פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני מנסה להבין מהו סוג הטיפול הפסיכולוגי המקובל לילדה בת 9+, מפותחת, אינטיליגנטית, יודעת להתבטא "כמו גדולה".
האם בגיל כזה הטיפול הוא באמצעות שיחות, כמו עם מבוגר, או באמצעים אחרים (של משחק, דמיון וכו')?
אולי זה טיפול/הדרכה להורים ולא מקובל לקחת את הילד לטיפול?
אשמח להבין מה מקובל לפני שאני פונה לפסיכולוג ספציפי זה או אחר...
(מדובר בבעיות סביב נושא של דימוי עצמי, בטחון עצמי, ביישנות)

היי,
מערכת היחסים שלי עם משפחתו של בעלי אינה טובה (אמו ואחיותיו של בעלי) זה אומר שאחת לכמה חודשים יש נתק מהם (שלי בלבד, בעלי והילדים הולכים לשם אחת לשבועיים) ואם לא נתק אז כשנפגשים אין הרבה דו שיח ביני לבין האחיות עם האמא עוד מתנהל שיח.
זו בעיה שקיימת מאז נישואינו והבעיה נובעת בשליטה וההשפעה הרגשית שיש לחמתי וגיסותיי על בעלי. חשוב לציין שבגלל נתק זה בעלי גם לא מוכן להגיע למשפחה שלי למרות ששם מקבלים אותו יפה.
הבעיה היא עם בני בן ה 6 שגדל לזה (הוא לא רואה ריבים או הרמת קול וכו' אך מתח בינינו קיים וילד בגיל כזה יכול להבין שקורה משהו).
בתקופה האחרונה הילד שאל כבר מס' פעם מדוע אני לא באה איתם למשפחתו של בעלי וכל פעם נתתי לו תרוץ אחר שיילך בהרגשה טובה אך מדובר כבר בילד גדול שמבין מה קורה סביבו.
בשבת האחרונה הייתי עם הילדים ביומהולדת מהצד שלי ופתאום בני הגדול התחיל לבדוק בחדר שהיה עם הילדים ללא סיבה ... נראה לי שכבר הגיע הזמן לעשות משהו עם זה רק אני לא יודעת מה.
האם זה נכון לשתף את הילד במה שקורה (כמובן לא בהכל) ולהסביר לו שאנחנו לא מסתדרות ובתקופה הקרובה הוא יילך לשם עם אביו לבד ?
חשבתי גם על האפשרות לוותר על עצמי וללכת למען הילד אך זה לא פתרון לטווח ארוך מאחר וניסינו זאת מספר פעמים וזה לא עזר , ברור לי שבשלב מסויים אני אצטרףך ללכת אבל זה צריך להיות עם נתוני פתיחה אחרים ועם הסכמה מסודרת עם בעלי על איך הדברים יתנהלו (כרגע אנחנו במצב שאנחנו נלחמים יחד על החיים המשותפים).
חשוב לי לציין שהיחסים ביני לבין בעלי מצויינים ואנחנו משפחה מאוד חמה ונותנים הרבה חום ואהבה לילדים והילידם רואים יחסים טובים בינינו.
מה עושים עם הילד ? אודה לתשובתכם .

שלום,
אני אם לילד בן שנתיים ושלושה חודשים שעדיין מתקשה בדיבור. יש לציין כי הוא מבין ה-כ-ל !! הוא פיתח "שפה משלו" - שפת הגוף וככה בתנועות ידיים מסביר לנו מה הוא רוצה להגיד.(למשל, כשהוא רוצה לעזור לי לשטוף כלים הוא עושה תנועות של רחיצת כלים וכשהוא רוצה שאגש אליו הוא קורא לי "אמא" ומסמן לי עם היד לבוא אליו). הוא מבין הכל - גם פקודות וגם אם אנחנו סתם מדברים ביננו הוא "נכנס לשיחה" ומתערב ומסמן "כן" ו"לא". הוא אומר כמה מילים כמו - חם, אמא, אבא, אין, הנה, הרבה, עוד, (את שמו), אם, אן (אוטו) ,הב,וכו' אבל מילים בעלות הברה אחת. ביצענו בדיקת שמיעה והכל תקין. חשבנו (בהייעצות עם הרופאה) לקחת אותו לקלינאי תקשורת אלא שאז הוא נכנס לגן (בגיל שנתיים) ונראה היה שהוא מתחיל לדבר (הוא אמר כמה מילים חדשות ) ואז הוא פשוט נעצר...
מה עליי לעשות? אני חוששת שמא הוא חווה תסכול בגן, שלא מבינים אותו כמו שאני מבינה....
האם לפנות בכל זאת לקלינאי תקשורת?
תודה!!

שלום,
שמי יעל ואני אמא לילד בן שנתיים וחצי שנמצא במסגרת גן פרטי עד השעה 15:30, ולפעוט בן שנה שנמצא איתי בבית.
אני אוספת את בני מהגן בשעה 15:30 ואני לא יודעת איך להעסיק אותו מבלי שישתעמם אחרי שעה - שעתיים. בהתייעצות עם הגננת אני נותנת לו שוקו חם ופרי, שיסתגל חזרה לבית אחרי שעות הפעילות בגן ואז מתחילה לשחק איתו בלגו, בניית מסילת רכבת/ מסלול מכוניות, עבודה בבצק וכו'. עכשיו כשחורף אני לא יוצאת לגינה כך שמאוד קשה לי לעניין אותו במשחקים עד הערב, אז אבא שלו חוזר מהעבודה ומשחק איתו במשחקים שלהם ( מכונית על שלט...) ואח"כ טקס השינה.

אשמח אם תוכלו לייעץ לי איך אוכל לגרום לו לשחק ולהינות בשעות שבין סיום הגן ועד תחילת טקס השינה.

תודה !!!!

יש לי ילדה בת שנתיים שהתרגלה להחזיק לי את האצבע וזה מה שמרגיע אותה. כך היא נרדמת. וכשהיא מתעוררת באמצע הלילה, היא גם מבקשת את האצבע ובלעדיה היא לא נרגעת. איך אפשר להתחיל לגמול אותה מההרגל הזה ?

שלום רב,
אני רוצה להתייעץ בעניין בתי הבכורה בת 5.5 (יש לי עוד 2 בנות בגילאים 4, 1:2). היא משולבת בגן חובה, מדובר בילדה מאוד דומיננטית, דעתנית, יוזמת, פעילה, יצירתית ומאוד חכמה. ניכרים קשיים חברתיים- היא לא כ"כ רואה את האחר (רוצה רק היא לבחור משחק, לנצח וכו'), כשמציקים לה, היא משתמשת באלימות. במצב זה, לילדי הגן לא נעים לשחק איתה. כמו כן, היא בודקת כל הזמן גבולות, ויש גם אימפולסיביות.
אני רוצה לעשות לה אבחון, בכדי להבין האם מדובר בבעיה חברתית, האם בדיקת הגבולות והאימפולסיביות נובעים מבעיית קשב וריכוז.
איזה אבחון אפשר לעשות לה- התפתחותי או פסיכודיאגנוסטי?, אשמח לשמוע את חוות דעתכם המקצועית. אני חסרת אונים ומאוד רוצה לעזור לבתי, טרם עלייתה לכיתה א'

הי,

בני עד גיל 3.5 יהיה עם מטפלת בבית ובאוגוסט יכנס לראשונה לגן בו יש 30 ילדים בני גילו, גננת אחת וסייעת אחת.
לבני יש אח בן 6.
אני חוששת מהמעבר החד מטיפול 1 על 1 לגן עם הרבה ילדים.
מה אוכל לעשות כדי להקל עליו את הקליטה?
האם יש משהו שאוכל לעשות כבר עכשיו?
תודה
גלית

שלום , הנסיך המקסים שלי בן שנה ו-4 חודשים. הוא ילד ממש מקסים נכון שאני "קצת" משוחדת, אבל באמת שהוא ילד חייכן, פעיל, שמח, משתף פעולה במשחקים, מדבר, מצחיק ברמות
בשבוע האחרון חל שינוי אדיר בהתנהגותו, נכון שתמיד מדי פעם היו לו התקפי זעם כשאמרתי לו אסור, התקפי בכי , בדיקת גבולות ,ומדי פעם כמו כל פעוט הוא בוכה סתם כי בא לו... אני מבינה את זה, מחבקת, משחקת, מצחיקה אותו ומנסה להסיח את דעתו מהבכי.אבל השבוע פתאום בבת אחת הוא ממש מיילל כל היום, היו לו שלשולים 3 ימים, הקאות ויצאה לו בנוסף להכל שן טוחנת!
אני מתארת לי את הכאב והסבל שהוא עבר, לא כעסתי או התעצבנתי כשהוא בכה כי אני מתארת לי אילו כאבים הוא סבל, חיבקתי נישקתי וליטפתי כל היום.
אבל בעקבות כך ולאחר שהשלשולים חלפו והוא מרגיש טפו טפו ברוך ה יותר טוב, הוא ממשיך ליילל כל היום סתם. אני אומרת סתם כי אני מסתכלת עליו מהצד הוא יושב לו החתיך הזה על השטיח עם כל המשחקים, מתעסק לו עם משהו ועושה ביילול כזה אהההה אההההה אהההה סתם.הוא איתי בבית מיום שנולד ולא הולך לגן, אני לא עובדת, ומחפשת עבודה, ואפילו כשאני על המחשב שולחת קורות חיים או מתעסקת בענייניי, הוא לא נותן לי הוא בא עד אליי מיילל אהההה אההה אמה אמה את זה, (מצביע עליי.. חחח) ורוצה שאפילו כשאני שולחת קורות חיים הוא ישב עליי וישחק לי בשיער....
שתבינו אני מתה עליו ברמות שאין לתאר אני נותנת את כל כולי נשמתי וגופי בשבילו, השאלה- זה יותר מדי? יש דבר כזה "אמא מדי"?
הכי מצחיק אתמול היילולים שלו היו השיא ומצאתי את עצמי לא מרימה אותו שתי דקות, זה היה נראה לי נצח, אמרתי לו- יהונתן אנחנו לא בוכים סתם, אתה ילד גדול בוא תשחק, בטון רגיל ולא כועס, ואז פתאום נכנסו הסבא והסבתא שלו- האדון הרגיש כנראה "לא נעים" לבכות ככה ליד אנשים אחרים התחיל לצחוק להראות להם כל מה שהוא יודע ובא אליי וחיבק אותי.
אח"כ בלילה הנסיך כנראה הרגיש חרטה על איך שהוא התנהג... בא אליי ולבעלי למיטה, נישק אותנו שכב ביננו וביד אחת הוא מלטף לי את הראש וביד השניה מלטף לבעלי את הראש... זה פשוט היה ממיס וקורע מצחוק, כי מה הוא הרגיש שהוא התנהג לא בסדר? הוא הרגיש שקצת כעסתי?
איך אני מציבה גבולות לילד מהמם בלי לכעוס או להרים את הקול, ובעיקר בלי להתעלם ממנו ולתת לו להרגיש שאני פתאום לא מתייחסת אליו?
איך מתנהגים עם פעוט כזה מתוק שלפעמים לא יודע מה הוא רוצה?
יכול להיות שיש קשר בין אירועי השבוע( השלשולים החום, כאבי הבטן + השן הטוחנת!!!) להתנהגות ?
וכמובן- האם יכול להיות ש... משעמם לו?? זה יכול להיות? הוא מאוד חכם לגילו, אומר הרבה מילים, רוצה רק דברים של "גדולים" ומשחקים "טיפשיים" כבר משעממים אותו, ובאמת לא חסר לו כלום- יש לו חדר מפוצץ בכל מה שאפשר!!!
אם מבחינה כלכלית היינו מסודרים , היתי מזמן מביאה לו אח/אחות אבל זה ממש לא מתאפשר מבחינה כלכלית.
אשמח לדעתכם ותשובתכם.תודה.

שלום לכם,
אנא עזרתכם דחוף. ביתי בכיתה ב תלמידה טובה אך מתקשה בחשבון. ביה"ס מעניק
תגבור בחשבון. מתחילת השנה הלכה בשימחה. לאחרונה מסרבת לחלוטין להישאר לתגבור בוכה כל הזמן ביום שלפני ובאותו היום לפני ביה"ס ובמהלך היום כולו בבית ספר.כשנשאלה לפשר ההתנהגות מתרצת תרוצים שונים:שלא יבואו לקחת אותה בסוף היום מהתגבור,שהמורה לתגבור לא מלמדת טוב.

שמתי לב שהשינוי החל בעיקר לפני שבועיים כשמחנכת הכיתה יצאה לחופשת לידה.
ויש לי הרגשה שהיא לא מרגישה טוב עם זה שהיא ועוד שני ילדים בלבד נשארים לתגבור כשכל ילדיי הכיתה הולכים הביתה.
חבל לי להפסיק את התיגבורים שמתחילים להניב פרי. מצד שני העניין לא יכול להימשך כך.
המורות השונות לתגבור טוענות שאינן יכולות ללמד כך - בוכה ללא הרף.
האם תוכלו להציע לי פיתרון כלשהו? הבעיה עם התיגבורים בסוף היום בלבד.
האם הייתה ממליצים לי להרפות, או לעמוד על שלי ולהיות אסרטיבית?

בני התחיל להרכיב משקפי ראייה, גילינו את הלקות במסגרת בדיקת התפתחות שגרתית בטיפת חלב. מאוד קשה לי להרגיל אותו להרכיב אותם. יש למשהו המלצות..שיטות..נסיון???
תודה

שלום סמדר,
יש לי ילד בן 5.5. אני והורי לא בקשר ואת אימי הוא מעולם לא פגש, כששאל (לפני כשנה) אם יש לי אמא ואיפה היא אמרתי שהיא גרה בארץ אחרת רחוקה מאד.
עם אבי היה קשר רופף ובשנה וחצי האחרונות ראינו אותו פעם-פעמיים בחודש.
בחודשיים האחרונים הקשר נותק ולכן אנחנו לא נפגשים בכלל.
בני שאל מתי הולכים לסבא ולמה לא הולכים לסבא. אמרנו לו בינתיים שהוא בנסיעה ארוכה בחו"ל .
שאלתי היא מה לומר? האם לומר את האמת? שרבנו ואני לא רוצה לפגוש אותו?
מצד אחד, זה ברור לי שזה לא פייר לילד שלא חלק מהמריבה ורוצה את המפגש הפעם בחודש שלו עם סבא. אבל כיוון שסבא גר רחוק נאלץ לקחת אותו וגם להישאר איתו שם כי הוא מעולם לא היה איתו לבד.ואני גם לא מעוניינת להשאיר אותו עם סבא לבד.
מצד שני, אני חוששת לומר לילד שרבנו ולכן אנחנו לא נפגשים כדי שלא יפתח חרדות שאם הוא יכעיס אותי או "נריב" אז אעלם לו או לא נפגש יותר.
מה דעתך?

בני בן שנתיים ושלושה חודשים. ילד מקסים נראה שההתפתחות שלו וממוצעת ומעל הממוצע לגילו. מדבר שוטף וברור, אנחנו מנהלים שיחות שוטפות ועינייניות. מרכיב פאזלים, שר, בעל דימיון מפותח (ממציא כלי נגינה לדוגמא). הוא מאוד אוהב בעלי חיים ונכון לתקופה העכשוית מאוד אוהב חלזונות. הבעיה בעיקרה בגן. כל יומו סובב סביב החלזונות וכל מה שהוא רוצה זה להיות בחוץ לחפש חלזונות, שיאמר לזכותו הוא מוצא אותם במהירות הבזק ובמקומות שאין לתאר שיגיע אליהם :)
מכיוון שזה מאוד קיצוני הגננת מאפשרת לו לחפש חלזונות כשהם בזמן חצר אך עומדת על שלה בלא להכניס את החלזון לגן ואז מתחיל בכי היסטרי, ממש צרחות שיכול להמשך גם שעה וחצי רצוף (הכל לפי דברי הגננת כמובן). לדבריה, הן מנסות להרגיע אותו בכל צורה אפשרית והוא פשוט לא נרגע. לדבריה הילד מתעסק כל היום בחלזונות ואינו משתתף בפעילויות הגן דוגמת לשבת בריכוז. בכלל קשה לו לשבת בריכוז ולרוב אם כן יושב בריכוז זה על רגלי אחת המטפלות או שהן מוצאות לו פיתרון אחר של משחק או החצר (שוב החלזונות). אני העלתי סברה שזה בא יותר ממקום של שליטה שמתאפשרת לו עם החלזונות בקלות. הוא כמובן מנסה לתפוס גם פרפרים וחרקים אחרים אך זה פחות זמין ופחות מתאפשר לו. מכאן הגננת חוששת שגם שיעלמו החלזונות לא יעלם באמת הסיפור הזה כי הוא יחליף את החלזונות בחיה אחרת.
מאוד חשוב לי לציין שברגע שהוא מתחיל לבכות בהיסטריה כמה שמדברים אליו ומנסים להרגיע אותו הוא פשוט כאילו לא שומע בכלל - מעין לופ היסטרי.
גם בבית זה קורה כמובן, אבל כשאני מצליחה להעלות אותו הביתה אחרי זמן קצוב שהרשתי לו לשחק בחלזונות, הוא כמובן מאוד בוכה ומתוסכל אבל נרגע בעיקר לרוב מול הטלוויזיה עם מציצת אצבע וכרית שהוא מאוד אוהב. אשמח מאוד לשמוע עצתך, האם יש דרך בה כדאי לפעול.
תודה

שלום רב,
בתי בת 4.5-ילדה חכמה, עקשנית , דעתנית ואסרטיבית.אוהבת "לנהל" את מי שסביבה. כל עוד משתפים איתה פעולה כמובן הכל בסדר, אך ברגע שמישהו לא עושה כרצונה, וזה יכול להיות חברים, או גם אח שלה הקטן-אם בוחרים לשחק משחק שהיא לא רצתה או לא מקבלת את התפקיד שדרשה, היא מתעצבנת, "שוברת את הכלים" והולכת לשבת בצד, או כעוסה, או גם בוכה. לוקח לה זמן, אבל בסוף היא "מוותרת על ההתנהגות" הזו, (כהגדרתה) וחוזרת לקבוצה. אבל גם היה לה ברוגז של מספר ימים(!) עם חברה מהגן סביב נושא כזה. אני מאד רוצה לחנך ולהדריך אותה להיות גם "שחקנית קבוצתית", כלומר זה בסדר לרצות להוביל, אבל לפעמים צריך לדעת לוותר ולהיות חלק מהקבוצה. שיחות איתה לא ממש עוזרות, לכן הייתי רוצה לדעת מה הדרך הנכונה ביותר להראות לה את הדרך הנכונה ביותר.. תודה, רבה, אמא שלה.

הי,

בני בן 6, אנחנו גרים בשכנות לסבא והסבתא.
הוא מאוד קרוב לסבא עד גיל 5 היה רואה אותו כל יום ובשנה האחרונה עד פעמיים בשבוע.
לפני 4 חודשים הסבא עזב לטובת אשה אחרת ועבר לגור איתה במרחק של שעתיים נסיעה.
הסבא מקפיד לבוא לבקר את בני פעם בשבוע.
אך כאשר בני הולך לסבתו הוא לעיתים שואל איפה סבא.
שאלתי היא האם צריך לספר לו שסבא עזב ואם כן כיצד או לחילופין לדבוק בסיפור הנוכחי שהוא מרבה לטייל ולכן לא נמצא הרבה בבית.

תודה

משנה שעברה...

שלום לכולם

לאחר סבב גנים שערכתי מצאתי גן שאהבתי, לשנה הבאה. ביתי תהיה בת 2.7
כיום היא במשפחתון של 10 ילדים
נאמר לי שבקבוצה בה תהיה רוב הילדים (22 מתוך 25) יהיו מהקבוצה של הקטנים יותר באותו גן
כלומר כולם כבר יכירו.
השאלה האם זה קריטי בגיל הזה?
גם בגן הנוכחי היה לביתי מאוד קשה להתאקלם
האם כדאי לרשום אותה לגן?