פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבן שלי בן שנה ותשעה חודשים.הוא בגן מאפריל שנה שעברה.לאחרונה מסרב ללכת לגן.לא מוכן להתלבש בבוקר ושיוצאים מהבית כל הדרך הוא מיבב ואומר לא רוצה.הגננת אומרת שבמשך היום הוא בסדר אבל בשעה 16 ,שמתחילים לבוא הורים הוא מתחיל לבכות.אני תוהה לגבי מידת ההתאמה שלו לקבוצה מכיון שהוא הילד הכי קטן בקבוצה.רוב הילדים בני שנתיים וחצי בערך .מבחינה חברתית הגננת אומרת שהוא מסתדר מצוין למרות שהשפה שלו דלה משאר הילדים אבל במפגשים הוא לא יושב ומפריע ודי מתיש את הגננות.איך מתמודדים עם הפרידה הקשה בבוקר?מה אני אמורה להגיד לו?

ילדתי בת 3.5.

אני תוהה אם עלי להסביר לה על מוות (כמו למשל בסיפור סינדרלה- בספר כתוב שאמה מתה ולכן היתה לה אם חורגת), או בהקשר של בעלי חיים- אם הנושא עולה, או שיש להמנע מכך כעת.

תודה

שלום,
אני אמא לשתי בנות. הגדולה (4) הקטנה (2.5) ובשנה האחרונה גיליתי סיפור על אחיינים שלי. הגדול עבר איזושהי התעללות מינית בשטח בית ספר ואת אותו הדבר הוא עשה לאחיו הקטן . מאז האחיינים מטופלים אצל פסיכולוגים שונים. (היחידה שיודעת מזה זו אני). בשבת האחרונה הילדים שיחקו. והבן הקטן שיחק עם ביתי הגדולה בחתן וכלה. הוריד את מכנסיו ואמר לה הנה בולבול. הוא ביקש שגם היא תראה לו אך היא סירבה. ברגש ששמעתי את זה מאוד נלחצתי לא רציתי להטיח אשמות אבל זה הגיע עד הילדה שלי. שאלתי אותה מה קרה והיא סיפרה את הדברים. הדבר היחיד שהיה לי לומר לה שזה לא צנוע ולא מורידים בגדים ולא מראים אברים אחד של השני. כמובן בתוספת סיפור.
האם זה מספיק? איך אני יודעת שזה לא חקוק לה בראש עכשיו? איך אפשר לבדוק דבר כזה?
מודאגת מאוד
אור

שלום בני בן 5 ילד ראשון
ב 4 חודשים האחרונים הוא חווה מוות פתאומי של סב שהוא היה מאוד מאוד קשור אליו, מעבר למושב, לידה של אח קטן, אבא שלו עבר ניתוח והיה מושבת ואח"כ אני עברתי ניתוח חירום ונעדרתי מהבית כמה ימים - כל זה הסתיים לפני 3 שבועות.
אחרי שסבו מת בני עשה פיפי כל 5 דקות למשך 3 שבועות וגם התחיל להכניס כל דבר לפה - גם זה עבר לאט לאט.
השבוע הוא שוב מכניס כל דבר לפה והגננת אמרה לי שהוא נהייה אלים כלפי ילדי הגן - דוחף נושך וכו'
לא ידוע לי על משהו שקרה השבוע אבל אולי עכשיו הוא מתחיל להגיב לכל השינויים
אני לא יודעת מה לעשות עם האלימות בגן
צריכה עצות או אולי עזרה מקצועית?
תודה רבה

בתי סובלת מפחד להיות לבד, אינה מוכנה להיות לב בשירותים , להישאר לבד בחדרה (דורשת שאשאר איתה כדי שתתלבש בבוקר), להירדם לבד.

האם זקוקה לטיפול? ואיזה סוג טיפול יכול להתאים לבעיה מסוג זה?

שלום,
בני בן השלוש נגמל מחיתולים כבר לפני כשנה במשך היום ולפני חצי שנה נגמל סופית (גם בלילות).
השנה הוא עלה לגן עירייה, בהתחלה היה לו קצת קשה כי זהו גן רב גילאי אך עם הזמן נראה שיפור במצב הרוח שלו והוא כבר החל ללכת בשמחה לגן.
לפני כחודש הוא החל להרטיב במכנסיים במשך היום, כשהוא נשאל מה קרה? אז הוא עונה שלא הספיק וכך גם לפעמים לגבי קיבה.
ניסתי לברר איתו האם עובר עליו משהו בגן,או שלא נעים לו בשירותים אבל נראה רק שהוא פשוט לא רוצה להפסיק את הדברים שהוא עושה באותו רגע (משחק עם ילדים, באמצע שעת סיפור וכו') ולכן הוא מפספס.
רציתי לדעת האם זה שכיח? והאם יש דרך לטפל/למנוע את הבעיה בדרך שתהיה נעימה ולא טראומטית לילד?

בני התחיל השנה גן חובה עם קבוצת חברים מגן קודם, ילד שיוצר קשרים בקלות וחברותי. אהב מאד את הגן עיריה הקודם.
מתחילת השנה הילד כל יום מתלונן שהגננת צועקת - לא עליו אלא על כולם, וקשה לו עם זה. להערכתי גם בורח לו פיפי בלילה יותר מבעבר, והוא מתעורר יותר מבעבר.
בבוקר הוא ממש שמח ביום שיש גננת מחליפה ושואל אם אפשר ללכת לגן אחר בימים רגילים. אתמול אפילו עשה הצגה מצוינת שכואבת לו הבטן בבוקר.
דיברתי עם הגננת ושאלתי איך בני מתנהג ומבחינתה הכל בסדר.
בגן עיריה קודם קיבלתי רק תגובות טובות על בני, אמרו שהוא משתולל עם חברים כשמותר אבל במפגשים הוא חנון ומקשיב. בגן הקודם הגננת נהגה לדבר איתם בגובה העיניים, הציבה גבולות יפה אבל הטון דיבור שלה היה עניני.
בגן זה יש גננת שהקול שלה הוא די צעקני וגם היא נוהגת לדבר עם הילדים בטון של מפקד בצבא בטירונות. זהו חט"צ, יש כ-35ילדים בגן חובה + כיתה א' ואוביקטיבית אני מבינה שקשה להתמודד עם כמות כזאת של ילדים. הילדים רובם טובים, הבי"ס נחשב טוב עם משמעת וכו'. אצלנו בבית אני צועקת בתדירות מאד נמוכה וגם אז בני מתקשה לקבל צעקות. האמת הוא בדיוק כמוני בעניין הזה.
האם להעביר אותו לגן אחר? יש גן ששמעתי המלצות על הגננת, 26 ילדים, בקצת יותר מרוחק מהבית.
אני מבינה שלא רצוי במהלך שנת הלימודים ולכן חיכיתי עד עכשיו אבל אני רואה שזה לא משתפר.
שמעתי אותו אומר לילדה קטנה - לא כדאי לך ללכת לגן חובה שלי, הגננת כל הזמן צועקת, והוא לא שמח בבוקר כשהוא רואה אותה.
הוא מאד חברותי, יוצר קשרים תוך דקה עם ילדים שהוא לא מכיר וגם בגן השני יש ילדים שהיו בגן עיריה הקודם שלו,

שלום רב,
ברצוני לבקש מכם עצה לגבי ההתנהגות של הבת שלי. בפברואר היא תהייה בת 5 ומאז ותמיד היא בוחרת מתי להיתייחס אליי ומתי לא!(ההתנהגות הזאת עם כולם,משפחה,גן וכד'). לפעמים כאשר פונים אליה והיא עסוקה באותו רגע במשהו, אז היא פשוט לא מתייחסת, עד שמתעצבנים עליה! חשבתי שיש לה בעיות שמיעה, אבל לא אובחנו שום בעיות. שמתי לב שכאשר היא עושה משהו שזה מעניין אותה (מציירת, רואה סרט, משחקת וכו'), אז היא כל כך מרוכזת במה שהיא עושה שאני יכולה לקרוא לה בשם 1000 פעמים והיא לא תשמע עד שארים את הקול או אגש אליה בעצבים לצערי.
אני לא יודעת איך להיתמודד עם זה, בגן יש את אותה בעייה, אבל קשה לי להבין מה זה כי היא ילדה מאוד חכמה, היא מתקשרת נפלא, יש לה המון חברים.
תעזרו לי בבקשה להבין מה זה ההתעלמות הזאת ואיך להיתמודד איתה, זה כל כך מפריע לחיי היומיום וכל כך מפחיד אותי...

בתודה מראש, אילנה

שלום,

בני בן שש וחצי והוא התחיל השנה כיתה א'. בגן חובה הבן שלי היה מאוד מקובל ורצוי חברתית (יותר מהרגיל), כל הזמן הורים מהגן ניגשו אלי ואמרו לי משפטים כגון: "את אמא של נעם? הילד/הילדה שלי לא מפסיקים לדבר על הבן שלך". הוא גם היה מוזמן המון לבתים של ילדים, למרות שהוא בדרך כלל סירב ללכת, ההרגשה היתה שהוא מעדיף אחר הצהריים שקט בבית מאשר לשחק עם חברים (כאילו שהו רוצה את השקט לאחר יום עמוס וחברתי בגן). השנה, כאשר הבן שלי התחיל כיתה א' אני מרגישה שפתאום הילד נקלע לסיטואציה שהוא לא מכיר ושקשה לו להתמודד איתו. הפרידו כיתות בינו לבין החבר הכי טוב שלו. בנוסף, הבן שלי מספר לי שאין לו כמעט חברים השנה ושאין לו עם מי לשחק בהפסקה.
אני מפחדת שהמעבר בין מצב של "להיות מאוד מקובל" לפתאום להפוך לילד קטן ולא ממש מוכר בכיתה של 40 תלמידים קשה לו. הייתי רוצה לדעת איך אני יכולה לעזור לבני לרכוש חברים ולהתמודד עם הסיטואציה החדשה? האם יש בעיה כלשהי עם זה שהוא בקושי שיחק עם ילדים לאחר שעות הגן? האם זה גם קשור לקשיים שהוא חש עכשיו?
אציין כאן שגם העליתי את הנושא מול המחנכת אך התרשמתי שהיא בכלל לא יודעת מה קורה עם הבן שלי מבחינה חברתית - מי החברים שלו? עם מי הוא משחק? וכו' והיא רק הציע שנזמין חברים לשחק עם נעם בשעות אחר הצהריים - מה שאני לא בטוחה שיהיה לי שיתוף פעולה מהבן שלי בנושא זה.

תודה מראש.

היי
מדובר באחיין שלי בן 5 ילד סנדוויץ. אני מתראה איתו אחת לשבועיים פחות
או יותר ויש ביננו קשר מצוין. מידי פעם זמן הוא מוצא
לנכון לשתף אותי ככה באמצע משחק שאנחנו משחקים או מה
שזה לא יהיה במצוקות שלו. זה בדר"כ סובב סביב הקושי שלו
למצוא חברים בגן החדש. לא מזמן היתה לו יום הולדת ובאו לא
מעט ילדים אז חשבתי שזה מסתדר לו. השבוע שוב אותו דבר
והפעם הוא כבר הזיל דמעה תוך כדי שהוא משתף אותי בכך
שכל הילדים מעצבנים אותו וגם האחים שלו ו.... שבא לו למות!
אני בעיקר הקשבתי לו וחיבקתי אותו ואמרתי לו שאני מאד
אוהב אותו אבל אני קצת מוטרד כשהאחיין שלי אומר כזה
משפט אין לי מושג איך להתייחס לזה. מה דעתכן?

בתי באה אלי לפני כשבועים וחצי ואומרת לי אמא אני צריכה בגדים חדשים ואני לא יכולתי לקנות לה בגדים חדשים(היא רוצה כאלה שבאופנה)ואמרתי לה שגם אחיה הקטן זקוק לבגדים ואני אמא בלי בעל 2 ילדים ומאוד קשה לי אבל טוב שאני כל יום מספקת להם יותר מ-3 ארוחות וארון הבגדים שלהם מלא.אחרי יומיים היא באה ואומרת לי אמא אני לא יכולה לחיות ככה אף אחד לא מרשה לי להיות איתו כי אני לא מקובלת כולם הולכים לדבר לבד ורק אני לא והיא בת 11 וחצי ואמרתי לה שיש לך חברות כשהם מסלקות אותך תלכי ותשחקי הם מישהוא אחר ועל תהיה איתן וזה עדין לא פתר את הבעיה של המקובלות אתן יכולות לעשות? תודה רבה!

שלום רב,
אנו רואים את חמותי 3 פעמים בשבוע,מתוכן פעמיים בהרכב משפחתי מלא- אנחנו, ושתי הבנות (3.9 ו-7 חודשים).
לחמותי, אשה בת 80, ומתפקדת נהדר, יש בעיה קשה עם הצבת גבולות. ובנוסף, היא אישה חרדתית ומגוננת מדי. בגלל זה, בכל פעם שאנו מטילים מרות על הגדולה שלנו בנוכחותה, היא סותרת את דברנו ומגנה על הילדה. כך יוצא, שהילדה, שהיא חכמה ואין לה בעיות התנהגות, מנצלת את הפרצות בין רצוננו להיות מנומסים לבין חולשתה, ומדברת אליה פעמים רבות לא בנעימות. היא צועקת עליה, לפעמים דוחפת אותה וכו'.
כשאני רואה את זה, אני גוערת בילדה ושמה אותה במקום, אבל אז אני מקבלת שתי תגובות מחמותי- או הגנה מוגזמת על הילדה נגדי (לא לא, אל תעירי לה, הכל בסדר), או שהיא מדברת על התנהגות הילדה מאחורי גבה אלי ונותנת לה כבר תוויות כילדה שובבה ועקשנית. והכי גרוע- אם הילדה דוחפת אותה נניח, כמו שהיה אתמול, היא עושהלה סצנה. היא אמרה לה: "מה, את לא אוהבת אותי יותר? את לא רוצה שסבתא תגע בך?" (כשהילדה לא רצתה יד תומכת של הסבתא כעזרה לרדת מהרכב אלא רצתה לרדת לבד) והלכה "נעלבת" או שהיא צועקת עליה.
היא גם נורא מגוננת על הקטנה בפני הגדולה, למרות שהגדולה שלי מקסימה במפתיע עם אחותה הקטנה. היא אומרת לה: אל תעשי את זה, ותזהרי מזה ואל ואל ואל, עד שגדולה שלי כבר מפתחת אנטי ומתעצבנת.
עכשיו העניין הוא שאנו רואים את הסבתא כל יום ג' ל-4 שעות אצלנו, וכל יום ו' ל-3 שעות לארוחת שישי אצלה, ולפעמים בעלי בא אליה עם הגדולה בשבת בלעדי.
אנימרגישה בכל פעם שאני אצלה עם המשפחה, שאני במאבק. במאבק שתתן לי לכפות סמכות, במאבק שלא תשים תוויות על הילדה הגדולה ובמאבק לשמורעל האווירה נעימה במערכת היחסים שהולכת ונעכרת בין הגדולה שלי לסבתא. וזה מתיש אותי!!
אגב, בעלי יותר נוטה לגישה של אמא שלו: חרדתי ומחנך בגישת שחור או לבן. או שהוא סמכותי מדי או שהוא רך מדי. אני זו שיודעת בחינוך לעשות את האפור ולנתב.
אתמול כשהוא היה קשה אליה כמה דקות, והיא בתגובה התעצבנה, הוא אמר לי: היא ילדה לא קלה. אז ממש נזפתי בו, כי הוא הושפע מאמאשלו, שישבה לידו והתחיל עם התוויות שהשפעתן הרסנית כידוע, ובמיוחד גם שזה ממש לא נכון. הילדה מקסימה 98% מהזמן (כיהיא בכל זאת ילדה ומנסה אותנו לפעמים) ורק עם סבתא שלה העניינים מאבדים פרופורציות.
אמרתי לו: הילדה בסדר גמור. זה אתה שכל הזמן שלילי. אל ואל ואל. בטח שהיא תתעצבן. כשהאמירה הזו נאמרה לו, אבל מתוך כוונה שגם חמותי תשמע.
דיברתי עם בעלי על המצב, ואמרתי לו שהוא צריך לדבר עםאמא שלו , שלפחות לא תתערב לנו בחינוך כשהיא נמצאת לידנו.
מה עוד אפשר לעשות?
אני לא רוצה שהילדה שלי תלמד להתחצף לסבתא, וכשאני מנסה לשים לה גבולות, הסבתא עוצרת אותי בנחרצות.
מה עושים?

שלום

בתי בת 6 תאומה, היא בגן בנפרד מאחותה התאומה
רציתי לשאול איזה עצה אני יכולה לתת לה כאשר היא באה ואומרת לי שלא רוצים לשחק איתה בגן , היא אומרת שהיא משחקת לבד כי ילדים לא רוצים לשחק איתה ויש גם חברות שאומרות לילדים אחרים לא לשחק איתה, מה אני יכולה לומר לה במצב כזה?'
תודה מראש

שלום
ביתי בת שנה ושמונה חודשים,נמצאת בבוקר במסגרת של מעון .
בעיה קטנה שמציקה לי היא שביתי לא מסכימה לשחק עם ילדים אחרים במעון וכן לא מסכימה שיתקרבו לטריטוריה שלה .המטפלות בגן טוענות שהיא לא מוכנה שאף אחד יתקרב אלייה ,כשמישהו מיתקרב אלייה היא מיד בוכה והיא כמעט כל הזמן צמודה אליהן.
חשוב לי לציין שכשאנו הולכים לסבים ולסבתות שלה והיא נפגשת שם עם בני דודים שלה ,המצב הוא שונה-היא כן מסכימה שיתקרבו אלייה .
למרות זאת שאני הולכת איתה למקומות ציבורים כגון גן שעשועים,ג'ימבורי וכו' ,אני באמת שמה לב שהיא לא מעוניינת בקירבתו של אף ילד.
חשוב לי גם לציין שזו לא השנה הראשונה שלה במעון.היא במעון מגיל שנה .
האם הדבר תקין?האם יש משהו שעלינו לעשות על מנת לגרום לה להיפתח יותר?
המטפלת במעון אמרה לי שהיא לא ניתקלה בסיטואציה כזו.
אשמח לתשובתכן,

שלום, אתמול ילדה שלי בת 7 הוזמנה לחבר שלה מהכיתה אליו הביתה. כאשר אספתי אותה ושאלתי מה עשיתם היא צחקה ולא כ"כ מיהרה לספר, אמרתי שאני אמא שלה ולאמא אפשר לספר הכל. אז היא סיפרה שסבא של הילד הכין להם שוקו והם אכלו ובחדר היא והילד "הדבדחו ואח"כ התנשקו כיוון שהם אוהבים". מאוד חיזקתי אותה על זה שהיא מספרת לי למרות שהיא נבוכה....
מה היה נכון לומר לה ?
אשמח לעצה,
נטלי