פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
יש לי תאומים, בן ובת, בני 4 ו-10 חודשים. הם הולכים לאותו גן ורוב הזמן מבלים ביחד, למרות המאמצים שלנו להפריד ביניהם.
אתמול גיליתי אדמומיות באבר המין של הבן וכששאלתי אותו מה קרה הוא ענה שאחותו נוגעת בו בגן, למרות שהוא מתנגד. דיברתי עם שניהם ומסתבר שזה קורה בגן כל הזמן ושגם בבת שלי נוגעים ילדים אחרים.
השאלה שלי היא מה אפשר לעשות כדי למנוע מהם לגעת אחד בשניה ובאחרים, חוץ מלהסביר על הגוף הפרטי שלי? והאם, בגלל שהוא מתנגד למגע, יכולה להישאר לו טראומה מכל העניין? האם זה נורמלי שדברים כאלה קורים בגנים (כי בבית זה לא קורה), או שתפקידה של הגננת למנוע מצבים כאלה?
עיזרו לי בבקשה, כי אני אובדת עצות.
תודה רבה.

שלום.

ברצוני להתייעץ בעניין ביתי בת השנה ושמונה חודשים (בת יחידה). הילדה נולדה פגית בשבוע 31. הונשמה שלושה ימים ואח"כ עברנו פגיה ללא סיבוכים מיוחדים. התחילה ללכת בגיל שנה וארבעה חודשים. אומרת מעט מילים בעלות הברה אחת אבל נראה שמבינה מצוין.

העניין שמטריד אותי הוא נטייתה בחודשים האחרונים לדפוק את הראש בריצפה כל פעם שהיא כועסת/מתוסכלת. היא בבית עם מטפלת, אבל אם לוקחים אותה למשל לשחק בבית של ילד אחר, כל צעצוע שהילד האחר נוגע בו (צעצועים שאינם שלה!) היא מיד עוברת לעמידה על שש ומתחילה לדפוק את הראש בריצפה, ואחרי דפיקה אחת או שתיים מתחילה לבכות. הדבר קורה די הרבה, בעיקר סביב סיטואציות שמערבות צעצועים אבל גם למשל אם המטפלת מתייחסת לרגע לילד אחר שבא לבקר או אם אני מחבקת את בעלי. כל אימת שנוצר איזה תסכול, עוד לפני שאני מספיקה להגיב, היא כבר נכנסת לפוזיציה הזו שבה דופקת את הראש בריצפה.

מאוד קשה לי לראות זאת. האם זה נורמלי? כיצד עליי להגיב?

תודה!!!
מודאגת

שלום אשמח לשמוע את דעתך על 'תשלום' לילד (גיל 5) על עזרה בבית כגון לסדר את חדרו, או משימות בית אחרות, כך שיאסוף לו הכסף שיעמוד לרשותו לדברים שההורים לא קונים? האם זה פוגם בחינוך לזה שהילד הוא חלק מהמשפחה וצריך לקחת חלק בעזרה בבית ?

שלום רב,
בני בן ה 3 ו 3חודשים עבר ניתוח לפני שבועיים להרחבת פיית השופכה (הפתח שממנו יוצא השתן).
לפני הניתוח זרם השתן היה גבוה ורחוק מאוד, לכן לפני הניתוח הוא היה עושה פיפי בישיבה על מנת לא להרטיב את האסלה (התנהגות מקובלת לילדים עם הבעיה), אחרי הניתוח ניסינו לעשות פיפי בשירותים ובעמידה החוויה של בני היתה לא טובה כי עדיין השפריץ מסביב.
לאחר שבוע התחלנו לנסות שוב בגן.
התוצאה היא שהוא מנסה אבל לא לא יוצא לו כלום, בגן עומדים איתו כמה דקות ולא יוצא כלום עד שעוברים לישיבה והפיפי יוצא מייד, בבית רק אתמול הוא היה מוכן לנסות שוב אך גם לא יצא לו פיפי.
ברצוני להדגיש שלאורך כל הדרך אנחנו נותנים חיזוקים חיוביים על ידי מילים או הפתעה והסבר שזה בסדר גמור לפספס. ודבר נוסף - אין לו שום בעיה לעשות פיפי בעמידה בחוץ או במקלחת.
הרופא שניתח אמר שעם רוב הילדים אין בעיה כזו, והרופא משפחה והרופא המנתח ייעצו שאפשר להניח לזה לשבוע ואחר כך להמשיך בתהליך כי הוא צריך ללמוד לעשות פיפי בעמידה וכדאי שזה לא יתקבע אצלו הישיבה.
אני מודאגת. כיצד כדאי לנהוג? האם כדאי לקבוע עובדה שהוא עושה פיפי בעמידה?
הגמילות עוד היום עברו די מהר ודי בקלות (מחיתול ומסימילאק)
תודה מראש
דנה

שלום,
יש לי בן בן 5 ובת שנתיים ו-7 חודשים ואני בהריון נוסף.
בני בן חובה. ילד שובב (קצת יותר מידי), חכם ומאוד מתוחכם ומתחכם.

הוא מאוד אוהב את אחותו ומרגיש כל הזמן צורך להיות קרוב אליה (כשהוא לא עם חברים או עסוק עם משחק, מחשב, טלויזיה), חבק אותה, מלטף לה את השיער ובעיקר מציק.

יש הרגשה שכל הזמן אנחנו שומעים בבית "די די די" שהיא אומרת לו אבל הוא מתעלם. יש הרגשה שאנחנו צריכים להגיד לו כל דבר כמה פעמים ורק כשאנחנו מרימים את הקול אז הוא מקשיב.
הסברתי לו שהיא לא תרצה לשחק איתו ושבשביל חיבוקים ומשחקים צריך הסכמה של שני הצדדים ולא רק של אחד אבל נראה שזה חולף הרחק מעליו....

מה עושים?
נמאס לנו מהתחושה שכל הזמן צריך להעיר לו. אני מרגישה שאני כל הזמן מעירה ומענישה וזה לא עוזר .

תודה ,
יפעת.

שלום
בני בן 11 נחשב לילד עם בעיות אלימות
היה מטופל אצל פסיכולוג ובשירות הפסיכולוגי בבית הספר
הוא ילד מאוד חרוץ ואוהב את בית הספר וחברים
כל ה"אלימות" שלו מופנת כלפי בנות כיתתו שלטענתו מציקות לו או שמרגיזות אותו
קשה לו להתעלם ממעשהן של הבנות ולכן הוא מגיב לעיתים באלימות מילולית או פיזית
הילד הושעה כמה פעמים מבית הספר
אחרי כל מקרה הוא נלחץ ומביע אמירות אובדניות
מה עושים איתו
בבית הוא ילד מקסים חייכן אוהב מאוד חברותי ומאוד אחראי
אשמח לתשובה מהירה
תודה

ביתי בת 10, ילדה מקסימה חכמה בוגרת וחברותית. בגיל 6-7 החלה לישון אצל חברים וכמובן שגם ישנה אצל סבא וסבתא אפילו בגיל צעיר יותר. לפני כשנה החלה לפחד לישון מחוץ לבית בגלל שהיא (לדבריה) מתקשה להרדם ללא נוכחותנו. היא גם מתקשה להרדם כאשר חבריה ישנים אצלנו אבל עם זה מצליחה להתמודד. אין לה בעייה מיוחדת להרדם כאשר היא ישנה איתנו מחוץ לבית. בגלל שיש לה חברות רבות היא נקלעת לסיטואציות בהן היא מאוד רוצה לישון אצל חברה וגם לא רוצה לאכזב את החברה אבל מאוד מודאגת שתתקשה להרדם (כך גם כשמדובר בשינה אצל סבא וסבתא). היו מספר פעמים שהצליחה להתמודד ופעמים אחרות שהגענו לקחת אותה בלילה. כדי לעזור לה אנחנו מציידים אותה בטלפון סלולארי כדי שתרגיש בנוח להתקשר אלינו אם תרצה לחזור הביתה וגם כדי שתוכל להעסיק את עצמה במשחקים במכשיר. אני לא יודעת אם לעודד אותה להתגבר או לעודד אותה לוותר בשלב זה. ההתמודדת כרוכה במתח שנראה לי מונע ממנה להנות מכל החוייה. איך כדי להתנהג וכיצד ניתן לעזור לה? תודה מראש ויום נעים

שלום
בני בן ה 6 ( כיתה א) החל לאחרונה להתנהג בצורה מאוד חריגה: הוא מתפרץ בקלות ולעיתים על נושאים מאוד מטופשים. כאשר הוא מתפרץ הוא צורח בצורה כמעט היסטרית, הוא מתבטא בכך שהוא ילך לכביש על מנת שימות ואז נהיה עצובים ועוד..
אני חייב לציין שלעיתים זה בנוגע לדברים מאוד קטנים, למשל ביקשו ממנו לרדת מהמשענת של הספה על מנת לא תישבר וזה הספיק להתפרצות זעם.
חווינו בעבר הרחוק ( בערך בגיל 3) התפרצויות ומאז לא היו לו בעיות התנהגות בכלל, נהפוך הוא..
קצת רקע:
הוא מרטיב בלילות ( לא נגמל מעולם), לאחרונה החל גם לברוח לו קקי בתחתונים במהלך היום, אם כי צריך לציין שזה לא קרה לו בבית הספר.
ההתפרצויות שלו החלו בחופשת חנוכה, מאז הוא אינו חוזר לעצמו
הוא אינו נוקט באלימות, אבל כן זורק חפצים על הרצפה ( בעיקר דברים לא שבירים)
אנחנו לא יודעים כיצד להתנהג,
אנו מוטרדים מהאמירות האובדניות ( האם יש להתייחס אליה ברצינות?) ובעיקר מוטרדים שמא הילד זועק לעזרה ואנו פשוט לא מבינים שקורה משהו במקום אחר ( בבית הספר)
נשמח להתייחסות

הבת שלי בת 8, במשך 4 שנים לפני השינה היא דואגת לסובב את הצעצועים שלה (בובות,פסלים..) ומפנה את הגב שלהם אליה. מאוד מוזר לי והיא מתעקשת על כך ולא הולכת לישון עד שכל הצעצועים לא מסובבים. מה הסיבה לכך? אני מאוד מודאגת.. תודה רבה

בתי בת 4.5 ואני בחודש 9, טרום לידה. היא מצפה בכליון עיניים ללידה ומייחלת (לפחות תיאורטית) להיות האחות הגדולה לתינוק שעתיד להיוולד (אני בטוחה שקשיי ההתמודדות טרם החלו). למרות זאת, בתקופה האחרונה אני מרגישה שרבו התקפות הבכי שלה, לעיתים בלי שום סיבה מוגדרת ולעיתים בשל התעקשויות שלה להכתיב לי התנהגות ומציאות. שאלותיי:
1. האם יתכן שמדובר כבר בתגובה לשינוי העתידי הצפוי? ואם כן, כיצד עלי להגיב?
2. עיקר הקשיים בינינו נובעים מכך שהיא מבקשת להכתיב מציאות ולשלוט בכל פרט ואילו אנו (הוריה) מסרבים לשתף עימה פעולה. זו אינה מציאות חדשה כי אם עיקר הקושי איתה מאז ומעולם, למרות שתמיד הצבנו עמדה ברורה באשר למה שהיא יכולה להיות אחראית עליו ולשלוט בו ובמה שאינה יכולה. דוגמא: היא יושבת בסלון וצופה בטלביזיה כשאני בחדר אחר וצועקת שאבוא אליה כי היא רוצה לומר לי דבר מה. אני מסבירה לה שאני עסוקה ואיני יכולה להגיע אליה, אך היא מוזמנת לבוא ולהסביר מה הבעיה או לומר לי ואראה כיצד אוכל לעזור לה. סביב נושא זה עשויה להתפתח דרמה הכוללת בכי שעשוי להימשך גם חצי שעה. גם לאחר שנמצא פתרון לבעיה היא עלולה להמשיך ולבכות פרק זמן לא מבוטל. אני מנסה לרוב להכיל את הכי, להיות אמפתית לעצב שלה, אך להיות ברורה באשר לציפיה שלי ממנה, ועם זאת אני מודה שזה לא קל, לעיתים אני מאבדת את סבלנותי ואני גם לא מרגישה שהתקפות הבכי מתקצרות או נעלמות.
האם אוכל לקבל יעוץ באשר לדרך הפעולה המומלצת?

שלום הבן שלי בן 3 שנים בשבוע הבא הוא צריך לעבור ניתוח של כריתת שקד שלילי עם הרדמה כללית גם כפתורים בואזניים..
הרופא הסביר לנו שיהיה לו קשה אחרי התאששות מהרדמה וגם שהוא לא יכול לאכול כל דבר למשך 10 ימים...
איך להבסיר ולהכין לילד בן 3 שהוא עובר ניתוח ושיהיה לו כאב איך להכין אותו נפשית ...
איך להסביר לו אחרי ניתוח כאשר הוא רוצה לאכול משהו שאסור לו
פשוט מואד איך להכין אותו לפני שהולכים לבית חולים בשבוע הבא??
תודה

בתי בת חמש וחצי, ילדה אינטלגנטית וחריפה. לאחרונה מתחצפת אלינו ללא הכרה ללא שום יכולת מצידנו להרתיע אותה. "עונשים" (שלילת מפגשים חברתיים, לקיחת משחקים אהובים, ישיבה לצורך מחשבה) שננקטו כלפיה בעבר אינם מפחידים אותה עוד והיא מציינת את זה בפה מלא. מדברת בטון גבוה ואגרסיבי, מתעלמת מדברינו ומגיבה בזלזול בוטה. כיצד עלינו לנהוג על מנת להבהיר לה שהתנהגות זו אינה מקובלת עלינו?

יש לי בן בן 4 וחצי בגן. מתחילת השנה אני בקשר עם הגננת לגבי כלליות הנעשה והילד. השבוע הגננת התקשרה אליי ואמרה לי שמתחילת השנה היא לא רואה את בני משתף איתה פעולה. לדוג: לא רוצה להשתתף בהצגה לחנוכה. לא רוצה להיות חזן . אם היא שואלת אותו שאלות ליד הילדים הוא לא עונה ואם כן בלחש. היא טוענת שאני צריכה ללכת לאבחון רגשי. אני מנגד אמרתי לה שגם אני ובעלי היינו כאלה שהיינו קטנים וזה לא מרגש אותי.שאלתי: האם לדעתכם מצבו של בני אינו רגיל ומצריך טיפול רגשי? תודה.

אני לא בטוחה שהכותרת נכונה, אבל בכל מקרה,
בני בן שש וחצי, בכיתה א, יש לו אחות בת שנתיים ושמונה.
בתקופה האחרונה נכנס פתאום להתקפי זעם- במה זה מתבטא-
הוא לא מקשיב לנו תוך כדי, מרביץ לנו, צועק ובוכה

דוגמא-
שיחק במשחק מחשב, והחליט שהפסיד כי "הפריעו" לו, מתחיל לבכות ולבעוט עם הרגליים, לא מקשיב לנו כשאנו מנסים לדבר בוכה בצעקות.

דוגמא נוספת,
היום אחרי בית הספר הלך לסבתו כדי שתוכל לקחת אותו אח"כ לסיוע אצל מורה להוראה מתקנת (בדר"כ נשאר בצהרון), מהרגע שהגיע אליה הביתה, התחיל לזרוק ולהעיף דברים (כגון פירות מלאכותיים שיש שם לנוי), ונכנס להתקף בכי וכשאימי ניסתה להתקרב אליו החל להכות אותה, לבסוף נרגע כאשר היא הדליקה לו את הטלויזיה...
זה נמשך כחצי שעה, תוך כדי לא הסכים לדבר איתי בטלפון. ניסיתי לשאול אותו אם משהו מציק לו, אך לא נעיתי.


לציין כי התנהגות זו שלו מתרחשת רק בכותלי הבית/ משפחה, לא קרה מקרה כזה מעולם בגן או בבית הספר, הוא חברתי ואין לו בעיה חברתית


מה עושים??
אמא מודאגת.

לדעת ההורים חלה אלימות בגן עירייה (טרום טרום חובה וטרום חובה) בקרב הילדים(גילאי 3.5-5) הגננת מכחישה באופן גורף שיש אלימות. לאחר שיחה עם הגננת והתמקדות במקרים ספציפיים. קיבלנו תשובה די תמוהה לטעמנו ונשמח לשמוע את דעתכם.

היה מקרה בו כלאו מספר בנות ילדה במבנה שבחצר הגן ,בהפסקה, הילדה צרחה ובכתה -
ולדברי הגננת אין זו אלימות אלא משחק פסיכודרמה לשם השעשוע בלבד ואין זה נובע מרע לב של הילדות וזה טבעי לחלוטין. (יש לציין כי הילדות ידועות כאלימות ומשליטות פחד על הילדים)

במקרה נוסף - בו מורידים לילדים את התחתונים והמכנסיים - לדברי הגננת זו לא אלימות אלא דבר טבעי של התפתחות מינית של ילדים.


ואני שואל: האומנם? בכזאת קלות דעת ניתן להתייחס למקרים כאלו (יש לציין שיש מקרי אלימות נוספים)
אודה לכם על תשובתכם משום שאני אובד עצות