פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב.
ביתי בת שנה ו 7 חודשים, מוצצת אצבע מגיל חודשיים בערך. בחודשים האחרונים היא צירפה לאצבע הרגל מגונה. היא נוהגת לקחת פלומת שיער מהקוקו שלה (יש לה שיער מאוד ארוך יחסית לגילה) ומחזיקה את השיער בין האצבעות כשתוך כדי האגודל בתוך הפה. מדובר בילדה מאוד פיכחית שמבינה כל מה שמדברים אליה וגם יש לה כבר אוצר מילים ממש מכובד. ניסיתי הכל כדי למנוע ממנה לעשות זאת; לאסוף את השיער חזק, קוקיות, צמות וכו׳. כלום לא עוזר, היא מצליחה לפרום כל דבר שאני עושה לה. הדבר התחיל להטריד אותי מכמה סיבות; 1) אני פוחדת ששיער ייכנס לפה ויהיה לה ״בלאגן בבטן״. 2) אני מוצאת קרחות בקרקפת שנגרמות ממשיכת השיער שלה (בבוקר כשהיא מתעוררת אני מוצאת מלא שיערות על המיטה ועל הבגדים שלה).
הפתרון שחשבתי עליו הוא לספר אותה אבל חבל לי על השיער היפה שלה. חשבתי שתספורת ״תחסל״ את ההרגל אבל זאת חייבת להיות תספורת מאוד קצרה כדי שהיא לא תוכל לקחת שיער לפה.
האם נתקלת בתופעה כזו? האם החששות שלי מוצדקים? האם יש רעיון לפתרון נוסף?
תודה מראש, לילך.

שלום,

בני הצעיר הוא בן שנתיים וחצי ולו אחות גדולה בת ארבע וחצי.
בני נכנס לגן בסוף שנה שעברה במאי והמשיך באותו גן גם השנה.
הגננת פנתה אליי שבני משחק לבד ואין לו חברים. האמת שהדבר הפתיע אותי לאור העובדה שהוא משחק מדהים עם אחותו במשחקים שונים לרבות משחקי דמיון, משחקי קופסה, לגו וכו'. לא רק עם אחותו גם ען בני דודיו בגילאים 3 ו- 4 משחק ביחד. גם איתי מבקש ממני שאני אשחק איתו ומשחק יפה ומכין לנו אוכל בכאילו וכו'...גם שבאה חברה לבתי הבכורה הוא משתתף איתם במשחק.

עידכנתי את הגננת במה שמתרחש בבית ואמרה שבגן מנסה לחבר אותו עם ילד אבל הוא מעדיף לשחק לבד בעיקר בחצר.

האם יכול להיות שבני טרם מרגיש בטוח בגן? כיצד ניתן לעזור לו להתחבר בגן? כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? בנתיים אני מתכוונת להזמין לו חבר מהגן כדי לקרב אותו לילד.

האם יש עצות...מה תואם התפתחות בגיל הזה?

שלום,

יש לי 4 ילדים (12,11,7 ותינוקת בת חודש) הילד השלישי (בן 7)אוהב להרוס ולהשחיט דברים גם שלו וגם של אחרים .

איך אפשר למנוע את התופעה .

שלום,
ביתי בת שנתיים וחמישה חודשים כוססת צפרניים בחודשהאחרון
היא בת אמצעית .
אחותה הגדולה בת שלוש ושבעה חודשים
ואחיה בגיל 5 חודשים

היא עם אחותה באותה הקבוצה גן, למרות שהיא צעירה. לפי החלטה שלי ושל הגננת. הגננת אומרת שהיא משתלבת. למרות שאני ראוה שהיא מאוד מחקה את אחותה.
האם ההחלטה שגויה? האם זו הסיבה לכסיסת הצפרנים? איך לטפל???? בתודה מראש

שלום
בני בן ב-5 הוא ילד מקסים שנותנים לו המון אהבה ויחס, מתבגר וחכם מאוד אך מגיל צעיר מאוד אפילו שנתיים וחצי הוא כל הזמן נוגע בעצמו, בכל מיני מקומות , בפטמה שלו, מגרד באף ועכשיו נוגע באיבר , זה לא נראה אוננות כי רוב הזמן לא נוגע באיבר עצמו אלא אפילו באשכים, לטענתו הוא נוגע שם כי זה חלק ומרגיש נעים, זה כבר מגיע לרמה אובססיבית ז"א לא מוציא את היד וגם כאשר מעירים לו הוא מפסיק לחצי דקה ובלי לשים לב חוזר לשם. גם אם לא שם יד בבולבול אז הוא נוגע באף כל כמה דקות, כאילו חייב לנגוע בעצמו כל הזמן
כשהיה בן שנתיים וחצי למשך תקופה ארוכה הוא נגע לעצמו בפטמה מתחת לחולצה
כיום הגננת אמרה שזה לא יפה ומבקשת להפסיק עם זה
אשמח לייעוץ מה עושים?

שלום,

בתי בת השלוש נכנסה השנה בפעם הראשונה לגן. עדיין קשה לה להיפרד ממני בבקרים ובמשך היום מתפקדת בסדר גמור.

בבוקר יש לנו טקס קבוע של נשיקה חיבוק ואני הולכת, הרבה פעמים היא ממש בוכה והגננת מחזיקה אותי כדי שאני אוכל לצאת מהגן. כולם מסביב( גננת, אימהות ) אומרים לי שזה בסדר להשאיר אותה בוכה כי הרי היא נרגעת אחרי כמה דקות. אני לא מרגישה כ"כ טוב עם זה.אני מפחדת שאני גורמת לה לא לסמוך עליי.

האם עצם העובדה שאני משאירה אותה שם בבכי כשהיא מבקשת אותי ומנסה להגיע אליי ללא הצלחה כי היא בידיים של הגננת לא משדרת לה שאני לא דואגת לה ומשאירה אותה בידי אחרים?למרות שאח"כ היא בסדר האם בכל זאת בדקות האלה של הקושי והבכי היא לא מרגישה עזובה על ידי אמא? מה בעצם אני משדרת לה בעצם זה שאני הולכת כשהיא בוכייה. הרי היא מצידה משרדת לי בבכי קושי, ורצון להיות איתי ואני בכל זאת הולכת...

תודה מראש

ערב טוב ,

יש לי תאומים בני שנתיים וחצי והייתי מעוניינת לקבל עצה ל 2 מקרים :
1. לפני שבועיים עברנו לדירה חדשה ומאז הם עושים בעיות בשינה : לא מעוניינים לישון במיטה שלהם וגם אם כן אז הם נרדמים אחרי שעתיים שהם במיטה .
חשוב לציין שעד למעבר הם נכנסו למיטה בשבע - שבע וחצי בערך והיו נרדמים לבד במיטת שלהם (תינוק) ,וכעת עברו למיטת נוער , איך ניתן לחזור לשגרה??בנוסף גם שהם קמים הם באים אלי בבכי ורוצים שארים אותם
2. הילדים מאוד קשורים אלי ולא מוכנים לעזוב אותי וללכת לאנשים אחרםי גם אם אני בסביבה, לאחרונה (חודש אחרון) המצב החמיר הם נהיו הרבה יותר תלותיים ובוכים יותר , רוצים שאני ארים אותם , אני אפילו לא יכולה לרדת לשניה או לצאת לאוטו ולהשאיר אותם גם אם הם ישארו עם אבא שלהם .
אני רוצה לציין שבבוקר לפני הגן אני מארגנת אותם , הם נמצאים בגן עד ארבע וחצי ועד שהם הולכים לישון הם נמצאים איתי , בעלי עובד ערבים ולכן לא רואה אותם בצהריים אלא רק בבוקר כמה דקות לפני שהם הולכים לגן .
מה עלי לעשות ???המצב די מתסכל ומעייף .

שלום,
בתי בת 4, היא מאוד מקובלת חברתית וזה מתבטא בזה שהרבה ילדים רוצים בחברתה. לדוגמא, השנה היא התחילה גן חדש (גן עירייה) ומתחילת השנה אני מקבלת טלפונים מאמהות בגן שהילדים שלהם מדברים על הבת שלי ורוצים לשחק איתה אחה"צ. א ב ל היא מצידה לא תמיד רוצה וגם אנחנו הולכים לחברה מהגן היא לרוב נצמדת אלי ולא ממש מתקשרת עם החברה. גם כשילדים מהגן מנסים לחבק אותה או לנשק אותה היא נרתעת.
בנוסף, היתה יום הולדת של ילדה מהגן בשבת והיא לא רצתה ללכת בעוד יתר הילדים בגן ממש התרגשו וציפו לזה.
האם זו התנהגות נורמלית?
יש לי עוד בן, בן כמעט 3, והוא שונה לחלוטין מהבחינה הזאת. לכן, אני לא יודעת אם זה עניין של חינוך או אופי ואם יש משהו שאנחנו יכולים או צריכים לעשות?

תודה,
דנה

שלום,

בני בן 3. לפני כשבועיים החלטתי להעביר אותו מהגן בו שהה לגן חדש מאחר וכל הילדים בגן הקודם היו הרבה יותר קטנים ממנו, עובדה שהתבררה לי רק במהלך השנה.
ביום שישי האחרון חגגנו לבני יום הולדת בגן החדש. כשנגמרה החגיגה (בערך בשעה 10) שכנעתי את בני להישאר בגן לקבלת שבת וכי אנחנו נחזור יותר מאוחר לקחת אותו. בתחילה הוא לא רצה אך התרצה לאחר מכן.
כשבאתי לקחתו לפני הצהריים גיליתי את בני שוכב מחוף למבנה הגן, בחצר, ממרר בבכי ועם קקי במכנסיים.
נכנסתי בבהלה לחצר הגן וגיליתי כי בני נעול מחוץ למבנה הגן - הדלת היתה נעולה ובפנים היתה מוסיקה רועשת של שירי שבת.
מסתבר שבמעבר מהחצר לתוך הגן פשוט שכחו אותו בחוץ ואף אחד לא שמע אותו ולא הרגיש בחסרונו, זאת בזמן שבתוך הגן עומדות על השולחן שקיות הממתקים שהוא אמור היה לחלק בסוף היום.
המילים הראשונות שבני אמר לי שהגעתי היו "אמא, את רואה, אמרתי לך לא ללכת".
אני מרגישה נורא ולא מסוגלת לתפקד מאז המקרה.
אני רוצה לציין, שבמהלך הסופ"ש בני עשה את צרכיו במכנסיים.
אני אובדת עצות ולא יודעת איך לפעול. האם להחזירו לגן הקודם? האם להשאירו בגן הזה? אם כן מה להסביר לו?
נקודה נוספת היא שהיום בבוקר הוא לא הסכים להישאר בגן ולאחר שהגענו לגן בקש ממני לא להישאר שם. לקחתי אותו הביתה.
אודה לעזרתכן כיצד עליי לפעול ואיך להסביר לו את מה שקרה באופן שישאיר אצלו הכי פחות משקעים.

תודה רבה

שלום,

בני בן ה- 5 מזה שנתיים מרבה לדבר על נסיכות, שמלות, בנות.
מספר פעמים ציין שרוצה להיות בת ולא בן.
הוא מרבה בציוריו לצייר נסיכות, בנות עם שמלות ושיער ארוך.
בעלי ואני לא כ"כ יודעים כיצד להתמודד, לא ממש נותנים לו חופש בנושא, די מנסים להניע אותו מזה והוא מרגיש.
יש לנו ילדה נוספת בת שנה ו-7 חודשים, לא חושבת שקשור אליה כיוון שהנושא התחיל עוד קודם.
הוא מבקש בפורים להתחפש לנסיכה.
מה דעתך בנושא? כיצד עלינו להתמודד?
.

בוקר טוב,

הבת שלי בת 6. בת בכורה, השנה היא התחילה כיתה א' אולם לא בקבוצה חדשה מאחר ובשנה שעברה היתה עם שאר הילדים במסגרת "חטיבה צעירה". היא התחברה עם חבורה של 6 ילדות נוספות ויש עוד 2-3 ילדות מקבוצה אחרת שהיא גם משחקת איתן, לפעמים לחוד ולפעמים הן מצטרפות לחבורה שלה. לכאורה נראה שהכל בסדר אבל היא כל הזמן מתלוננת שאין לה חברים, שלא משתפים אותה, שלא נותנים לה אף פעם להחליט, יש ילדה אחת שמחליטה על כולם מי ישתתף ומי לא ושהיא הרבה פעמים מחליטה שהיא לא תשתתף. גם השנה וגם שנה שעברה שוחחתי על כך עם הגננת בחטיבה הצעירה ועם הסייעת וגם שוחחתי עם בעלת הצהרון שבו היא נמצאת וכולן מדווחות שהכל בסדר, שהיא מוקפת חברים, שיש לה בטחון עצמי, שהיא יודעת לעמוד על שלה וכשמשהו לא נראה לה היא עוזבת את החבורה ועוברת לשחק עם אחרים. כשאני מתעמתת איתה על הדברים היא אומרת שהמורה, הסייעת והצהרון כולם משקרים וזה לא נכון היא כל הזמן לבדה ואף אחד לא משחק איתה. היום כבר ממש התעצבנתי ואמרתי לה שלא יכול להיות שכולן משקרות ורק את אומרת את האמת ושאני לא מאמינה לה כי אני כן רואה אותה בבית הספר משחקת עם חברים (קרו כמה פעמים בודדות שבאמת הלכתי והצצתי בהפסקות ובאמת ראיתי אותה עם חברים) ושאני מאמינה שלפעמים באמת לא משתפים אותה ולפעמים באמת מעליבים אותה וכו' אבל זה רק לפעמים וזה קורה לכל הילדים בכיתה ושזה בסדר גם להיות לבד ולא להיות כל הזמן עם חברים. אני ממש אובדת עצות, אני לא יודעת אם זה בסדר שהתפרצתי ואמרתי לה שאני לא מאמינה לה, איך מתמודדים עם השקרים האלה? בהנחה שזה באמת שקרים... רק ביום שישי שעבר דיברתי עם הסייעת בשקט בצד ושאלתי איך היא מבחינה חברתית והיא אמרה לי שהיא בסדר גמור, שהיא התבגרה, שהיא אהובה ויש לה בטחון עצמי ואמרתי לה שאני ממשיכה לשמוע תלונות שלא טוב לה מבחינה חברתית אז הגננת אמרה לי שאני כנראה נתתי לה במה בגלל שאני רגישה לענין החברתי שלה ולכן היא עושה עלי מניפולציות כדי לקבל את תשומת הלב שלי ואני מודה שבאמת התייחסתי בעבר ברצינות לכל הענין הזה כשהיא סיפרה לי וניהלנו שיחות ארוכות בנושא... למשל, אתמול היא נכנסה לאוטו אחרי הצהרון ושאלתי אותה איך היה היום? תשובתה היתה: כיף..... אה, לא כיף, כי X לא שיחקה איתי (החברה הטובה שלה)

איך אני מתמודדת עם המצב הזה? ואולי היא לא משקרת ובאמת היא במלחמת הישרדות והתמודדות יום יומית עם חברים שהיום הם חברים ומחר הם לא חברים כמו שקורה הרבה פעמים בקבוצות חזקות בכיתה ואצל בנות, והיא באמת מרגישה שהיא לא אהובה ולא מקובלת ואז יוצא שאני לא תומכת בה מבחינה רגשית אם אני אומרת לה שאני לא מאמינה לה אנא עזרי לי להתמודד עם המצב הזה בצורה נכונה

אודה לך על תשובתך

בתי בת שנתיים ורבע היא ילדה די פחדנית. היא פוחדת מרעשים, אופנועים (גם עומדים וכבויים), משאיות, אנשים זרים ובערך כל דבר מקפיץ אותה אליי לידיים. היא כך מאז שהיתה בת חודשים ספורים. בגן היא מאוד חברותית ואוהבת ילדים באופן כללי וגם אתי ועם אשתי היא מראה המון סימנים חיוניים ושמחת חיים. אבל הבעיה החמורה ביותר אצלה היא פחד מגברים. אם היא רואה גברים זרים או אפילו רואה אותי או את אשתי מדברים עם גברים כאלה היא נלחצת מאוד ואף מתחילה לבכות מרוב פחד. אפילו מהסבים שלה היא פחדה עד לא מזמן ועכשיו כשהיא כבר התרגלה אליהם היא לא בהיסטריה מהם אבל הם בכל זאת זוכים ליחס קר ממנה. לפי הגננות והמטפלת שטיפלה בה בינקותה הכל איתה בסדר אבל אני בכל זאת לחוץ מכך שהיא ראתה משהו מיני או אלים מצד גבר כלשהו או אולי אף נפלה קורבן למעשה כזה. אני לא יודע איך להוציא את זה ממנה כי היא עוד לא מדברת שוטף ולא ממש עונה לעניין כששואלים אותה שאלות מורכבות. עם ילדים בנים, אגב, אין לה בעיה והחבר הכי טוב שלה בגן אותו היא ממש אוהבת הוא בן. מה עושים?
תודה,
שי

שלום, יש לי ילדה מקסימה בת 3. מאז היותה בת 4 חודשים היא הייתה במשפחתון שבו עד 12 ילדים כאשר השנה העברנו אותו לגן עירייה. יש לציין כי במהלך החודש הראשון לא היו איתה כל בעיות. היא הסתגלה מהר מאוד ואפילו אהבה ללכת לגן. (יש לציין כי היא חברותית מאוד ודי מפותחת מבחינת הדיבור והבנה לילדים בני גילה). בחודש האחרון היא ממש לא רוצה להגיע לגן. זה מלווה בקושי בקימה ובהכנה לגן וכן בבכי יומי כאשר היא המגיעה לגן. ניסיתי לשאול אותה מה אם קרה משהו, אם ילד מציק לה... אבל לא ממש קיבלתי תשובות. התייעצתי עם הגננת והיא אומרת שהיא לא ראתה משהו חריג.
בנוסף, אני רוצה לציין כי היא הגיעה לגן עם ילדה שהייתה איתה במשפחתון ומאז היא צמודה אליה. אני יודעת גם שהילדה ההיא די משתלטת עליה (הגננת גם ציינה זאת בפניי). כך שאני מניחה שהדבר הזה מקשה עליה חברתית ואולי גורם לה לא לרצות להגיע לגן (היא סיפרה לי למשל שהילדה ההיא אמרה לה לא לשחק עם ילדים אחרים).

השאלה שלי היא איך לעזור לה להתנתק מעט מהילדה ההיא ולפתח אישיות משל עצמה עם רצונות משלה וכמובן שלא תהיה נשלטת?

שלום.בני הבן 4 ילד יחיד במשפחה.עד לתחילת שנת הלימודים הנוכחית היה בבית עם מטפלת.הוכנס לגן עיריית.היו בעיות הסתגלות נורמטיביות.כעת הוא אוהב ללכת לגן בכל ימי השבוע פרט ליום אחד בו יש סייעת מחליפה.הוא טוען שהיא לא ממש נעימה (באופן כללי,לאו דווקא כלפיו) ווגם פעם אמרה לו שהוא לא מסוגל לשחק במשחקי שולחן.הוא נעלב.לא מוכן ללכת יותר ביום שהיא מגיעה.הגננת דווקא משבחת אותו ,אומרת שהוא כחם .לציין שבני ילד רגיש מאוד,קצת ביישן ואף אולי קצת חסר ביטחון עצמי.ברור שלא נעים לו לשמוע דברים שליליים על עצמו (ברור שגם לי לא).הוא מפותח לגילו,הגננת אומרת שחסרה לו אסרטיביות.מה עליי לעשות?האם כדאי לדבר עם גננת-ואז מה להגיד לה? מה להגיד לילד?עד כה כל מה שאמרתי לא הצליח לשכנע אותו ללכת לגן.בתודה

אני אם לילדה בת 11 . כשהבת שלי כועסת או עצובה היא משחיתה משהוא בבית פעם היא גזרה את הכבל של המחשב שלה ופעם היא ביימה פריצה לבית הפכה קצת את הבית כאילו שהיו בבית אנשים שפרצו לבית ועשו בלגן . מה לעשות האם לפנות בדחיפות ליעוץ