פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יש לי ילד בן שנתיים וחצי עם אפילפסיה שעבר לפני חמישה חודשים ניתוח לא קל להוצאת גידול שפיר בראש שככל הנראה זה הגורם לאפילפסיה.
הילד בסדר מבחינה התפתחותית אך לאחרונה התחילו התקפי הזעם הוא יושב ומשחק יפה ופתאום ללא סיבה כלשהי מעיף דברים וזורק כל מה שבא ליד, הוא לא מוכן לקבל לא ישר כועס וזורק דברים כמובן שיש קשר לפינוק שהוא קיבל בגלל מה שהוא עבר אך כרגע מאוד קשה לנו להתמודד עם מצבי הרוח שלו התייעצתי עם הנויירולוגית שלו והיא אמרה שיכול להיות שיש קשר למיקום הגידול וכדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.
אשמח אם תתנו לי מענה כלשהו תודה שלומית.

האם יש דרכים ידועות לסייע לילד מעל גיל 10 לא לחשוש להסתובב בחוץ בשעות אחה"צ בחורף בהן החושך מתחיל מוקדם ? גם כשיש תאורת רחוב, יש מקומות חשוכים בדרך שעשויים לגרום לילד לחשש...

שלום, אני אמא ל2, בת הגדולה שלי היא בת 3,(הקטנה בת 2) ויש לנו בעיה- כל דבר שלא מוצא חן בעיניה - אם זו החולצה שהיא לא רוצה ללבוש או הצלחת הלא נכונה שהגישו לה ...כל דבר כזה והיא מתפרצת בבכי- במקום לדבר ולהסביר מה היא לא אוהבת, דבר נוסף שהופיע בזמן האחרון שהיא הקובעת מי ילביש אותה וכו'- "רק אמא"...ברצוני לדעת כיצד להגיב לדברים האלה כך שהיא תפסיק עם הבכי הרב...תודה.....

שלום לכן,

הבת שלי בת שמונה בכיתה ב'. היום היא סיפרה לי שיש חבורה של ילדות דווקא מכיתה א' שכאשר היא מתקרבת לאזור שלהן או יוצא שהן נפגשות , הן אומרות לה לעוף מכאן ומדברות אליה במילים לא יפות ואף מקללות. שאלתי מה את עושה? והיא אמרה אני רצה משם . האם זו דרך נכונה להתמודד מולן? אציין, כי לבתי יש קשיים ביצירת קשרים חברתיים ,אני מנסה הכל למשל אני דואגת להזמין חברים הביתה והם כמובן מגיעים ברצון רב אך מסתבר שבבית הספר היא משחקת לבד. יוצא מצב שאנו מתאמצים מביאים חברים גם לפעמים על חשבון הזמן הפנוי שלנו על מנת שתהיה לה חברה בבית הספר אך הם באים אלינו להעביר את זמנם ובבית הספר שוב היא משחקת לבד. שוחחתי בבית הספר עם המורהש הבטיחה לנסות לסייע אך כבר תקופה ששום דבר לא קורה ולא הייתי סומכת עליה בעניין.

מה אנו כהורים יכולים לעשות כדי לסייע לה? מחוץ לבית הספר יש לה חברים שהם לא מבית הספר.

אשמח לקבל הכוונה.

תודה רבה
אורית

ערב טוב..
יש לי ילדה בת 4 ,שיש לה פחד שכולל היסטריה בכי ופניקה בצורה שניראת דיי קיצונית מחיות (ארנבים,אוגרים,סוסים, או כל חיה שהיא ובעיקר כלבים)..אין לי מושג מאיפה מגיע הפחד הזה גם לי וגם לבן זוגי אין כל פחד משום חיה לעולם הוא ראתה אותנו במצבים כאלו ליד חיות ,ובכלל כשנולדה ועד לפני שנה וחצי בערך היה לנו כלב בבית שלא עשה לה כלום וגם לא איים...(כלב משפחה)..שאלתי היא מה ניתן לעשות בנושא הזה אין לי מושג איך לפתור או בכלל איך להתחיל לטפל ...פסיכולוג?..רכיבה טיפולית?....אשמח לקבל עיצות כי אני באמת כבר אובדת עצות....
תודה רבה מראש
שירה.

הי,
אני סטודנטית, חונכת פרח של ילד שבא מבית 'קשה', שמטופל ע"י לשכת הרווחה. התוודעתי רק לאמו של הילד, שעשתה רושם חרדתי וחסר אונים בכל מה שקשור אליו. מלבד כמה מילים שהחלפתי איתה לא היה לי קשר של ממש עם המשפחה, הסביבה של הבית וכו'. אני רק יכולה להעיד שהבית מוזנח בצורה די מחרידה. עד עכשיו התקיימו בסך הכל 4-5 מפגשים. אבל מהמפגשים הספורים שהתקיימו יצאתי עם הרגשה לא טובה, מוטרדת, מודאגת. כל הזמן עוברות לי המילים בראש "דברים מדאיגים", וממש יש לי צמרמורת והרגשה חסרת מנוחה.

כבר בפגישה הראשונה הילד חיבק אותי, הכין לי מתנות, שאל באובססיביות מתי אני מסיימת להפגש איתו, מתי אני לא אפגוש אותו וכו'. כשהייתי צריכה ללכת הוא ממש התחנן שאני לא אלך (חיבק אותי כך שפיזית לא אוכל לזוז במשך כמה דקות). הציע לי לאכול אצלו בבית לישון אצלו בבית וכו' - הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בכל פרידה. אני מבינה שמשהו בדמות שלי כמישהו חיצוני מהבית תופס אותו מאוד חזק. אני מרגישה את המצוקה שלו ממש בגוף שלי... הילד נחמד אלי למרות שבאופן כללי הוא אגרסיבי ולא נעים. כשמשחקים איתו הוא מביע אלימות רבה. יוצאות ממנו קללות שאני לא בטוחה שהוא מבין את משמעותן, והוא מטיח בובות ומשחקים ברצפה ובקירות, מקלל אותן (בובה אחת מקללת ומרביצה לשנייה). הילד היה מעורב כבר פעמיים מאז תחילת החונכות (כשבועיים וחצי בערך) באירועים אלימים בבית ספר. הוא התקשה לדבר על זה וכשהסכים הוא דיבר בתורה "תינוקית" מאוד, אמר שזה לא אשמתו, שהרביצו לו ושהמעורבות שלו בכל העניין היתה אפס.
אני ממשיכה בהודעה נוספת - מצטערת על האורך...

אני בעיצומו של גיל שנתיים האיום....
השטחויות על הרצפה וכו'...
אני כמובן יודעת שזה תואם גיל והתפתחות ולא מצפה שזה יעלם רק רציתי עצה קטנה לגבי אם אני נוהגת נכון ואולי יש דרך / טיפ שההתקפות זעם יתקצרו מעט....
כשהבת שלי מבקשת משהו שהיא לא מקבלת או לא רוצה לעשות משהו, היא כפי שציינתי עושה התקפת זעם, נשכבת על הרצפה וכל הסצינה...
בד"כ המשפט "לא רוצה" חוזר על עצמו במהלך ההתקף, אני נשארת מאוד רגועה, בתחילה אמרתי לה להגיד מה היא כן רוצה אך הבנתי שהיא בעצמה נראה לי לא יודעת מה היא רוצה ועכשיו אני פשוט משתדלת לא להגיד הרבה חוץ מכך "שאני כאן לידה, שקשה לי להבין מה היא רוצה, שאני רוצה לעזור לה ואני מחכה שהיא תקום ותגיד לי במילים ולא בבכי מה היא רוצה".
אני לא מתרגשת, לא נענית לבקשה שלה
אני יודעת שיש גישה של לחבק את הילד לעומת גישה של להתעלם / להניח לו - מה עדיף ?
והאם בכלל להתייחס לכך שהיא בוכה במלל ? להגיד לה שהבכי לא עוזר, שתפסיק לבכות וכו' או להתעלם מעניין הבכי ולהתרכז בחיובי, במה היא רוצה עזרה ?
תודה

בוקר טוב,

אודה לטיפלכם המסור, בני בן 5 וארבעה חודשים גן חובה חטיבה צעירה

לפני כשבוע לאחר שאכל ארוחת בוקר בגן הקיא ושיחק לסירוגין רגיל בשעה 12:00 באותו יום הגננת התקשרה שהוא מתלונן על כאבי בטן כמובן שבאנו לקחת אותו. כאשר לקחנו אותו הוא התנהג ושיחק כרגיל . לא היה חום או כל תופעה אחרת. למחרת המקרה חזר על עצמו הסייעת התקשרה ואמרה שמתלונן על כאבי בטן במהלך הארוחה ביקשתי ממנה שאיצור איתה קשר לאחר כחצי שעה ונראה איך הוא מתנהג ואכן הכל עבר כשורה. למחרת ניגשתי לדבר עם הגננת על התופעה המוזרה והיא אמרה לי שהיא דיברה איתו והוא לא רצה לאכול ארוחת בוקר ואז הבטן כואבת לו. כאשר דיברתי עם הגננת היא מסרה לי שהיא דורשת מהם לאכול ארוחת בוקר , לבני אני מציעה מגוון רחב של דברים והוא לא מעוניין איך עלי לפתור את העניין ולא להפוך את זה לנושא מרכזי?

תודה רבה
גילי

בני בן ה-7, בכיתה ב' מגלה סוג של דביקות כלפי ילד מסויים. (ממש מתחילת השנה)
הוא מאד אוהב אותו ורוצה לשחק כמעט רק איתו.
כשלילד השני לא בא לשחק איתו הוא אומנם משחק עם ילדים אחרים, אבל זה מתחיל ונגמר ברצון שלו לשחק עם אותו ילד.
לאחרונה המורה העירה לי על כך שכשהם משחקים ביחד הבן שלי לא מוכן שאף ילד אחר ישתתף איתם מהפחד שייגנבו לו אותו, הוא אף הרחיק לכת וביקש מילדים בכיתה שלא ישחקו איתו.
היום התארח אצלנו סתם ילד מהכיתה והבן שלי שאל אותו אם הוא אוהב אותו. כשזה ענה לו חיובית הבן שלי ביקש ממנו לאהוב אותו יותר מאת הילד השני.
אני לא מבינה מדוע הוא בכלל צריך אישור שיואהבו אותו?
המורה מצידה כשהבינה שהבן שלי מבקש מילדים שלא ישחקו עם הילד השני כעסה על בני מאד והבהירה לו שהוא לא מחליט לאף ילד ובצדק עם מי לשחק. היא אף עירבה את היועצת ששוחחה עם בני על העניין.
חשוב לי לציין שבאופן כללי הבן שלי כן יוצר קשרים. אני מפגישה אותו אחה"צ עם חברים מהכיתה. המורה והיועצת אומרות שהוא ילד שמח וחברותי ושלא נראה שייש לו איזשהיא בעיה ובכל זאת אני מאד לא רגועה ולא יודעת כיצד לנהוג. כשאני מנסה לשקף לו את ההתנהגות שלו הוא כאילו מקשיב אבל למחרת בביה"ס אני מקבלת דיווחים שהמצב נשאר ככה ואף מחמיר. כאילו אין לו עמוד שידרה. יש לו אולי חרדה שלא מספיק אוהבים אותו. אני כבר ממש מיואשת מזה, אך בעיקר רוצה לעזור לו ולא יודעת איך.

בני בן 5 ושמונה חודשים, בגן חובה בחטיבה צעירה, בשנתיים קודם לכן היה בגן פרטי (לא היה בגן עירייה), הוא תמיד היה מאוד חברותי ואהוב בקרב הילדים, לעיתים רחוקות היה רגיש למילים לא נעימות שילדים אומרים לפעמים אבל לא משהוא רציני

לגן השנה הוא הגיע עם החבר הכי טוב שלו מהגן משנה שעברה ועם עוד חבר שלו מהגן, בתחילת השנה הוא היה מאוד מרוצה ואז אחרי כחודש 2 הילדים שאיתם הגיע מהגן הקודם התחילו להציק לו ונהייתה בעיה והבן שלי הוא ממש ילד טוב ולא מבין למה מתנהגים אליו

דיברנו עם הגננות והסייעות גם בגן וגם בצהרון והיינו בהדרכת הורים של אדלר (בפגישה אישית) וקיבלנו רעיונות איך לחזק אותו ולחשל אותו גם בבית ע"י גבולות ו"תרגילים" אבל אנחנו מרגישים שממש התערער לו הביטחון שהיה לו ושהוא רגיש יותר ושהילדים האחרים מנצלים את זה קצת ונטפלים אליו

אנחנו מתלבטים מה לעשות ומי יכול לעזור לו

אודה על עזרתכם!

שלום רב,
ביתי בת ה-3 עקשנית ומרדנית, הבקרים עימה מאוד קשים- לא מוכנה ללבוש את הבגדים שהכנו בלילה למרות שהיא בעצמה בחרה אותם- וגם לאחר שמלבישים אותה מורידה את הבגדים מספר פעמים. כל יציאה עימה מהבית מלווה בהתנגדות, בכי הסטרי וצרחות.
היא הבת השניה אחרי אח מקסים שמעולם לא התעוררו אצלו בעיות כאלה.
הגננת מעידה שהיא ילדה מקסימה וצייתנית. יש לציין שבחברה חדשה היא מאוד מופנמת וביישנית. כיצד ניתן לטפל בתופעה? האם כדאי פנות במקרה זה לייעוץ - כדוגמת מכון אדלר, או אולי לפסיכולוגית ילדים.

שלום. בני הבן 4 ילד חכם,רגיש וממושמע (לדעתי ממושמע מדי ).הוא ילד יחיד במשפחה ורק השנה הוכנס לגן.חסרות לו מיומנויות חברתיות והוא לומד אותן בהדרגה עם הרבה טעויות בדרך(גם לנו כהורים לילד ראשון אין נסיון בנושא זה).בקיצור הוא ילד טוב ירושליים וחסרה לו אסרטיביות בהתמודדות עם ההצקות מצד חבריו.אני מבינה שצריך ללמד אותו להגיב באופן חכם,בטוח ותקיף,אך אינני יודעת איך לעשות זאת.האים תוכלי לתת כלים שאוכל להשתמש בהם וללמד אותו מיומנויות אסרטיביות?בתודה

עם בוא החורף, ילדי בן הארבע וחצי חזר להרטיב כמעט בכל לילה, למרות שאנו לוקחים אותו לשרותים באופן יזום בסביבות חצות. היינו מחזירים אותו לחיתול לילה, אך אנו חוששים מ"רגרסיה". בעיה נוספת היא שאחיו הצעיר בן השלוש כבר גמול לחלוטין, ואיננו רוצים לבייש את הבכור. מיותר לציין שכביסה יומית של שמיכת פוך ומצעים היא לא דבר כל כך נוח, ומלבד זאת הילד עצמו נבוך ומבוייש מההרטבה.
אשמח לעצתך.

שלום רב

בשבועים האחרונים אולי קצת יותר אנחנו מרגישים אצל ביתנו בת ה-5 שעוברת עליה תקופה לא טובה ,זה בא לידי ביטוי בחזרה לתינוקות בכי מכל דבר שלא עולה בקנה אחד עם רצונותיה , ובעיות בגן ,יש לציין שאישתי בהריון בחודש ה-8 ואני מניח שיש לזה קשר בשבוע האחרון המצב החמיר שכולל התועררות בלילה ובכי ובגן בכי קורע לב וקושי להפרד ,כמו כן היא נוטה לגיב בבכי לכל סיטואציה בגן , דיברנו עם הגננת שתעקוב אחריה , אנחנו עובדי עצות בנושא
נא עצתך

תודה

רועי

אני מאוד מוטרדת מהתנהגות של בני שקורה לפעמים.
הגננת דיווחה על שחשף גופו בגן בפני 2 ילדים, הסייעת סיפרה על שחשף את ישבנו בפניה,
הוא מבקש לפעמים מילדות להריח את הפות שלהן, הוא ילד מאוד עירני לריחות בכלל, ואפילו ביקש כמה פעמים מילדות שיעשו עליו פיפי.
גם ממני הוא ביקש פעם-פעמיים את זה במהלך השנתיים האחרונות, כאילו בהומור ופעם כשהתרפק על ירכיי, קלטתי שהוא ניסה 'להסניף' אותי. היתה גם ילדה שביקרה אצלנו שגדולה ממנו בשנתיים והם ניסו להתכסות בשמיכה ולהציץ זה לזו וזו לזה. אני שומרת על צניעות סבירה בבית, עם גבולות ועם שמירה גם על תפישה שהגוף שלנו יפה ומופלא אבל פרטי מאוד. אני אם יחידנית לא בזוגיות מאז שאני אימא ולא ביחסים בכלל עם גברים והילד הוא ילד שגדל בבית ילדים שנתיים וחצי עד שהגיע אלי בגיל 4. כשביקרנו לראשונה בבית הילדים בו גדל ילדה אחת אמרה 'היי, הנה הילד שרצה להריח טוסיק'. זה לימד אותי שההתנהגות הזו קיימת מזמן, העו"סית של בית הילדים אמרה משהו מעורפל שהיה פעם משהו שהוא התעניין במין השני.
לא ידוע שהוא נחשף למיניות בתקופת בית הילדים ומגיל שנה וחצי ואחורה לא ידוע מה היה אך לא דווח על פגיעה מינית. זה מאוד מטריד אותי מאחר ווהגננות חרדות ומגדירות את ההנהגות שלו כהתנהגות מינית לא תואמת גיל. פסיכולוגית שהתיעצתי איתה אמרה שההתפשטות תואמת גיל אך הבקשה
היו פעמים שהגבתי בהסברה שכך לא עושים, כלבים עושים זאת ואנשים לא. המסר הוא מאוד ברור 'כל לא נוהגים' או 'אסור לעשות זאת'. הוא לא מאונן ולא נוגע בגופו כמעט בכלל בבית, זה מתבטא פעם בחודש או כמה חודשים, אך עדיין מטריד אותי מאוד.
אנחנו בטיפול רגשי איתו זמן רב, אך הנושא הזה לא עלה בטיפולים למרות שהמטפלת יודעת על כך.
מה לעשות כדי להיפטר מזה ? ? ?