פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן שלוש וחצי. ילד מקסים- חכם, יצירתי וגם קצת מופנם וביישן.
בשנה האחרונה חלה התפתחות במישור החברתי והבין-אישי שלו-
מספר לגננות מהגיגי ליבו, משחק עם ילדים אחרים והתחבר במיוחד עם ילד מסוים.
אנו שמחים מאוד על התפתחותו במישור החברתי ועל הביטחון שצבר, אך מאידך לא בטוחים כיצד להתנהל לגבי נושא האלימות שהתפתח לאחרונה.
החבר מהמעון ידוע כילד בעל שפה לא "נקייה", מכה ובועט.
בננו מחקה את התנהגות חברו בדיבור שאינו לרוחנו וכן בבעיטות, דחיפות לאחותו הקטנה וכו'. אנו מגנים התנהגות זו ואומרים שאנו משפחה אוהבת, אם אנחנו כועסים אנחנו מדברים אחד עם השני וכך פותרים את בעיותינו ואת הכעסים שלנו.
במספר מקרים של בעיטות הראיתי את חוסר שביעות רצוני מההתנהגות ואמרתי שיש לו רק אחות אחת בעולם ושאסור לו להכות אותה ושהוא חייב לשמור עליה והיא עליו.

התלבטות ראשונה:
אני לא רוצה להעביר מסר שאסור להכות לעולם- כי אם יהיה ילד שיכה אותו הוא צריך לדעת "להחזיר " ולהגן על עצמו. מאידך - במשפחה אנחנו לא נוהגים בצורה אלימה בשום אופן.

התלבטות שנייה:
האם כדאי לתת לו אפשרות להוציא את תסכוליו בבית לא בצורה של אלימות?
כלומר, אם אבא / אימא לא מרשים משהו והוא מתוסכל מזה- האם כדאי לתת לו דרך להוציא את התסכול (להכות כרית, לרקוע ברגליים וכו'...)
או אם הוא רוצה צעצוע שנמצא אצל אחותו והיא לא משתפת אותו באותו רגע ושוב נוצר תסכול; האם כדאי לתת לו להוציא את תסכוליו או שילמד לקבל את העובדה שלא יכול לקבל כל מה שהוא רוצה וללא מחאה מצדו.

אודה מאוד לתגובתכם !!!

בני הבכור בן 6 (יש לו אחות בת שנתיים וחצי), לאחרונה אוכל ציפורניים ואת העור באצבע. אני רואה את זה קורה בעיקר כשהוא צופה בטלויזיה (אני חושבת שגם בגן כשהוא במצב הקשבה לגננת)... אני לא יודעת איך לטפל בעניין הזה, האם זה נובע מלחץ והאם זה סוג של טיק שאז בכלל לא צריך להעיר?

היי

יש לי תינוק בן שלושה חודשים
מתקשה מאוד להיות לבד ליותר מכמה דקות, בזמן שאני מתקלחת או מבשלת הוא בד"כ "מנדנד" במקרה הטוב או בוכה במקרה הרע, למרות שאני מניחה אותו באוניברסיטה או טרמפולינ ה או במיטה עם מובייל וגירויים מסביבו שמתאימים לגילו, לעתים נדירות הוא מגלה בהם ענייין ועסוק בהם, לעומת זאת אם אני בסביבה הוא משחק ומתעניין, עד שנמאס לו (אחרי כמה דקות) והוא מבקש להיות על הידיים, עד אז לא נרגע.
השאלה שלי האם זה תקין לגילו?בקרוב ייכנס למשפחתון שם אני לא בטוחה שהמטפלת תוכל לתת לו את תשומת הלב אותה הוא מקבל ממני במשך כל היום כי יהיה עילה לטפל גם בעוד ילדים
אשמח לעצה בנושא

תודה

שלום, יש לי שני בנים אחד בן 3.5 והקטן בן 7 חודשים, בשבוע האחרון הבן הגדול שלי מתנהג מוזר כאילו עובר עליו משהו שלא מצליחה לעלות עליו, זה התחיל מהתלוננות על איזה כאב באוזן מוזר ובבדיקה אצל הרופא הכל היה תקין ועדיין כל יומיים מלונן שכואבת לו האוזן ומתבכיין ורוצה להתפנק .היה לו טיפה עליה של החום גוף מ36.5 ל37.5 והוא גם היה נראה חיוור בעיקר בערב(גם ספירת דם יצאה תקינה) והוא היה שקט ונרדם בשעה 6 בערב, הוא גם כמה לילות רצוף מתעורר בלילה ובוכה ולא מוכן להסביר למה עד שנרגע וחוזר לישון וגם בשינה כל הזמן זז וחסר נוחות , היום בבוקר ממש קם על צד שמאל לא היה מוכן לעשות כלום ממש היה צריך להכריח אותו לצחצח לו שיניים ולהלביש אותו והכל זה היה פשוט מאבק והוא לא הפסיק לבכות ולהתעקש לא להתלבש וגם בגן לא נרגע רק אחרי שעה של בכי
תאמת שיש לו בקרים שהוא מתעקש שלא רוצה לעשות פיפי ולא לצחצח שיניים אבל בסוף זה קורה אבל היום זה היה פשוט בלתי אפשרי איתו במיוחד אחרי הימים האחרונים שלפי ההתנהגות שלו ממש עובר עליו משהו, הוא מאוד אוהב את האח הקטן שלו ואני לא חושבת שזה קנאה אבל אי אפשר לדעת
אשמח לתגובה בנושא
תודה

שלום רב, ביתי בת החמש נמצאת בגן חובה בתוך בית ספר,לפני כשנה לימדתי שם (יצאתי לחופשת לידה), וביתי לא הייתה שם כשלימדתי . כעת אני מתלבטת האם לחזור וללמד שם כאשר היא נמצאת שם ותאלץ לראות אותי כל יום מלמדת ילדים אחרים,אציין כי אותה יהיה אסור לי ללמד, ויהיו מצבים שאכנס לקחת כיתה מהמתחם שלה(מדובר בחטיבה צעירה)והיא תראה אותי לוקחת את הכיתה או כיתת גן אחרת.אני ממש מתלבטת האם זה לטובתה או לא, ויש לה עוד שני אחים שבעוד שנתיים יגיעו גם כן לאותו בית הספר, מבחינת מקום עבודה יש לי עוד אופציות אז זה לא השיקול, אלא רק אם זה לטובתה או לא....אשמח לעזרה,תודה ,אמא.

שלום.
אני נמצא בתהליך ארוך ומיגע של גירושין שלא מרצון שלה...
מבחינה משפטית הכל בסדר בינתיים.
יש שתי ילדות מקסימות.
בת 6 ובת 3

כשיצאתי לדירה שלי יצרתי אוירה ביתית כל הכל - חדר ילדים וכו'
הם ישנות אצלי גם באמצע שבוע ולא רק כל סוף שבוע שני כמו שמקובל.
אני מקלח אותם עושה שיעורי בית. עושה צמות וקיקיות וכו' קונה בגדים מתמצא בצבאים שכל אחת מהן אוהבת או לאו.

עם הקטנה יש לי יחסים נהדרים . היא תמיד שמחה להישאר אצלי ואפילו לא רוצה לעזוב.
היא מרגישה בבית.
אבל המצב יחסים עם ילדתי הגדולה (בת 6) מבשרים עתיד לא כל כך ורוד.
לא שהיא הייתה קלה לפני זה אבל זה נהיה יותר ויותר קשה.
קודם כל היא אומרת כל פעם בצורה ברורה שהיא לא אוהבת אותי
שצריך לשים אותי בכלא שצריך להרוג אותי וכל מיני דברים קשים מאוד.
היא גם אומרת אותו דבר על אחותה הקטנה.
היא גם אומרת שהיא רוצה להשאר עם אמא ואת השניה צריך לזרוק לפח או להשאיר אותה אצלי. אני חושב שהיא לא ממש מתכוונת לזה. אמא שלה נהגה להתיח בי כל מיני דברי רעים בלי סיבה בדיוק כך כי בא לה וזהו. אחרי כמה שנים לא היה לי יותר כח לסבול את זה.

על כל ניסיון לדבר עם ביתי היא סותמת את האיזניים וצעוקת. היא מציקה נוראה לאחותה הקטנה. אני חושב שזה יותר קורה בנוכחות שלי ולא של אמה. לצערי אין תקשורת ביני לבין פרודתי (שוב, מרצונה)

עד הלום הבלגתי אבל עכשיו אני מתחיל לריב אתה על כל חוצפה שהיא אומרת.
לצערי אמא בדיוק אותו אופי לכן נפרדתי ממנה.
אני מנסה בכל כוחי לנסות לרכך את התכונה שלה. אבל אני חושב שזה ירחיק אותה ממני בסוף. מצד שני איני חושב שאני רק צריך להיות חבר שלה ולא לקחת אחריות על החינוך שלה אחרת היא תצאה מפונקת ואנוכית.

לפני חודשיים אמה ניסתה להסית אותה נגדי בכל מיני דברים אבל אחרי שיחה עם עובדת סיציאלית ואיומים משפטיים היא הפסיקה (לפחות איני שומע מבנותיי שאני גנב ורמאי :)

אני לא יודע האם אני עושה דברים נכונים. ס''ה אני לא מושלם גם וגם לי יש מגרעות.

אני חושב שאני צריך הדרכה פעם בכמה זמן כי אני די בודד ואין לי עם מי להתיעץ ואני בטח עושה טעויות
אשמח לקבל המלצה. (אבל לא יקרה מדי כי גירושין זה עסק יקר :))

דול

שלום,
יש לי פעוטה בת שנתיים ו-3 חוד'. ילדה מאוד נוחה מכל הבחינות, עצמאית מאוד.
מאז ומתמיד ישנה לבד ללא עזרה.יש לה סדר יום קבוע ושגרה. גם ההכנה לפני שינה מאוד ברורה וקבועה. לפני יותר מחודשיים עברה למיטת מעבר/נוער. מזה שבוע שהיא החלה לרדת מהמיטה. ובכל פעם שהיא יורדת אני מחזירה אותה למיטה. ישנם פעמים שאני מבקשת שלא תרד, נשארת איתה כמה דקות, שרה שירי ערש, מלטפת. אבל זה לא עוזר, היא ממשיכה לרדת והיא חושבת שזה ממש משחק, היא ממש נהנית מזה, וצחוקת, ואני שוב ושוב מחזירה אותה למיטה וחוזר חלילה. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להחזיר אותה לשגרה שהיא היתה כ"כ רגילה אליה, ובכלל מדוע זה התחיל ממש לא ברור לי?

אשמח הצעות והתייחסות בנושא.

שלום!

יש לי ילדה בת 4.5 שלפני כחודש התחילה לעשות פיפי במיטה כל לילה, בהתחלה זה לא ממש הפריע לה אבל עכשיו זה נראה שזה כבר די מציק לה,אנחנו לא מציקים לה בעניין כמו לכי לעשות פפי לפני השינה ואל תשתי לפני השינה וכאלה
ניסינו להבין דרך הגננת אם עובר עליה משהו בגן , הכל בסדר ויש לה בטחון עצמי , המון חברים וכד', גם בבית הכל כרגיל ואפילו מעולה ,יש לה אח בן שנה ושמונה והיא התחילה גן עירייה בספטמבר,
ככל הנראה עובר עליה משהו אבל איננו מצליחים להבין מה, האם אמורים להמשיך בשגרה? האם אמורים ללכת לטיפול של פסיכולוג?
אתמול ראיתי במקרה תוכנית שמדברת על טיפול בזמזם,
אשמח לחוות דעת ראשונית מכם.
תודה

שלום

ביתנו אינו בית דתי אך החלטנו אני ובעלי כל שבת על מסורת של הדלקת נירות וקידוש, החלטתנו הינה כמעט כ- 12 שנה.
בשנתיים האחרונות הילדה הבכורה שלנו (בת 14)החליטה שלא נראה לה טקס ארוחת ערב שבת, בעלי מקדש ובין הקידוש יש 2 מזמורים שכולם משתתפים בהם, לא היה איכפת לנו אם לא היתה שרה את המזמורים אך היא מניחה את הראש על הצלחת בשולחן ומפהקת בכוונה, מציקה לאחיה בזמן הקידוש גורמת לוויכוחים ריבים וצעקות, כך בעצם כל ערב שבת, אנו יוצאים מהקידוש כועסים ועצבניים, אנו לא רוצים להפסיק את הקידוש והמסורת שלנו. איך אפשר לגייס אותה? להפסיק את המרד בעניין? היא הציעה שלא נשיר בקידוש או שבזמן הקידוש היא תהיה בחדר עד רגע האוכל, נראה לנו שאם נתגמש ונסכים מהר מאוד לא נוכל לבצע את המסורת שבחרנו בה כי גם אחיה ילכו אחריה.

תודה על עצתכם אוראל

שלום, אני מורה מחנכת בכיתה ה - בית ספר רגיל, יש לי תלמידה עם ביטחון עצמי מאד נמוך, מתביישת בדברים שעושה לובשת, חושבת שהיא מכוערת, ואינה מצליחה מבחינה חברתית.
היא מדירה את עצמה מהחברה- קובעת מראש שלא מעוניינים בה, היא מדברת לחברים בכיתה בצורה לא נעימה, לא רוצה לעזור לתת ולהשתתף
ומצד שני בוכה ומתלוננת על כך שאין לה חברים

בקיצור- היא דוחה ילדים ומתוסכלת מכך שהיא דחוייה
קשה לה להבין את החלק שלה בעניין, היא טוענת כלפי החברה...

(בשנה שעברה התחילה טיפול משפחתי עם פסיכולוגית סביב הביטחון העצמי הנמוך- אך ההורים החליטו להפסיקו באופן פתאומי) איך אפשר לעזור בכל זאת?

יש לי תינוקת בת 15 חודשים.
בעוד כחודש אני אמורה ללדת תינוקת שניה.
הייתי רוצה לשאול האם אפשר להסביר או איכשהו להכין את הילדה הבכורה לאחות הקטנה, שהרי היא עדיין כ"כ קטנה שלפי דעתי עדיין לא מסוגלת להבין את העניין או שאני טועה? האם אפשר לצפות מבת שנה וארבע לקנאה או קושי מסויים בהתמודדות עם המצב החדש?

תודה מראש על ההתייחסות.

אני חייבת לשתף בהתלבטות קשה שאני עוברת בימים אילו .
יש לי שני ילדים בני 5.5 ו3.5 שנים , בחודש הבא אנחנו עוברים דירה מעיר אחת לעיר אחרת ששתיהן סמוכות במרחק 10 דק' אחת מהשנייה .
אני מתחבטת בשאלה האם להעביר גן באמצע שנה או להשאיר ולהעביר שנה הבאה
שמהמשמעות של זה שהגדול בן 5.5 יתחיל כיתה א' בעיר חדשה ללא חברים .
מצד שני הילד הגדול שלי לא מוכן לשמוע כלל וכלל על מעבר גן עכשיו . דווקא השנה הוא פורח חברתית בגן שהוא נמצא בו וכנראה גם הוא מרגיש את זה .
מה כדאי ? איך אדע אדע מה יותר טוב בשבילו ?

יש לציין שלמרות שהמעבר הוא לטובה ולשדרוג של הדירה פתאום גם אני חשה קושי לעבור מעיר שאני חיה בה 7 שנים לעיר חדשה ללא מכרים וחברים .

אשמח לעצות ודעות

אנו הורים לשניים - ילדה בת 7 ותינוק בן שבועיים. הילדה הבכורה בוגרת מאוד לגילה, חכמה, טובה ומפונקת (בכל זאת 7 שנים לבד...). אוהבת מאוד את אחיה החדש, אנו משתדלים מאוד לערב אותה - לעזור במקלחת שלו, להביא לו בגדים, טיטול וכו', לפעמים מתעורר צורך להעיר לה ואז היא בוכה ואומרת שלא אוהבים אותה יותר ורק את התינוק. מה עושים? איך מעירים? איך מתנהגים אחרת בשביל שהיא לא תרגיש מקום שני? תודה מראש על תשובתכם. טוהר

אני אמא ל-2 ילדים מקסימים כשהבכור בן 5 ילד עם שיתוק מוחין קשה מאד וילדה בת שלוש וחצי בריאה. אוטוטו אמא לילדה נוספת. (בע"ה)

בתקופה האחרונה הבתש לי פתאום מתנהגת שונה...בכי נודניקית צרחות ..כל דבר לא בא לה..הבקרים איתה בד"כ מאד קשים..היא רוצה רק חצאית לגן...וכו'.

שאלתי:
האם היא עוברת איזשהו תהליך שמתאים לגיל שלה וזה יעבור או שהיא באמת מרגישה שהיא חיה אולי עם ילד חריג והיא לבד (כרגע)? אולי ההריון משפיע עליה?

חייבת לציין שהיא מקבלת המון תשומת לב בייחוד ממני והיא מאד קשורה אלי...אבל קשה לי להעניק לה כל מה שהיא מבקשת כי יש לי גם הילד שזקוק להמון עזרה.

קשה לי נורא...אני בוכה המון כי אני ממש מיואשת.

מה עושים???

המון תודה ובריאות!