה איך כדאי לעשות את זה בצורה נכונה כדי לנסות לא לפגוע בילדים.

הילדה שלי בת 3 וחצי ובימים האחרונים היא התחילה לפחד מהחשוך בלילה
לאחר מכן שמנו לה בחדרה מנורת לילה ולאחר כמה ימים היא התחילה לטעון שהיא שומעת קולות בחדר שמפחידים אותה, והיא די נתקפת חרדה ולא מוכנה לכת לישון בחדר לבד
אשמח אם מישהו יכול לייעץ לי בנושא.

בתודה מראש סיגל

יש לי ילד מקסים בן 4, חייכן וטוב לב!

יש לו בגן חבר שקשור אליו מאוד, הגננת אומר שהקשר הזה מפריע לו לפתח קשרים עם ילדים אחרים (הוא בגן חדש ואת הילד הזה הוא מכיר כבר שנים קודם).

היא מצידה מפרידה ביניהם בכל הזדמנות ומתווכת לו עם ילדים אחרים אך עדין הקשר מאוד חזק בניהם והוא נגרר גם אחרי התנהגויות שליליות של אותו ילד.
היא מספרת שהילד הזה מבין טוב א ההקשרות של הבן שלי אליו ומנצל זאת.

הבעיה:

שמתי לב שהבן שלי ממש מעריץ אותו, עושה כל מה שהוא אומר לו, נותן כל דבר שיש לו אפילו שבהמון מקרים זה לא הדדי. היה מקרה שהם שיחקו והחבר הרביץ לבן שלי והוא בכה, אמא שלו כעסה עליו ודרשה ממנו להתנצל, הוא אמנם התנצל אך התנהג בגועליות לבן שלי, לא רצה לשבת לידו וכו'. הבן שלי ספג את הכל ועדין רצה בחברתו! בקשתי ממנו ללכת לשחק לבד בלעדיו, הוא עשה זאת ואחרי שניה חזר בו ונדבק שוב לחבר שהמשיך להתנהג אליו בגסות.

שמתי לב שאפילו שמעליבים את הבן שלי הוא עדין נדבק לילד המעליב ולא מתרחק וזה ממש מפריע לי! יש מקרים שהוא ממש מציק לילדים שהוא מעוניין בחברתם ולא מניח להם(נדבק אליהם) ואז הם כועסים עליו יותר.

החשש שלי הוא שככל שיגדל התכונה הזו תגרום לילדים אחרים לנצל אותו ולגרום לו לעשות דברים שלא רוצה.

מה עושים? כיצד מלמדים אותו לשחרר ולהתרחק מילדים שנוהגים בו לא יפה? כיצד מלמדים אותו שהוא לא חייב להתחלק בכל מה שיש לו? יש לו נטיה להתחלק בהכל עם חברים אפילו שזה לא הדדי.

אני תוהה אולי הוא לא מבין את הסיטואציה.
תודה!!!

שלום, יש לי ילדה בת 4.5, שהתחילה השנה גן עיריה (טרום חובה). היא ילדה מאוד מאוד רגישה. לאחרונה התחילה אצלה התנהגות שלא נראית תקינה - היא לא יוצרת קשרים חברתיים עם הילדים בגן, לא מגיבה כשמדברים אליה, לא ניגשת לשחק - אלא אם קוראים לה מפורשות. היא לא מוכנה ללכת לגן בבוקר ומבקשת להישאר בבית כל הזמן. כשהזמנו ילדים מהגן אלנו הביתה - היא שיחקה יפה מאוד, גם בבתי החברים - היא משחקת ומדברת, מגיבה יפה. אבל כשמדובר בשעות הגן - הילדה נאטמת. בבית היא מציגה פחדים קיצוניים מלהישאר לבד בחדר או בסלון, גם כשהאור דולק, היא מוכנה להישאר בחדר רק אם אחד מאיתנו (ההורים) נמצא איתה, לא מוכנה לישון לבד יותר, לא ללכת לשירותים לבד, היא פיתחה סוג של תלות שמונעת מפחד. גם הגננת שמה לב לעניין. אני לא יודעת אם זה שלב שעובר או אם יש קשר בין ההתנהגויות השונות או מה אפשר לעשות כדי להוציא אותה מהסיטואציה הזו?
אודה לכל התייחסות...

שלום , ביתי בת 6 ומס' חודשים החלה השנה כיתה א'
ילדה רגישה וביישנית מאוד חדשה בכיתה חדשה בעיר וההתאקלמות היתה קשה אך כעת היא רכשה חברים ונהנית בכיתה
היא יושבת ליד ילדה שמרחיקה ממנה את הכסא ויוצאת כמעט מחוץ לשולחן ביתי מאוד נעלבת וזה מאוד מפריע לה כאשר דיברתי עם המורה היא אמרה ששמה לב אבל גם כשאותה ילדה ישבה עם ילדות אחרות כך עשתה ולדעת המורה אין להתייחס לכך אלא להסביר לביתי שהבעיה לא בה ולחזק את הדימוי העצמי של ביתי

ניסיתי לתת דוגמאות לביתי ולהסביר לה שאין לה כל סיבה להעלב שאולי לאותה ילדה יש איזו רגישות ואולי סתם היא אוהבת את המרחב אבל ביתי מאוד נעלבת ובכל מקרה לא רוצה לעבור מקום רק שהילדה תפסיק להתרחק
מה עליי לעשות כיצד להסביר לביתי שזה לא קשור אליה ומה בכלל לעשות

תודה

שלום ותודה מראש...

הבת שלי בת 2.5, לא גמולה, עד היום הייתה עסוקה רק במשחק של "אני רוצה לשירותים, הולכת לסיר, יושבת אך לא עושה כלום", אנחנו זרמנו עם המשחק ולא עשינו מזה עניין, לא נושא שדובר בבית וכו'. מאוד עודדנו אותה כילדה בוגרת ועצמאית בתחומים אחרים.
כעת היא מבקשת לעיתים לעשות פיפי בסיר, הולכת לסיר, אכן עושה ואף שופכת לאסלה את הפיפי. אנחנו מעודדים ! אך שוב, לא דוחפים שכל תעשה תמיד. יש פעמים שהיא עושה בטיטול ויש פעמים שהיא מבקשת.
העניין הוא שאני ממש ימים לפני לידה... כך שאני לא בטוחה שתהליך זה מתאים כעת...
ומצד שני אני לא רוצה "לפספס" את המועד בו היא מוכנה לגמילה ולהעביר לה מסר כפול
מה עושים ?

שלום,יש לי 2 בנים:7 ,3.5.בבוקר קמים רגיל,הגדול אחרי בערך מיליון פעם מתלבש(אם מלא עצבים שלי),וקטן רוצה רק אבא,ובעלי לא יכול כי יוצא..אז בכי צרחות וכו'.כלום לא עוזר כי אני לא אבא....
וככה כל בוקר....יש פתרון?חוץ מגירושין כמובן??
תודה,המיואשת.

הבת שלי בת שנתיים וחצי,
חוזרת מהגן (אחרי שאבא לקח אותה מהגן)
ומתעלמת ממני לכמה דקות
אחרי שהיא מתיישבת לאכול או קצת משחקת היא מתייחסת כרגיל כאילו כלום
האם זה נורמאלי?
האם זה מעיד על בעייה בהתקשרות?

תודה

ביתי בת השנתיים וחצי בת יחידה ונימצאת איתי בבית.עדיין לא מדברת איך אומרת בערך 20 מילדים וכמובן לא ליד כולם כולל אבא שלה.היא ילדה מאוד עדיינה והיא לא בקלות מסתדרת עם ילדים גדולים מימנה היא לא מבינה מה לעשות איתם.יש לה בני דודים בני 5 וכמובן כל החברים שלנו עם ילדים יותר גדולים..
ובתקופה האחרונה סמתי לב שהיא משחקת לבד בבלון או במשחק אחר היא מנסה לשתף ילד איך הוא לוקח את המשחק ובורח..וככה אם משחקת בעגלה ובובה שוב ילדה אחרת מגיעה ולוקחת לה.ביתי כמובן לא בוכה ולא מתלוננת היא בשוק ואחרי כמה דקות מוצאת משחק אחר.הרבה פעמים יצאנו לעזור לה ולהגן עליה ולהחזיר לה את המשחק
איך היום ראיתי מקרה שונה לקחתי אותה לגימברי ששם כל המשחקים לגיל שלה וכמובן היא נתנה לכולם לעבור ראישונים במגלשה למרות שהיא הייתה שם ראשונה
כמובן שהיו הורים שריחמו עליה ובקשו מהילד שהם שיתנו לה להיות ראשונה איך זה לא עזר בפעם השניה היא נתנה לילדים להתגלש או לשחק בטור שלה
האם הילדה בבעיה?האם אני צריכה לשלוח אותה לגן דחוף?האם היא תשתנה בהמשך הזמןכי אמרו לי שזה האישיות שלה האם זה נכון?
לי זה נראה שהיא חוששת לעשות את הצעד האם זה נכון איך שאני רואה את זה?
מצטערת שהמכתב שלי ארוך ויש לי כל כך הרבה שאלות שמטרידות אותי
תודה מראש שגית

הבן שלי הבכור בכיתה א, סובל בחודשים האחרונים מ"התקפות זעם". הוא בעל רגישות מאוד גבוהה וכמו שהוא רגיש לאחותו הקטנה ומטפל בה בעדינות ורגישות, כך הוא גם רגיש לסביבה שלו ולכל דבר שהוא מפרש כפגיעה בו. ממצב שבו חבר בטעות נופל עליו, והוא מפרש זאת כאילו פגע בו במזיד, מתפתחת קטטה אלימה (מכה בכל הכח אבל לא באכזריות) וכשמנסים לעצור אותו ולהסביר לו שזה קרה בטעות לא מוכן לקבל את הדברים או להירגע. גם אנחנו ההורים מחזיקים אותו בחדר אחר עד שהוא נרגע (מחבקים ולא עוזבים) אך לוקח לו בד"כ כרבע שעה לפחות עד שהוא מפסיק להשתולל לנו בידיים ולהירגע. אחר כך הוא מסוגל לחזור ולהיות ילד מקסים כאילו כלום לא קרה.
המקור לדעתי לקושי בשליטה ברגשות היא בתחושה שלו של חוסר בטחון. כשהוא באמצע "התקף" כזה קשה לדבר אל ההגיון שלו. בשלב יותר רגוע כשאנחנו מדברים איתו הוא מבין מה לא היה בסדר אך תמיד מקפיד לציין כמה הסיטואציה גם לא הייתה הוגנת כלפיו (בעל חוש לצדק מאוד מפותח ומאוד קשה לו כש"דברים לא הוגנים" קורים לו).
אנחנו לא יודעים כיצד לנהוג ומתקשים תמיד להגיב בצורה רגועה למצב, במיוחד כי יש צורך להתייחס גם ליתר הילדים וההתייחסות אליו גוזלת הרבה זמן מהיום. ויכולה להתרחש אחת ליומיים והורסת את כל היום.
הפכתי להיות אמא לחוצה שכל הזמן בודקת את ההתנהלות מול החברים ומתערבת ישר כדי למנוע פיצוצים. אני מנסה לשדר לו כל הזמן שאוהבים אותו ולהדגיש גם את הצדדים הטובים שבו, אך אני מרגישה שאין לו עדיין כלים להצליח ולהתמודד עם הרגשות שלו .
בעבר היו תקופות כאלו שבהם היה נכנס להתקפים כאלו אבל חשבנו שהם חלפו. כעת גם בבית הספר מגיעות תלונות על שהוא מרביץ – תמיד מאיזו סיבה ברורה (למשל ילד שאיבד לו את הכדור וסירב לחפש איתו ביחד)

מה לעשות????

יש לנו 2 בנים די גדולים כבר (עוד מעט 9, ועוד מעט 7). יש עוד ילד בדרך, צריך להיוולד בחודש הקרוב. אני מודאגת קצת מקבלת התינוק על ידי הילד בן 7. יש לציין כי הוא ילד חברותי מאד ומקסים, אך סובל מדימוי עצמי נמוך וחשוב לו לקבל חיזוקים כל הזמן. כבר די שכחתי.... אולי תזכירו לי או תפנו לספרות מקצועית - איך גורמים לקבלת הילד החדש ליותר קלה, יותר "חלקה" ואיך אפשר לעשות זאת בצורה הטובה ביותר על מנת לא לפגוע ברגשות האחים....
תודה מראש

שלום בני בן הנשה ושמונה חודשים בשבוע וחצי האחרונים בוכה בכי היסטרי בכל פעם שאני מחתלת אותו,(זה לא היה לפני כן, גם העיניין שהוא רוצה רק על הידיים ובכלל לא בעגלה, כי הוא היה מקורר חזק והרבה נרדם על היד שלי והתרגל, גם בלילה 20 פעם אני קמה שמה אותו לידי ושוב שאני שמה אותו במיטתו הוא בוכה ממש) בדקתי אין אודם על האיבר מין גם לא על הישבן, מה בכל זאת הסיבה? אני מחתלת ישר, לא מחכה (שאולי יתייבש הקקי ושורף לא) בודקת הידוקים שזה לא חזק, איך שאני באה עם הטיטול הוא בורח ואז מתחילה החגיגה צרחות ובכי שכמעט מתעלף ונהיה אדום, זה מראה ממש עצוב עזרה בבקשה,

שלום, ביתי בת ה-4 ילדה יחידה, ילדה מקסימה וחמה, מקבלת תשומת לב אין סופית ויש לה בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה ע"פ דעתי. היא גם ילדה עקשנית ודעתנית.

בתקופה האחרונה נורא קשה לי איתה. היא מנסה להיכנס בכל נושא למצב בו היא קובעת מה עושים ולא אני. אם זה כשאני מלבישה אותה אז מה ללבוש קודם תחתונים או חולצה, ואם זה כשאני מבקשת ממנה משהו זה קודם כל הצבת תנאים,,, אם תשימי לי דורה, אני אעשה אם לא אז לא.
גם אם זה במחיר שהיא לא תצפה בסוף, או לא תלך לטייל בשבת, היא תלך עם זה עד הסוף.
יש לציין שזה בכל דבר כך, ומגיע למצב של ויכוח אין סופי הנמשך לאורך שעות היום, בייחוד בשבת.
אני לא רוצה להיכנס למלחמות כוח בבית, אך ישנם דברים שחשובים לי שהיא תכבד (ולא תירק עלי לדוגמה כמו שקרה הבוקר) ותקשיב לי.

אני באמת לא יודעת אם זה בגלל שאני רכה מידיי, או קשה מידיי בדברים שלא צריך, אני רק יודעת שיש פה איזו שהיא זעקה.
מה עושים???

בני בכיתה ד' כל השנים היה תלמיד מצטיין וכל הזמן ציונים שלו היו מעל 90...
השנה הילד בירידה והציונים הם מתחת ל80 או 75.
המורות מתלוננות כי טוענות שהילד השתנה מאוד ולא מתאים לו לקבל ציונים כאלה?
דיברנו עם הילד גם המורה וגם אנחנו והילד מבטיח להשתנות ולהשתדל לקבל ציונים טובים
אך ללא הצלחה , והוא כן יודע את החומר..
מה אני עושה איך אוכל לגרום לו להשקיע יותר ... ולהצליח.
(גם איימתי עליו מס' פעמים והענשתי אותו אך הדבר אינו עוזר).

תודה רבה

שלום.
הבן שלי בן שנה וחדשיים, בתקופה האחרונה שמנו לב שמדי פעם הוא עושה כמין אגרוף ביד ונותן לעצמו מכות חזקות בראש מאחורי/מעל אוזן ימין או שלפעמים הוא מושך באותו מקום חזק בשיער.
רציתי לדעת מה זה יכול להיות? האם זה צריך להדאיג אותי? והאם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לגרום לו להפסיק עם המנהג הרע הזה?

נ.ב.
אני לא יודעת אם זה קשור אבל הרבה פעמים הוא מתעורר בלילה ללא סיבה ניכרת או אפילו במשך היום הוא מתעצבן ובוכה ללא שום דבר שיכול להרגיע אותו.

אשמח לקבל תשובה.
בתודה, רחלי.